האם פוסקים על פי המסורת נגד ראיות

[תורה תמימה]

לדוגמא:
האדמו"ר מראדזין כידוע חידש בדורות האחרונים את התכלת בציצית. וכן יש שהתירו אכילת כזית בליל הראשון במצת מכונה.
ויש שהביאו ראיה מגמרא ב"ב עד. שאפשר להביא ראיה ארכיאולוגית - מהציציות של מתי מדבר (ספר נפש הרב עמוד נג).

ואילו הבית הלוי אמר על התכלת בציצית "אפילו נרבה כחול ראיות לא יועילו נגד הקבלה והמסורה" (הקדמה לספר עין התכלת עמוד יג, ספר התכלת עמוד 190. לעומת זאת רבי גרשון העניך הביא בשמו גירסא אחרת: כיוון שהדג הזה ואופן הוצאת צבעו היה מוכר לאבותינו בכל הדורות, הרי זה כאילו יש לנו מסורת מהם שאין זה החילזון המקורי, ולכן לא יועילו ראיות מדעיות נגד המסורת. אך אם יבורר שדג זה או אופן הוצאת הצבע לא היו ידועות לאבותינו - יועילו ראיות. הובא בספר נפש הרב עמוד נג).
וכן יש שאמרו על מצת מכונה "חדש אסור מן התורה".
ומעין זה דברי הרמב"ם (שמיטה ויובל פ"י ה"ה וה"ו שבענייני חשבון השמיטה פוסק כקבלת הגאונים נגד סברתו. וכן הרמב"ן (מגילה כא:) שפוסק בקריאת התורה ע"פ מנהג הגאונים נגד סברתו.

למעשה במה נחלקו הכתות אם פוסקים על פי המסורת נגד ראיות או לא?


נא לא לדון כאן בעניין תכלת ומצת מכונה שהובאה רק כדוגמא למסורת וראיות. יש אשכולות אחרים שדנים על תכלת ואפשר לפתוח אשכול חדש על מצת מכונה.

ציצית תכלת

פורום אוצר התורה - בית מדרש לכל מקצועות התורה.

forum-otzar-hatorah.co.il

 

[נתתי חכמה]

אין חולק כי לאורך הדורות מצינו אצל רבים מגדולי ישראל שהוסיפו או שינו בהלכה אף נגד המסורה.

אולם, השאלה העומדת לפתחנו היא: האם בזמננו אנו, יש בכוחו של פוסק להכריע הלכה על פי ראיות וסברות אף כנגד המסורת המקובלת?

וידועה בזה דעת החתם סופר בתשובותיו (או"ח סי' כח, קמח, קפא ועוד), שקבע את היסוד: 'חדש אסור מן התורה', וביצר בכך את עמדת השמרנות וההתנגדות לכל שינוי במנהגי ישראל.

 

[יואל שילה]

החתם סופר כתב דבריו כמי שעומד בראש המלחמה נגד הרפורמים שהתחילו זמנו
הגמרא עצמה הרי נזפה ברבה בר בר חנה שלא מספיק התבונן בציציות של מתי מדבר כדי ללמוד מהראיה הזו למעשה, אף שלכל רב בגמרא בודאי היתה מסורת בנושא זה
במגוון מחלוקות לאורך ההיסטוריה הביאו ראיות מציאותיות, בפרט בכל הקשור בתכונה, בשיעורין, וכד'
וברור שאין שום כלל כזה
אלא שזה בודאי לא מסור לכל אחד לחדש ראיות

 

[נתתי חכמה]

החתם סופר כתב דבריו כמי שעומד בראש המלחמה נגד הרפורמים שהתחילו זמנו
הגמרא עצמה הרי נזפה ברבה בר בר חנה שלא מספיק התבונן בציציות של מתי מדבר כדי ללמוד מהראיה הזו למעשה, אף שלכל רב בגמרא בודאי היתה מסורת בנושא זה
במגוון מחלוקות לאורך ההיסטוריה הביאו ראיות מציאותיות, בפרט בכל הקשור בתכונה, בשיעורין, וכד'
וברור שאין שום כלל כזה
אלא שזה בודאי לא מסור לכל אחד לחדש ראיות

לחץ כדי לכווץ...

