• פורום בנתיבות הישיבה: מה מתאים לדיון? סוגיות חינוכיות בישיבה. השקפה ומוסר בעולם הישיבות. טיפים וקשיים בלימוד. נושאים חברתיים בישיבה. מטרה: דיון תורני וחינוכי מועיל ורלוונטי לעולם הישיבות, תוך שמירה על כבוד הדדי.
  • דִּרְשׁוּ ה׳ בְּהִמָּצְאוֹ
    עשרת ימי תשובה
    פורום אוצר התורה

נחמן פופר

משתמש רשום
gemgem
הודעות
34
תודות
202
נקודות
30
אם היית שואל אותי לפני שנה אם אני יודע מה זה תיסבוך? הייתי משיב בפשטות- לא!
אבל אחרי נישואי, כשסיפרתי לרעייתי שתחי' על תופעה של בחור צעיר מאיתי בכמה שנים שפשוט היה עומד ובוהה בבבואתי, היא אמרה לי "אהה,-תסבוך! הוא היה מתוסבך עליך".
אז הבנתי ממנה שבסמינרים זה תופעה מוכרת. שבחורה צעירה למשל פתאום מחליטה לעקוב אחרי מורה או בחורה מבוגרת.
וכעת נשאל את החכמים החשובים פה
האם זה דבר בעייתי? (למסובך ולמסתבך)
מה גורם לדבר המשונה הזה?
למה זה קורה אצל בנות יותר (כנראה)?
איך מטפלים בבעיה הזאת?
האם יש ישיבות שמדברים על זה?
מישהו כאן עבר את זה מאיזה כיוון?
כי אני חשבתי שזה היה משהו נפשי חולני מאוד אצל הבחור הצעיר הזה, שדוקא הבנתי שבלימוד הוא היה ממש מוצלח ולא הבנתי מה הוא נפל עלי.
מדי פעם הוא ניסה ליצור איתי קשר בסגנון שאלות של מה השעה? וכדומה.
אני מקווה שהמנהלים מאפשרים להשאיר הודעות גם בהתחלה שהם לא רק בלימוד ושאלות בגמרא.
תודה רבה
 
הזכרת לי נשכחות ברוך ה‘ ...
בדרך כלל קורה במצב של מחסור בפירגונים ובאהבה
בטח שזה בעייתי או בעדין יותר ,לא בריא אבל מוכר וקלאסי
נטיה לבחורים מוכשרים עמוקים ורגישים ליפול בזה יותר
יש לפנות לאנשי מקצוע אך בדרך כלל מומלץ לנתק כל קשר
ואפילו להודיע על זה ביובש ליטאי כבד לאובייקט
ונדגיש שבדרך כלל זהו רק סימפטום לבעיה כל שהיא יותר עמוקה
תלוי גם באיזה רמה זה חזק(יכול לשגע פילים) או חלש ...לפעמים עובר לבד עם כמה סדרי א׳ טובים
אני לא מכיר את כל הישיבות אבל ממה שאני מבין לפחות בישיבות בהם יש אנשים צוות נגישים לעניינים דומים אז יש עם מי לדבר... יש על זה גם בספר של הרב יעקב ב. פרידות על חיי ישיבה
ופעם משגיח בישיבה הראה על זה כמראה מקום את החזון איש באמונה וביטחון בקטע הקודם לציטוט האני מאמין
 
מאמר לא שלי! ואיני זוכר מהיכן הוא כן.
קשר תלותי – כיצד יוצאים ממנו?

לעיתים נוצרת חברות שבה הקשר כבר אינו קשר רגיל ובריא, אלא קשר של תלות רגשית. במצב כזה, מצב הרוח שלי, המחשבות שלי והתחושות שלי מושפעים בצורה מוגזמת מאדם אחר. אם הוא מתייחס אליי – אני מרגיש טוב. אם הוא עסוק באחרים – אני נפגע. אם הוא מחייך אליי – אני מרומם. ואם לא – אני נשבר.

במילים אחרות, מרכז הכובד הרגשי שלי עובר מעצמי אל הזולת.

כאשר אדם מגלה שהוא נמצא במצב כזה, חשוב לדעת שיש דרך לצאת ממנו, להשתחרר בהדרגה ולבנות מחדש עולם פנימי יציב, בריא ומאוזן יותר.

