• דִּרְשׁוּ ה׳ בְּהִמָּצְאוֹ
    עשרת ימי תשובה
    פורום אוצר התורה

נתאי הארבלי

משתמש רשום
gemgem
פרסם מאמר
הודעות
88
תודות
258
נקודות
70
נושא כזה צריך להיפתח בשאלה: מה מקומו של הת"ח ה'נסתר', זה שיושב בצד ועושה שטייגען בלי שאף אחד ישים אליו לב, והוגה בתורה בהצנע לכת,
ממש הדמות המיתולוגית של הלמדן הליטאי שממית את נשמתו בעמלה של תורה,
כלומר, מה גורם לאותו אדם שהוא מוכשר לא קטן להיות כל חייו בשקט בלי גרם של כבוד או הנאות ולא להוציא את כשרונותיו בהייטק לשם משל, באמת, התמונה הזו של ליטאי רכון ע"ג דפי מצהיבים וכאילו האותיות הפורחות באויר נושאות את נפשו היחידה בכנפיהם מעלה תמיהה עזה, למה?
 
הלוואי וה"נאר תיירה" יסתכם בזה. כלל ישראל רק ירוויח מכך.

הבעיה שה"נאר תיירה" בא על חשבון דברים אחרים, כמו:
עזרה בבית - תורה זה יותר מהכל.
עבודת המידות - בראתי לו תורה תבלין.
העמקה ביראת השם - דביקות זה רק ע"י תורה.
דקדוקי הלכה לא כ"כ מקובלים - זה לא תורה.

ואז ה"נאר תורה" נהפך ל"נאריש'ע תיירה".
 
עקרונית כל אחד יאמר שהעניין הוא, (איך לא) "אהבת תורה" עתיקה מהזן המצוי.
זו הגדרה של טעות, כי היא מורחת את הפינטאלע שעומדת מאחורי ההשקעה העצומה של אותו אברך למוד יזע, היא מזנבת באמת שמסתתרת כאן.
 
נושא כזה צריך להיפתח בשאלה: מה מקומו של הת"ח ה'נסתר', זה שיושב בצד ועושה שטייגען בלי שאף אחד ישים אליו לב, והוגה בתורה בהצנע לכת,
ממש הדמות המיתולוגית של הלמדן הליטאי שממית את נשמתו בעמלה של תורה,
כלומר, מה גורם לאותו אדם שהוא מוכשר לא קטן להיות כל חייו בשקט בלי גרם של כבוד או הנאות ולא להוציא את כשרונותיו בהייטק לשם משל, באמת, התמונה הזו של ליטאי רכון ע"ג דפי מצהיבים וכאילו האותיות הפורחות באויר נושאות את נפשו היחידה בכנפיהם מעלה תמיהה עזה, למה?
אצל כל אחד זה שונה.
יש כאלו שפשוט מעולם לא העלו על דעתם ללכת להייטק או משהו כזה, זה לא היה אופציה. וממילא השקיעו בתורה.
יש כאלה מחוברים באמת לזה.
יש כאלו שבטוחים שזו הדרך היחידה להגיע לעולם הבא (אולי באמת זה כך?)
יש כאלה ראו איזה דמות שהשפיעה עליהם גם להיות כאלו, או שיש להם איזו מסורת כזו.
יש כאלו לשם שמים/אהבת תורה טהורה, או לא טהורה.
יש כאלו שרוצים באמת להיות ת''ח או משהו כזה.
בקיצור, נראה שלכל אחד ענין שונה.
 
מה כן, ככל הנראה גיבור הסיפור הנ"ל פשוט שואף לצאת חזון איש. לא פחות.
אבל למען השם, יש לו סיכוי בכלל???

אף על פי, שתכל'ס לכל אורך שער רביעי בנפש חיים נראה בבירור איך שהגר"ח מבסס את כל המעלות שם רק על מי שלומד לשמה.
וכבר אמר מרן הגראי"ל שהחזו"א והח"ח היו היחידים בדור שעבר שלמדו לשמה, וא"כ מן המוכרח הוא שאו הכל או כלום.
 
