רדידות!!! עד היכן???

[האיש השרוי בשמחה]

בוודאי שראוי להיזהר מלומר "בתוך עם טמא שפתיים" וכו'
אך א"א להתעלם מן האמת.
וכאשר לא נתכחש לה ונהיה ערניים לסביבה - ולבנינו, ולא נחשוב שהם תלמידי הח"ח או ר"ח סרנה, אולי ייטב להם ונוכל להבין אותם ואת משבריהם, ולהעריך עד מאד את עליותיהם והתגברויותיהם!.

אכן אנו בדור שונה, היום אנו שומעים דברים אחרים, צורכים קווי נייעס - במקרה היותר טוב..., גדלים בדור שיטחי מאד, בעל רצונות להצלחות מהירות - ולא למאמצים, בעל נטייה עזה לחיצוניות - ולא לפנימיות, ובאמת - חלק מהקונטרסים הנ"ל זה כלי שרת של אותה המטרה, א"א להתבכיין ורק לא להעריך את זה, אבל א"א לקבור את הראש בחול, להיות נאיביים ולומר אח"כ ידינו לא שפכו...

לחץ כדי לכווץ...

וכבר תירץ לן @דבר היושר כדלעיל ,

 

[נראה לפשוט]

איני מאמין בהתבכיינות הזו, תביטו ולו במעט בכמויות העצומות והאדירות של כתבי יד שאתם רואים שמתגלגלים בכ"מ, קונטרסים וספרים, שיעורים והרצאות, דרשות הממלאות את בתי המדרש מפה לפה - הכל צמאים וכמהים לדברי תורה, ורובם ככולם חווים ירידות ועליות במהלך חייהם הסוערים, כך שתיאור חד פעמי אינו מייצג ולו במעט - מגמה כללית בעולם הישיבות.

עולם הישיבות בימינו ניצב בשיא תפארתו, הן בבחינת הפריחה וההתעצמות, הן מבחינת ההתמדה והדביקות, והן מבחינת השאיפה והכיסופים של כולם המשקפים את הרצון והכמיהה לקרבת אלקים אמיתית.

אשרי העם שככה לו!

שמעתי שאחד המחנכים הדגולים עמד פעם טרם הרצאתו, ובפתע קם יהודי מבוגר וזעק "הדור של היום - להיכן הוא הולך", ואותו המחנך ענה לו בזעקה נגדית - "הדור של היום מאיפה הוא הגיע"...

לחץ כדי לכווץ...

אשריך!
אשריך שזכית להיות נתון בתוך כמה מאות [ואולי קצת יותר] של בחורים שעסוקים לכתוב קונטרסים ולדבר בלימוד ברוב שעות היממה, ולא להיות היכן שהוא שרוב הנוער החרדי נמצא רח"ל.

 

[חד מבתראי]

די לא כל היום לחפש את הטיפשים ולהפוך אותם לרוב הקהל ,

לחץ כדי לכווץ...

די לדבר כטיפשים.
אף אחד לא מקנטר.
מנסים להבין מהיכן זה הגיע, לאן זה הולך, ואיך ניתן להתמודד.
לא התחלנו לדבר על התחום התורני, אלא על האישיות, ועל ה'הרימותי בחור מעם', על דרגת ה'בן תורה'.
וגם בפן התורני, תעשה סקר כמה אחוז מהבחורים בש"א ישי"ג יודעים מה זה 'שערי דורא', וכמה מהם פתחו אי-פעם. (לא את ה'מכונות', שערי דורא! האגור!).
אתה תופתע, ולא לטובה.
(אתה יכול גם לשאול מה ההבדל בין 'אבי עזרי' לאבי העזרי', התוצאות דומות)

 

[בדן]

וגם בפן התורני, תעשה סקר כמה אחוז מהבחורים בש"א ישי"ג יודעים מה זה 'שערי דורא', וכמה מהם פתחו אי-פעם. (לא את ה'מכונות', שערי דורא! האגור!).
אתה תופתע, ולא לטובה.
(אתה יכול גם לשאול מה ההבדל בין 'אבי עזרי' לאבי העזרי', התוצאות דומות)

לחץ כדי לכווץ...