השלב הראשון – לזהות את הבעיה

כל שינוי מתחיל בהכרה.

כל עוד האדם משוכנע שהקשר מועיל לו, או לפחות אינו מזיק לו, יהיה קשה מאוד ליצור שינוי. לכן הצעד הראשון הוא לעצור ולהתבונן בכנות:

  • האם הקשר הזה עושה לי טוב?
  • האם הוא מעניק לי כוח או גוזל ממני כוח?
  • האם אני חי את החיים שלי, או שהחיים שלי סובבים סביב אדם אחר?
  • האם השמחה והעצב שלי תלויים בו יותר מדי?
לעיתים הרגש החזק מטשטש את היכולת לראות את המציאות בצורה מאוזנת. לכן חשוב לתת מקום גם לשכל ולמבט האובייקטיבי.

כדאי מאוד לשוחח עם אדם מבוגר, רב, מדריך או חבר נבון שאפשר לסמוך עליו. פעמים רבות אדם מבחוץ רואה דברים שאנו מתקשים לראות כאשר אנו מעורבים רגשית.

דרך נוספת היא לערוך לעצמנו רשימה מסודרת:

  • אילו קשיים הקשר יוצר?
  • כמה זמן ומחשבה הוא תופס?
  • אילו אכזבות הוא גורם?
  • כיצד הוא משפיע על מצב הרוח שלי?
  • אילו מחירים אני משלם בגללו?
כאשר הדברים כתובים מול העיניים, קל יותר להבין את המציאות כפי שהיא.

השלב השני – לחזק את הרצון להשתחרר

גם לאחר שמבינים שהקשר אינו בריא, עדיין לא תמיד קל לרצות לעזוב אותו.

לעיתים האדם ממשיך לקוות שאולי משהו ישתנה. אולי החברות תהפוך למאוזנת יותר. אולי סוף סוף יקבל את היחס שהוא מחפש. אולי הדברים יסתדרו מעצמם.

תקוות אלו מובנות, אך פעמים רבות הן מעכבות את תהליך השחרור.

לכן יש צורך לחזק את הרצון הפנימי לשינוי.

אפשר לעשות זאת בכמה דרכים:

  • לחשוב על הרווחים שיגיעו לאחר ההשתחררות.
  • להזכיר לעצמנו את המחירים שהקשר גובה מאיתנו.
  • לדמיין את עצמנו חיים בשלווה ובשמחה גם בלעדיו.
  • לשוחח עם אנשים שכבר עברו תהליך דומה והצליחו לצאת ממנו.
  • להיעזר באדם קרוב שיחזק, יעודד וילווה לאורך הדרך.
ככל שהרצון לשינוי יהיה ברור וחזק יותר, כך יהיה קל יותר לעמוד בהתמודדויות שיבואו בהמשך.

השלב השלישי – לבנות חיים משל עצמנו

בקשר תלותי, האדם עלול למצוא את עצמו עסוק רוב הזמן באדם האחר: לחשוב עליו, לחפש אותו, לצפות לתגובה ממנו ולמדוד את עצמו ביחס אליו.

לכן אחד הצעדים החשובים ביותר הוא להתחיל לבנות עולם פנימי עצמאי.

להרחיב את תחומי החיים.

להשקיע בלימוד, בעבודה עצמית, בתחביבים, בפעילות מועילה, בעשייה למען אחרים וביצירת קשרים בריאים נוספים.

ככל שהאדם בונה לעצמו עולם עשיר ומלא יותר, כך פוחתת התלות שלו באדם אחד מסוים.

אדם שמוצא סיפוק בעולמו הפנימי אינו נזקק לכך שכל מקור השמחה והחיות שלו יגיע ממקום אחד.



השלב הרביעי – יצירת מרחק בריא

בשלב מסוים יש צורך ליצור ריחוק מסוים מהקשר.

אולם אין דרך אחת שמתאימה לכולם.

יש מי שזקוק לניתוק מוחלט למשך תקופה.

יש מי שמספיק לו לצמצם את הקשר.

ויש מי שצריך בעיקר ליצור ריחוק רגשי, גם אם הקשר החיצוני נשאר במידה מסוימת.

