דבר שמאד קשה לי שבפשטות הסוגיא בפסחים קט. היין הוא היכי תימצי לשמחה וא"כ למה שלא יהיה ענין לשתותו כמה שיותר מוקדם והא גופיא קשיא איך אדם מקיים דין שמחה קודם שתית היין (עוד יל"ד כששותה סמוך לשקיעה האם השמחה היא בעצם השתיה או בתוצאה כעין שכרות שמגיעה לאחר שתית היין) אשמח לשמוע ביאורים ומקורות בענין