זה ממש לא קשור.
תפסתי אנשים גדולים שהכל יודו בגדלות על טעויות מביכות ברמה ההיסטורית.
זה מגיע ממקום אחר.
(במחשבה שניה זה אולי קשור, אבל לא לרדידות)

כן יש תופעה קצת דומה אצל הציבור המודרני.
סיפר לי בן דודי שלמד בישיבה קטנה מודרנית שדיבר פעם עם חבר על איזה רעיון ואמר לו "זה רעיון קלמאי", הלה לא הבין על מה מדובר,
וגם אחרי שאמר לו 'קלם' ה'תלמוד תורה בקלם' הלה היה בטוח שהכונה לחיידר כלשהו ולא הבין את ההקשר.
זו טעות אחרת.
שערי דורא, בחור בגיל שהזכרת באמת לא אמור 'לפגוש', אז זה לא כזה נורא.

 

[רבי]

שערי דורא, בחור בגיל שהזכרת באמת לא אמור 'לפגוש', אז זה לא כזה נורא.

לחץ כדי לכווץ...

וראשונים אחרים הוא כן יודע.

דברים שלכאורה הוא אמור לפגוש הוא פוגש?

הוא יודע מה זה רד"ק?

 

[דוד בן ישי]

אני חושב שעיקר האשכול הזה שייך לאוירה הכללית של חלק בחורים
ואף שמחפשים התעלות אבל ה'מהלך' ברדידות,
ודוגמא לדבר היכן זה תופס נפק"מ,
מעשה שהיה כך היה....
הייתי בחתונה של אחת מפארי הישיבות המפורסמות,
והרבה זמן היה בריקודים שונים ומשונים
ובכל מיני 'חכמות' וקסמים והצגות שונות ותמוהות......
(עד כדי כך שרבני הישיבה נאלצו לחכות עד שיסיימו.....)
ואף אחד לא ירמה את עצמו שהחתן נהנה מזה ודו"ק היטב.

 

[נאמן]

הייתי בחתונה של אחת מפארי הישיבות המפורסמות,
והרבה זמן היה בריקודים שונים ומשונים
ובכל מיני 'חכמות' וקסמים והצגות שונות ותמוהות......
(עד כדי כך שרבני הישיבה נאלצו לחכות עד שיסיימו.....)
ואף אחד לא ירמה את עצמו שהחתן נהנה מזה ודו"ק היטב

לחץ כדי לכווץ...

גם בגמרא מתוארים כל מיני ריקודים משונים

 

[בן תורה]

לצערי אני נאלץ להסכים עם הרב @רבי אך איני בטוח שלכך התכוונו המשוררים כאן..

אכן חשבתי שנכון שישנה ירידה מסוימת, אך היא אינה כזו רווחת ואינה כזו משמעותית כמו שמתואר כאן,
אבל אז נתקלתי במקרה שפשוט סתם את טענותי, עמדתי נבוך ולא ידעתי כיצד להגיב...

ישבתי ודנתי עם חבר בענייני השעה, ותוך כדי דברי הזכרתי את הנהגת הדור האחרון, אחד מהעומדים שם שאל אותי מדוע לא הזכרתי שם של אחד ממנהיגי הדור, עניתי לו שפשוט שכחתי אותו.
לתדהמתי, בתגובה קיבלתי צרור מילים נזעמות על כך שזהו צמצום ובושה לומר ששכחת רב רק כי הוא לא היה בדיוק בדרך שלך, אבל זה היה עדיין בגבול הטעם הטוב, ולגטימי שיפריע לאדם ששכתי להזכיר את רבו.
ברגע שהתחלתי לענות לו כי לא התחצפתי ח"ו כנגד אותו מנהיג, ואיני רואה כל פסול ב'לא להזכיר' רב שאיני רואה בו כרבי ומורי, יצא מפיו המשפט הבא - כמעט במדויק: "תראה איך אתה מאבד עשתונות, מעט ביקורת מוציאה אותך מהעולם, הצמצום שבך לא יכול להכיל אותה, וכשאתה מקיא אותה אתה משפריץ אותה עם כל הרעל."

