הלב מתחמם ומתרתח על כך שבכל קברי הצדיקים וביחוד רשב''י הגדול והנורא יש אוכל ושתיה בשפע רב לעולי רגלים ואילו בקודש הקדשים האמיתי לבאים לפקוד את כתלו המערבי אין אפילו כוסות לשתיה ובודאי לא אוכל לעולי רגלים וההרגשה הטבעית היא שאם אתה רוצה לשמוח לך לרשב''י או לאומן אבל ביהמ''ק שיבנה בב''א הוא מקום העצבות והרצינות והבכי והקושי
איך אפשר לשמוח כשבית המקדש חרב??
אז אל תשמח כלל ולא ח''ו לשמוח במקומות אחרים
לשמוח ליד בית המקדש החרב זה שונה
כבר היה לעולמים על ידי אסף ששורר מזמור על ששפך חמתו על עצים ואבנים וכל הענין בגמ'
מסתמא זה לא היה עם תזמורת
אז היה עצים ואבנים לשפוך חמתו עליהם
בדיני קדימה יל"ע האם קודם יש לקרוע ואח"כ ריקודים, שלכאורה יל"ע שיהיה תלוי בתדיר ומקודש או"ד אף ריקודים נמי הוי תדיר שאפשר בכל יום לעשות ריקודים ולשמוח, ומיהו יל"ע דאפשר דכיון שהוא מנהג התמהונים לא ייחשב תדיר משום כך, עוד יל"ע אי קריעה חשיב תדיר שהרי קורעין רק פעם בל' יום ויש שבאים בתוך ל' יום ואינם חייבים בקריעה, ועוד הא איכא מיעוטא דמעוטא דאינם קורעין אבעית אימא משום דעות כוזבות איבעית אימא משום דלא ידעינן דהוי דינא ולא מנהגא, ויל"ע.
כל מזמור נאמר עם כלי ניגון בדרך כלל
והיום יש עצים ואבנים בנויים ומחכים לבניה לעורר האהבה בהם אם רק ירצו הבנים לשוב בשמחה
היום כבר שפך חמתו די והותר ומכאן ואילך הלוך להרגיעו ישראל
סגי למיחדי על התעוררות האהבה העצומה בעשרות שנים של מאור פנים שאין כדוגמתו
על ריחוק העם מהשכינה
שבניו שכחוהו ומחריבים אותו ומשמימים אותו בידים
אוי להם לבנים שטוב להם יושבים בבתיהם ספונים והבית הזה חרב והם רצים איש לביתו שאינם גומלים טובה לאביהם שבשמים על כל תשועות וניסים שעושה עמם זה עשרות בשנים
ועתה אל תתלוצצו פן יחזקו מוסרותיכם
ב"ה היום יש בשוק הכנסת אורחים בשם "נקדימון" של שתיה בלבד, ובאמת תימה הוא על קהילת זילברמן שעדיין לא דאגו למשהו גם עם אוכל.
מה בנו את המקדש?
זו היא תקוותינו אבל דור שלא נבנה בו כאילו חרב בו
כשבאו לבנות את ביהמ"ק השני הצערים שמחו והזקנים בכו בראותם את החסר הגדול שהיה בבנין הבית השני ...
דא ודא אחת היא
?
מה פתאום?! הרי
זה היה על ההצלה של ישראל על ידי החורבן ולא על עצם החורבן.
אתה יכול לטעון כאוות נפשך, שאנחנו צריכים לבנות,
השפך חמתו מתעצם גם לנפשות ולא רק על עצים ואבנים רח"ל.
צרות היחידים הם כלום בעינך??
היינו הך.
מישהו אמר פעם באשכול שכן:
....
דאגו
בוכה עד מאוד כשרואה שהבניה מתאחרת ומתאחרת ומתאחרת.
אפי' לא משל
ע' ב''ב ס: ולשיטתך אין מצות שמחה ביו''ט בזמננו ואינו נכון ואם שמחים בודאי שמצוה לשמוח לפני ה' ולא בתור שמחה לאיד ח''ו אלא בתור שמחה בקים וגעגוע בעתיד להיות וכל' היש''ש ישתה יינו וישכח רישו וישמח בה' אלהינו שעתיד לחזור אלינו ובפרט במקום שלא זזה שכינה משם לעולם
