ונראה לבאר מסברא (ונוגע לאשכול שהבאת בשם הגרמ"ש שיכול לספור פעמיים וכו') שהספירה הינה קידוש היום (כעין...) לקראת מתן תורה
זה מוכרח מהא שבני חו"ל אינם סופרים כל יום שלוש ספירות, דהאידנא דמחר ודאתמול....
אמת כ"כ השערי יושר שם
כבר הקשו כן הראשונים, עיין בעל המאור סוף פסחים, ותירצו באופן אחר.
לא ג' אלא ב' ספירות
ולכאו' פלא דברי הבעה"מ, ועד היכן נאמר דבר זה, וכי אם מסתפק על י' ימים ג"כ? וכן הלאה? [ושמעתי מהגר"ר שמואלביץ שליט"א שאמר, שהנה אדם המהלך במדבר ואינו יודע מתי שבת שישבות אחת לז' ימים, וכי גם יספור כל יום מ"ט יום שמא היום ספיה"ע?...]
שוב התבוננתי שלכאורה יש לחלק בפשיטות, שלבני חו"ל הספק הוא רק מתי הקריבו את העומר, אבל אין ספק מהו מנין הימים שעבר מזמן הקרבת העומר, ולכן הספירה אינה "ספירת ספק", שכן האדם יודע בדיוק כמה ימים עברו מיום ט"ז ניסן, והוא מעמיד ספירה ברורה מיום זה, וכן כמה ימים עברו מיום י"ז ניסן (עה"צ שהוא ט"ז ניסן...), והוא מוסיף ומעמיד ספירה ברורה מיום זה, וכמעט פלא בעיני על הדבר אברהם שלא חילק בזה.
החילוק נפלא ויישר כחך, אלא שיש לי להעיר בזה דלכאו' כלפי הנושא של ספירת ספק לא יספיק חילוק זה, שהרי טעמו של הדב"א הוא שספירת ספק אינה ספירה, והיינו שלא שייך לספור דבר שאין לך בירור מה הוא, וא"כ אף בכה"ג דבני חו"ל וכנ"ל אי"ל כן, שהרי מ"מ אין הם יודעים מתי הקרבת העומר, וזה גופא הויא ספירת ספק, ויש לפלפל.
אולי מר יקרא מה שכתבתי????
למה את שלשתם? בכל יום - ב' כיו"ט שעושים ב' ימים, והיינו שביו"ט שני יספור א', בא' דחוה"מ יספור א' וב' וכן הלאה, למה ג'?