למשמע המילים הללו, נדהמתי, נדבקה לשוני אל חיכי, נסתתמו טענותי, ובהיתי בו ללא יכולת תגובה.

ואני שואל את חברי דכאן - האם אלו המילים העומדים בפי כל אברך בתן תורה בדורינו?? האם מילים אלו מתאימות לבן תורה או לנער שוליים??

לאור כל זאת, נאלץ אני להסכים, עם הקביעה של פותח האשכול הרב @נראה לפשוט והרב @רבי כי הדור ירד עשרת מונים ממה שהכרתי אני.
רדידות היא מילה קטנה לעומת המציאות.

ואדרבה, יואילו נא החברים להעלות את רוחי ולהסביר לי כיצד יכול בן ישיבה, אברך השוקד על תלמודו להוציא מילים אלו מהפה.

לחץ כדי לכווץ...

על מה בערה חמתו של הרב בד קודש?

 

[עמוסיך]

גם בגמרא מתוארים כל מיני ריקודים משונים

לחץ כדי לכווץ...

בגמ' גם רקדו לפני הכלה, והיו שהחמירו - הכלה על הכתפים!.

כוונתו של @דוד בן ישי ברורה לחלוטין. גם אני ראיתי כאלו דברים, שכל מי שקצת שכל בקודקודו היה מקבל בחילה. - בעצם... זה היה הריקוד שהכי הכי מתאים לשיר... השיר הוא כנראה מקור הבעיה.

כיום בדור הרדידות, ניתן לשיר "צמאה לך נפשי" בטראנס שלא היה מבייש את אחרוני המסיבות הנוראיות...
כמו כן ניתן לשמוע שירי אהבה - נוסח שיר השירים, "מה הבעיה?! דוד המלך אמר! שלמה המלך אמר!" מי שרוצה להבין מבין!.

ע"ז אומרת הגמ' (סנהדרין קא.) ש"התורה חוגרת שק, ועומדת לפני הקדוש ברוך הוא, ואומרת לפניו, רבונו של עולם! עשאוני בניך ככנור שמנגנין בו לצים".
ועיין במשנ"ב (תקס ס"ק יד) וכבר כתבו מג"א (ס"ק י) בשם מהרי"ל, שכאשר משוררים במשתה [-דהיינו שלא לדבר מצווה, באופן הנעשה להוללות] 'אודך כי עניתני' וכדומה, התורה חוגרת שק ואומרת "עשאוני כמין זמר".

 

[חד מבתראי]

ב'נותן טעם' להביא כאן -

בחור ישיבה צופה במשחק כדורגל | אספקלריה תורנית

בבין הזמנים נתקלתי בבחור ישיבה טובה מהשכונה שצופה בקיוסק במשחק כדורגל. כששוחחתי אתו (יש לי אתו דיבור) הוא אמר אין בזה שום בעיה אין שם פריצות זה רק משחק כדורגל מה הפתרון?

forum-otzar-hatorah.co.il

 

[בד קודש]

על מה בערה חמתו של הרב בד קודש?

לחץ כדי לכווץ...

לא בערה ולא חמתי... כידוע כל הכועס וכו'.
אבל העובדה שאברך בן תורה מרשה לעצמו להשתמש במילים אלו, בנידון שהוא לא כפירה ולא יסודות הדת,
בסך הכל שכח מישהו להזכיר שם של רב והוא לא מתבייש לומר זאת,
זה מראה על רדידות עצומה.
זה הכל.

