בחור ישיבה קטנה שיעור ג',
בחור ממוצע, היו פה ושם עליות וירידות,
סוף דבר, שיעור ג' הוא תפס את החיים ברצינות, עשה שטייגען עלה ונתעלה,
מקושר יחסית מצויין עם הצוות [חוץ מ--- שהוא ---]
הוא קנה לעצמו שם ממוצע ומעלה בישיבה,
החברותות בסדר גמור [חוץ מאחד...],
הגיע תקופת המבחנים והכל עולה רמה,
ההתמדה, הרמה עצמה, השקיעות והכל,
בחר יחד עם הוריו את הישיבה הטובה בשבילו,
אחת הישיבות המוצלחות ביותר, ומסתבר שהמוצלחת ביותר,
"אולי הוא יתרסק שם?", "אולי הוא יפול שם?",
הוא לא חשש, הוא בחור מספיק בוגר ורציני שקלט את החיים פחות או יותר,
הוא מבין שלא מחכה לו התקופה הכי קלה בחיים,
אבל בכל זאת, הוא מתכנן לצמוח ולגדול,
א' אלול עם כל העוצמות, כל השטייגען, כל הברען, ברוך ה',
יש הרגשה כאילו כולם כאן מגיעים ישר מגן עדן של 3000 שעות ברצף,
קשה, הסדרים הארוכים, פה ושם,
אך בכל זאת הוא עושה שטייגען מתגבר על ה---, והכל בסדר, ברוך ה', תודה לקל.
לקראת סוף אלול, מתחילה איזו שיחת ליל שישי מאוחרת בפנימייה,
ואז אחד הבחורים צועק פתאום "אואלה אחי יש'ך עכשיו כח לכיפור?"
הוא נכנס להלם, הוא מברר אצל החבר על הדובר "ת'גיד לי הוא חרדי???" הלה משיב "עזוב אותך הכל בקטע הטוב"
הוא שואל את עצמו, תגיד לי היה פה משהו שהיה דומה ל"קטע הטוב"???----
הוא רגיל בישיבה קטנה לשיחות המרוממות והרציניות על ה"אלול---"
כמובן בלי לחץ, אבל רצינות מורגשת---
ופה----
אחרי יום יומיים, פתאום באיזה 3-4 לפנות בוקר הוא שומע קול "עכשיו אני דופק שינה דוך עד שימאס לי לישון"
בת שחוק נשמעת בחדר---
הוא בהלם, מפוחד, זאת הרמה שלהם?, לצחוק מהשפלות הזאת?,
כאלו מילים רדודות אינם מגיעים מחוסר תרבות מינימלית? לא כך?---
ועוד הצחוק הפרוע החסר עול הזה?
זאת הישיבה הכי טובה שקיימת?---
בשביל זה הגעתי לפה?---
בישיבה קטנה שלי היה אולי אחד כזה, ואינני יודע באיזה ישיבה הוא היום, ואיך הם נמצאים פה???----
הוא מנחם את עצמו ואומר כנראה זה אחד שתים בלבד,
אבל לא--- משפט ועוד משפט, בדיחה ועוד קלילות, משהו לא מסתדר לו---
לא נדבר על מה שרשמית יש שקמים אחרי זמן תפילה [יש את האלה ששישי שבת, ויש כאלה כל יום---] מה שאצלם בישי"ק היה כמו איזה התאבדות מסויימת---.
יום אד המזגן עשה בעיות וה"שיסער" של החדר בעט בעיטה כזאת במזגן--- לא היה מישהו בכל השכונה שלא התפלא מה זה, והוא בסה"כ השיב "כולה, רציתי לראות אם זה עובד" חי חי חי---
ואז מגיע ראש השנה---
הוא נכנס בכובד ראש ובעיניים למטה עם המחזור והספר מוסר, ואז---
הוא רואה קבוצה מנייעסת וצוחקת בקול גדול---
והוא נדהם, לא ראש השנה היום? יש גבול,
הוא יוצא לפני התקיעות לשרתוים שניה עם כל הרצינות שמתאימה ליום הדין, והוא מגלה את הקבוצה המעשנת משתעממת---
שלא לדבר על מי שהתגאה בפני לא יודע כמה בחורים שהוא ישן כל הראש השנה ברצף---
וזה לא נגמר- ביום כיפור באמצע התפילה הוא שומע צעקה [זה כנראה היה קצת בקול...]
