שיל"ת

משתמש ותיק
gemgemgemgem
הודעות
392
תודות
1,243
נקודות
119
ברצוני להעלות נושא הקשר הרציף של בן אדם למקום, ואבאר:

בעבר היה לי ויכוח עם חסיד חב"ד אם הקשר עם בורא העולם אמור להיות דיסטנסי או לא דהיינו האם ראוי לבקש ממנו דברים גשמיים הכי פשוטים וכגון שהאוכל יצא ערב וכדו' כמובן שהוא טען בכל תוקף שלא וח"ו ואין זה ראוי אך אני הק' לא הצלחתי להשתכנע מדבריו כלל.

עתה אשמח לשמוע דעת חו"ר הפורום וכן מהי דעת גדולי הדורות [למעט ברסלב וחב"ד הידועות לכל] בענין הקשר הרציף עם הקב"ה.

אביע דעתי
לי נראה שבראש ובראשונה כך צריך בן אדם לנהוג קשר ישיר עם אבא שבשמים לפני שיחקור ויעיין בעניני אמונה וכיוצ"ב, קשר ישיר עם בורא העולם אוטומטית מחזק ומשריש את האמונה.
אין כונתי בדברי להתבודדות, התבודדות הינה שעה ביום שאדם גולל בפני אביו שבשמים כל העובר עליו, הנושא דנן הינו קשר רציף, דהיינו בכל פעולה שעושה האדם במהלך היום, בכל קושי שנתקל, בכל התלבטות, בכל נסיעה, בכל עליה, בכל ירידה, בכל הצלחה, בכל נפילה, בכולהון יהא לו דיבור עם אביו שבשמים מסובב הסיבות בכולם ישתף מחשבתיו ולבטיו עמו.
נראה לי שאם ינהג כן האדם יחזק בליבו אהבת ה', יראתו, אמונתו בו, בטחונו בו, ויעלה ויתעלה עד בואו לשיל"ת בשלמות.

נ.ב. בהדגשה, הנני ליטאי קלאסי מן המנין ואיני נמנה על איזו חסידות או להבדיל כת באשר היא.

יש"כ.
 
בלי לדבר לגופו של ענין, אבל נראה לי שיש סיבה עמוקה הגורמת לאותו חסיד חב"ד לומר את מה שאמר, כי כידוע אצל חסידי חב"ד עוסקים הרבה בנקודות היחוד, והצמצום, ומדגישים הרבה את עצמות האלוקים הרחוק מכל השגה, נראה לי שכתוצאה ישירה מזה, הוא מרגיש איזה רוממות נשגבת בלי יכולת התקשרות. אני כמובן מביע את דעתי האישית אך כך נראה לי.
וממילא הויכוח הוא בכלל על הצורה בה צריך לתפוס את האלוקים, ובעיני [כליטאי כמובן..] אין ספק כי הדרך אותה מבקשים מאיתנו להכיר אותו היא דרך התגלותו במציאות, ואף בדברים הקטנים שהכל הם ביטוי להשגחתו, ואין קטן וגדול לפניו.
 
זכור לי מדרש עם תפילה שהתפלל אחד מהצדיקים וכתוב שזה לא היה בכבוד מספיק ולנו לא כ"כ ברור למה אשמח אם מישהו יוכל להביא המדרש יש בזה תוכחה גדולה לכל מיני שירים ואמירות של דורנו (אין הכונה על מה לבקש אלא איך)
 
בלי לדבר לגופו של ענין, אבל נראה לי שיש סיבה עמוקה הגורמת לאותו חסיד חב"ד לומר את מה שאמר, כי כידוע אצל חסידי חב"ד עוסקים הרבה בנקודות היחוד, והצמצום, ומדגישים הרבה את עצמות האלוקים הרחוק מכל השגה, נראה לי שכתוצאה ישירה מזה, הוא מרגיש איזה רוממות נשגבת בלי יכולת התקשרות. אני כמובן מביע את דעתי האישית אך כך נראה לי.
וממילא הויכוח הוא בכלל על הצורה בה צריך לתפוס את האלוקים, ובעיני [כליטאי כמובן..] אין ספק כי הדרך אותה מבקשים מאיתנו להכיר אותו היא דרך התגלותו במציאות, ואף בדברים הקטנים שהכל הם ביטוי להשגחתו, ואין קטן וגדול לפניו.
אגב, לאחר שבוע הוא חזר אלי ואמר "כבר שבוע אני חושב על מה שטענת" לרגע אורו עיני אך לאחר רגע המשיך "אני מנסה למצוא דרך להסביר לך מה הטעות שלך".
 