 

[הכהן הגדול]

גם בגמרא מתוארים כל מיני ריקודים משונים

לחץ כדי לכווץ...

נו באמת!!!
לא ריקודים אשר מקורם באפריקה הרחוקה ואכמ"ל!!!

 

[בד קודש]

ועדיין צריך עיון.
לתומי חשבתי ליישב שהרצון היה להסיט את נושא האשכול המדבר על התנהגות בלתי הולמת של בחורים מישיבה מסוימת בבני ברק.

לחץ כדי לכווץ...

לא מדובר על בחור, ולא מדובר על ישיבה.
חבל שאתה הוא זה המסיט את הנושא.

 

[עמוסיך]

והרבה זמן היה בריקודים שונים ומשונים

לחץ כדי לכווץ...

גם בגמרא מתוארים כל מיני ריקודים משונים

לחץ כדי לכווץ...

כוונתו של @דוד בן ישי ברורה לחלוטין.

לחץ כדי לכווץ...

נו באמת!!!
לא ריקודים אשר מקורם באפריקה הרחוקה ואכמ"ל!!!

לחץ כדי לכווץ...

אבל מה שברור, שהרב @דוד בן ישי לא כ"כ כיוון למימר דרקדו שמה ריקוד דבר עלאי בתלת בדי הדס...

 

[שמעון ן' יוסף]

כבר אמר הגרשז"א זצ"ל שדורנו מרובה בכמות התורה ונחסר באיכות.

לחץ כדי לכווץ...

זה פשוט וזה מחזק את מה שכתבתי. אבל האשכול מתלונן שהרוב רדודים ולא שאין גדולים

 

[חד מבתראי]

התלבטתי רבות האם לכתב את דברי אלו, האם הם ראויים בפני עצמם והאם הם ראויים לכאן.

אינני רוצה ללמד קטגוריה על עמי, אך שמא בדברי תהיה תועלת אפילו מעטה, אכי"ר.

דנים כאן על הסתאבות וההידרדרות של הדור הצעיר, 'הדור ריק אין בו מים...' אבל האם שאר המגזרים והגילאים נקיים?

יצא נא כל אחד מאתנו לרחוב, ויראה מה מופיע על לוח המודעות.

מודעות על זלילה וסביאה, מותרות ותפנוקים בסימן 'אכול ושתו כי מחר נמות', האם כך נראים בני תורה? ידע שור קונהו, חמור אבוס בעליו, והחרדי את צלחת הצ'ולנט?

'תרבות חרדית', מנין היא באה? הלא תרבות אנשים חטאים היא, נטע זר בכרם בית ישראל!

'אליל הזמר' מושא להערצה, ואף שאינם מבני ברית, אמנים שונים ומשונים, שהריהם 'אומן שהוא הדיוט' מוזכרים לשבח בפיפיות עמך בית ישראל.

והלא מימים מקדם, ענקי הרוח שלנו היו רב אשי ורבינא, והתרבות החרדי הלא היא הוויות דאביי ורבא, ואיכה הייתה קריה נאמנה ל..?

ככה נראים יהודים? זוהי שאיפתם, זוהי מטרתם?

הקלות שבה עוזבים את אר"י, הקלות שבה סוגרים את הגמרא, הלוא מעידה היא כאלף עדים ש'תוכו כברו'!

כמה מבין העטופים בשחור-לבן, מלאים מבפנים?

לכמה מתוכם המצפן מכוון? כמה מתוכם אהבת ה' בוערת בקרבם והיא היא הקו המנחה אותם כל ימיהם?

ולא די בכך, מואסים באחרים העושים, יראי חטא ימאסו. אין צורך להסביר כאן את משמעות האותיות צד"י וא"ו למ"ד.

---

אינני חפץ להישמע כנביא זעם, כמוכיח בשער, אבל על האמת להישמע. השורות הבאות אינם דברי נביאות, כי אם מבט מפוקח ופסימי בעבר הלא-רחוק, והפקת מסקנות אל העתיד.

