נחמן ל.

משתמש ותיק
gemgemgemgem
פרסם מאמר
פרסם 5 מאמרים
הודעות
413
תודות
1,193
נקודות
224
כתב הרמב"ם בהל' מאכלות אסורות פ"י הל' י"ז וז"ל: כיצד פודין פרות נטע רבעי בזמן הזה. אחר שאוסף אותן מברך. ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו על פדיון נטע רבעי. ואחר כך פודה את כלן ואפלו בפרוטה אחת ואומר הרי אלו פדויין בפרוטה זו ומשליך אותה פרוטה לים המלח או מחללן על שוה פרוטה מפרות אחרות. ואומר הרי כל הפרות האלו מחללין על חטים אלו או על שעורים אלו וכיוצא בהן. ושורף אותן כדי שלא יהיו תקלה לאחרים. ואוכל כל הפרות:
וקשה לי עם האופציה של לחלל עם חטים וכדו' - לכאו' זה לא בגדר "בל תשחית"?
 
כתב הרמב"ם בהל' מאכלות אסורות פ"י הל' י"ז וז"ל: כיצד פודין פרות נטע רבעי בזמן הזה. אחר שאוסף אותן מברך. ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו על פדיון נטע רבעי. ואחר כך פודה את כלן ואפלו בפרוטה אחת ואומר הרי אלו פדויין בפרוטה זו ומשליך אותה פרוטה לים המלח או מחללן על שוה פרוטה מפרות אחרות. ואומר הרי כל הפרות האלו מחללין על חטים אלו או על שעורים אלו וכיוצא בהן. ושורף אותן כדי שלא יהיו תקלה לאחרים. ואוכל כל הפרות:
וקשה לי עם האופציה של לחלל עם חטים וכדו' - לכאו' זה לא בגדר "בל תשחית"?
למה על הפרוטה כן מובן לך שאין בל תשחית במה שזורק לים?, וע''כ כיון שיש לו בזה צורך
 
למה על הפרוטה כן מובן לך שאין בל תשחית במה שזורק לים?, וע''כ כיון שיש לו בזה צורך
פרוטה א' זה לא שווה כלום - א"א אפילו לקדש אשה בפרוטה, וממילא מובן שאין זה בגדר "בל תשחית" אבל לגבי פירות הרמב"ם כתב ש "מחחלין על חטים אלו וכו'" - משמע יותר משווה פרוטה, וא"כ חוזרת השאלה למקומה מדוע זה לא בגדר "בל תשחית"?
 
וקשה לי עם האופציה של לחלל עם חטים וכדו' - לכאו' זה לא בגדר "בל תשחית"?
קשה לך רק בגלל שיש אופציה של פרוטה
דהרי אם לא היה אופציה של פרוטה לק"מ שכיון שיש מצווה לאבד
ואפשר דהרמב"ם מירי במי שאין לו פרוטה
 
ראשית, כל גדר בל תשחית הוא דווקא “דרך השחתה”. כך לשון הרמב״ם בהלכות מלכים: “כל המשבר כלים… ומאבד מאכלות דרך השחתה עובר בלא תשחית”. אבל כאן השריפה אינה דרך קלקול בעלמא, אלא כדי שלא יהיו החיטים שנתפסה בהם קדושת נטע רבעי תקלה לאחרים.
ב. קשה לי על הרב @נחמן ל. עד שאתה שאול על כן, תשאל על תענית הראב''ד , על חילול מע''ש , וכהנה וכהנה רבות , והנה יעיין מר במה שהבאתי לעיל , ויראה שזה לא בל תשחית , ולא נראה לי קשה בכלל .
 
אבל לגבי פירות הרמב"ם כתב ש "מחחלין על חטים אלו וכו'" - משמע יותר משווה פרוטה,
טעות בהבנת דברי הרמב"ם, ואצטט מתוך העתקת דברי הרמב"ם שהבאת
או מחללן על שוה פרוטה מפרות אחרות. ואומר הרי כל הפרות האלו מחללין על חטים אלו או על שעורים אלו וכיוצא בה
הרי מפורש בדבריו שמחללן על חטים בשווי פרוטה.
והגע עצמך, מכיוון שמספיק לחללן על שו"פ למה יחללן על יותר מכך.

ואכתי דעתי נוטה שאין בזה משום בל תשחית, אף אם יחללן על יותר משו"פ.
ומעולם לא שמענו, במפרישי תרומה בזמן הזה, שמקפידים שלא להרבות בשיעור התרומה בכדי שלא יעברו על 'בל תשחית'.

עדיין החילול על אוכל זה לא דרך השחתה?
החילול אין בו השחתה, אלא קיום הפירות שאותם הוא מחלל.
וביעור הפירות שיש בהם קדושת רבעי אינה השחתה אלא מצווה.
וכי אדם שיש לו פירות נטע רבעי מחוייב לחללם על המעות?
 
נ.ב. מה זה תענית הראב"ד?
תענית הראב''ד - דמשאיר קצת מהאוכל שנותר לו מארחתו כדי לשבר תאויתו , ומבא בכמה דכותין וה
המקור היסודי שמביאים הוא רבנו יונה, יסוד התשובה, בשם הראב״ד:
“וכן אמר הרב רבי אברהם בר דוד… הגדר הגדול המעלה המפלא — מניעת המאכלות… בעת מאכלו ועודנו תאב לאכול, יניח ממנו לכבוד הבורא מתאוותיו, ואל יאכל כפי תאוותו. ודרך זו תמנענו מחטוא… יותר מתענית אחד בשבוע…”
וכן הובא למעשה במשנה ברורה או״ח סימן תקע״א ס״ק ב׳:“אם באמצע אכילתו בעוד שהוא מתאווה לאכול מושך ידו ממנו, זה נחשב גם כן לסיגוף ומתכפרים עוונותיו.”
ויש לזה שורש בלשון הראב״ד עצמו בבעלי הנפש / שער הקדושה, שכתב שהדרך המעולה להכנעת היצר היא לאו דווקא תעניות קשות, אלא:
“רעבון הנפש ממיעוט הנאותיה ותענוגיה במאכל ובמשתה… ולעולם יניח מעט מכדי צרכו ומהשלמת תאותו.”
 

חברים מקוונים לאחרונה

משתמשים שצופים באשכול הזה

חזור
חלק עליון