• דִּרְשׁוּ ה׳ בְּהִמָּצְאוֹ
    עשרת ימי תשובה
    פורום אוצר התורה
האיש ששמו היה "אחותי"
נאמר בפרשת ויצא (בבראשית כ"ט, כ"ד-כ"ט) וַיִּתֵּן לָבָן לָהּ אֶת זִלְפָּה שִׁפְחָתוֹ לְלֵאָה בִתּוֹ שִׁפְחָה... וַיִּתֵּן לָבָן לְרָחֵל בִּתּוֹ אֶת בִּלְהָה שִׁפְחָתוֹ לָהּ לְשִׁפְחָה, ומובא על כך במדרש (ראשית רבתי): "אבי בלהה וזלפה, אחיה של דבורה מינקת רבקה היה, ו'אחותי' היה שמו. טרם שנשא ('אחותי') אשה, נשבה, ושלח לבן ופדאו, ונתן לו (לבן ל'אחותי') את חוה שפחתו לאשה, וילדה לו בת, וקרא שמה זילפה, על שם העיר שנשבה לשם. לאחר מכן ילדה עוד בת, וקרא שמה בלהה, כי כשנולדה היתה מתבהלת לינק, אמר מה בהולה בִּתי. וכאשר הלך יעקב אצל לבן, מת 'אחותי' אביהן (של זילפה ובלהה), ולקח לבן לחוה שפחתו ולשתי בנותיה, ונתן את זילפה הגדולה ללאה בתו הגדולה לשפחה, ובלהה הקטנה לרחל בתו הקטנה".
 
מתי אכלו עם ישראל 'קוסקוס?
כתב רבינו אליעזר אשכנזי (גדול חכמי איטליה בסוף תקופת הראשונים) בספרו מעשי ה' (מעשי תורה, פ"ב) על הפסוק בפרשת בשלח (שמות ט"ז, ב'-ג') וַיִּלּוֹנוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן בַּמִּדְבָּר, וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִי יִתֵּן מוּתֵנוּ בְיַד ה' בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, בְּשִׁבְתֵּנוּ עַל סִיר הַבָּשָׂר, בְּאָכְלֵנוּ לֶחֶם לָשֹׂבַע, כִּי הוֹצֵאתֶם אֹתָנוּ אֶל הַמִּדְבָּר הַזֶּה": אומרם 'בשיבתנו על סיר הבשר', לדעתי, היו מתאווים למאכל אחד, שעד היום עושים אותו במצרים, והוא שעושים בקמח ומים, כמו פירורים, ונקרא קושקוש"ו (-קוסקוס), ומושיבים אותם על סיר הבשר, ומתבשלים מן האיד (האדים) העולים מן הבשר, ואין הפירורים ההם נוגעים בבשר, רק קשורים תוך מטלית או נתונים תוך כלי נקוב, והכלי הנקוב נתון על פי סיר הבשר. ולכן אמרו 'בשיבתנו על סיר הבשר באוכלנו לחם לשובע', כי אותו המאכל אינו ללפת בו את הפת, כי הוא פת בעצמו.
 
אדם שנולד עם צורת נחש חקוקה על ירכו
כתב השל"ה הקדוש (פרשת תולדות): בירך עֵשָׂו היה חותם הנחש, כדמתרגמינן (בראשית כ"ה, כ"ז) 'והוה עשו גבר נחשירכן', ופירש הציוני: נחש ירכן, דהיינו שהיה חקוק בירך עשו צורת נחש. (וב'שם משמואל' בפר' תולדות מבואר שכך עשו נולד, עם צורת הנחש על ירכו).
 
כתב הגר"א (בספרו דברי אליהו) כי אותיות ג' ו-ט' אינן מופיעות זו בצד זו בכל התנ"ך. ומכיון שאותיות אלה תמיד נפרדות - מתאימות הן לשמש בתור שֵם לדבר המפריד את הבעל ואשתו זה מזו (-גֵט).
 
במדרש לקח טוב (פרשת וישב פ"מ): ואתנה לבי לדעת חכמה, כי בפרשת וישב כולה, התחלת הפסוקים באות ו', חוץ משמונה פסוקים. למה, כנגד המילה שניתנה לשמונה, שכל הפרשה סיפורים של ווי"ם, ווי היה במכירת יוסף, ווי במיתת אשת יהודה ובניו, ווי באשת פוטיפרע, ווי בבית האסורים, ווי לסריסי פרעה. חוץ משמונה פסוקים, משום שזכתה אסנת בת פוטיפרע להזדווג למולים (ליוסף הצדיק). כיוצא בדבר, 'ויהי בימי שפוט השופטים' (רות א', א'), כולן ווי"ן (כל מגילת רות), חוץ משמונה פסוקים שבספר רות, וזאת משום שנזדווגה רות עם בועז, ויצא ממנה מלכות...
 
במדרש תהלים (מזמור כ"ב): אמרו רבותינו, מאה בנים היו לו להמן, עשרה נהרגו, ועשרה נתלו, ועשרה נתחתכו ונשלכו לכלבים, ושבעים מהם חזרו על הפתחים שנים עשר חודש, ולבסוף נהרגו. (וע"ע במסכת מגילה ט"ו:).
 