הבה נמשיל את בית ישראל לרכבת נוסעת, במסילה העולה בית א-ל, כל דור לקרון יחשב, וגדוליה קטריה, וה' מלכם בראשם.

מעת היותנו לעם, נסעה הרכבת, תחנות תחנות עברה, שואות וימי עברה, בריתות וימי אהבה, עד כי לפני אלפיים שנה נשרפה התחנה המרכזית, והרכבות נפוצו לכל עבר, אך יעדם לא הוסט.

בינות למשעולות ההרים, תחת רעמי הפגזים, המשיכה הרכבת במסלולה, אל עבר היעד הנכסף, עד יחוס אלינו הנהג.

אך אויה, לפני מאתיים שנים נפל דבר בכרם בית ישראל. הרכבת סטתה ממסלולה. רוחות זרות ומשובי זעף החלו להסיט קרונות בזו אחר זו מהמסלול – עד שרוב הקרונות התנתקו מהרכבת, רח"ל.

אך לא די בזאת, אף הקרונות שנותרו לפליטה, ירדו מהפסים. הרכבת סטתה ממסלולה, והחלה לדהור אל עבר התהום, תוך אשליה, הלא אני נוסעת..

קרונות החלו להידרדר אחד אחרי השני, ומניין הנספים עלה ועלה, כשחלק מהקרונות כבר נפלו מהצוק, אך עדיין לא התרסקו לתהום בקול נפץ מחליא, הם עדיין נופלות לעבר פי שחת, ואין איש מהם שם אל לב. להפך, הם דווקא נהנים מהנוף היפה מעבר לחלונותיהם הסרוגות..

וכך קרון ועוד קרון, החלו ליפול.

אבל כעת, הקרון האחרון ממשיך לדהור, לעבר פי פחת, למעמקי שאול אשר כל באיו לא ישובון...

מה יהיה?

אינני יודע, ההגה נתון ביד הקטר הנאמן, אך מתוך מבט על ימים עברו, בפנינו שתי אפשרויות מרכזיות.

• עת בוא ינון, האפשרות המועדפת עלי, אך לא בא אעסוק.
• והאפשרות השניה, רח"ל – סטירה מצלצלת.

יום שואה וזעף, עד אשר ישובו בנים אוהבים, עת ימוטו שמים ומוסדי ארץ, יום ענן וערפל. וברותי מכם הפושעים בי.

אמת שדורנו מתעטר באשליות האב הרחום, אבל כאשר ייסר איש את בנו כן ה' אלוקיך מייסריך, והאומר הקב"ה ותרן..

למענכם אחים יקרים – קפצו מהרכבת!

טהרו ליבכם, הזכו מחשבותיכם, אם לא למענכם ולמען אלוקיכם, עשו למען צאצאיכם שיזכו להיטמן בצד הנכון של הגדר--

 

[עמוסיך]

התלבטתי רבות האם לכתב את דברי אלו, האם הם ראויים בפני עצמם והאם הם ראויים לכאן.

אינני רוצה ללמד קטגוריה על עמי, אך שמא בדברי תהיה תועלת אפילו מעטה, אכי"ר.

דנים כאן על הסתאבות וההידרדרות של הדור הצעיר, 'הדור ריק אין בו מים...' אבל האם שאר המגזרים והגילאים נקיים?

יצא נא כל אחד מאתנו לרחוב, ויראה מה מופיע על לוח המודעות.

מודעות על זלילה וסביאה, מותרות ותפנוקים בסימן 'אכול ושתו כי מחר נמות', האם כך נראים בני תורה? ידע שור קונהו, חמור אבוס בעליו, והחרדי את צלחת הצ'ולנט?

'תרבות חרדית', מנין היא באה? הלא תרבות אנשים חטאים היא, נטע זר בכרם בית ישראל!

