• דִּרְשׁוּ ה׳ בְּהִמָּצְאוֹ
    עשרת ימי תשובה
    פורום אוצר התורה
* נשים גרגרניות הן. (טהרות פ"ז מ"ט)
* נשים שחצניות הן. (ירושלמי שבת פ"ו ה"א)
* נשים דברניות הן. (ברכות מח:)
* נשים דעתן קלה. (שבת לג: קידושין פ:)
* נשים עם בפני עצמן הן. (שבת סב.)
* נשים עצלניות הן. (פסחים ד: תוד"ה הימנוהו בשם הירושלמי פסחים פ"א ה"א)
* דמעתה של אשה מצויה. (ב"מ נט.)
* אשה צרה עיניה באורחים. (ב"מ פז.)
* אין האשה מקבלת פיוס. (נדה לא:)
* עשרה קבין שיחה ירדו לעולם. תשעה נטלו נשים ואחד כל העולם כולו. (קידושין מט:)
* הדיבור מצוי בנשים. (ב"ר ע')
* רבנן אמרי: ד' מדות נאמרו בנשים: גרגרניות, צייתניות, עצלניות, קנאניות. רבי יהודה בר נחמיה אמר: אף איסטטניות (שדעתה קצרה ואינה יכולה לסבול שום דבר נגד רצונה מיד. ובלשון יוון מחלוקת ערעור וקטטה) ודברניות. רבי לוי אמר: אף גנביות. יוצאניות. (בראשית רבה מ"ה, ה')
* נשים אינן נאמנות.
* הנשים בטבעם הם נוטות אל הכילות. (אברבנאל אבות א', ה')
* אם תמצא עורב כולו לבן, תמצא כשירה בנשים. (חידושי הרמב"ן והר"ן חולין סב: ובספר הקנה ק"ב ע"ב [צ"ב סוף ע"א] ובכלבו בסי' קי"ח)
* ארבעה דברים נמצאים באשה: חימוד, זנות, שטות, כעס. (ספר הקנה ק"ג ע"א [צ"ב ע"ב])
* האשה היא סיבה לנזק האיש. (תחכמוני שער ארבעים ואחד)
* נקבה בגימטרייא נזק. (כל בו סי' קכ"ב ודבש לפי להחיד"א מערכת נו"ן אות ו' ובפירוש הרא"ש עה"ת ויקרא א', ב' ועוד). [זכר גימטרייא ברכה (שם)] (ובתשב"ץ קטן סי' תס"ה כתב שנקבה בגימטרייא קללה. ובמושב זקנים לבעלי התוספות ויקרא י"ב, א' כתב בשם הר"א מגרמייזא שהבת בגימטריא ארור, וכ"כ בפירוש רבינו אפרים עה"ת שם)
* האשה יפה שבחיות. (משלי חכמים המובא בדרך טובים אדלמאן, סי' 22. וכעי"ז בספר שעשועים לר' יוסף אבן זבארה פרק ז' אות ל"ח)
* נשים הן רגזניות, קולניות, קללניות, ופיהן תמלא קללות נמרצות לילדיהן. (פלא יועץ ערך קללה)
* כשאומר בליל הסדר "מרור זה", יצביע על אשתו. (הגדת פראג בגיליון, וכ"כ בספר "וילקט יוסף" [שווארץ] מחברת שישית, קונטרס כ', סי' ק"פ ששמע מי שראה ברומי הגדש"פ על קלף וכך היה כתוב שם)
* דרך נשים שמשקרות ומכזבות. (חתם סופר בראשית ל"א, ל"ז. בשם מדרש)
רשימת "חסרונות הש"ס" ליום שבו בג"ץ יחייב צנזורה פמיניסטית?
 
