מאמר לא שלי! ואיני זוכר מהיכן הוא כן.
קשר תלותי – כיצד יוצאים ממנו?
לעיתים נוצרת חברות שבה הקשר כבר אינו קשר רגיל ובריא, אלא קשר של תלות רגשית. במצב כזה, מצב הרוח שלי, המחשבות שלי והתחושות שלי מושפעים בצורה מוגזמת מאדם אחר. אם הוא מתייחס אליי – אני מרגיש טוב. אם הוא עסוק באחרים – אני נפגע. אם הוא מחייך אליי – אני מרומם. ואם לא – אני נשבר.
במילים אחרות, מרכז הכובד הרגשי שלי עובר מעצמי אל הזולת.
כאשר אדם מגלה שהוא נמצא במצב כזה, חשוב לדעת שיש דרך לצאת ממנו, להשתחרר בהדרגה ולבנות מחדש עולם פנימי יציב, בריא ומאוזן יותר.
השלב הראשון – לזהות את הבעיה
כל שינוי מתחיל בהכרה.
כל עוד האדם משוכנע שהקשר מועיל לו, או לפחות אינו מזיק לו, יהיה קשה מאוד ליצור שינוי. לכן הצעד הראשון הוא לעצור ולהתבונן בכנות:
- האם הקשר הזה עושה לי טוב?
- האם הוא מעניק לי כוח או גוזל ממני כוח?
- האם אני חי את החיים שלי, או שהחיים שלי סובבים סביב אדם אחר?
- האם השמחה והעצב שלי תלויים בו יותר מדי?
לעיתים הרגש החזק מטשטש את היכולת לראות את המציאות בצורה מאוזנת. לכן חשוב לתת מקום גם לשכל ולמבט האובייקטיבי.
כדאי מאוד לשוחח עם אדם מבוגר, רב, מדריך או חבר נבון שאפשר לסמוך עליו. פעמים רבות אדם מבחוץ רואה דברים שאנו מתקשים לראות כאשר אנו מעורבים רגשית.
דרך נוספת היא לערוך לעצמנו רשימה מסודרת:
- אילו קשיים הקשר יוצר?
- כמה זמן ומחשבה הוא תופס?
- אילו אכזבות הוא גורם?
- כיצד הוא משפיע על מצב הרוח שלי?
- אילו מחירים אני משלם בגללו?
כאשר הדברים כתובים מול העיניים, קל יותר להבין את המציאות כפי שהיא.
השלב השני – לחזק את הרצון להשתחרר
גם לאחר שמבינים שהקשר אינו בריא, עדיין לא תמיד קל לרצות לעזוב אותו.
לעיתים האדם ממשיך לקוות שאולי משהו ישתנה. אולי החברות תהפוך למאוזנת יותר. אולי סוף סוף יקבל את היחס שהוא מחפש. אולי הדברים יסתדרו מעצמם.
תקוות אלו מובנות, אך פעמים רבות הן מעכבות את תהליך השחרור.
לכן יש צורך לחזק את הרצון הפנימי לשינוי.
אפשר לעשות זאת בכמה דרכים:
- לחשוב על הרווחים שיגיעו לאחר ההשתחררות.
- להזכיר לעצמנו את המחירים שהקשר גובה מאיתנו.
- לדמיין את עצמנו חיים בשלווה ובשמחה גם בלעדיו.
- לשוחח עם אנשים שכבר עברו תהליך דומה והצליחו לצאת ממנו.
- להיעזר באדם קרוב שיחזק, יעודד וילווה לאורך הדרך.
ככל שהרצון לשינוי יהיה ברור וחזק יותר, כך יהיה קל יותר לעמוד בהתמודדויות שיבואו בהמשך.
השלב השלישי – לבנות חיים משל עצמנו
בקשר תלותי, האדם עלול למצוא את עצמו עסוק רוב הזמן באדם האחר: לחשוב עליו, לחפש אותו, לצפות לתגובה ממנו ולמדוד את עצמו ביחס אליו.
לכן אחד הצעדים החשובים ביותר הוא להתחיל לבנות עולם פנימי עצמאי.
להרחיב את תחומי החיים.
להשקיע בלימוד, בעבודה עצמית, בתחביבים, בפעילות מועילה, בעשייה למען אחרים וביצירת קשרים בריאים נוספים.
ככל שהאדם בונה לעצמו עולם עשיר ומלא יותר, כך פוחתת התלות שלו באדם אחד מסוים.
אדם שמוצא סיפוק בעולמו הפנימי אינו נזקק לכך שכל מקור השמחה והחיות שלו יגיע ממקום אחד.
