סוכות, שמח"ת ושמ"ע קושיא: לולב יבש: סתם לא הידור, או פסול לגמרי?

[התורה]

פרי עץ הדר (ויקרא כג, מ)

הגמרא במסכת סוכה (דף כט:) קובעת: "לולב הגזול והיבש פסול". רש"י במקום מפרש שהסיבה שהיבש פסול היא שצריך מצווה מהודרת, משום שנאמר "זה אלי ואנוהו".

וכאן יש קושי עצום שצריך ביאור:
הרי הכלל של "זה אלי ואנוהו" הוא דין של הידור מצווה לכתחילה, והוא אף פעם לא מעכב את עצם המצווה בדיעבד! אז איך רש"י פוסל את הלולב לחלוטין רק בגלל חיסרון בהידור?

(אמנם התוספות שם מסתדרים בקלות ומסבירים שהפסול הוא מצד דין "הדר" שכתוב בפסוק, אבל שיטת רש"י נשארת בצריך עיון גדול).

 

[אלי אילני]

בתוס' שם מקשים כן על רש"י. וע"כ חלקו עליו דיבש פסול מטעם דבעינן הדר כמו באתרוג ולא משום 'ואנוהו'
ע' קהלת יעקב (לרב יעקב ברוכין) סוכה ריש לולב הגזול, שביאר בדברי רש"י היות ומזכיר שם שמים על הלולב, [לכאורה כוונתו לברכה] ע"כ בעינן ואנוהו לעיכובא, כמבואר בגמ' גיטין (כ, א) דפסול הדר בשם קודש הוא לעיכובא.
בחתם סופר כ' כעין זה, לתוס' ואנווהו שייך רק בקדושת השם ולא בלולב, ועל זה פליג רש"י דואנוהו שייך בכל המצוות. עוד כ' שם באמת לרש"י ואנווהו הוא לעכובא.
ולכאורה לענ"ד יש מה מקום לחלק בין יופי שהוא ענין יחסי שאינו לעכובא, שהרי אין לדבר סוף. להדר שהוא ענין ברמת המצווה כמו ללולב יבש או אתרוג גדול.

 

[אני יודע]

בכפות תמרים (סוכה כט:) כתב ליישב את רש״י, שגם לדעתו ״ואנוהו״ לבדו אינו מספיק כדי לפסול. הפסול נלמד מ״הדר״ שבאתרוג; רש״י הזכיר את ״ואנוהו״ כדי לבאר מדוע יש ללמוד מן האתרוג שגם בלולב נדרש הידור.
ועוד כתב ליישב, שלא כל ההידורים שווים: אגידת הלולב היא תוספת נוי, ולכן אינה מעכבת; אבל לולב שנתייבש חסר לו ההידור בגופו, וייתכן שחיסרון כזה מעכב אף בדיעבד.
לפי התירוץ הראשון, דברי רש״י מתיישבים גם עם לשון הגמרא בהמשך, שתולה את פסול היבש בדין ״הדר״.

 

[אני יודע]

בפני יהושע כתב לבאר, מדאורייתא אכן הידור מצווה משום "זה אלי ואנוהו" אינו מעכב בדיעבד. אולם חכמים פוסלים את הלולב היבש אף בדיעבד (ואף ביום טוב שני), משום שהיות וביבש חסר הידור לכתחילה משום "ואנוהו", גזרו חכמים ופסלוהו לגמרי אפילו בדיעבד, כדי שלא יבואו להכשיר לולב יבש בדיעבד ביום טוב ראשון (שבו הוא פסול מדאורייתא משום היקש ד"הדר"). ועוד כתב שם, רש"י רצה לבאר מדוע במשנתנו רבי יהודה אינו חולק על פסול יבש (ורק בברייתא לקמן מובא שרבי יהודה מכשיר יבש כי אינו מקיש לולב לאתרוג). על כך פירש רש"י שגם לרבי יהודה יש חסרון ביבש משום "זה אלי ואנוהו", ולכן במשנה מודה רבי יהודה שפסול מיהא לכתחילה.

 

[אני יודע]

בשואל ומשיב כתב לבאר דבאתרוג פסול "הדר" הוא מגזירת הכתוב ולכן מעכב לגמרי. אולם בלולב הפסול הוא מצד חובת השתדלות האדם להידור מצווה ("זה אלי ואנוהו"), ולכן בשעת הדחק (כפי שהובא ברמב"ם) יש מקום להכשירו בדיעבד.

 

[אלי אילני]

השאלה היא א"כ לדעת רש"י גם בחנוכה מי שלא קיים את הידור של איש ובית לא קיים את המצוה, שהרי זה גם מטעם הידור דלא גרע מקולמוס נאה שמבואר בגמ' דחשיב כהדר