בסוף תקופת הראשונים היו מצויים באשכנז שמות מעניינים ואף מוזרים, חלקם היו כינויים לשמות עבריים (למשל התרוה"ד - רבי ישראל איסרלן, כאשר לעתים קרובות הוא מוזכר רק כ'הח"ר איסרלן', וגם כינויו הוא בד"כ מהרא"י כלומר קודם איסרלן ואח"כ ישראל), ובחלקם לא מובן בכלל הקשר. למשל ר' מיישטרלין נכד מהר"ש מנוישטאט, רבי מרקל ממרבורג תלמיד מהר"ש, ועל כולנה רבי גומפרחכט(!) אחיו של מהרי"ל שאליו מופנות תשובות נג-ס בשו"ת מהרי"ל.
וכאילו לא היה די בכך, התשובה האחרונה בתשו' מהרי"ל היא שאלה שחתומים עליה רבי משה מולין אביו של המהרי"ל, ו... אברהם בן הקדוש גמליאל בן פדהצור.
בשו"ת הרא"ש יש שתי תשובות (כלל ג ס"ז וכלל נח ס"א) הממוענות לתלמידו הרב תמר (!)
146794_61.jpg
 
בסוף תקופת הראשונים היו מצויים באשכנז שמות מעניינים ואף מוזרים, חלקם היו כינויים לשמות עבריים (למשל התרוה"ד - רבי ישראל איסרלן, כאשר לעתים קרובות הוא מוזכר רק כ'הח"ר איסרלן', וגם כינויו הוא בד"כ מהרא"י כלומר קודם איסרלן ואח"כ ישראל), ובחלקם לא מובן בכלל הקשר. למשל ר' מיישטרלין נכד מהר"ש מנוישטאט, רבי מרקל ממרבורג תלמיד מהר"ש, ועל כולנה רבי גומפרחכט(!) אחיו של מהרי"ל שאליו מופנות תשובות נג-ס בשו"ת מהרי"ל.
וכאילו לא היה די בכך, התשובה האחרונה בתשו' מהרי"ל היא שאלה שחתומים עליה רבי משה מולין אביו של המהרי"ל, ו... אברהם בן הקדוש גמליאל בן פדהצור.
כולם כינויים לשמות קודש, כמבואר כ"ז בסדרי שמות גיטין.
 
המהר"ם לובלין בשו"ת סי' יא:

%D7%9E%D7%94%D7%A8%D7%9D-%D7%9E%D7%9C%D7%95%D7%91%D7%9C%D7%99%D7%9F-%D7%A2%D7%9C-%D7%94%D7%A9%D7%95%D7%A2-png.2994
ריעב"ץ (שאילת יעב"ץ ח"ב סי' כ):
ושמעתי מאבי מורי הרב ז"ל (=ב' חכ"צ) בשם גדול, הוא בעל ספר חלקת מחוקק ז"ל, שאין אדם רשאי להורות עד שיהא בכחו לעקור ולמחוק סעיף מן השלחן ערוך ... והאחרונים הראו הדרך שלא לישא פני הש"ע במקום הכרח עצום.
 
הגאון בעל "קשות מיושב" ר"י פיק ז"ל, חיבר ספרו בתוך י"ד ימים, וכאשר הוא בהקדמת ס' הנ"ל.
גם רבינו אברבנאל חיבר ספריו על נ"ך, כל אחד מהם תוך שבועות ספורים, כמבואר בהקדמותיו להם.
 
הבל.
הפרפראות הן חלק מחיבור גדול על התורה, שרובו קיצור פי' הרמב"ן וילקוט פירושים מחכמים אחרים, ומעט מחידושיו הוא.
וכנראה סיפור זה הומצא טרם נגלה אורו של הפי' הארוך (בשנת תקס"ו).
 
ט"ז כתב תי' שנגלה לו בחלומו והשיגו עליו דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין
חושן משפט סימן פ"ח בעניין שבועה על הקרקעות מההיא דיש נוחלין קכח: ועי' שם בתרומת הכרי שכ' עליו דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין.
כמבו' בסנהדרין (ל.).
 
החיד''א היה במאסר יום אחד וכתב אז את ספרו שם הגדולים בע''פ בלי ספרים.
י"א יום.
שם הגדולים מורכב מארבעה ספרים (שם הגדולים ח"א וח"ב, ועד לחכמים ח"א וח"ב) וקונטרסי השמטות ותיקונים רבים, שהדפיס החיד"א בסופי ספריו האחרים.
רק את החלק הראשון התחיל לכתוב בתקופה זו, וסיימו לאחר מ' יום.
 