לא הבנתי מה אתה טוען

ברור ופשוט שכך עשו רבותינו לאורך הדורות, [לא צריך להביא ראיה מאמוראים [יכתבו לך "אין לנו תפיסה בהנהגותיהם"], הדבר פשוט נמצא בכל הראשונים והפוסקים בכל עת ובכל מקום].

ואם יש לשאול שאלה היא רק כמש"כ

אולם, השאלה העומדת לפתחנו היא: האם בזמננו אנו, יש בכוחו של פוסק להכריע הלכה על פי ראיות וסברות אף כנגד המסורת המקובלת?

לחץ כדי לכווץ...

וברור שכוונת החתם סופר בתשובותיו היא שהיום אין לשנות מהמנהג.
[אא"כ אתה "חוקר" ו"היסטוריון", שכל דעה של החת"ס או רש"ר הירש ושאר רבותינו, אתה חושב שזהו בגלל השפעות חיצוניות - רפורמים].

וכנראה שלא פתחת את הספר, ולא ראית את תשובות החת"ס, וחבל..

והרי הם לך, עם ההקשר של הדברים.

"והכלל החדש אסור מן התורה בכל מקום" (שו"ת או"ח סימן כח, גבי מיקום הבימה בבית הכנסת).

"והגם כי אינני מתיר כי מיראי הוראה אנכי ואני שונא חדשות, ומרגלא בפומי החדש אסור מן התורה בכל מקום, אבל במקומות שנהגו להתיר עפ"י הוראת הגאונים הנ"ל אין מזחיחין אותם" (שו"ת או"ח סימן קמח, גבי חימום מקוה בי"ט).

"וכך יפה לנו, שלא להבעית את ישראל בחדשות שלא שערו אבותינו, ומלתי כבר אמורה החדש אסור מן התורה בכל מקום" (שו"ת או"ח סימן קפא, גבי גודל האתרוגים).

"ויען וביען כי קשה מאוד לשבור מנהג ישראל אפילו להקיל, וראה כמה הטריח הרא"ש ליישב מנהג קולא בעשיית פרוזבל בזה"ז, ועיי' טוח"מ סי' ס"ז, והשנה הזאת היא שנת שמיטה ואני נוהג לעצמי לעשות פרוזבל ערב ראש השנהה ברצות ה', וכן ראיתי רבותי נוחי נפש נוהגים ומ"מ לא רפרף אחד על מנהג, וכן כמה טרחו ליישב מנהג היתר בחדש לפני עומר, והכל ליישב המנהג, ומ"מ בעל נפש יחוש לעצמו, וכן מילי טובא אין למהר לחדש איסור ומכ"ש היתר, כי מנהג ישראל תורה היא, והכלל החדש אסור מן התורה בכל מקום, והישן ומיושן משובח ממנו". (שו"ת יו"ד סימן יט, גבי מכירת טרפות לבני נח).

"מ"מ לא אכניס עצמו בזה שיהיה הוראה של חידוש אצל העולם, והחדש אסור מן התורה בכל מקום, ע"כ נניח הדבר כמות שהוא" (שו"ת אה"ע ח"א סימן סט, גבי מאבד עצמו לדעת).

"וזולת זה לו יהיבנא אלו ראו הראשונים הללו דברי תשב"ץ הוה הדרי בהו, פירוש והיו מפרסמים להנהיג שלא לכתוב מתרכתא, אבל השתא שהנהיגא גבן, כמ"ש רמ"א, וכל ישראל יוצאים ביד רמ"א, אפילו יהיה התשב"ץ לפנינו, יחוש שאם תבוא הכתובה לפני השלישי שהוא ידין שע"כ איננה גרושה, שהרי נהיגין לכתוב מתרכתא וכאן לא כתב מתרכתא, ע"כ לא יפה נעשה בנידון שלפניו, והחדש אסור מן התורה בכל מקום, ור"א שלא אמר דבר שלא שמע מפי רבו מעולם אמר אף החדש אסור בכל מקום, והוא הלצה נאה" (שו"ת אה"ע ח"א סימן קל, גבי כתובת גרושה).

