הידעת!!! דברים מרתקים בתורה בחז"ל ובספרות התורנית שלא כ"כ מוכרים (5 צופים)

[סיני]

בהגהות חתם סופר שו"ע או"ח סימן יח כתב שמעיקר הדין חיוב ציצית אינו תלוי ביום אלא בראייה ואם כן כשיש נר דלוק בלילה יש חיוב ציצית.

 

[סיני]

בילקוט שמעוני שיר השרים פרק ב' השמעיני את קולך בהלל. כי קולך ערב בהודו לה' כי טוב ע"כ. ומכאן המקור שנהגו לזמר בפסוקי הודו כמובא בחק יעקב סימן תעט.

 

[חדושא]

תגובה צורמת שמשקפת במידה רבה - איך לא נכון להגיב לכותב אחר, שבחר לשתף עם הציבור ידיעות מרתקות שטרח יגע ואסף - מהפיקנטיים שבהם ועד הנכבדים ביותר, שנזכרו בחז"ל ראשונים ואחרונים. ולכן אם יש בפיך טענות, אפשר להעביר ביקורת בצורה מכובדת לדוגמא: "לדעתי יש טעם לפגם באשכול דנן. כבוד ה' הסתר דבר, ואין טעם וחפץ לגלות דברים שקשים לעיכול ולאו כל מוחא סביל".

לגוש"ד.
א. מה שהתפרסם בספרים, אינו מוצנע, אלא נחשף לרבבות במשך דורות.

ב. כל בר דעת מבין בנקל שציטוט בומבסטי, מהפכני, אמור להילקח בערבון מוגבל. קרי, לבדוק את מקור הדברים, את ההקשר הנכון, וכמובן אם יחוס הדברים נכון לבעל השמועה פלוני או בכלל אלמוני.

ג. לא כל אמרה דעה או תגובה שיצאה מפי אדם גדול, בהכרח מקובלת בעיני גדולים אחרים או התפשטה בציבור שלומי אמוני ישראל, ובכל זאת, אין סיבה לא להיות מודעים שגדול פלוני אחז כך או כך. לדוגמא, דברי הרש"ש הנ"ל בנוגע לגלגול, מלבד זאת שהדברים מפורסמים, ובפרט שרבים וטובים סברו כך (כפי שציטטו באשכול מהמכלול, רשימת גאונים ראשונים ואחרונים), אבל יותר מכל, ידיעה כזו יש בה חשיבות, להבין מדוע היחס בחוג מסוים יותר צונן.

ד. בפורמנו ובכלל כל אכסניא וירטואלית שחשופה לאלפי אנשים הנמנים על מגזרים ותתי מגזרים, בעלי דעות שונות שחלקם חריגות ביחס למגזר השני, אפשר למצוא בנקל בין אשכולות הפורום, מידע, השקפה וכיו"ב שבעיני אחד הוא מדהים וחשוב להדהד אותו, לעומת חבירו למקלדת, שרואה בזה דבר מערער שסותר (לו) יסודות והשקפות. אז מה ההבדל בין זה לאשכול דנן? מלבד המסקנה הברורה, שציטוט של פלוני או אלמוני, לא נכלל בי"ג עיקרים, ולכן לא אמור לשנות את יסודות האמונה וההשקפה בעיני מי שהתחנך אחרת.

ה. אשכול דנן, יש בכוחו לנטוע מעט ענווה ואולי אף להגביר את חשקת התורה. אדם לומד עשרות שנים, או למצער בחור צעיר שלא פספס שום אות בר' שמעון שחושב שכל העולם מונח בכיסו, ובסוף מתברר לו כמה הוא משולל מהחכמה הגדולה, שמבצבצת מבין הידיעות של חז"ל ראשונים ואחרונים, דברים שלא ידע עד כה למרות עשרות שנות לימודו.

