תגובה צורמת שמשקפת במידה רבה - איך לא נכון להגיב לכותב אחר, שבחר לשתף עם הציבור ידיעות מרתקות שטרח יגע ואסף - מהפיקנטיים שבהם ועד הנכבדים ביותר, שנזכרו בחז"ל ראשונים ואחרונים. ולכן אם יש בפיך טענות, אפשר להעביר ביקורת בצורה מכובדת לדוגמא: "לדעתי יש טעם לפגם באשכול דנן. כבוד ה' הסתר דבר, ואין טעם וחפץ לגלות דברים שקשים לעיכול ולאו כל מוחא סביל".
לגוש"ד.
א. מה שהתפרסם בספרים, אינו מוצנע, אלא נחשף לרבבות במשך דורות.
ב. כל בר דעת מבין בנקל שציטוט בומבסטי, מהפכני, אמור להילקח בערבון מוגבל. קרי, לבדוק את מקור הדברים, את ההקשר הנכון, וכמובן אם יחוס הדברים נכון לבעל השמועה פלוני או בכלל אלמוני.
ג. לא כל אמרה דעה או תגובה שיצאה מפי אדם גדול, בהכרח מקובלת בעיני גדולים אחרים או התפשטה בציבור שלומי אמוני ישראל, ובכל זאת, אין סיבה לא להיות מודעים שגדול פלוני אחז כך או כך. לדוגמא, דברי הרש"ש הנ"ל בנוגע לגלגול, מלבד זאת שהדברים מפורסמים, ובפרט שרבים וטובים סברו כך (כפי שציטטו באשכול מהמכלול, רשימת גאונים ראשונים ואחרונים), אבל יותר מכל, ידיעה כזו יש בה חשיבות, להבין מדוע היחס בחוג מסוים יותר צונן.
ד. בפורמנו ובכלל כל אכסניא וירטואלית שחשופה לאלפי אנשים הנמנים על מגזרים ותתי מגזרים, בעלי דעות שונות שחלקם חריגות ביחס למגזר השני, אפשר למצוא בנקל בין אשכולות הפורום, מידע, השקפה וכיו"ב שבעיני אחד הוא מדהים וחשוב להדהד אותו, לעומת חבירו למקלדת, שרואה בזה דבר מערער שסותר (לו) יסודות והשקפות. אז מה ההבדל בין זה לאשכול דנן? מלבד המסקנה הברורה, שציטוט של פלוני או אלמוני, לא נכלל בי"ג עיקרים, ולכן לא אמור לשנות את יסודות האמונה וההשקפה בעיני מי שהתחנך אחרת.
ה. אשכול דנן, יש בכוחו לנטוע מעט ענווה ואולי אף להגביר את חשקת התורה. אדם לומד עשרות שנים, או למצער בחור צעיר שלא פספס שום אות בר' שמעון שחושב שכל העולם מונח בכיסו, ובסוף מתברר לו כמה הוא משולל מהחכמה הגדולה, שמבצבצת מבין הידיעות של חז"ל ראשונים ואחרונים, דברים שלא ידע עד כה למרות עשרות שנות לימודו.
ו. ידיעות שהובאו באשכול דנן, לדוגמא כשרבינו נסים כותב שהרמב"ן תקע עצמו וכו' או שרבינו הגר"א מתבטא בחריפות על הרמב"ם, אלו ידיעות חשובות שפורשים בפני אותם 'טועים' בני דורנו שסבורים שכל ביקורת או התבטאות חריפה שיצאה מגדול בישראל על רעהו, זו סיבה למחוק אותו ולהחשיב אותו לאדם "טועה" או אפי' לאפיקורס מדאורייתא. לא ולא. רבותינו נהגו לבקר, לא לשם תאוות הניצוח, ובוודאי לא לזלזל בכבודו של השני, אלא כמו שכותב מרנא ר' ירוחם (ספר דעת תורה, פ' יתרו) וז"ל:
כח הבקורת גדול מאוד, הוא הפתח להכרת האמת, כח כולל ומקיף מתחילתו של אדם עד שלמותו, התורה מלאה בביקורות על כל הגדולים, וגם משה רבנו לא נמלט ממנה. חז"ל מלאים ביקורת על הכל. הרמב"ן בפ' לך (יב, י) כתב "ודע כי אברהם אבינו חטא חטא גדול בשגגה וכו' עיי"ש. למרות נטייתם של רבים וטובים להעמיד את הביקורת החריפה שמתח הרמב"ן על אבות האומה בשלל תירוצים דחוקים יותר או פחות, אבל ר' ירוחם חשוב לו להעמיד את הדברים כפשוטם. ולו בגלל, שכח הביקורת, בפרט כזו שיוצאת מפי אדם גדול, היא זו פתח להכרת האמת. ובלי למתוח ביקורת אי אפשר לקיים תורת אלוקים חיים. ומאידך, למרות הביקורת, משתקפת הנהגה מופתית של רבותינו, שלא ראו שום פסול או פיחות בערך של גדול פלוני או אלמוני שהעבירו עליו ביקורת.
ז. נקודת המוצא שמשתקפת בהערתך השניה, שכל ידיעה בתוה"ק תכליתה להיות "מחזקת יהודי בעבודת ה'", בעיני היא תולדה של חינוך והשקפות שונות (אולי, מבית היוצר החסידי הנשגב) ואני מכבד את זה. אבל בעיני ראשונים ואחרונים, התורה מעבר לכך שהיא "מדריך רוחני" לתיקון האדם, היא לא פחות מכך "אנציקלופדיה אלוקית" של אמת ומציאות במגוון נושאים.
(לדוגמא, הרמב"ם נוקט שהתורה היא תיקון לנפש אבל היא גם תיקון לגוף. והרמב"ן בהקדמתו לפירושו על התורה, כותב שכל החוכמות כולן, מדע, רפואה, אסטרונומיה וכו' רמוזות בתורה, בין אם בגלוי, בגימטריות או בצירופי אותיות. כלומר, התורה מכילה את כל היש בעולם את כל החוכמות המשכילות, מעבר להוראות מוסריות). ולכן, אדם שהוגה בתורה ובדברי חז"ל, לא רק מתחזק, אלא פשוט מתחבר לשורש המציאות, שזו אחת התכליות במסירת התורה האלוקית לקרוצי חומר. נמצאת למד, אי אפשר לצמצם את התורה רק ל"חיזוק" במובן של עידוד ונחמה, אלא היא הרבה מעבר לזה, היא מקור האמת, ועצם העיסוק בה, גם בדברים שנראים כגסים וחומריים, מקשר בין היצור ליוצר. ומשנה את המהות הרוחנית של הלומד מעצם סגולתה. ולכן, גם בענייננו, כל דעה תורנית שבאה לשקף את האמת, היא התורה בעצם. ונקודה אחרונה להליץ על אשכול דנן, וכמו שכתבתי
במק"א, השיטוט בפורום זה כמו לקחת נשימה ארוכה על שפת הים בסוף יום עמוס בסדרים תורניים.. (..
: ..), להתאוורר מעט... וקדימה להתנצח באשכולות מעניינים... בד בבד לרפרף על אשכולות סיפורים, מעשיות, וורטים, פרשות היסטוריות, וביניהם, גם אשכול דנן.
בשורה תחתונה, תחזקנה ידיו של
@יהודי וזהו שפתח אשכול נפלא בפרומנו.