'אליל הזמר' מושא להערצה, ואף שאינם מבני ברית, אמנים שונים ומשונים, שהריהם 'אומן שהוא הדיוט' מוזכרים לשבח בפיפיות עמך בית ישראל.

והלא מימים מקדם, ענקי הרוח שלנו היו רב אשי ורבינא, והתרבות החרדי הלא היא הוויות דאביי ורבא, ואיכה הייתה קריה נאמנה ל..?

ככה נראים יהודים? זוהי שאיפתם, זוהי מטרתם?

הקלות שבה עוזבים את אר"י, הקלות שבה סוגרים את הגמרא, הלוא מעידה היא כאלף עדים ש'תוכו כברו'!

כמה מבין העטופים בשחור-לבן, מלאים מבפנים?

לכמה מתוכם המצפן מכוון? כמה מתוכם אהבת ה' בוערת בקרבם והיא היא הקו המנחה אותם כל ימיהם?

ולא די בכך, מואסים באחרים העושים, יראי חטא ימאסו. אין צורך להסביר כאן את משמעות האותיות צד"י וא"ו למ"ד.

---

אינני חפץ להישמע כנביא זעם, כמוכיח בשער, אבל על האמת להישמע. השורות הבאות אינם דברי נביאות, כי אם מבט מפוקח ופסימי בעבר הלא-רחוק, והפקת מסקנות אל העתיד.

הבה נמשיל את בית ישראל לרכבת נוסעת, במסילה העולה בית א-ל, כל דור לקרון יחשב, וגדוליה קטריה, וה' מלכם בראשם.

מעת היותנו לעם, נסעה הרכבת, תחנות תחנות עברה, שואות וימי עברה, בריתות וימי אהבה, עד כי לפני אלפיים שנה נשרפה התחנה המרכזית, והרכבות נפוצו לכל עבר, אך יעדם לא הוסט.

בינות למשעולות ההרים, תחת רעמי הפגזים, המשיכה הרכבת במסלולה, אל עבר היעד הנכסף, עד יחוס אלינו הנהג.

אך אויה, לפני מאתיים שנים נפל דבר בכרם בית ישראל. הרכבת סטתה ממסלולה. רוחות זרות ומשובי זעף החלו להסיט קרונות בזו אחר זו מהמסלול – עד שרוב הקרונות התנתקו מהרכבת, רח"ל.

אך לא די בזאת, אף הקרונות שנותרו לפליטה, ירדו מהפסים. הרכבת סטתה ממסלולה, והחלה לדהור אל עבר התהום, תוך אשליה, הלא אני נוסעת..

קרונות החלו להידרדר אחד אחרי השני, ומניין הנספים עלה ועלה, כשחלק מהקרונות כבר נפלו מהצוק, אך עדיין לא התרסקו לתהום בקול נפץ מחליא, הם עדיין נופלות לעבר פי שחת, ואין איש מהם שם אל לב. להפך, הם דווקא נהנים מהנוף היפה מעבר לחלונותיהם הסרוגות..

וכך קרון ועוד קרון, החלו ליפול.

אבל כעת, הקרון האחרון ממשיך לדהור, לעבר פי פחת, למעמקי שאול אשר כל באיו לא ישובון...

מה יהיה?

אינני יודע, ההגה נתון ביד הקטר הנאמן, אך מתוך מבט על ימים עברו, בפנינו שתי אפשרויות מרכזיות.

• עת בוא ינון, האפשרות המועדפת עלי, אך לא בא אעסוק.
• והאפשרות השניה, רח"ל – סטירה מצלצלת.

יום שואה וזעף, עד אשר ישובו בנים אוהבים, עת ימוטו שמים ומוסדי ארץ, יום ענן וערפל. וברותי מכם הפושעים בי.

אמת שדורנו מתעטר באשליות האב הרחום, אבל כאשר ייסר איש את בנו כן ה' אלוקיך מייסריך, והאומר הקב"ה ותרן..