ו. ידיעות שהובאו באשכול דנן, לדוגמא כשרבינו נסים כותב שהרמב"ן תקע עצמו וכו' או שרבינו הגר"א מתבטא בחריפות על הרמב"ם, אלו ידיעות חשובות שפורשים בפני אותם 'טועים' בני דורנו שסבורים שכל ביקורת או התבטאות חריפה שיצאה מגדול בישראל על רעהו, זו סיבה למחוק אותו ולהחשיב אותו לאדם "טועה" או אפי' לאפיקורס מדאורייתא. לא ולא. רבותינו נהגו לבקר, לא לשם תאוות הניצוח, ובוודאי לא לזלזל בכבודו של השני, אלא כמו שכותב מרנא ר' ירוחם (ספר דעת תורה, פ' יתרו) וז"ל: כח הבקורת גדול מאוד, הוא הפתח להכרת האמת, כח כולל ומקיף מתחילתו של אדם עד שלמותו, התורה מלאה בביקורות על כל הגדולים, וגם משה רבנו לא נמלט ממנה. חז"ל מלאים ביקורת על הכל. הרמב"ן בפ' לך (יב, י) כתב "ודע כי אברהם אבינו חטא חטא גדול בשגגה וכו' עיי"ש. למרות נטייתם של רבים וטובים להעמיד את הביקורת החריפה שמתח הרמב"ן על אבות האומה בשלל תירוצים דחוקים יותר או פחות, אבל ר' ירוחם חשוב לו להעמיד את הדברים כפשוטם. ולו בגלל, שכח הביקורת, בפרט כזו שיוצאת מפי אדם גדול, היא זו פתח להכרת האמת. ובלי למתוח ביקורת אי אפשר לקיים תורת אלוקים חיים. ומאידך, למרות הביקורת, משתקפת הנהגה מופתית של רבותינו, שלא ראו שום פסול או פיחות בערך של גדול פלוני או אלמוני שהעבירו עליו ביקורת.

ז. נקודת המוצא שמשתקפת בהערתך השניה, שכל ידיעה בתוה"ק תכליתה להיות "מחזקת יהודי בעבודת ה'", בעיני היא תולדה של חינוך והשקפות שונות (אולי, מבית היוצר החסידי הנשגב) ואני מכבד את זה. אבל בעיני ראשונים ואחרונים, התורה מעבר לכך שהיא "מדריך רוחני" לתיקון האדם, היא לא פחות מכך "אנציקלופדיה אלוקית" של אמת ומציאות במגוון נושאים. (לדוגמא, הרמב"ם נוקט שהתורה היא תיקון לנפש אבל היא גם תיקון לגוף. והרמב"ן בהקדמתו לפירושו על התורה, כותב שכל החוכמות כולן, מדע, רפואה, אסטרונומיה וכו' רמוזות בתורה, בין אם בגלוי, בגימטריות או בצירופי אותיות. כלומר, התורה מכילה את כל היש בעולם את כל החוכמות המשכילות, מעבר להוראות מוסריות). ולכן, אדם שהוגה בתורה ובדברי חז"ל, לא רק מתחזק, אלא פשוט מתחבר לשורש המציאות, שזו אחת התכליות במסירת התורה האלוקית לקרוצי חומר. נמצאת למד, אי אפשר לצמצם את התורה רק ל"חיזוק" במובן של עידוד ונחמה, אלא היא הרבה מעבר לזה, היא מקור האמת, ועצם העיסוק בה, גם בדברים שנראים כגסים וחומריים, מקשר בין היצור ליוצר. ומשנה את המהות הרוחנית של הלומד מעצם סגולתה. ולכן, גם בענייננו, כל דעה תורנית שבאה לשקף את האמת, היא התורה בעצם. ונקודה אחרונה להליץ על אשכול דנן, וכמו שכתבתי במק"א, השיטוט בפורום זה כמו לקחת נשימה ארוכה על שפת הים בסוף יום עמוס בסדרים תורניים.. (.. : ..), להתאוורר מעט... וקדימה להתנצח באשכולות מעניינים... בד בבד לרפרף על אשכולות סיפורים, מעשיות, וורטים, פרשות היסטוריות, וביניהם, גם אשכול דנן.

בשורה תחתונה, תחזקנה ידיו של @יהודי וזהו שפתח אשכול נפלא בפרומנו.​

לחץ כדי לכווץ...