השלב הרביעי – יצירת מרחק בריא
בשלב מסוים יש צורך ליצור ריחוק מסוים מהקשר.
אולם אין דרך אחת שמתאימה לכולם.
יש מי שזקוק לניתוק מוחלט למשך תקופה.
יש מי שמספיק לו לצמצם את הקשר.
ויש מי שצריך בעיקר ליצור ריחוק רגשי, גם אם הקשר החיצוני נשאר במידה מסוימת.
המטרה אינה להעניש את החבר ואינה ליצור עימות. המטרה היא להחזיר את מרכז החיים למקומו הנכון.
לעיתים נכון להסביר לצד השני את הצורך במרחב אישי, ולעיתים עדיף פשוט להפחית בהדרגה את הקרבה.
העיקר הוא לבחור בדרך שתאפשר לנפש להירגע ולהשתחרר מן התלות.
השלב החמישי – ללמוד לזהות את הסימנים מוקדם
לאחר שאדם עבר חוויה כזו, חשוב שיפתח רגישות לסימני האזהרה.
כאשר מתחילים להופיע שוב סימנים מוכרים:
- מחשבות בלתי פוסקות על אדם מסוים.
- תלות במצב רוחו.
- צורך מוגזם בתשומת ליבו.
- ויתורים קיצוניים כדי למצוא חן בעיניו.
- תחושת ריקנות כאשר אינו נמצא.
אלו סימנים שמזמינים עצירה והתבוננות.
ככל שמזהים את הדברים בשלב מוקדם יותר, כך קל הרבה יותר למנוע התפתחות של תלות חדשה.
אך מעבר לכך, חשוב גם לחזק את המקור הפנימי שמונע מלכתחילה את הצורך בתלות.
אחד השורשים המרכזיים של קשר תלותי הוא הצורך להרגיש אהוב, חשוב ומיוחד.
לכן על האדם ללמוד לקבל את התחושות הללו מתוך עצמו.
עלינו לזכור שהקב"ה ברא כל אחד ואחד עם נשמה ייחודית, עם כוחות מיוחדים ועם שליחות שאין לאף אדם אחר.
כדאי להתבונן במעלות שהקב"ה נתן לנו, בכישרונות שלנו, בהצלחות שלנו ובטוב שכבר קיים בנו.
ככל שאדם חש יותר את ערכו הפנימי, כך הוא פחות זקוק לאישור חיצוני כדי להרגיש בעל ערך.
השלב השישי – לראות את הצמיחה שבתהליך
אחת הטעויות הנפוצות היא להסתכל אחורה בכעס:
"איך נפלתי לזה?"
"איך לא שמתי לב?"
"איך נתתי לזה לקרות?"
מחשבות כאלה בדרך כלל אינן מקדמות את האדם אלא מחלישות אותו.
במקום לעסוק בהאשמה עצמית, כדאי להתבונן במה שהתהליך לימד אותנו.
כל התמודדות יכולה להפוך למקור של צמיחה.
אפשר לשאול את עצמנו:
- מה למדתי על עצמי?
- אילו כוחות גיליתי?
- מה אבין טוב יותר בעתיד?
- אילו כלים רכשתי בעקבות החוויה?
כאשר האדם מתבונן כך על העבר, הוא מפסיק לראות בו כישלון ומתחיל לראות בו שלב של התבגרות ובניין.
השלב השביעי – תפילה וסייעתא דשמיא
למעשה, זהו היסוד שמלווה את כל השלבים כולם.
אדם יכול להשקיע, לחשוב, להתאמץ ולעבוד על עצמו, אך אין דבר המחזק את האדם יותר מן הפנייה לקב"ה.
לבקש כוח להתגבר.
לבקש בהירות לראות את המציאות נכון.
לבקש אומץ לבצע את הצעדים הנדרשים.
לבקש שמחה, שלווה ויישוב הדעת.
לבקש שהקב"ה ימלא את הלב בתחושת ערך, אהבה וביטחון פנימי.
כאשר אדם מחבר את עבודתו האישית עם תפילה וסייעתא דשמיא, הוא מגלה כוחות שלא ידע שקיימים בו.
יהי רצון שנזכה לבנות עולם פנימי יציב ובריא, להרגיש אהובים וחשובים מתוך עצמנו ומתוך קרבתנו לקב"ה, ומתוך כך ליצור קשרי חברות מאוזנים, בריאים ומועילים – קשרים של נתינה, צמיחה ושמחה אמיתית.
