- הודעות
- 4,363
- תודות
- 11,020
- נקודות
- 885
רבי ישעיה הלוי הורוויץ, מכונה השל"ה או השל"ה הקדוש (על שם חיבורו "שני לוחות הברית"; ה'שי"ח – תאריך הפטירה שגוי אך נתקבע י"א בניסן ה'ש"צ וכנראה טבת שפ"ו) היה מגדולי רבני אשכנז במאה ה-17.
מלידתו ועד לעלייתו לארץ
נולד בלובלין שבפולין בשנת ה'שי"ח לרבי אברהם הלוי הורוויץ, שהיה תלמיד הרמ"א שחיבר את הספר "חסד אברהם". רבי אברהם הלוי היה צאצא למשפחת הורוויץ, משפחה מפורסמת וחשובה בפראג ממנה יצאו רבנים רבים.
מילדותו הצטיין השל"ה בלימודיו, למד בלובלין בישיבה שבה לימד אביו, אצל רבי שלמה לייבושס (המכונה 'המהרש"ל השני') ורבי מאיר מלובלין (המהר"ם מלובלין) שהיו מגדולי רבני פולין במאה ה-16.
לאחר מכן שימש ברבנות כאב בית דין במקומות רבים באיחוד הפולני-ליטאי ובאימפריה הרומית ה"קדושה" בקהילות פוזנן, מץ, פרנקפורט דמיין, נחשב כרב מחמיר. בתקופת כהונתו בווינה נשא את חיה (בתו של ר' אברהם מויל).
לאחר שגורשו היהודים מפרנקפורט על נהר המיין, בשנת ה'שע"ד, חזר לפראג ושימש שם ברבנות. לאחר מות אשתו חיה בשנת ה'ש"ף החליט לעלות לארץ ישראל כדי לבסס ולהרחיב את היישוב היהודי בארץ, שלמען החזקתו טרח ואסף כספים עוד קודם לכן ולאור אמונתו בביאת המשיח שעתידה להתרחש במאה החמישית של האלף השישי לספירה היהודית.
השל"ה יצא למסע רגלי ארוך, עבר דרך העיר חלב שבסוריה, הוא העיד כי במסעו לארץ ישראל עבר גם דרך סוריה כדי להיכנס לביתו של רבי שמואל ויטאל וללמוד זמן מה בכתבי "עץ חיים". לירושלים הגיע בשנת ה'שפ"ב, ונתקבל בכבוד רב. בירושלים נשא אשה שנייה.
לאחר שמוחמד אבן פרוק עצר חמישה עשר מנכבדי העיר ובהם השל"ה, עד שנפדו בסכום כסף גדול, עבר להתגורר בצפת שבה גר כשלוש שנים, ובטבריה שבה חי עוד חמש שנים, בה נפטר ונקבר. צפת וטבריה היו באותם ימים מרכזים ללימוד הקבלה והשל"ה התמסר גם הוא ללימוד הקבלה וזאת שימשה יסוד לחיבורו הגדול "שני לוחות הברית".
בנו של השל"ה היה רבי שבתי שפטל הלוי הורוביץ, ונודע כמחבר הספר 'ווי העמודים'.
מאסרו, מותו וקבורתו של השל"ה
בתקופה בה שהה השל"ה בירושלים, גדלה העיר במהירות בשל עלייה מסיבית של יהודים מכל התפוצות, עד אשר כתב השל"ה באחת מאיגרותיו: "כי תהילה לאל נעשה צר המקום בירושלים". תקופה זו של התעוררות יהודית בירושלים הייתה קצרה לאחר שבשנת 1624 השתלטה על העיר משפחת אבן פארוח' אשר רדפו והכבידו על חיי היהודים במקום, אף השל"ה נאסר ביחד עם עוד 15 מרבני העיר על ידי מוחמד אבן פארוח' וכופר עצום נדרש בעבורם. הקהילה היהודית הקטנה בארץ ישראל, הצליחה בתחנונים לצמצם את סכום הכופר לאחד עשר אלפים גרוש ולשחררם. לאחר שחרורם הם ברחו מירושלים וקבעו את מושבם בצפת.
יש הטוענים שהשל"ה בחר את מקום מושבו בצפת לא רק בשל הסיבה שהייתה מרכז יהודי גדול, אלא גם משום שראה בה מקום מרכזי להחשת תהליך גאולת ישראל. כעבור שנים מספר קבע את מושבו בעיר טבריה עד לפטירתו. על פי הכתוב על מצבתו - נפטר בטבריה בי"א בניסן ה'ש"ץ אך היום והחודש הם כנראה תוצאת טעות, והשנה היא רק על פי השערה מסתברת. יש גם עוררין על עצם מקום הקבורה, מכיוון שהוא אסר את היציאה מירושלים מרגע שהחל לגור בה. אולם לפי הספר 'תולדות משפחת הורוויץ' שהודפס מעט לפני מלחמת העולם השנייה, השל"ה נאלץ לעזוב את ירושלים ולנדוד לצפת.
השל"ה טמון בטבריה, בחלקה בה טמונים כמה מגדולי התנאים והאמוראים ביניהם רבי יוחנן בן זכאי, רבי אמי ורבי אסי. בחלקה סמוכה נקבר הרמב"ם. החלקה שופצה לאחרונה, רבים הם העולים לקברו של השל"ה ומתפללים להיוושע בזכותו.