דברים נכוחים!
רק להוסיף, שאשכול כזה גורם לסקרנות חיובית לקוראים שיבדקו את הדברים במקורותיהם.

 

[מי להשם]

בגמרא מובא כי "מבני בניו של המן למדו תורה בבני ברק",
אמנם הגרסה הנכונה לפי חלק מהראשונים (כגון בעל הטורים), "מבני בניו של נעמן למדו תורה בבני ברק".

 

[אידך גיסא]

הידעתם שהפיוט חד גדיא ואחד מי יודע, נדפסו בהגדות סה"כ לפני כארבע מאות שנה!?

לחץ כדי לכווץ...

השיר כתוב בארמית, אולם ייתכן כי נכתב בתקופה בה השפה לא הייתה מדוברת בשל מספר שגיאות בתחביר ובדקדוק הארמי.[1] הוא נכנס לראשונה להגדת פראג ב-1590, יחד עם השיר אחד מי יודע, כשיר סופי עליז לליל הסדר שנושא אופי רציני.[2] עם זאת, השירים היו נפוצים גם לפני ששולבו לליל הסדר, והופיעו בכתב יד של סידור כבר בשנת 1406.[3] לפי אחת הטענות, מקור השיר בבלדה גרמנית פופולרית, "Der Bauer Schickt den Jokel aus" ("האדון שמשלח החוצה את עובד האדמה"), המבוססת על שיר ערש צרפתי.[2] הבלדה היא בעלת מבנה דומה, אך התוכן כאמור הותאם לרעיונות יהודיים שיש דין ויש דיין.

ניתן למצוא מקבילים רבים למוטיב המסופר בשיר, ובכלל זה במקורות פרסיים והודיים, אך קיימים שני שירי ערש צרפתיים שנושאים דמיון מיוחד ל"חד גדיא": "Ah! Tu Sortiras, Biquette" (אה! אתה יוצא, גדי"),[4] והשיר "La petite fourmi qui allait à Jérusalem" (הנמלה הקטנה שצעדה לירושלים).

לחץ כדי לכווץ...

מאה חמישים שנה לאחר מכן אדונינו הגר"א כתב ביאור על הפיוט. מה שמוכיח שמקורו ביהדות ולא "מקורות פרסיים והודיים".

 

[מכנדבי]

הידעת שלפי הרש"ש יכול להיות שאף לדעת ר"י דאין ביעור חמץ אלא שריפה יועיל אכילה של אדם מדין שריפה אם קוראים את הפסוק של "כי האדם עץ השדה" בניחותא, ומחשיבים העיכול לשריפה.
(פסחים כ"א)

לחץ כדי לכווץ...

וע"ז אמרו בגור: "בגור עשו את העץ אדם, והרש"ש עשה את האדם עץ"...

איני זוכר כעת על מה אמרו "בגור עשו את העץ אדם"

 

[בוחער]

איני זוכר כעת על מה אמרו "בגור עשו את העץ אדם"

לחץ כדי לכווץ...

העיקר צחקו על הרש"ש

 

[נדיב לב]

הר"י אייבשיץ בספר תפארת יהונתן פרשת נח:

"וזה היה ענין דור הפלגה ובקשו לעשות מגדל עד לשמים דיש להבין וכי היו כל כך פתאים דא"כ היה צריך בסיס בחכמת הבנין יותר רחב מכדור הארץ אבל הם שפטו כפי חכמת הטבע כי כל גשמים יורדים מהקיטורים ואדים העולים מן הארץ ויסוד המים ומזה התהוות העננים ומשם יזובו המים ואין המים באים משמים כלל וכבר שערו כפי מופת ראיה שאין שיעור העננים שהוא האדים העבים העולים מן הארץ יותר מחמשה מילין לכל היותר וא"כ ע"כ שאין אדים דקים מחלקי מים עולים יותר גבוה כי אילו היו עולים יותר אף העבים היו יותר גבוהים מארץ ולכך חשבו הם לבנות מגדל יותר גבוה משיעור עננים ההמה וא"כ תו א"א לירד עליהם גשמים ולשון וראשו בשמים לשון גוזמא הוא רק דידוע מ"ש כי בכדור לבנה ג"כ מקום ישוב כמו בכדור ארצי וכבר מצאו ע"י מלאכת מעופפות שהוא לעשות כמו תורן מונח לרוחב ארץ וא"כ מוכח דהרוח עולה מן הארץ וכן כל הרוחות עולים מהארץ מלמטה ולכך כתבתי שנח לא היה הולך בספינה לים באמצע אוקינוס כי וודאי לא ירד שם המבול כי מה צורך למבול בים וא"כ היה לו לילך בספינה ולא בתיבה ואם כי לא נודע אז מלאכת הספינה מלבד דקשה דה"ל להשם להגיד ליה מעשה הספינה במקום צווי על התיבה.