למענכם אחים יקרים – קפצו מהרכבת!

טהרו ליבכם, הזכו מחשבותיכם, אם לא למענכם ולמען אלוקיכם, עשו למען צאצאיכם שיזכו להיטמן בצד הנכון של הגדר--

לחץ כדי לכווץ...

אם יורשה לי להצטרף לכל מילה ומילה, כל אות ותג, המצויים בהודעה זו! יישר כח גדול
זו מעין שורת סיכום הנושאת מוסר גדול, אשר כל המתכחש לה, הרי אינו יודע מימינו ומשמאלו.

 

[חד מבתראי]

בפרוס עלינו ימי הביה"ז, חובה להדגיש שישנו דבר מסוים, שבו גם המבוגר הכי ממורמר (שעניין פני משה כפני חמה ופנני יהושוע וכו' שגור על שפתותם) יענה בע"כ אמן ש'אכשר דרא'.
אמנם המון פעמים הם מנפיקים תירוצים, שבדור הקודם לא הי' צריך את זה, אבל הדור היום מי יודע לאן יגיע בלי, וכו' וכו'.
אבל בשורה התחתונה - אכשר דרא בזה.
ותיתי לה לבחורי החמד השוקדים על תלמודם גם ביומא דפגרא.

 

[לכבודי בראתיו]

בלי להביע את עמדתי, סו"ס ברור שלשלוח בחור לישיבה שנראה שיש שם יותר מהנתונים המובאים במונולוג הנ"ל דורש בגדרות ומשמעת עצמית..

 

[יראת ה' היא חכמה]

התלבטתי רבות האם לכתב את דברי אלו, האם הם ראויים בפני עצמם והאם הם ראויים לכאן.

אינני רוצה ללמד קטגוריה על עמי, אך שמא בדברי תהיה תועלת אפילו מעטה, אכי"ר.

דנים כאן על הסתאבות וההידרדרות של הדור הצעיר, 'הדור ריק אין בו מים...' אבל האם שאר המגזרים והגילאים נקיים?

יצא נא כל אחד מאתנו לרחוב, ויראה מה מופיע על לוח המודעות.

מודעות על זלילה וסביאה, מותרות ותפנוקים בסימן 'אכול ושתו כי מחר נמות', האם כך נראים בני תורה? ידע שור קונהו, חמור אבוס בעליו, והחרדי את צלחת הצ'ולנט?

'תרבות חרדית', מנין היא באה? הלא תרבות אנשים חטאים היא, נטע זר בכרם בית ישראל!

'אליל הזמר' מושא להערצה, ואף שאינם מבני ברית, אמנים שונים ומשונים, שהריהם 'אומן שהוא הדיוט' מוזכרים לשבח בפיפיות עמך בית ישראל.

והלא מימים מקדם, ענקי הרוח שלנו היו רב אשי ורבינא, והתרבות החרדי הלא היא הוויות דאביי ורבא, ואיכה הייתה קריה נאמנה ל..?

ככה נראים יהודים? זוהי שאיפתם, זוהי מטרתם?

הקלות שבה עוזבים את אר"י, הקלות שבה סוגרים את הגמרא, הלוא מעידה היא כאלף עדים ש'תוכו כברו'!

כמה מבין העטופים בשחור-לבן, מלאים מבפנים?

לכמה מתוכם המצפן מכוון? כמה מתוכם אהבת ה' בוערת בקרבם והיא היא הקו המנחה אותם כל ימיהם?

ולא די בכך, מואסים באחרים העושים, יראי חטא ימאסו. אין צורך להסביר כאן את משמעות האותיות צד"י וא"ו למ"ד.

---

אינני חפץ להישמע כנביא זעם, כמוכיח בשער, אבל על האמת להישמע. השורות הבאות אינם דברי נביאות, כי אם מבט מפוקח ופסימי בעבר הלא-רחוק, והפקת מסקנות אל העתיד.