מקובל שהחוזה מלובלין (רבי יעקב יצחק הלוי הורוויץ, מגדולי החסידות במאה ה-18) הוא מצאצאיו, אם כי הקשר הגנאלוגי המדויק אינו ידוע.
מלידתו ועד לעלייתו לארץ
נולד בלובלין שבפולין בשנת ה'שי"ח לרבי אברהם הלוי הורוויץ, שהיה תלמיד הרמ"א שחיבר את הספר "חסד אברהם". רבי אברהם הלוי היה צאצא למשפחת הורוויץ, משפחה מפורסמת וחשובה בפראג ממנה יצאו רבנים רבים.
מילדותו הצטיין השל"ה בלימודיו, למד בלובלין בישיבה שבה לימד אביו, אצל רבי שלמה לייבושס (המכונה 'המהרש"ל השני') ורבי מאיר מלובלין (המהר"ם מלובלין) שהיו מגדולי רבני פולין במאה ה-16.
לאחר מכן שימש ברבנות כאב בית דין במקומות רבים באיחוד הפולני-ליטאי ובאימפריה הרומית ה"קדושה" בקהילות פוזנן, מץ, פרנקפורט דמיין, נחשב כרב מחמיר. בתקופת כהונתו בווינה נשא את חיה (בתו של ר' אברהם מויל).
לאחר שגורשו היהודים מפרנקפורט על נהר המיין, בשנת ה'שע"ד, חזר לפראג ושימש שם ברבנות. לאחר מות אשתו חיה בשנת ה'ש"ף החליט לעלות לארץ ישראל כדי לבסס ולהרחיב את היישוב היהודי בארץ, שלמען החזקתו טרח ואסף כספים עוד קודם לכן ולאור אמונתו בביאת המשיח שעתידה להתרחש במאה החמישית של האלף השישי לספירה היהודית.
השל"ה יצא למסע רגלי ארוך, עבר דרך העיר חלב שבסוריה, הוא העיד כי במסעו לארץ ישראל עבר גם דרך סוריה כדי להיכנס לביתו של רבי שמואל ויטאל וללמוד זמן מה בכתבי "עץ חיים". לירושלים הגיע בשנת ה'שפ"ב, ונתקבל בכבוד רב. בירושלים נשא אשה שנייה.
לאחר שמוחמד אבן פרוק עצר חמישה עשר מנכבדי העיר ובהם השל"ה, עד שנפדו בסכום כסף גדול, עבר להתגורר בצפת שבה גר כשלוש שנים, ובטבריה שבה חי עוד חמש שנים, בה נפטר ונקבר. צפת וטבריה היו באותם ימים מרכזים ללימוד הקבלה והשל"ה התמסר גם הוא ללימוד הקבלה וזאת שימשה יסוד לחיבורו הגדול "שני לוחות הברית".
בנו של השל"ה היה רבי שבתי שפטל הלוי הורוביץ, ונודע כמחבר הספר 'ווי העמודים'.
מאסרו, מותו וקבורתו של השל"ה
בתקופה בה שהה השל"ה בירושלים, גדלה העיר במהירות בשל עלייה מסיבית של יהודים מכל התפוצות, עד אשר כתב השל"ה באחת מאיגרותיו: "כי תהילה לאל נעשה צר המקום בירושלים". תקופה זו של התעוררות יהודית בירושלים הייתה קצרה לאחר שבשנת 1624 השתלטה על העיר משפחת אבן פארוח' אשר רדפו והכבידו על חיי היהודים במקום, אף השל"ה נאסר ביחד עם עוד 15 מרבני העיר על ידי מוחמד אבן פארוח' וכופר עצום נדרש בעבורם. הקהילה היהודית הקטנה בארץ ישראל, הצליחה בתחנונים לצמצם את סכום הכופר לאחד עשר אלפים גרוש ולשחררם. לאחר שחרורם הם ברחו מירושלים וקבעו את מושבם בצפת.
יש הטוענים שהשל"ה בחר את מקום מושבו בצפת לא רק בשל הסיבה שהייתה מרכז יהודי גדול, אלא גם משום שראה בה מקום מרכזי להחשת תהליך גאולת ישראל. כעבור שנים מספר קבע את מושבו בעיר טבריה עד לפטירתו. על פי הכתוב על מצבתו - נפטר בטבריה בי"א בניסן ה'ש"ץ אך היום והחודש הם כנראה תוצאת טעות, והשנה היא רק על פי השערה מסתברת. יש גם עוררין על עצם מקום הקבורה, מכיוון שהוא אסר את היציאה מירושלים מרגע שהחל לגור בה. אולם לפי הספר 'תולדות משפחת הורוויץ' שהודפס מעט לפני מלחמת העולם השנייה, השל"ה נאלץ לעזוב את ירושלים ולנדוד לצפת.
השל"ה טמון בטבריה, בחלקה בה טמונים כמה מגדולי התנאים והאמוראים ביניהם רבי יוחנן בן זכאי, רבי אמי ורבי אסי. בחלקה סמוכה נקבר הרמב"ם. החלקה שופצה לאחרונה, רבים הם העולים לקברו של השל"ה ומתפללים להיוושע בזכותו.
מקובל שהחוזה מלובלין (רבי יעקב יצחק הלוי הורוויץ, מגדולי החסידות במאה ה-18) הוא מצאצאיו, אם כי הקשר הגנאלוגי המדויק אינו ידוע.