בזמנו
אני מחפש כבר זמן רב מקור לכך שמותר ללכת עם חולצה קצרה כי משמעות דברי המשנ"ב בסימן ב' שאסור לגלות את האזור הזה כלל אשמח מאוד למקורות
תלמוד בבלי מסכת גיטין דף לא עמוד ב
גלי לדרעיה, אמר: שדיא נשיב!
שו"ת שלמת חיים אורח חיים סימן ו
גילוי הזרוע בימות החום
בגיטין (ל"א ב') גבי רב נחמן בר יעקב דמפני החום גלי לדרעיה. וצ"ע אם יש ללמוד מזה, הגם דמצד צניעות גם באיש יש ליזהר שלא לגלות בשרו המכוסה, כבאו"ח (סימן ב' ס"א), ודרעיה מסתמא גם אצלם היה מקום מכוסה, וא"כ אם הכוונה מפני החום אפשר דאין קפידא לגלות.
תשובה:
פשוט דיש ללמוד היתר בזה
שו"ת אגרות משה יורה דעה חלק ג סימן סח
ד' והנה ענין צניעות באנשים לילך מלובשים כל הגוף אינו מאיסורים אלא מעלה וזהירות להיות מלובש גם בסתר מטעם שויתי ה' לנגדי ואף בבית הכסא לא יגלה עד שישב ומטעם זה כשהיה דרכם לשכב ערום בעת השינה והיו מכסים עצמם בסדין היה צריך מצד מעלה זו שיפשוט חלוקו תחת הסדין כדאיתא באו"ח סי' רל"ט סעי' ב' וללבוש החלוק כשהוא שוכב תחת הסדין כדאיתא בסי' ב' וכן צריך ליזהר מי שאפשר לו. ומדת הלבישה הוא כמנהג המקום כגון אם הדרך לכסות הזרועות והשוקיים צריך גם כשאין אנשים ללבוש כן
ואם הדרך לילך בזרועות מגולות גם לפני אנשים א"צ לכסותם אף למדת חסידות. ובזה אין הכוונה שצריך ללבש כהמדה שהולך לפני מלכים ולפני אנשים שאינם מכיריו אף שגם בחדרו הוא לפני מלך מלכי המלכים מ"מ גדר זה הוא רק בעת התפלה כדאיתא /שו"ע או"ח/ בסי' צ"א סעי' ה' ועיי"ש במג"א ס"ק ה' ושם הוא גם חיוב לכתחלה אף שאינו מעכב את התפלה כדאיתא ברמב"ם רפ"ה מתפלה. והכא הוא המדה כיושב בחדרו לפני אנשים שאין עליו לכבדם אבל אינו רוצה להתבזות לפניהם.
ואם יש לו צער שחם לו ביותר או מצד אחר רשאי לילך וליכא בזה אף משום מדת חסידות דבאופן זה שהוא צער הרי הדרך הוא כן לישב גם בפני אנשים היודעים מצערו והשי"ת הא יודע צערו אבל בגלוי ערוה אסור דהא אף כשהולך לרחוץ בנהר טוב לשחות או לכסות באופן שלא יגע בידיו כשהוא כלפי העם כדאיתא בשבת דף מ"א ובחדרו אף כשליכא אנשים צריך לכסות כמו לילך בבגד שמכסה וגם יש איסור משום שלא יוכל להרהר בד"ת ואם הוא לרפואה גם זה מותר. ואף יחף שלמדת חסידות אין לילך יחף כלל כדאיתא ברמ"א ס"ס ב' איתא בסי' צ"ב שבמקום שעומדים לפני הגדולים יחף רשאי אף בתפלה
סוף דבר הא דסי' ב' הוא רק מדת חסידות ולא ענין איסור ובמקום צער ליכא אף מדת חסידות והשיעור הוא באופן שהוא בזיון לפני אנשים כל מקום לפי מנהגו ובסי' צ"א הוא חיוב בעת התפלה והמדה הוא כמו לפני גדולים, ובשעת הדחק מותר להתפלל כי אינו מעכב, וצ"ע בפוחח שפורס על שמע ואינו עובר לפני התיבה שפרש"י במגילה דף כ"ד שיש בזה גלוי ערוה הא זה אסור אף שאין לו בגדים ולמה רק לקרות בתורה ולעבור לפני התיבה אסור הא אסור הוא אף להוציא אזכרה ודברי תורה מפיו ואולי כוונתו שאפשר לבא לגלוי ערוה וצ"ע. אביך אוהבך בלו"נ, משה פיינשטיין.