בפרשת ויצא מצינו מילה, שמופיעה בשבע משמעויות שונות בפרשה
א) וַיֹּאמֶר לָהֶם (לרועים) יַעֲקֹב אַחַי מֵאַיִן אַתֶּם (בראשית כ"ט, ד'). דרך כבוד קרא להם אחי (פסיקתא זוטרתא). כמו 'אל נא אחי תרעו' (שם י"ט, ח'), כי יאמר אדם לאוהביו או לשכניו אחַי, אף על פי שאינו קרובו או שלא ידעו, וזה להיכנס עמו באהבה וריעות ודברי שלום (רד"ק).
 
על יהושע בן נון נאמר: וּמְשָׁרְתוֹ יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן נַעַר לֹא יָמִישׁ מִתּוֹךְ הָאֹהֶל (שמות לג, י"א), וכתב האבן עזרא שהיה אז בן חמישים ושש שנה. (וע"ע ברמב"ן). ובמדרש אגדה (שמות כ"ד, ה') נאמר על הפסוק 'וישלח את נערי בני ישראל': "נערי בני ישראל אלו הזקנים. ולמה קראם 'נערי', שננערין אל המצוות, כמו 'ומשרתו יהושע בן נון נער', והוא היה באותו העת קרוב לשישים שנה, אלא שהוא ננער לתלמוד תורה". וברש"י בדברי הימים (א', פכ"ב) נאמר שאפילו בן מ"ב שנה קרוי נער, דכתיב ויהושע בן נון נער לא ימיש, והיה אז בן מ"ב שנה.
 
נאמר בפרשת משפטים (שמות כ"א, ו'): "וְהִגִּישׁוֹ (האדון את העבד) אֶל הַדֶּלֶת אוֹ אֶל הַמְּזוּזָה, וְרָצַע אֲדֹנָיו אֶת אָזְנוֹ בַּמַּרְצֵעַ וַעֲבָדוֹ לְעֹלָם". ומבואר בחזקוני, שהאדון אינו נוקב את אוזנו של העבד בלבד, אלא נוקב יחד עמה גם את הדלת, וכמשמעות הכתוב (דברים ט"ו, י"ז) "ולקחת את המרצע ונתתה באוזנו ובדלת". (ויש לציין לדברי המכילתא: 'באוזנו אתה מעביר ואי אתה מעביר בדלת'. וע"ע במלבי"ם בשמות שם).
 
המילה "שלום" שהגימטריה שלה היא 376 מוזכרת לראשונה בתורה בפסוק (בראשית ט"ו, ט"ו): וְאַתָּה תָּבוֹא אֶל אֲבֹתֶיךָ בְּשָׁלוֹם, שהוא הפסוק ה-376 מהפסוק הראשון בתורה, ושורש תיבת שלו"ם מוזכרת 376 פעמים בתנ"ך. ומעניין לציין לנאמר במסכת כלה רבתי (פ"ג): "תנא שלום נתן בשע"ו אותיות, ושע"ו באותיותיו, מלמד שכל הרודף שלום, אין תפילתו חוזרת ריקם"! (הרב אברהם מייזלס במאמרו בקובץ 'אור ישראל' מאנסי תשנ"ז).
 
בספר צפניה פרק ג' פסוק ח' (פסוק המדבר מעניין ימות המשיח וזמן הגאולה) מופיעות כל כ"ב האותיות, כולל האותיות הסופיות מנצפ"ך, וכולל כל הנקודות: לָכֵן חַכּוּ לִי נְאֻם ה' לְיוֹם קוּמִי לְעַד כִּי מִשְׁפָּטִי לֶאֱסֹף גּוֹיִם לְקָבְצִי מַמְלָכוֹת לִשְׁפֹּךְ עֲלֵיהֶם זַעְמִי כֹּל חֲרוֹן אַפִּי כִּי בְּאֵשׁ קִנְאָתִי תֵּאָכֵל כָּל הָאָרֶץ. (הנ"ל).
 
'אָהֳלִיבָמָה' ו'תִּמְנָע' מופיעים בפרשת וישלח גם כזכר וגם כנקבה, שהנה אומרת התורה (בראשית ל"ו, ב'): עֵשָׂו לָקַח אֶת נָשָׁיו מִבְּנוֹת כְּנָעַן... וְאֶת אָהֳלִיבָמָה, ובהמשך הפרשה נאמר (שם פס' מ'-מ"א) וְאֵלֶּה שְׁמוֹת אַלּוּפֵי עֵשָׂו לְמִשְׁפְּחֹתָם לִמְקֹמֹתָם בִּשְׁמֹתָם אַלּוּף תִּמְנָע... אַלּוּף אָהֳלִיבָמָה, וכתב שם הרד"ק: "אַלּוּף אָהֳלִיבָמָה - זכר היה, ואף על פי שהיה שמו בה"א כדרך שמות הנקבות ברוב. וגם אהליבמה שֵם לנקבה בזו הפרשה (אשת עשו, כמבואר לעיל), וכן תמנע היתה פילגש אליפז (כמבואר לעיל פס' י"ב), ושֵם אחד מאלופי עשו תמנע".