המשנה למלך נחשב כגדולי מפרשי הרמב"ם למרות שמעולם לא חשב כן המחבר ולא התכוין לכתוב על סדר הרמב"ם ורק המדפיס עשה כן
המביא לבית הדפוס, הוא הגאון רבי יעקב כולי, המוכר למרבה הצער רק מספרו העממי "ילקוט מעם לועז".
ולאחרונה נדפס ממנו ביאור על הרמב"ם בשם "משנה כסף" (אהבת שלום, ירושלים תשע"ז).
 
ראיתי דבר חידוש בראשונים בפי' המילה שידוכים
הר"ן בשבת יב. כותב שלשון שידוכים הוא מלשון שקט ומנוחה, וכמו שמתרגם התרגום ותשקוט הארץ "ושדוכת ארעא", והיינו שהאשה מוצאת מנוחה בבית בעלה.

אבל בערוך ערך שדכן כתב שהוא לשון ערבוב וקישור שבני הזוג מתקשרים יחד, וכמו שאמרו בשבת פה: שדכא עלי אילן המעורבבים זה בזה.
וי"א שהוא ר"ת ש'קר ד'ובר כ'סף נ'וטל.
 
(יש חוקרים שמייחסים את זהות המחבר לרבינו הרא"ה, ובשונה משא"ס, ספר החינוך מיועד לקטנים, ולכן לא הזכיר עליו את שמו המפורש).
ר"ד מצגר במאמרו "ספר החינוך ומחברו" (מצו"ב) מפריך מסורת זו (שמקורה בדפוסי הספר הראשונים), ולדעתו המחבר הוא מתלמידי הרשב"א.
 

קבצים מצורפים

בסמ"ק (מצוה קנ"ה) כתב "שבשעת הגזירה סמכו לשחוט את הילדים".
ועי' דעת זקנים (בראשית ט ה):
ואך את דמכם וגו'. אזהרה לחונק עצמו. ואמרו בבראשית רבה: יכול אפי' כחנניה מישאל ועזריה, ת"ל 'אך'. פירוש, יכול אפילו כמו אלו שמסרו עצמן לקדוש השם, שלא יוכל לחבול בעצמו אם הוא ירא שלא יוכל בעצמו לעמוד בנסיון - ת"ל 'אך', כי בשעת השמד יכול למסור עצמו למיתה ולהרוג עצמו. וכן בשאול בן קיש שאמר לנערו "שלוף חרבך ודקרני בה" וכו' ת"ל 'אך', שאם ירא אדם שמא יעשו לו יסורין קשים שלא יוכל לסבול ולעמוד בנסיון, שיכול להרוג את עצמו. ומכאן מביאין ראיה אותן ששוחטין התינוק בשעת הגזירה.
ויש שאוסרין, ומפרשים כן:
יכול כחנניה וחבריו שכבר נמסרו למיתה, ת"ל 'אך', אבל אינו יכול להרוג את עצמו. יכול כשאול שמסר עצמו למיתה, ת"ל 'אך', פי' שאינו יכול לחבול בעצמו כלל, ושאול שלא ברשות חכמים עשה. מהר"ש בר אברהם המכונה אוכמן.
ומעשה ברב אחד ששחט הרבה תינוקות בשעת השמד, כי היה ירא שיעבירום על דת. והיה רב אחד עמו, והיה כועס עליו ביותר, וקראו 'רוצח', והוא לא היה חושש.
ואמר אותו רב:
"אם כדברי - יהרג אותו רב במיתה משונה".
וכן היה, שתפסוהו עכו"ם והיו פושטין עורו ונותנין חול בין העור והבשר.
ואחר כך נתבטלה הגזרה, ואם לא שחט אותן התינוקות - היו ניצולין.
 

חברים מקוונים לאחרונה

משתמשים שצופים באשכול הזה

חזור
חלק עליון