"אואלה חם לי רצח"---
והקול שעונה לו –"עוד כמה שעות חופש"
ובנעילה --- "אין מצב מותר לעשן בכיפור אחי?"---
הוא לא מסוגל, זהו זה, עד כאן, כנראה זה לא הישיבה שהתקבלתי אליה, מישהו עבד עלי, היה כאן טעות.
[ועוד יש להם כינוי "בטוחים"--- במה??????]
מתחיל החורף, הוא רגיל ל"תחילת זמן" עם כל העוצמות שרק שייכים עלי אדמה,
אבל לא--- נייעס עד --- ועד בכלל,
מנגלים – פיצות – שווארמות - וכל כיוצא בזה, מה שהוא ידע לאכול עם סכין ומזלג בקושי, הוא רואה אותם מקיאים ואוכלים מקיאים ואוכלים---
ויסקי – וודקה- נרגילות – [-שלא לדבר על סיגריות ואלקטרוניות, ש"מה הבעיה?"-] והכל באמצע הסדר – חופשי.
סדרים ריקים פתאום, סופשי"ם לכאן ולשם---
לילות מלוות בגיטרות עד הבוקר שאי אפשר לישון ככה שנייה----
והוא כבר מתחיל לחשוב על הרעיון לעבור ישיבה---
זה לא בשבילי, אני ברמה פי מיליון מכאן, אני בחור בוגר ואחראי ורציני פי מיליארד מכאן,
והוא משאיר את הרעיון לקראת שיעור ב'.
הוא מנסה לעבור חדר--- ואז הוא מבין שכאן הכל מתחיל, כמה פוליטיקה יש מסביב המעשה הזה? כמה עזי פנים שכבר התחילו "לרדת" על ה"צולניק" שלנו... שכל אחד מבין מה המניעים שלהם----
הוא מסתפק זה שווה את זה?
פתאום הוא קולט שבחד השני המצב לא מידי יותר טוב.
סוף זמן חורף----
הוא מגיע לבית מדרש ב 10:50 [הכי מאוחר שהיה מתחילת החיים שלו]
בית מדרש דומם---
הוא ועוד 2 צולי"ם נרדמים ---
הוא מנסה לברר אצל איזה בן דוד מה המצב אצלם בישיבת "---" שהסגנון שם קצת יותר "---"?,
והוא מבין שלא רק שלא יותר טוב אלא ----,
לא לדבר על השחרית-מנחה-מעריב קצרה שמתחולל בפנימייה, הוא משתגע "זה ישיבה או בית מרזח?"
עד שיום אחד החליטו להתעלל באחד מהחדר, "בקטע הטוב", זרקו לו מהחלון היישר אל הפח טמון את כל הבגדים והדברים שלו, כשהוא נכנס בהלם לחדר וקלט מה קרה, איזה צחוק שהיה אז בחדר.
הוא יצא החוצה, הוא לא משלהם, זהו זה, עזוב יהודי וגוי, זה בן אדם או חתול? ככה מתנהגים, מי הוליד אותם???-----
נכון, יש לו שם של בחור טוב מאוד, חברותות פצצה, אבל נגזר עליו שלא להתקרב לחצי מהישיבה? זה המצב?
עד כאן סיפור שמסתבר מאוד שהיה.
נכון, זה לא כולם אולי אפילו לא חצי, אבל זה המון!!!
וכולי אוזן אל כבוד הציבור, האם אין זה נכון, שבכל הישיבות הכי טובות ישנם המון המון בחורים רדודים פורקי עול, חסרי אחריות מינימלית על מעשיהם והתנהגותם, מופקרים מכל חובה, האם זה המקום ששייך לגדול בו??? האם ככה נוכל להצמיח דור של תלמידי חכמים? האם אין זו "נסיקת הדורות"?
לכתוב לא רלוונטי. השאלה מה עושים???
אם זה היה כמות מוגבלת בכל ישיבה עוד אולי הייתי שותק, אבל זה קיים וקצת תופס ואף גודל לאט לאט, ואיש איננו יודע מה ילד יום, מה עושים?
רדידות, מה הלאה??? רדידות עד היכן???
נ. ב. אבקש להגיב אחרי קריאה של הכל ומחשבה מרובה, ורק למי שמכיר את המצב היום טוב בעולם הישיבות.