דהיינו האם ראוי לבקש ממנו דברים גשמיים הכי פשוטים וכגון שהאוכל יצא ערב וכדו' כמובן שהוא טען בכל תוקף שלא וח"ו ואין זה ראוי אך אני הק' לא הצלחתי להשתכנע מדבריו כלל.
לכאורה נראה פשוט שהרב @שיל"ת צודק.
שהרי לעומת הקב"ה כל ענייניו של בן אנוש אינם כלום ואין לחלק בין צורך קטן לגדול ואפילו בין עניין גשמי לעניין רוחני.
ובכל זאת הקב"ה ברא את האדם וציווהו להידמות אליו כמו שכתב דוד המלך (תהילים ח'):
מה־אנוש כי־תזכרנו ובן־אדם כי תפקדנו׃ ותחסרהו מעט מאלהים וכבוד והדר תעטרהו׃
אחד האמצעים המקרבים את האדם לקב"ה היא התפילה ואם היא נעשית כראוי דהיינו (מלבד כל הלכותיה) בהכנעה רבה הרי שהיא רצויה לפני השם גם אם אין המתפלל עומד בדרגה גבוהה, ומעייניו נתונים לדברים שיש הרואים בהם זוטות.
 
ברצוני להעלות נושא הקשר הרציף של בן אדם למקום, ואבאר:

בעבר היה לי ויכוח עם חסיד חב"ד אם הקשר עם בורא העולם אמור להיות דיסטנסי או לא דהיינו האם ראוי לבקש ממנו דברים גשמיים הכי פשוטים וכגון שהאוכל יצא ערב וכדו' כמובן שהוא טען בכל תוקף שלא וח"ו ואין זה ראוי אך אני הק' לא הצלחתי להשתכנע מדבריו כלל.

עתה אשמח לשמוע דעת חו"ר הפורום וכן מהי דעת גדולי הדורות [למעט ברסלב וחב"ד הידועות לכל] בענין הקשר הרציף עם הקב"ה.

אביע דעתי
לי נראה שבראש ובראשונה כך צריך בן אדם לנהוג קשר ישיר עם אבא שבשמים לפני שיחקור ויעיין בעניני אמונה וכיוצ"ב, קשר ישיר עם בורא העולם אוטומטית מחזק ומשריש את האמונה.
אין כונתי בדברי להתבודדות, התבודדות הינה שעה ביום שאדם גולל בפני אביו שבשמים כל העובר עליו, הנושא דנן הינו קשר רציף, דהיינו בכל פעולה שעושה האדם במהלך היום, בכל קושי שנתקל, בכל התלבטות, בכל נסיעה, בכל עליה, בכל ירידה, בכל הצלחה, בכל נפילה, בכולהון יהא לו דיבור עם אביו שבשמים מסובב הסיבות בכולם ישתף מחשבתיו ולבטיו עמו.
נראה לי שאם ינהג כן האדם יחזק בליבו אהבת ה', יראתו, אמונתו בו, בטחונו בו, ויעלה ויתעלה עד בואו לשיל"ת בשלמות.

נ.ב. בהדגשה, הנני ליטאי קלאסי מן המנין ואיני נמנה על איזו חסידות וכת באשר היא.

יש"כ.
כוונת לדעתו הגדול של רבינו נחמן מברסלב, אשריך ואשרי חלקך !!!
 
כוונת לדעתו הגדול של רבינו נחמן מברסלב, אשריך ואשרי חלקך !!!
הוא כיוון באותה מידה לדעת רוב גדולי ישראל...
דווקא בברסלב לקחו זאת בצורה קיצונית ממש, עד שניתן לראות דיבורים של "חבק אותי" על הבורא מה שנדמה לי שגם להרב @שיל"ת זה יצרום...
 
ברצוני להעלות נושא הקשר הרציף של בן אדם למקום, ואבאר:

בעבר היה לי ויכוח עם חסיד חב"ד אם הקשר עם בורא העולם אמור להיות דיסטנסי או לא דהיינו האם ראוי לבקש ממנו דברים גשמיים הכי פשוטים וכגון שהאוכל יצא ערב וכדו' כמובן שהוא טען בכל תוקף שלא וח"ו ואין זה ראוי אך אני הק' לא הצלחתי להשתכנע מדבריו כלל.

