- הודעות
- 3,444
- פוסט השבוע
- 4
- תודות
- 16,909
- נקודות
- 695
דקות בודדות לפני סוף זמן ק"ש, התעורר מכובדנו מיסטר אהרלה. בחטף ניסה להספיק כמה שיותר מילים והברות ולמזלו הביש פספס...
התיאור המביש אולי לכם לא קרה, אבל לאהרלה לא פעם זה קורה.
בסוכות מאן דהו ביקר בסוכתו של ר' דב לנדו, ונדהם לשמוע שייתכן ואהרלה עבר על בל תגרע! לפחות במקרה שלא הספיק לקרוא את שאר הפרשיות בזמן.
הפתרון שהציע ר' דב, לעשות תנאי שכעת קורא ק"ש לצאת יד"ח רק במקרה שיספיק לקרוא את כולה. כך שמעתי שדן הגרד"ל.
ובפשטות דעתו, שאין לו היתר מצד שנאנס, ככל והכניס עצמו לכך. ואדרבה אם לא יעשה תנאי עדיף שלא יאמר. וזה חידוש.
וכששמעתי את הספק, חשבתי להוכיח מד' הגמ' ברכות יג: במעשה דרבי שקרא פסוק ראשון בזמנו, ובגמ' שם מסתפקת אם השלים לאחר מכן או לא.
וכתב בפנ"י שם שאין להסיק מכאן בדעת רבי שרק הפסוק הראשון של ק"ש הוא מה"ת, אלא לעולם גם שאר הפרשיות מה"ת, ומה שאמר רק את הפסוק הראשון, זה מכיון ומוזכר בו עול מלכות שמים, אבל את שאר הפרשיות לא אמר מאחר שלימד תורה לרבים, ופטור. עיין שם. וצ"ב דסו"ס עבר על בל תגרע. ועל כרחך לשי' אינו עובר בל"ת.
ובכלל אפשר להוכיח מגוף ד' הגמ' שם שאינו עובר בבל תגרע, שאל"כ מה הספק בגמ' אם השלים או לא, ובהכרח שלא עובר. (אמנם לש' שלא כל הפרשה מה"ת אין ראיה, אבל עכ"פ זו ראיה לשיטות הראשונים שכל הפרשה היא מהתורה כפי שיבו' להלן).
ובכל מקרה לענ"ד הספק רק לשיטות שפרשה שניה היא גם מדאורייתא. (פר"ח, ודלא כרבינו יונה ועוד ראשונים שהובא בב"י. ואף פרשה ראשונה ברמ"א נקט שרק פסוק ראשון מה"ת. וראה גם במ"ב סי' סג ס"ק טז שמנה ג' שיטות). ובמקרה שיספיק 2 פרשיות ברור שאינו עובר, כי הפרשה השלישית היא מדין זכירת יציאת מצרים ויוצא בפשטות גם לאחר הזמן.
כמו כן, הספק אינו אלא לראשונים שנקטו כפשטות המשנה בברכות שלא יד"ח לאחר הזמן והיינו מדאורייתא, אולם בכס"מ פ"א מהל' ק"ש הלכה י"ג הביא שיטות שאינו אלא רק מתקנת חז"ל.
וראה מש"כ בביאור הלכה (סימן ס"ד ד"ה אע"פ שאינו רשאי) אם הפרשיות מעכבות. וכתב לחלק בין הגמ' במנחות לאמירת קריאת שמע שעכ"פ קיים מצווה גם בפרשה אחת. וזת"ד: אם לא קרא רק פרשה ראשונה בודאי יש לו עכ"פ מצוה דקבלת עול מ"ש אף אם לא קרא השניה של קבלת עול המצות אף אם נאמר דשתיהן דאורייתא אין מעכבין זו את זו שהרי בכל אחת כתוב צווי בפני עצמה וכל פרשה ופרשה מורה על ענין מיוחד בפני עצמו לכן אמרינן דכונת הכתוב והיו הוא רק על הפסוקים שבכל פרשה וכ"ז אפילו אם שתיהן דאורייתא וכ"ש אם נאמר דפרשה אחת מן התורה בודאי לא קאי והיו רק על הפסוקים שבפרשה זו עכת"ד.