"אהו' ידידי, החדש אסור מן התורה בכל מקום, אל יחדש דבר ויניח כמו שיסדו הראשונים, וכמו דפקיע שם העיר בכל הגטין עד עכשיו, והמשנה ידו על התחתונה" (שו"ת אה"ע ח"ב סימן כט, גבי שמות בגיטין).

"אשיב מיד להוציא מלבו הטהור על מה שכתבתי במכתבי הקודם החדש אסור מן התורה, הנה לא כתבתי ערלה וכלאים ופגול לא ירצה, כי אם החדש, כי מזקנים אתבונן שראוי להיות ממקימי התורה, ונזהרו מלפתוח פתח ולחפש קולות לפריצי עמינו, אשר אותם הם מבקשים, ואם ימצאו סדק כמחט של סדקית, יפרצו פרץ על פני פרץ, יראה רומכ"ת בתשובות מיימוני בחלק ד בהלכות שמחות על דבר קל לישא אשה בתוך שלש רגלים שמתה אשתו, כתב וז"ל תן לבך לדברים, פן יצא פרצות גדרים, ואיש הישר בעיניו יעשה, כי יתלו הדבר בגדולים, ויפרצו בו שועלים... היינו החדש אסור מן התורה בכל מקום ובכל זמן, ובזמן הזה יותר ויותר" (שו"ת קיבוץ תשובות סימן נח).

 

[יואל שילה]

וכך תמצא עוד ועוד ראיות לדברים שכל גדול במקומו ובזמנו ראה צורך לחזק
אין זה מעיד על כך שזו השקפת התורה לנצח נצחים בכל מקום ותקופה
גם החת"ם סופר שציטטת יפה ביאר "ונזהרו מלפתוח פתח ולחפש קולות לפריצי עמינו, אשר אותם הם מבקשים" - זה מה שהיה בזמנו נפוץ, ונגד זה הוא כתב
ע"ע צעקות פוסקים חשובים נגד הפאות - במקומם שפאות נחבשו רק ע"י הפרוצות
וצעקות נגד השימוש בעברית - כשהשעה היתה צריכה לכך
ועוד ועוד כה"ג
וכל זאת לא קשור כלל למה שמי שבר הכי מסגל להביא ראיות הלכתיות ולחלוק על מה שמקובל, כדברי רבי "מקום הניחו לי אבותי להתגדר בו"

 

[נתתי חכמה]

וכך תמצא עוד ועוד ראיות לדברים שכל גדול במקומו ובזמנו ראה צורך לחזק
אין זה מעיד על כך שזו השקפת התורה לנצח נצחים בכל מקום ותקופה
גם החת"ם סופר שציטטת יפה ביאר "ונזהרו מלפתוח פתח ולחפש קולות לפריצי עמינו, אשר אותם הם מבקשים" - זה מה שהיה בזמנו נפוץ, ונגד זה הוא כתב
ע"ע צעקות פוסקים חשובים נגד הפאות - במקומם שפאות נחבשו רק ע"י הפרוצות
וצעקות נגד השימוש בעברית - כשהשעה היתה צריכה לכך
ועוד ועוד כה"ג
וכל זאת לא קשור כלל למה שמי שבר הכי מסגל להביא ראיות הלכתיות ולחלוק על מה שמקובל, כדברי רבי "מקום הניחו לי אבותי להתגדר בו"

לחץ כדי לכווץ...

זו דעתך והיא בסדר גמור [אני מסכים],

אך יש מקום לשאול מה גבולות הענין

וגם החת"ס מודה שאפשר לשנות לפי הענין [כמבואר שם בתשובה קמח -מפאת שנהגו כבר כדעת הנוד"ב והפרי מגדים].
אך בדבריו שם רואים שהגבולות הם רחוקים מאוד מאוד מדעתך, פשוט תפתח כל תשובה ותקרא מתחילה ועד סוף.

 

[משתמש רגיל1]

הכלל החדש אסור מן התורה בכל מקום

לחץ כדי לכווץ...

בדרך כלל חדש אסור מן התורה נאמר רק כלפי דברים ישנים
כשבאים להחזיר מנהג שנהגו אבותינו (ולפעמים אף כתוב בשו"ע גמרא וכו)

 

[יואל שילה]

יש מקום לשאול מה גבולות הענין

לחץ כדי לכווץ...