עתה אשמח לשמוע דעת חו"ר הפורום וכן מהי דעת גדולי הדורות [למעט ברסלב וחב"ד הידועות לכל] בענין הקשר הרציף עם הקב"ה.
כתב הרמח"ל דרך ה' חלק ד פרק ה אות א
ענין התפילה הוא, כי הנה מן הסדרים שסידרה החכמה העליונה הוא, שלהיות הנבראים מקבלים שפע ממנו, יתברך, צריך שיתעוררו הם אליו, ויתקרבו לו, ויבקשו פניו, וכפי התעוררותם לו כן יימשך אליהם שפע, ואם לא יתעוררו - לא יימשך להם.
נמצא ששום דבר לא בא בלי שתעוררו אליו יתב' לא חילק הרמח"ל בין דבר גדול ובין דבר קטן לא משנה אם הוא דבר רוחני או גשמי
 
הוא כיוון באותה מידה לדעת רוב גדולי ישראל...
דווקא בברסלב לקחו זאת בצורה קיצונית ממש, עד שניתן לראות דיבורים של "חבק אותי" על הבורא מה שנדמה לי שגם להרב @שיל"ת זה יצרום...
מעניין מעולם לא שמעתי בברסלב כאלה דיבורים
רק כעת נזכרתי שכתוב חבוקה ודבוקה בך
 
הוא כיוון באותה מידה לדעת רוב גדולי ישראל...
דווקא בברסלב לקחו זאת בצורה קיצונית ממש, עד שניתן לראות דיבורים של "חבק אותי" על הבורא מה שנדמה לי שגם להרב @שיל"ת זה יצרום...
רגשית יצרום לי, ולאחר ההתבוננות אשאל את עצמי מדוע זה יצרום? כך הוא מתחבר לבוראו.

וכדברי הרב:
שהרי לעומת הקב"ה כל ענייניו של בן אנוש אינם כלום ואין לחלק בין צורך קטן לגדול ואפילו בין עניין גשמי לעניין רוחני.
 
ברצוני להעלות נושא הקשר הרציף של בן אדם למקום, ואבאר:

בעבר היה לי ויכוח עם חסיד חב"ד אם הקשר עם בורא העולם אמור להיות דיסטנסי או לא דהיינו האם ראוי לבקש ממנו דברים גשמיים הכי פשוטים וכגון שהאוכל יצא ערב וכדו' כמובן שהוא טען בכל תוקף שלא וח"ו ואין זה ראוי אך אני הק' לא הצלחתי להשתכנע מדבריו כלל.
ומסברא י"ל שצריך לבקש על הכל, שכולל את הכל.
שהרי כתבו הראשונים שענין התפילה הוא ההכרה שיש בורא לעולם וכל צרכיו תלויים בו [עי' בלשון הסמ"ק (מצוה י"א), חובת הלבבות (חשבון הנפש פ"ג חשבון ט' ובחשבון יח) וכ"כ המהר"ל (נתיב העבודה פ"א)] מעתה כשמבקש מהקב"ה כל צרכיו אפילו הקטנים ביותר זה מראה יותר עד כמה אין לו משל עצמו כלום והוא תלוי באופן מוחלט בהקב"ה, (עי' באריכות בכל זה בספר שערי התפילות פרק בנין האמונה).
 
אין במהר"ל ראיה כיון שאפשר לשאול בלשון כוללת וכפי שסידרו חז"ל בשמו"ע וכדכתב הרמב"ם
וגשמים זה דבר גדול כדאיתא בגמ'
זה מראה שכל דבר בבריאה צריך תפילה,
הצורה הטבעית להביא גשם היא תפילה, ולא העבודה בשדה.
מעניין מעולם לא שמעתי בברסלב כאלה דיבורים
רק כעת נזכרתי שכתוב חבוקה ודבוקה בך
יש הבדל מי אומר ובאיזו צורה.
רגשית יצרום לי, ולאחר ההתבוננות אשאל את עצמי מדוע זה יצרום? כך הוא מתחבר לבוראו.
בהחלט.
רק שלי יצרום שזו הצורה שבה הוא מתחבר....
 
בנושא בקשה מהשם, וכן בנושא אהבת ה', אמשול משל פשוט יש שתי אחים אחד בן 30 ואחד בן 5 שניהם אוהבים את אביהם ושניהם מבקשים כל דבר מאביהם, בן ה-30 מבקש בסגנון מכובד ואוהב את אביו על ידי עשיית רצונו, הקטן מבקש כמו תניוק דברים תינוקיים ואוהב את אביו ושר לו שירים תינוקיים
 
אין ספק כי הדרך אותה מבקשים מאיתנו להכיר אותו היא דרך התגלותו במציאות, ואף בדברים הקטנים שהכל הם ביטוי להשגחתו, ואין קטן וגדול לפניו.
וזו הסיבה שגם בחב''ד שמים דגש על להתפלל עבור דברים גשמיים, ואת אותו חסיד חב״ד שפגש הרב פותהא''ש ראוי לשלוח לל וד את שורש מצוות התפילה לאדמו''ר הצ''צ
 

חברים מקוונים לאחרונה

חזור
חלק עליון