- הודעות
- 4,590
- תודות
- 16,611
- נקודות
- 895
עֹלָה הוּא לַה' רֵיחַ נִיחוֹחַ אִשֶּׁה לַה' הוּא (שמות כט, יח) רֵיחַ נִיחוֹחַ - נַחַת רוּחַ לְפָנַי, שֶׁאָמַרְתִּי וְנַעֲשָׂה רְצוֹנִי (רש"י)
וְהִקְטַרְתָּ הַמִּזְבֵּחָה עַל הָעֹלָה לְרֵיחַ נִיחוֹחַ לִפְנֵי ה' (שמות כט, כה) לְרֵיחַ נִיחוֹחַ - לְנַחַת רוּחַ לְמִי שֶׁאָמַר וְנַעֲשָׂה רְצוֹנוֹ (רש"י).
בדברי רש"י אנו לומדים על היסוד החשוב בחיי יהודי: 'לעשות נחת רוח לבורא יתברך שמו!'. תכלית הקרבת הקרבנות, וקיום כל המצוות, היא לגרום נחת רוח להקב"ה שאמר ונעשה רצונו. מטרה נעלה זו צריכה להיות נר לרגלינו, מתוך התבוננות ברוב וגדלו וטוב, מה שיעורר את הלב לאהבתו, ולעשות רצונו לעובדו בלבב שלם.
ב'ספר חסידים' מובא הסיפור הבא: היה פעם רועה בקר וצאן, נבער מדעת שלא ידע אפילו להתפלל תפילה ראויה, אולם לבו היה בוער באהבה רבה להקב"ה, והיה חפץ לעשות נחת רוח לבוראו ולהתפלל לפניו, אך מאחר שלא ידע כיצד מתפללים, היה מתפלל בכל יום בתמימותו: "רבונו של עולם, גלוי וידוע לפניך, שאילו היו לך בהמות והיית נותנם לי לשמור, למרות שלכל האנשים אני שומר על הבהמות רק תמורת שכר, אך מרוב אהבתי אליך בכל לבבי הייתי שומר את בהמותיך בחינם", כך היה הרועה מתפלל ברגש נפלא לפני הקב"ה.
יום אחד, עבר שם תלמיד חכם ששמע את תפילת הרועה, והשתיק אותו באומרו: שוטה, אל תאמר דברי הבאי כאלו. אמר לו הרועה: ומה אעשה שאיני יודע כיצד מתפללים? עמד אותו תלמיד חכם, ולימדו סדר ברכות וקריאת שמע ותפילת שמונה עשרה. אך כאשר רק הלך התלמיד חכם משם, שכח הרועה את כל מה שלימדו, ושוב לא ידע כיצד להתפלל, והחליט שלא יתפלל כלל, כי לא רצה לחזור על התפילה הישנה של 'אילו היו לך בהמות לשמור...', כי החכם ההוא אמר לו שאסור לומר דברים כאלו. בלילה ההוא, הראו משמים לאותו חכם בחלום: "לך אמור לרועה שיאמר מה שהיה רגיל לומר, ואם לא תלך, תיענש משמים, כי גזלת לי אחד מן העולם הבא!".
חזר אותו חכם אל הרועה ואמר לו שימשיך בתפילתו הזכה, אשר כל מטרתו היתה רק לעשות נחת רוח לבוראו.
תורה שבכתב
וְהִקְטַרְתָּ הַמִּזְבֵּחָה עַל הָעֹלָה לְרֵיחַ נִיחוֹחַ לִפְנֵי ה' (שמות כט, כה) לְרֵיחַ נִיחוֹחַ - לְנַחַת רוּחַ לְמִי שֶׁאָמַר וְנַעֲשָׂה רְצוֹנוֹ (רש"י).
בדברי רש"י אנו לומדים על היסוד החשוב בחיי יהודי: 'לעשות נחת רוח לבורא יתברך שמו!'. תכלית הקרבת הקרבנות, וקיום כל המצוות, היא לגרום נחת רוח להקב"ה שאמר ונעשה רצונו. מטרה נעלה זו צריכה להיות נר לרגלינו, מתוך התבוננות ברוב וגדלו וטוב, מה שיעורר את הלב לאהבתו, ולעשות רצונו לעובדו בלבב שלם.
ב'ספר חסידים' מובא הסיפור הבא: היה פעם רועה בקר וצאן, נבער מדעת שלא ידע אפילו להתפלל תפילה ראויה, אולם לבו היה בוער באהבה רבה להקב"ה, והיה חפץ לעשות נחת רוח לבוראו ולהתפלל לפניו, אך מאחר שלא ידע כיצד מתפללים, היה מתפלל בכל יום בתמימותו: "רבונו של עולם, גלוי וידוע לפניך, שאילו היו לך בהמות והיית נותנם לי לשמור, למרות שלכל האנשים אני שומר על הבהמות רק תמורת שכר, אך מרוב אהבתי אליך בכל לבבי הייתי שומר את בהמותיך בחינם", כך היה הרועה מתפלל ברגש נפלא לפני הקב"ה.
יום אחד, עבר שם תלמיד חכם ששמע את תפילת הרועה, והשתיק אותו באומרו: שוטה, אל תאמר דברי הבאי כאלו. אמר לו הרועה: ומה אעשה שאיני יודע כיצד מתפללים? עמד אותו תלמיד חכם, ולימדו סדר ברכות וקריאת שמע ותפילת שמונה עשרה. אך כאשר רק הלך התלמיד חכם משם, שכח הרועה את כל מה שלימדו, ושוב לא ידע כיצד להתפלל, והחליט שלא יתפלל כלל, כי לא רצה לחזור על התפילה הישנה של 'אילו היו לך בהמות לשמור...', כי החכם ההוא אמר לו שאסור לומר דברים כאלו. בלילה ההוא, הראו משמים לאותו חכם בחלום: "לך אמור לרועה שיאמר מה שהיה רגיל לומר, ואם לא תלך, תיענש משמים, כי גזלת לי אחד מן העולם הבא!".
חזר אותו חכם אל הרועה ואמר לו שימשיך בתפילתו הזכה, אשר כל מטרתו היתה רק לעשות נחת רוח לבוראו.
תורה שבכתב