אף גם אם נאמין שהאוקינוס מקיף העולם מקצה אל הקצה כמו צינור ובצד אחד שלשת חלקי עולם אסיא אפריקא אייראפא ובצד השני העולם החדש הנקרא אמירקא וא"כ איך באו בני אדם לשם קודם המבול לעולם החדש בלא ספינה ואת"ל דלא היה קודם המבול שם אנשים א"כ אף המבול לא ירד שם כיון שהוא ללא צורך וא"כ מאי רבותא דא"י שנקרא טהור על שלא ירד שם המבול הא גם העולם החדש טהור הוא דלא ירד שם המבול אבל לפי מה שכתבתי ניחא דבמבול היה הארץ כל כח שלה נתמעך עד שלא היה הרוח יוצא כלל מהארץ וא"כ לא היה אפשר לנח לשוט בספינה בים אוקינוס כיון דבמקום שהוא היה שם בשעת המבול לא יצא הרוח וא"א לשוט בלי רוח וא"כ למה שכתבתי שהרוח הולך מהארץ ממטה למעלה ראוי היה שהכלי הנעשה במלאכת עפיפה שהרוח מנשב בתורן שהרוח יגביה הכלי מעלה מעלה ולא ישוב עוד לארץ רק שובו לארץ הוא בסיבת היות האויר החזק ועב הסמוך לארץ הוא מכביד על הדבר ומגרשו לירד למטה ולכן נסעו האינשעניעהר שע"י אבק השריפה שקורין פולוויר בכח רב אבק הניתן בקנה השריפה ולחצו לכדור הנתון בתוכו שילך מעלה מעלה עד שהשגיחו במקום ההוא ולא ירד הכדור כלל למטה כי לא מצאו שום כדור על הארץ ואף כפי הטבע הוא יורד למטה בדרך קצרה למטה ומזה שפטו כי הכדור עלה תחלה למעלה מהאויר העב והעכור ע"י כח הפולווער וכשהיו למעלה ממנו הוא היה מעכבו אח"כ מלירד וא"כ אם אפשר להביא כל עופפות למעלה מהאויר העב הלזה יכול לילך ברוח מעלה מעלה עד הכדור הירחי כי הרוח יגביה אותו תמיד לילך ולמעלה הרוח הולך וחזק וכבר חברו בזה חבורים איך לעשות ספינה כזה לילך לכדור ירחי אבל העיקר שיגיע תחלה ספינה זו למעלה מאויר העכור הזה וזה היה כוונת דור הפלגה ג"כ שבקשו לקבוע מושבם בכדור ירחי ששם יהיו נצולים ממבול וחשבו לעשות ע"י ספינה הנ"ל אפס כיצד יגביהו אותה הספינה למעלה מאויר העכור ולזה חשבו לבנות מגדל גבוה כל כך עד למעלה מאויר ההוא ומשם יוכלו להשתמש בספינה הנ"ל לשוט באויר עד כדור הירחי"

לחץ כדי לכווץ...

