- הודעות
- 12
- תודות
- 139
- נקודות
- 54
בסייעתא דשמיא
ר' יענ'קב סקבנצקי האברך החשוב שכולו אומר תיירה עלה במעלה הרחוב וצעד היישר לעבר אולם השמחות לצורך השתתפות בשמחת הנישואים של בן ידידו החברותא בסיידר א', היה זה בשעה 11 בערב לאחר לימוד השטייגען של האברך השקוע בתורה הקדושה, ר' יענקב מיודענו נכנס לאולם השמחות וקולט בזוית העין קבוצה של מלצרים הקופצת סביב החתן לאחר כמה רגעים נפערו עינין בתדהמה, התזמורת נגנה קייל מסתתר אוי אוי אוי קייל מסתתר וכו', ולא זה לא המלצרים אלו חבריו של החתן שהיו שקועים בריקוד "נחום תקום" שניה אחת מרימים ידים למעלה ולאחר שניה כולם יחד ידים למטה מג' טפחים, לאחר כמה שניות הרחבה נהפכה לרחבת דיסקוטק ו"הפוקר" מהתזמורת התחיל לשיר את ה"בקיטשע" וכולם אחריו תנועות לפי הקצב, החליפות נשלפות ואיזה נס שיש חולצה מתחת, ממש כמו הגויים השם ירחם .
כל גופו של ר' יענ'קב היה בזעזועים, וכאילו לא הספיק מה שהיה עד עכשיו עולה החתן בכבודו ובעצמו ומתחיל לנהל מסיבת טבע בשיאה של החתונה, אוי איזה בושות, מול כל נכבדי בני ברק ה"בן של" וחבריו מישיבת הדגל מתגלים כריקים ופוחזים, הרעדה אחזה בכל גופו של ר' יענ'קב והוא חיפש איפה החברותא שלו האבא של... לומר מזל טוב וללכת מיד לפני שהוא מתקרר... (כמובן שהחברותא נזכר פתאום שחסר לו למאה ברכות והלך לאמה על אמה בלי מזוזה ונפגש שם עם כל ה"נכבדים" שלפתע נזכרו אף הם בחיסרון של ברכת אשר יצר...) ר' יענקב החליט שלא מתאים לו האירוע ועזב את האולם בתחושת גועל.
התהלך לו ר' יענ'קב ברחוב שלמה המלך כולו נסער מהמחזה אליו נחשף רק עתה ולפתע רואה מולו את חבר הילדות שלו, ר' יענ'קב אמר לו שלום לאחר שיחה של כמה דקות הוא לא התאפק ושח לחברו את השמד שראה מול עיניו, חבירו הזדעזע כולו ולא האמין למשמע אזניו, ואמר לו יש לנו חובת מחאה-אם לא נעצור את זה עכשיו זה רק יחמיר-בוא נפסיק את ההתבוללות הנוראה הזו, הלכו ר' יענ'קב וחבירו לאולם וכמובן שריקוד המלצרים היה בשיאו, הלכו שניהם בכעס לכיוון התזמורת והורו לה להפסיק את ה"שקצים" שהם עושים כאן, כמובן שהבעלי מנגנים רגילים לאנשים "נכבדים" כר' יענ'קב וחברו, והנה נס ר' יענ'קב וחברו נהפכו לרואים ואינם נראים משמיעים ואינם נשמעים...
בצר להם פנו לאיזה בחור שנראה ממובילי השמד, וגערו בו על הריקנות של הבחורים של היום, הבחור ענה להם אתם רוצים להשפיע או להפריע, ענו לו אנו רוצים להשפיע, אמר להם אם כך תסבירו לי מה הבעיה בשמחת חתן שיש פה, ענו לו כשהיינו בחורים לא רקדו ככה וגם עד לא מזמן לא היה כזה נויראוס' בחתונות, מה אתה לא מבין מה הבעיה?
הבחור היה חכם והבין שיש לפניו ב' נכבדים אשר כל מאווי ליבם זה השמחת תורה והשטלע' המובטחת המחכה להם בהמשך הדרך וכמובן שהכל לשם שמים וכו', אמר להם הבחור למה אתם לומדים כל היום תורה כי זה מה שנותן לכם את השמחה והסיפוק, נכון? יופי! הבחורים פה הם בדיוק כמוכם גם הם עושים את מה שנותן להם שמחה וסיפוק, ר' יענ'קב וחברו הזדעזעו מההשוואה שהבחור ש"לא מבין כלום" עשה להם בין התורה הקדושה להוללות פוקרת.