מה כן, ככל הנראה גיבור הסיפור הנ"ל פשוט שואף לצאת חזון איש. לא פחות.
אבל למען השם, יש לו סיכוי בכלל???
כן, והרבה.
וזה קשור להסתכלות שלנו על התורה, והטעויות היסודיות שאנו עושים בזה (אולי בע"ה אכתוב על כך מאמר).
אולי קשור לאשכול נפרד, לא יודע.
 
אצל כל אחד זה שונה.
יש כאלו שפשוט מעולם לא העלו על דעתם ללכת להייטק או משהו כזה, זה לא היה אופציה. וממילא השקיעו בתורה.
יש כאלה מחוברים באמת לזה.
יש כאלו שבטוחים שזו הדרך היחידה להגיע לעולם הבא (אולי באמת זה כך?)
יש כאלה ראו איזה דמות שהשפיעה עליהם גם להיות כאלו, או שיש להם איזו מסורת כזו.
יש כאלו לשם שמים/אהבת תורה טהורה, או לא טהורה.
בקיצור, נראה שלכל אחד ענין שונה.
מחילה. אני בכל אופן לא מתחבר לתשובה הזאת, למרות שהיא בעלת תוכן נחמד ויפה,
בגלל שמרוב תירוצים כבר לא רואים שאלה.
השאלה צריכה להגיע למצב שיש לה את המקום שלה ואפילו הכי היא מיושבת שפיר, מדבריך עולה כי אין כלל שאלה שהרי כל אחד עם סיבתו.
חוץ מזה שבהחלט הקונצנזוס הכ"כ רחב שיש סביב לימוד התורה בציבור הזה ממש מכריע שהדבר לא מגיע מאיזשהו תעמולת ג'יהאד כי אם מרצון וחפץ גמור.
 
אדרבה - נמק:
מה יצא ממנו
מה יצא לו מזה
מה יוצא לנו מכל זה...
מי אמר שצריך ''לצאת ממנו'' משהו ?
הוא חושב (אני לא מסכים אבל ניכנס לתת מודע שלו, או למודע) שזה מה שהוא צריך לעשות
אם הוא חולם שיהיה החזון איש, שיחלום ...
אם יש לו קצת שכל מחוץ לסוגיא, הוא מבין את המציאות. ואם בכל זאת הוא ממשיך, אז זה מה שהוא רוצה לעשות.
 
נושא כזה צריך להיפתח בשאלה: מה מקומו של הת"ח ה'נסתר', זה שיושב בצד ועושה שטייגען בלי שאף אחד ישים אליו לב, והוגה בתורה בהצנע לכת,
ממש הדמות המיתולוגית של הלמדן הליטאי שממית את נשמתו בעמלה של תורה,
כלומר, מה גורם לאותו אדם שהוא מוכשר לא קטן להיות כל חייו בשקט בלי גרם של כבוד או הנאות ולא להוציא את כשרונותיו בהייטק לשם משל, באמת, התמונה הזו של ליטאי רכון ע"ג דפי מצהיבים וכאילו האותיות הפורחות באויר נושאות את נפשו היחידה בכנפיהם מעלה תמיהה עזה, למה?
ידוע שמרן הרא"מ שך זצ"ל אמר פעם לריכמן (מגדולי תורמי עולם התורה דאז) שלמי יש יותר עולם הבא הוא לא יודע אבל עולם הזה ודאי שלו (דהיינו הרב שך) יש יותר.
ופשוט לכל בר דעת שמי שיש לו קצת הכרה בחיבור לתורה אין לו כלל את החשק לרעות בשדות זרים.

אדרבה - נמק:
מה יצא ממנו
מה יצא לו מזה
מה יוצא לנו מכל זה...
השאלה מה יצא לו מזה היא קצת מוזרה הרי ביהדות לא המטרה היא הזכיה אלא הדרך וכל שלב ושלב היא זכיה לעצמה. וחוץ מזה שכל אחד ודורו הוא.
 