נח - מגורים על הירח | בראשית

"וַיֹּאמְר֞וּ הָ֣בָה ׀ נִבְנֶה־לָּ֣נוּ עִ֗יר וּמִגְדָּל֙ וְרֹאשׁ֣וֹ בַשָּׁמַ֔יִם" הר"י אייבשיץ בספר תפארת יהונתן פרשת נח: "וזה היה ענין דור הפלגה ובקשו לעשות מגדל עד לשמים דיש להבין וכי היו כל כך פתאים דא"כ היה צריך בסיס בחכמת הבנין יותר רחב מכדור הארץ אבל הם שפטו כפי חכמת הטבע כי כל גשמים...

forum-otzar-hatorah.co.il

 

[הצעיר שבחבורה]

מילה בת י"א אותיות בנ"ך, וְהָאֲחַשְׁדַּרְפְּנִים (אסתר, ט', ג'), וּכְתוֹעֲבוֹתֵיהֶן (יחזקאל ט"ז, מ"ז), וְכַעֲלִילוֹתֵיכֶם (שם כ', מ"ד).

לחץ כדי לכווץ...

והיחידה ביניהם שדין כתיבת ספר תורה לה, היא זו שבאסתר
וכנודע שכתב הרמב"ם

נזדמנה לו בתוך השיטה תיבה בת עשר אותיות או פחות או יתר ולא נשאר מן השיטה כדי לכתוב את כולה בתוך הדף אם יכול לכתוב חציה בתוך הדף וחציה חוץ לדף כותב ואם לאו מניח המקום פנוי ומתחיל מתחלת השיטה.​

ולא נמצאה מילה בת יותר מעשר אותיות בתורה, אלא הכוונה היא ל'והאחשדרפנים'

אותה מילה עם שלושה ניקודים שונים
אָשָׁ֖ם ה֑וּא אָשֹׁ֥ם אָשַׁ֖ם לַה'׃ (ויקרא ה יט)

לחץ כדי לכווץ...

וכן באסתר
אֲשֶׁ֤ר הׇגְלָה֙ מִיר֣וּשָׁלַ֔יִם עִם־הַגֹּלָה֙ אֲשֶׁ֣ר הׇגְלְתָ֔ה עִ֖ם יְכׇנְיָ֣ה מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֑ה אֲשֶׁ֣ר הֶגְלָ֔ה נְבוּכַדְנֶצַּ֖ר מֶ֥לֶךְ בָּבֶֽל

 

[דור ודור]

והיחידה ביניהם שדין כתיבת ספר תורה לה, היא זו שבאסתר
וכנודע שכתב הרמב"ם

נזדמנה לו בתוך השיטה תיבה בת עשר אותיות או פחות או יתר ולא נשאר מן השיטה כדי לכתוב את כולה בתוך הדף אם יכול לכתוב חציה בתוך הדף וחציה חוץ לדף כותב ואם לאו מניח המקום פנוי ומתחיל מתחלת השיטה.​

ולא נמצאה מילה בת יותר מעשר אותיות בתורה, אלא הכוונה היא ל'והאחשדרפנים'

לחץ כדי לכווץ...

גם וְכַעֲלִילוֹתֵיכֶם יותר מעשר אותיות.

וכן באסתר
אֲשֶׁ֤ר הׇגְלָה֙ מִיר֣וּשָׁלַ֔יִם עִם־הַגֹּלָה֙ אֲשֶׁ֣ר הׇגְלְתָ֔ה עִ֖ם יְכׇנְיָ֣ה מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֑ה אֲשֶׁ֣ר הֶגְלָ֔ה נְבוּכַדְנֶצַּ֖ר מֶ֥לֶךְ בָּבֶֽל

לחץ כדי לכווץ...

ניסן נצר מעיר שהשורש א-ש-מ שמופיע שלוש פעמים באותו פסוק, אבל כל אחד בתפקיד שונה:

אָשָׁם הראשון הוא שם עצם – כלומר הקורבן שהוא מביא נחשב לקורבן אָשָם ממש למרות הספק אם הוא חטא. פה הניקוד קמץ קמץ.

השני אָשֹׁם – צורת מקור שמחזקת את המילה שאחריה: אָשַׁם – פועַל בזמן עבר (כמו: הָלַך, יָשַׁב וכדו'), ופה הניקוד קמץ ופתח.

ואָשֹׁם אָשַׁם יחדיו באים להבליט את העניין: האדם אכן חָטָא למרות השגגה והספק.