עוד נאמר בפרשת וישלח (שם פס' י"א-י"ב): וַיִּהְיוּ בְּנֵי אֱלִיפָז תֵּימָן אוֹמָר צְפוֹ וְגַעְתָּם וּקְנַז, וְתִמְנַע הָיְתָה פִילֶגֶשׁ לֶאֱלִיפַז בֶּן עֵשָׂו, וכתבו הרשב"ם והחזקוני: הנה בספר דברי הימים משמע שתמנע היה זכר, והוא נמנה בין בניו של אליפז, ולפיכך צריך לומר, ששני תמנע היו, אחד זכר ואחת נקבה, ותמנע המוזכרת כאן היתה אחות לוטן, ותמנע שבדברי הימים הוא זכר והוא בן אליפז. ומכל מקום תמנע המופיע בפסוק שלפנינו, נסוב לכאן ולכאן, ולפיכך יש טעם פסיק בין ותמנע ובין היתה, ונמצא שכאילו כך אומר הפסוק: בני אליפז תימן אומר צפו וגעתם וקנז ותמנע, ותמנע (הנקבה) היתה פילגש לאליפז. (ויעויין ברמב"ן שכתב: "תמנע פילגש אליפז, אחרי לידתה את עמלק ילדה בן, ותקש בלדתה ותמת, ותקרא את שמו תמנע, בעבור הַזכיר שמה").
 
אותיות א רצופות בתנ"ך

אָאֹ֑ר (בראשית יב ג)
אֲאַזֶּרְךָ֖ (ישעיהו מה ה)
אֶאֱסֹ֜ף (מיכה ב יב)
אַאֲרִ֥יךְ (איוב ו יא)
אַ֝אֲמִ֗ין (איוב ט טז)
אֲאַמִּצְכֶ֥ם (איוב טז ה)
וַאֲאַלֶּפְךָ֥ (איוב לג לג)
בְּדִתְאָ֖א (דניאל ד יב, כ)
 
2 זקף גדול ברצף

וַיֹּאמַר אֲדֹנָי (וירא כ, ד),
מַחֲרִישׁ לָדַעַת (חיי שרה כד, כא),
וַיֹּאמֶר אָנֹכִי (תולדות כו, כד),
וַיֹּאמַר הַיְלָדִים (וישלח לג, ה),
וַתֵּכֶל כָּל עֲבֹדַת (פקודי לט, לב),
רְשָׁפֶיהָ רִשְׁפֵּי אֵשׁ (שה"ש ח, ו),
מַה לַעֲשׂוֹת בָּאִישׁ (אסתר ו, ו)
עֶ֕רֶב וִֽידַעְתֶּ֕ם (שמות טז, ו)
 
4243-2a6495cf154181ef4414406eb5f1137f.jpg
 
המילה הנפוצה ביותר בתנ"ך היא: אֶת (כולל הנטיות שלה: אותי, איתי וכו').
שם העצם הנפוץ ביותר בתנ"ך הוא… שם פרטי. שם ה'.
השם הפרטי האנושי הנפוץ ביותר – ישראל.
הפועל הנפוץ ביותר: אמר (על נטיותיו: אמרתי, ויאמר וכו').
שם התואר הנפוץ ביותר – גדול.
מילה הקריאה הנפוצה ביותר היא: הינה!
כינוי הגוף הנפוץ ביותר הוא: הוא.
הפסוק הנפוץ ביותר בתנ"ך הוא: וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. הוא מופיע שישים ותשע פעמים.
 
בספר דקדוקי הטעמים של אהרן בן אשר מובא כי מספר המילים בתורה הוא 79,856, ומספר האותיות 400,945
על פי ספירתו של המאירי עולה כי מספר המילים בתורה הוא 80,002 ומספר האותיות 301,991
הרמ"ע מפאנו מספר על אדם שספר את אותיות התורה ומצא כי הן "שלושים ריבוא וחצי בקירוב" (כ-305,000)
הרב אליהו הכהן מספר כי מצא ב"כתב יד ישן" שמספר המילים בתורה הוא 79,956 ומספר האותיות 320,674
חוקר המקרא כריסטיאן דוד גינצבורג (אנ') ציין בספרו את מספר ההופעות של כל אות בתורה ומסיכום המספרים עולה כי סך האותיות בתורה הוא 290,146

בפועל בספירת מחשב התקבלה תוצאה 79,980 מילים ו-304,805 אותיות ופורסמה בספרו של הרב יעקב שור
 
פסוק בתנ"ך בעל הגימטריא הקטנה ביותר:
בתורה: ובני פלוא אליאב - 229
בנביאים וְהָאֱלִילִים כָּלִיל יַחֲלֹף (ישעיה ב יח) - 350
ואחריו: אֲחִינָדָב בֶּן עִדֹּא מַחֲנָיְמָה (מלכים א' ד, יד) - 355
ובכתובים: בניה בדיה כלוהי (עזרא י, לה)
 

חברים מקוונים לאחרונה

משתמשים שצופים באשכול הזה

חזור
חלק עליון