נושא כזה צריך להיפתח בשאלה: מה מקומו של הת"ח ה'נסתר', זה שיושב בצד ועושה שטייגען בלי שאף אחד ישים אליו לב, והוגה בתורה בהצנע לכת,
ממש הדמות המיתולוגית של הלמדן הליטאי שממית את נשמתו בעמלה של תורה,
כלומר, מה גורם לאותו אדם שהוא מוכשר לא קטן להיות כל חייו בשקט בלי גרם של כבוד או הנאות ולא להוציא את כשרונותיו בהייטק לשם משל, באמת, התמונה הזו של ליטאי רכון ע"ג דפי מצהיבים וכאילו האותיות הפורחות באויר נושאות את נפשו היחידה בכנפיהם מעלה תמיהה עזה, למה?
בתקווה שפותח האשכול לא התכוון לשאול מאי אהני לן רבנן
אלא כוונתו כיצד אפשר להגיע לפסגה זו ומה המנוע שמניע את המלאך הלז הדר עם בני תמותה
מה נותן את הכח לחיות חיי אצילות אלו מעל כל ברכה ותהילה
התשובה היא שהלא הוא הגיע להכרה ברורה שבורא כל העולמים ברא אותי לאיזה תכלית
שהיא להתענג על ד' והתענוג היותר גדול הוא הדביקות בו והדרך הטובה ביותר לדביקות היא עסק התורה
וכל דבר אחר הוא מפריע ומניע את האדם מהדרך הסלולה להביאו אל מטרתו ותכליתו עלי אדמות
 
בתקווה שפותח האשכול לא התכוון לשאול מאי אהני לן רבנן
אלא כוונתו כיצד אפשר להגיע לפסגה זו ומה המנוע שמניע את המלאך הלז הדר עם בני תמותה
מה נותן את הכח לחיות חיי אצילות אלו מעל כל ברכה ותהילה
התשובה היא שהלא הוא הגיע להכרה ברורה שבורא כל העולמים ברא אותי לאיזה תכלית
שהיא להתענג על ד' והתענוג היותר גדול הוא הדביקות בו והדרך הטובה ביותר לדביקות היא עסק התורה
וכל דבר אחר הוא מפריע ומניע את האדם מהדרך הסלולה להביאו אל מטרתו ותכליתו עלי אדמות
אצטט מספר מחזה אברהם [המצונזר] - כך קורא לחזו"א - שכתב אדם בשם חיים גראדה שמתאר את תחושתו וז"ל,

...שרף, מהרהר חייקל. כך גם מתפלל הרבי בקיץ לפנות בוקר בקייטנה. אחת היא לו אם קיץ בעולם או חורף, לילה או יום, אפילו בין השבת וימות־החול אין הוא מבדיל הבדלה מרובה. כיצד הגיע לידי כך? ודאי לא בכוח העמל. מלאך הוא מלידה ומבטן. הוא מקיץ בחצות הלילה, סתיו בחוץ, גשם טורד ניתך. אדם אחר במקומו היה חש עצמו גלמוד ושכוח בעולם. אבל הוא חש שהוא עומד לפני ריבונו־של־עולם, אשר המתין לקומו. ומסביב שלוה עמוקה כל־כך, כאילו כבר בא היום שכולו שבת. לפי מחזה־אברהם מן הראוי שכל העולם יהיה מלא פרושים כמוהו. כל אדם צריך לשאת עולו, ללא קובלנה ותלונה, ואך להתעמק ברוחניות. מחזה־אברהם שרוי בעולם של פינות נסתרות ביותר, בעולם של שחר־נצחים ושלוה נוראת־הוד, כבשעת ערב תחיית־המתים, שעה שבה מצפים שוכני־עפר לקול השופר כדי להקיץ ולעלות מקברותיהם.
 

חברים מקוונים לאחרונה

משתמשים שצופים באשכול הזה

חזור
חלק עליון