 

[הצעיר שבחבורה]

גם וְכַעֲלִילוֹתֵיכֶם יותר מעשר אותיות.

לחץ כדי לכווץ...

אך אין בו דין כתיבה כספר תורה

 

[מכנדבי]

הידעת כשאדם מוציא דבר בפיו, נשאר הרושם בחלל. לדוגמא כשאומר אות ב' נעשה חלל באויר דמות ב'. מלבי"ם בארץ חמדה.

לחץ כדי לכווץ...

גדולה מזו: צורת האותיות (אשוריות) נקבעה כפי שהיא, משום שבעת הגיית האות נוצרת בחלל הפה צורת האות (בחתך רוחב), והאריך בכל זה הגאון המופלא רב"צ לובצקי בעל "התדמות הלשון" ו"כתב הנשתון" באחד מספריו (איני זוכר שמו).

 

[מכנדבי]

הידעת שמקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים אינם עומדים זה רק לדעת רבי אבהו ולר''י רבו ההיפך שם

לחץ כדי לכווץ...

כן דעת ספר הישר לר' זרחיה (שער י), וכתב שאף ר' אבהו אין כוונתו כפשט דבריו (כדעה המקובלת כיום), והאריך בזה.

 

[מכנדבי]

הידעת שמלך ישראל צריך לכתוב לו את כל התורה ולקושרה ביד ימין וללכת עמה כל ימי חייו סנהדרין כא ב

לחץ כדי לכווץ...

והרד"ל בביאורו למדרש (ב"ר פ"ו) למד שלדעת המדרש (שם) והירושלמי (סנהדרין סוף פ"ב) המלך כותב רק ספר דברים - משנה תורה.

 

[מכנדבי]

הפעם היחידה שכתוב פסוק "וידבר ה' אל משה לאמר" לא בתחילת פרשיה (פתוחה או סתומה): ויקרא ז', כ"ב.

לחץ כדי לכווץ...

למנהג ספרד, ולמנהג תימן הוא בפס' כח, ונח' בהבנת דברי הרמב"ם (הל' ס"ת פ"ו ה"ד).
אמנם למנהג אשכנז שתיהן פתוחות, כמבואר בהגמ"י (שם אות ו).

 

[מכנדבי]

גשם באידיש נקרא "וואסער" שהוא בגימ' גשם.

לחץ כדי לכווץ...

לא כי, אלא 'וואסער' פי' 'מים'.

 

[מכנדבי]

אאל"ט גם רש"י כתב באיזה מקום.

לחץ כדי לכווץ...

ברש"י (ברכות ח.) מבואר להיפך, שכתב "אינו מקבל ברזל", ורבים שגו בזה.

 

[מכנדבי]

בארחות חיים הבדלה סי' ז' הביא בשם י"א שמברך על לחם שנודף ריחו, הנותן ריח טוב בפת. וכן פסק האבודרהם סדר מוצאי שבת.

לחץ כדי לכווץ...

והו"ד ברמ"א (או"ח סו"ס רטז).

 

[מכנדבי]

בנו של משה, גרשום, חיבר את מדרש משובאל בן גרשום.

לחץ כדי לכווץ...

?

 

[מכנדבי]

בספר משנה הלכות ח"י סימן קיא כתב שצריך כל אדם להיות בקי ורגיל במאכלי ישראל ושמותיהם, כדי שינצל ממכשול ולא יבוא לידי מאכלות אסורות או להתבלבל בין מאכל חלב לבשרי. וחידש שאפשר שהדבר נכלל בציוי "להבדיל בין הטמא ובין הטהור" אשר כתב החינוך שהוא מצות עשה לדעת ולהבדיל בין בע"ח טמא לטהור שלא יבוא לידי מכשול.

לחץ כדי לכווץ...

ע"פ המבואר בתו"כ (הובא ברש"י ויקרא יא ב):
זאת החיה אשר תאכלו. מלמד שהיה משה אוחז החיה ומראה להם לישראל, ואומר להם: "זו תאכלו, וזו לא תאכלו".