המשיך הבחור להכות בברזל הרותח-אתם כשהייתם בחורים ההסתר פנים היה פחות מהיום, הרי כשלומדים תורה צריך ללמוד את מה שמתאים וזה בשביל שנזכה ללמוד תורה בשמחה, ולמה? בגלל שמעלת התורה היא לשמוח בצורה שאתה לומד ורק ככה אפשר לבוא ללשמה, לכם זה היה ברור בתור בחורים שהדבר שהכי משמח זה התורה, היום בעקבתא דמשיחא נהיה מצב של "יראי ה' ימאסו", וכל הציבור שבז לומדי התורה או שלומד פחות ועובד יותר הוא נוסע ברכבים משובחים הוא מבסוט על החיים, כל החרדים המודרנים שאין להם הרבה תורה הם אלו שטוב להם, ולכן נהיה מצב שהבחורים של היום שמחפשים שמחה הם מחפשים אותה בדרך הקלה והנה זה מה שקורה כאן מול העיניים שלכם, אם אתם רוצים לשנות את זה תדאגו שלכל ישיבע בוחער תהיה ההזדמנות להגיע להבנה שהשמחה האמיתית נמצאת בתורה ולא במקומות הריקניים האלו, הבחור עוד לא הספיק להשלים את דבריו ונשמעה ההכרזה באולם שהוא מוזמן לעשות "שורעס'".
ר' יענ'קב וידידו הנכבד היו מופתעים מתשובתו המוחצת של הבחור, ושחו ביניהם "נכון הוא צודק" יש על מה לחשוב כאן,
נפרדו הידידים ופנה כל אחד לדרכו, וקבוצת ה"מלצרים" המשיכה לדרכה...
בדורינו אנו נהיה מצב של ריקנות ובכל ריקנות אין וואקום מיד מחפשים את גורם האושר כאשר גורם האושר לחרדי זה לעשות הוללות אי"ז נובע ממקום של רשעות ונטישת הדת אלא ממקום שהוא לא זכה שיהיה לו ר"מ או ראש ישיבה שידע איך להעביר לו את שמחת התורה והגישמעק האדיר שהיא מביאה לחיים!!!
נ.ב. א'. עולם האברכים זה העולם הנבחר והמשובח ואין הכוונה ח"ו לזלזל בת"ח שכל עולמם זה התוה"ק אלא הדברים עוסקים באלו שאין להם כלי לתורה ואינם יודעים כיצד לדון לכף זכות, ב'. אין שום מקום לזלזול באלו שעמלים לפרנסתם אלא הדברים אמורים באלו שמלאכתם קבע ותורתם עראי. ג'. התורה הקדושה היא עיקר חיינו והיא בבלעדיות מקור השמחה האמיתית. ד'. אין כאן הכוונה מלהתעלם מ"אל תדון את האדם עד שתגיע..." ה'. ועמך כולם צדיקים!!!
ר' יענ'קב סקבנצקי האברך החשוב שכולו אומר תיירה עלה במעלה הרחוב וצעד היישר לעבר אולם השמחות לצורך השתתפות בשמחת הנישואים של בן ידידו החברותא בסיידר א', היה זה בשעה 11 בערב לאחר לימוד השטייגען של האברך השקוע בתורה הקדושה, ר' יענקב מיודענו נכנס לאולם השמחות וקולט בזוית העין קבוצה של מלצרים הקופצת סביב החתן לאחר כמה רגעים נפערו עינין בתדהמה, התזמורת נגנה קייל מסתתר אוי אוי אוי קייל מסתתר וכו', ולא זה לא המלצרים אלו חבריו של החתן שהיו שקועים בריקוד "נחום תקום" שניה אחת מרימים ידים למעלה ולאחר שניה כולם יחד ידים למטה מג' טפחים, לאחר כמה שניות הרחבה נהפכה לרחבת דיסקוטק ו"הפוקר" מהתזמורת התחיל לשיר את ה"בקיטשע" וכולם אחריו תנועות לפי הקצב, החליפות נשלפות ואיזה נס שיש חולצה מתחת, ממש כמו הגויים השם ירחם .
כל גופו של ר' יענ'קב היה בזעזועים, וכאילו לא הספיק מה שהיה עד עכשיו עולה החתן בכבודו ובעצמו ומתחיל לנהל מסיבת טבע בשיאה של החתונה, אוי איזה בושות, מול כל נכבדי בני ברק ה"בן של" וחבריו מישיבת הדגל מתגלים כריקים ופוחזים, הרעדה אחזה בכל גופו של ר' יענ'קב והוא חיפש איפה החברותא שלו האבא של... לומר מזל טוב וללכת מיד לפני שהוא מתקרר... (כמובן שהחברותא נזכר פתאום שחסר לו למאה ברכות והלך לאמה על אמה בלי מזוזה ונפגש שם עם כל ה"נכבדים" שלפתע נזכרו אף הם בחיסרון של ברכת אשר יצר...) ר' יענקב החליט שלא מתאים לו האירוע ועזב את האולם בתחושת גועל.