מן הסתם אתה אמור להודות שישנן שאלות רבות שאין להן כלל פתרון בנידונים העתיקים, כי שאלות הללו כלל לא היו רלוונטיות פעם.
גם שאלות שכלפינו הן עתיקות- התחדשו בשלב מסויים בהיסטוריה, כגון קו התאריך שכלל לא היתה שאלה רלוונטית לפני שינוי התאריך של אלסקה ושאלת קמצ'טקה - איש לא כתב עליהן מילה, ולכן הנסיון הוא להוכיח מנידונים דומים אך ממש לא זהים, כגון מיקום השמש בעת הבריאה, סוגיית מולד אחר חצות, וכל כיו"ב
בנוסף, ישנם נידונים עתיקים שחייבים לביא להן ראיות מן המציאות כי לא ניתן להביא שום ראיה הלכתית, פשוט כי אבדה לחלוטין המסורת הברורה, ובהן שאלות הנוגעות לכל אחד כגון שיעורי המצות, זמני היום, ועוד רבים.
בנידונים אלו ידיעת המציאות הגאוגרפית [כגון מה היתה הטופוגרפיה בבבל או בטרויש] שבה נכתבו הדברים, וכן המציאות ההיסטורית, והרפואית\ביולוגית, והידע האסטרונומי, וכל כיו"ב - הוא קריטי כדי להבין למה התכוון הכותב אי פעם בהיסטוריה היהודית.
דוגמא מצחיקה ולא מאפיינת היא טעות שאמר רב אחד בשיעורו שאסור להתפלל בבריכת שחיה, ככתוב במשנ"ב שאסור להתפלל בבריכה, ולא העלה בדעתו שכשהמשנ"כ כותב בריכה אין כוונתו לבריכת שחיה, אלא לכריעה על הברכים כדרך הנוצרים, וכי מנין לאותו רב ישראלי שהנוצרים מתפללים על הברכים? אבל מי שמכיר את מנהג הנוצרים - לא יטעה בזה. ומעתה, לאחר ששמעת את שיעורו של אותו רב, ולאחר מכן תשמע ממני אחרת - תאמר חדש אסור מן התורה, ואסור להביא ראיה מן המציאות?
או בנידון החביב עלי של צורת הפתח, שכשיודעים אלו חבלים וקנים הו בימי הגמרא ואף בימי הראשונים והאחרונים - לא ניתן שלא להשתומם על המצאות חדשות שפרצו למחננו בסערה, שדוקא כך ולא אחרת חייבים לבנות את צוה"פ.

 

[חדושא]

ושאלת קמצ'טקה - איש לא כתב עליהן מילה

לחץ כדי לכווץ...

מה זה?

 

[יואל שילה]

מה זה?

לחץ כדי לכווץ...

כשהחלו לגור יהודים במחוז קמצ'טקה, במזרח רוסיה

 

[נתתי חכמה]

מן הסתם אתה אמור להודות שישנן שאלות רבות שאין להן כלל פתרון בנידונים העתיקים, כי שאלות הללו כלל לא היו רלוונטיות פעם.
גם שאלות שכלפינו הן עתיקות- התחדשו בשלב מסויים בהיסטוריה, כגון קו התאריך שכלל לא היתה שאלה רלוונטית לפני שינוי התאריך של אלסקה ושאלת קמצ'טקה - איש לא כתב עליהן מילה, ולכן הנסיון הוא להוכיח מנידונים דומים אך ממש לא זהים, כגון מיקום השמש בעת הבריאה, סוגיית מולד אחר חצות, וכל כיו"ב
בנוסף, ישנם נידונים עתיקים שחייבים לביא להן ראיות מן המציאות כי לא ניתן להביא שום ראיה הלכתית, פשוט כי אבדה לחלוטין המסורת הברורה, ובהן שאלות הנוגעות לכל אחד כגון שיעורי המצות, זמני היום, ועוד רבים.
בנידונים אלו ידיעת המציאות הגאוגרפית [כגון מה היתה הטופוגרפיה בבבל או בטרויש] שבה נכתבו הדברים, וכן המציאות ההיסטורית, והרפואית\ביולוגית, והידע האסטרונומי, וכל כיו"ב - הוא קריטי כדי להבין למה התכוון הכותב אי פעם בהיסטוריה היהודית.
דוגמא מצחיקה ולא מאפיינת היא טעות שאמר רב אחד בשיעורו שאסור להתפלל בבריכת שחיה, ככתוב במשנ"ב שאסור להתפלל בבריכה, ולא העלה בדעתו שכשהמשנ"כ כותב בריכה אין כוונתו לבריכת שחיה, אלא לכריעה על הברכים כדרך הנוצרים, וכי מנין לאותו רב ישראלי שהנוצרים מתפללים על הברכים? אבל מי שמכיר את מנהג הנוצרים - לא יטעה בזה. ומעתה, לאחר ששמעת את שיעורו של אותו רב, ולאחר מכן תשמע ממני אחרת - תאמר חדש אסור מן התורה, ואסור להביא ראיה מן המציאות?
או בנידון החביב עלי של צורת הפתח, שכשיודעים אלו חבלים וקנים הו בימי הגמרא ואף בימי הראשונים והאחרונים - לא ניתן שלא להשתומם על המצאות חדשות שפרצו למחננו בסערה, שדוקא כך ולא אחרת חייבים לבנות את צוה"פ.