ומסתבר שהגרד"ל לא חולק על זה, אלא סובר שאף אם קיים מצווה דאו' בפרשה אחת (כביה"ל), אבל סו"ס נתקן מדאורייתא לומר את כל הפרשה או ב' הפרשיות.
התיאור המביש אולי לכם לא קרה, אבל לאהרלה לא פעם זה קורה.
בסוכות מאן דהו ביקר בסוכתו של ר' דב לנדו, ונדהם לשמוע שייתכן ואהרלה עבר על בל תגרע! לפחות במקרה שלא הספיק לקרוא את שאר הפרשיות בזמן.
הפתרון שהציע ר' דב, לעשות תנאי שכעת קורא ק"ש לצאת יד"ח רק במקרה שיספיק לקרוא את כולה. כך שמעתי שדן הגרד"ל.
ובפשטות דעתו, שאין לו היתר מצד שנאנס, ככל והכניס עצמו לכך. ואדרבה אם לא יעשה תנאי עדיף שלא יאמר. וזה חידוש.
וכששמעתי את הספק, חשבתי להוכיח מד' הגמ' ברכות יג: במעשה דרבי שקרא פסוק ראשון בזמנו, ובגמ' שם מסתפקת אם השלים לאחר מכן או לא.
וכתב בפנ"י שם שאין להסיק מכאן בדעת רבי שרק הפסוק הראשון של ק"ש הוא מה"ת, אלא לעולם גם שאר הפרשיות מה"ת, ומה שאמר רק את הפסוק הראשון, זה מכיון ומוזכר בו עול מלכות שמים, אבל את שאר הפרשיות לא אמר מאחר שלימד תורה לרבים, ופטור. עיין שם. וצ"ב דסו"ס עבר על בל תגרע. ועל כרחך לשי' אינו עובר בל"ת.
ובכלל אפשר להוכיח מגוף ד' הגמ' שם שאינו עובר בבל תגרע, שאל"כ מה הספק בגמ' אם השלים או לא, ובהכרח שלא עובר. (אמנם לש' שלא כל הפרשה מה"ת אין ראיה, אבל עכ"פ זו ראיה לשיטות הראשונים שכל הפרשה היא מהתורה כפי שיבו' להלן).
ובכל מקרה לענ"ד הספק רק לשיטות שפרשה שניה היא גם מדאורייתא. (פר"ח, ודלא כרבינו יונה ועוד ראשונים שהובא בב"י. ואף פרשה ראשונה ברמ"א נקט שרק פסוק ראשון מה"ת. וראה גם במ"ב סי' סג ס"ק טז שמנה ג' שיטות). ובמקרה שיספיק 2 פרשיות ברור שאינו עובר, כי הפרשה השלישית היא מדין זכירת יציאת מצרים ויוצא בפשטות גם לאחר הזמן.
כמו כן, הספק אינו אלא לראשונים שנקטו כפשטות המשנה בברכות שלא יד"ח לאחר הזמן והיינו מדאורייתא, אולם בכס"מ פ"א מהל' ק"ש הלכה י"ג הביא שיטות שאינו אלא רק מתקנת חז"ל.
וראה מש"כ בביאור הלכה (סימן ס"ד ד"ה אע"פ שאינו רשאי) אם הפרשיות מעכבות. וכתב לחלק בין הגמ' במנחות לאמירת קריאת שמע שעכ"פ קיים מצווה גם בפרשה אחת. וזת"ד: אם לא קרא רק פרשה ראשונה בודאי יש לו עכ"פ מצוה דקבלת עול מ"ש אף אם לא קרא השניה של קבלת עול המצות אף אם נאמר דשתיהן דאורייתא אין מעכבין זו את זו שהרי בכל אחת כתוב צווי בפני עצמה וכל פרשה ופרשה מורה על ענין מיוחד בפני עצמו לכן אמרינן דכונת הכתוב והיו הוא רק על הפסוקים שבכל פרשה וכ"ז אפילו אם שתיהן דאורייתא וכ"ש אם נאמר דפרשה אחת מן התורה בודאי לא קאי והיו רק על הפסוקים שבפרשה זו עכת"ד.
ומסתבר שהגרד"ל לא חולק על זה, אלא סובר שאף אם קיים מצווה דאו' בפרשה אחת (כביה"ל), אבל סו"ס נתקן מדאורייתא לומר את כל הפרשה או ב' הפרשיות.