התהלך לו ר' יענ'קב ברחוב שלמה המלך כולו נסער מהמחזה אליו נחשף רק עתה ולפתע רואה מולו את חבר הילדות שלו, ר' יענ'קב אמר לו שלום לאחר שיחה של כמה דקות הוא לא התאפק ושח לחברו את השמד שראה מול עיניו, חבירו הזדעזע כולו ולא האמין למשמע אזניו, ואמר לו יש לנו חובת מחאה-אם לא נעצור את זה עכשיו זה רק יחמיר-בוא נפסיק את ההתבוללות הנוראה הזו, הלכו ר' יענ'קב וחבירו לאולם וכמובן שריקוד המלצרים היה בשיאו, הלכו שניהם בכעס לכיוון התזמורת והורו לה להפסיק את ה"שקצים" שהם עושים כאן, כמובן שהבעלי מנגנים רגילים לאנשים "נכבדים" כר' יענ'קב וחברו, והנה נס ר' יענ'קב וחברו נהפכו לרואים ואינם נראים משמיעים ואינם נשמעים...
בצר להם פנו לאיזה בחור שנראה ממובילי השמד, וגערו בו על הריקנות של הבחורים של היום, הבחור ענה להם אתם רוצים להשפיע או להפריע, ענו לו אנו רוצים להשפיע, אמר להם אם כך תסבירו לי מה הבעיה בשמחת חתן שיש פה, ענו לו כשהיינו בחורים לא רקדו ככה וגם עד לא מזמן לא היה כזה נויראוס' בחתונות, מה אתה לא מבין מה הבעיה?
הבחור היה חכם והבין שיש לפניו ב' נכבדים אשר כל מאווי ליבם זה השמחת תורה והשטלע' המובטחת המחכה להם בהמשך הדרך וכמובן שהכל לשם שמים וכו', אמר להם הבחור למה אתם לומדים כל היום תורה כי זה מה שנותן לכם את השמחה והסיפוק, נכון? יופי! הבחורים פה הם בדיוק כמוכם גם הם עושים את מה שנותן להם שמחה וסיפוק, ר' יענ'קב וחברו הזדעזעו מההשוואה שהבחור ש"לא מבין כלום" עשה להם בין התורה הקדושה להוללות פוקרת.
המשיך הבחור להכות בברזל הרותח-אתם כשהייתם בחורים ההסתר פנים היה פחות מהיום, הרי כשלומדים תורה צריך ללמוד את מה שמתאים וזה בשביל שנזכה ללמוד תורה בשמחה, ולמה? בגלל שמעלת התורה היא לשמוח בצורה שאתה לומד ורק ככה אפשר לבוא ללשמה, לכם זה היה ברור בתור בחורים שהדבר שהכי משמח זה התורה, היום בעקבתא דמשיחא נהיה מצב של "יראי ה' ימאסו", וכל הציבור שבז לומדי התורה או שלומד פחות ועובד יותר הוא נוסע ברכבים משובחים הוא מבסוט על החיים, כל החרדים המודרנים שאין להם הרבה תורה הם אלו שטוב להם, ולכן נהיה מצב שהבחורים של היום שמחפשים שמחה הם מחפשים אותה בדרך הקלה והנה זה מה שקורה כאן מול העיניים שלכם, אם אתם רוצים לשנות את זה תדאגו שלכל ישיבע בוחער תהיה ההזדמנות להגיע להבנה שהשמחה האמיתית נמצאת בתורה ולא במקומות הריקניים האלו, הבחור עוד לא הספיק להשלים את דבריו ונשמעה ההכרזה באולם שהוא מוזמן לעשות "שורעס'".
ר' יענ'קב וידידו הנכבד היו מופתעים מתשובתו המוחצת של הבחור, ושחו ביניהם "נכון הוא צודק" יש על מה לחשוב כאן,
נפרדו הידידים ופנה כל אחד לדרכו, וקבוצת ה"מלצרים" המשיכה לדרכה...
בדורינו אנו נהיה מצב של ריקנות ובכל ריקנות אין וואקום מיד מחפשים את גורם האושר כאשר גורם האושר לחרדי זה לעשות הוללות אי"ז נובע ממקום של רשעות ונטישת הדת אלא ממקום שהוא לא זכה שיהיה לו ר"מ או ראש ישיבה שידע איך להעביר לו את שמחת התורה והגישמעק האדיר שהיא מביאה לחיים!!!
נ.ב. א'. עולם האברכים זה העולם הנבחר והמשובח ואין הכוונה ח"ו לזלזל בת"ח שכל עולמם זה התוה"ק אלא הדברים עוסקים באלו שאין להם כלי לתורה ואינם יודעים כיצד לדון לכף זכות, ב'. אין שום מקום לזלזול באלו שעמלים לפרנסתם אלא הדברים אמורים באלו שמלאכתם קבע ותורתם עראי. ג'. התורה הקדושה היא עיקר חיינו והיא בבלעדיות מקור השמחה האמיתית. ד'. אין כאן הכוונה מלהתעלם מ"אל תדון את האדם עד שתגיע..." ה'. ועמך כולם צדיקים!!!