לחץ כדי לכווץ...

מה אתה רוצה?
אין שום חכם או טיפש שיחשוב כי נאמר על אותו רב טועה [בסיפור הנחמד על הברכה] שאסור לשנות, כי חדש אסור מן התורה.
[לא חסר דוגמאות של מקרים המתחדשים בכל יום, אשר עומדים על המדוכה אצל חכמי ישראל דייניו ופוסקיו].

מה לא מובן?
השאלה היא האם כאשר יש מסורת הסותרת את הסברא העכשווית [כמו על התכלת שהיא נגנזה ולא תבוא עד הגאולה -דוגמא בעלמא], ומגיע רב ורוצה לחדש ולשנות את הידוע לנו מקבלת אבותינו, נגד המסורות.
[כמובן שמספיק ש"לא שיעורם אבותינו" וכל כה"ג. א"צ שיהיה קבלה דור אחר דור בצורה ברורה, מספיקה ההבנה מה הם רוח הדברים].
ובאמת לכאורה ענין זה לא שייך במצות מכונה, ולכך התקבל אצל הציבור הליטאי.
וגם בזה יש מקומות שכן ויש שלא. זהו דבר מורכב המסור לחכמי ישראל להכריע בו.
אך הגישה באופן כללי - עכ"פ אצל החת"ס ורבני הציבור החרדי, היא שרק במקרה קיצון יעשו שינוי, ולא בכל גחמה המתחדשת.

[אולי יש שסברו שהיום א"א כלל לחדש ולשנות כלום, ויש לעשות רק מה שקיבלנו מבית אבא - כ"א בית אביו. אך זה דעה קיצונית ואין בי כח לייצגה, [לדעתי אין זו דעת הבית הלוי].

 

[כרי]

"והכלל החדש אסור מן התורה בכל מקום" (שו"ת או"ח סימן כח, גבי מיקום הבימה בבית הכנסת).

לחץ כדי לכווץ...

מיקום הבימה היה ויכוח ידוע עם הרפורמים כמבואר בביאור הלכה או"ח סי' קנ
חוץ מזה די ברור מתוך המקורות שהבאת כ"כ יפה שהיה שגור על לשונו שחדש אסור מה"ת והוא השתמש בזה כפתגם גם שלא בהקשר של הויכוח עם הרפורמים זו הסיבה שהוא מביא את בעיקר כשבא להקל מכח זה ולא כשבא להחמיר ושום דבר אינו חד משמעי גם החת"ס עצמו לא התנגד לחידוש העבבודה מטעמי שינוי המסורת
אגב גם הנצי"ב במשיב דבר סי' טו כותב שחדש אסור מה"ת וכותב ששמח לראות שכבר כתב כן בחת"ס

 

[נסכא דר' אבא]

וכן יש שהתירו אכילת כזית בליל הראשון במצת מכונה.

לחץ כדי לכווץ...

לא ברור לי למה זה קשור למסורת, גם תפילין מייצרים במכונות, ואף אחד לא טען שאין ע"ז מסורת.
(אני מקווה שזה לא בכלל הסטת האשכול).