הבה נמשיל את בית ישראל לרכבת נוסעת, במסילה העולה בית א-ל, כל דור לקרון יחשב, וגדוליה קטריה, וה' מלכם בראשם.

מעת היותנו לעם, נסעה הרכבת, תחנות תחנות עברה, שואות וימי עברה, בריתות וימי אהבה, עד כי לפני אלפיים שנה נשרפה התחנה המרכזית, והרכבות נפוצו לכל עבר, אך יעדם לא הוסט.

בינות למשעולות ההרים, תחת רעמי הפגזים, המשיכה הרכבת במסלולה, אל עבר היעד הנכסף, עד יחוס אלינו הנהג.

אך אויה, לפני מאתיים שנים נפל דבר בכרם בית ישראל. הרכבת סטתה ממסלולה. רוחות זרות ומשובי זעף החלו להסיט קרונות בזו אחר זו מהמסלול – עד שרוב הקרונות התנתקו מהרכבת, רח"ל.

אך לא די בזאת, אף הקרונות שנותרו לפליטה, ירדו מהפסים. הרכבת סטתה ממסלולה, והחלה לדהור אל עבר התהום, תוך אשליה, הלא אני נוסעת..

קרונות החלו להידרדר אחד אחרי השני, ומניין הנספים עלה ועלה, כשחלק מהקרונות כבר נפלו מהצוק, אך עדיין לא התרסקו לתהום בקול נפץ מחליא, הם עדיין נופלות לעבר פי שחת, ואין איש מהם שם אל לב. להפך, הם דווקא נהנים מהנוף היפה מעבר לחלונותיהם הסרוגות..

וכך קרון ועוד קרון, החלו ליפול.

אבל כעת, הקרון האחרון ממשיך לדהור, לעבר פי פחת, למעמקי שאול אשר כל באיו לא ישובון...

מה יהיה?

אינני יודע, ההגה נתון ביד הקטר הנאמן, אך מתוך מבט על ימים עברו, בפנינו שתי אפשרויות מרכזיות.

• עת בוא ינון, האפשרות המועדפת עלי, אך לא בא אעסוק.
• והאפשרות השניה, רח"ל – סטירה מצלצלת.

יום שואה וזעף, עד אשר ישובו בנים אוהבים, עת ימוטו שמים ומוסדי ארץ, יום ענן וערפל. וברותי מכם הפושעים בי.

אמת שדורנו מתעטר באשליות האב הרחום, אבל כאשר ייסר איש את בנו כן ה' אלוקיך מייסריך, והאומר הקב"ה ותרן..

למענכם אחים יקרים – קפצו מהרכבת!

טהרו ליבכם, הזכו מחשבותיכם, אם לא למענכם ולמען אלוקיכם, עשו למען צאצאיכם שיזכו להיטמן בצד הנכון של הגדר--

לחץ כדי לכווץ...

לא כל מה שנכון צריך לומר,
סייג לחכמה שתיקה אינה קלישאה, אלא דבר אמיתי ומחוייב..

לקטרג על עם ישראל זה דבר חמור מאד, ואיני רוצה לומר ח"ו מה עונשו של מקטרג.

מוטב היה אם כבודו היה נשאר ברישא של דבריו, בלי נבואות הזעם למיניהם !!


נביאי הבעל - צאו מכרם ישראל !!!
נבואה פסקה מעמ"י, ומאז נתנה רק לשוטים..

איני מתכוון לכותב החשוב הרב @חד מבתראי
אך כוונתי למנהג המגונה, שאנשים הופכים עצמים לאלילים ומנבאים נבואות שווא ומדוחים, בין אם בעניין הפיאות או הסמארטפונים וכדו',

השתולים בבית ה' הם אלו שבחצרות אלוקינו יפריחו, וכל השאר יכלו כעשן פורח וההיסטוריה תקיא אותם במקום נבואות השווא שלהם.