- הודעות
- 2,195
- תודות
- 10,180
- נקודות
- 535
כתב השל"ה (פרק נר מצוה שבת אות סד) בהא דאיתא בגמ' בשבת (קנ ב) תנו רבנן, מעשה בחסיד אחד שנפרצה לו פרץ בתוך שדהו ונמלך עליה לגודרה ונזכר ששבת הוא ונמנע אותו חסיד ולא גדרה (פירוש, אפילו לאחר שבת, שלא ליהנות מאותה המחשבה. אף על פי שהרהור מותר, מכל מקום מדת חסידות הוא שיראה כל אדם בשבת כאילו כל מלאכתו עשויה. ונתן לו הקדוש ברוך הוא שכרו ונעשה לו נס כו') ונעשה לו נס, ועלתה בו צלף, וממנה היתה פרנסתו ופרנסת אנשי ביתו. וכתב עלה השל"ה קבלתי, זה החסיד היה גלגול של צלפחד, שהיה מקושש עצים בשבת, על כן זה החסיד נשמר במאד כדי לתקן קלקולו, ועלה לו צלף אחד, וזהו סוד 'צלפ חד, ע"ש.
וכן הביא החתם סופר בשבת שם וז"ל: בס' הגלגולים שהי' גלגול מקושש ובא לתקן חטאו ומקושש זה צלפחד ע"כ צלף ח"ד והוא פלא. ועוד עי' בעמק דבר סוף פרשת שלח מה שכתב בביאור החטא של המקושש.
וכן הביא החתם סופר בשבת שם וז"ל: בס' הגלגולים שהי' גלגול מקושש ובא לתקן חטאו ומקושש זה צלפחד ע"כ צלף ח"ד והוא פלא. ועוד עי' בעמק דבר סוף פרשת שלח מה שכתב בביאור החטא של המקושש.