המטרה אינה להעניש את החבר ואינה ליצור עימות. המטרה היא להחזיר את מרכז החיים למקומו הנכון.

לעיתים נכון להסביר לצד השני את הצורך במרחב אישי, ולעיתים עדיף פשוט להפחית בהדרגה את הקרבה.

העיקר הוא לבחור בדרך שתאפשר לנפש להירגע ולהשתחרר מן התלות.



השלב החמישי – ללמוד לזהות את הסימנים מוקדם

לאחר שאדם עבר חוויה כזו, חשוב שיפתח רגישות לסימני האזהרה.

כאשר מתחילים להופיע שוב סימנים מוכרים:

  • מחשבות בלתי פוסקות על אדם מסוים.
  • תלות במצב רוחו.
  • צורך מוגזם בתשומת ליבו.
  • ויתורים קיצוניים כדי למצוא חן בעיניו.
  • תחושת ריקנות כאשר אינו נמצא.
אלו סימנים שמזמינים עצירה והתבוננות.

ככל שמזהים את הדברים בשלב מוקדם יותר, כך קל הרבה יותר למנוע התפתחות של תלות חדשה.

אך מעבר לכך, חשוב גם לחזק את המקור הפנימי שמונע מלכתחילה את הצורך בתלות.

אחד השורשים המרכזיים של קשר תלותי הוא הצורך להרגיש אהוב, חשוב ומיוחד.

לכן על האדם ללמוד לקבל את התחושות הללו מתוך עצמו.

עלינו לזכור שהקב"ה ברא כל אחד ואחד עם נשמה ייחודית, עם כוחות מיוחדים ועם שליחות שאין לאף אדם אחר.

כדאי להתבונן במעלות שהקב"ה נתן לנו, בכישרונות שלנו, בהצלחות שלנו ובטוב שכבר קיים בנו.

ככל שאדם חש יותר את ערכו הפנימי, כך הוא פחות זקוק לאישור חיצוני כדי להרגיש בעל ערך.



השלב השישי – לראות את הצמיחה שבתהליך

אחת הטעויות הנפוצות היא להסתכל אחורה בכעס:

"איך נפלתי לזה?"

"איך לא שמתי לב?"

"איך נתתי לזה לקרות?"

מחשבות כאלה בדרך כלל אינן מקדמות את האדם אלא מחלישות אותו.

במקום לעסוק בהאשמה עצמית, כדאי להתבונן במה שהתהליך לימד אותנו.

כל התמודדות יכולה להפוך למקור של צמיחה.

אפשר לשאול את עצמנו:

  • מה למדתי על עצמי?
  • אילו כוחות גיליתי?
  • מה אבין טוב יותר בעתיד?
  • אילו כלים רכשתי בעקבות החוויה?
כאשר האדם מתבונן כך על העבר, הוא מפסיק לראות בו כישלון ומתחיל לראות בו שלב של התבגרות ובניין.



השלב השביעי – תפילה וסייעתא דשמיא

למעשה, זהו היסוד שמלווה את כל השלבים כולם.

אדם יכול להשקיע, לחשוב, להתאמץ ולעבוד על עצמו, אך אין דבר המחזק את האדם יותר מן הפנייה לקב"ה.

לבקש כוח להתגבר.

לבקש בהירות לראות את המציאות נכון.

לבקש אומץ לבצע את הצעדים הנדרשים.

לבקש שמחה, שלווה ויישוב הדעת.

לבקש שהקב"ה ימלא את הלב בתחושת ערך, אהבה וביטחון פנימי.

כאשר אדם מחבר את עבודתו האישית עם תפילה וסייעתא דשמיא, הוא מגלה כוחות שלא ידע שקיימים בו.

יהי רצון שנזכה לבנות עולם פנימי יציב ובריא, להרגיש אהובים וחשובים מתוך עצמנו ומתוך קרבתנו לקב"ה, ומתוך כך ליצור קשרי חברות מאוזנים, בריאים ומועילים – קשרים של נתינה, צמיחה ושמחה אמיתית.
 
איני בקיא מספיק, ולא חינתכי מעולם, אבל כמה מהשאלות פה כן נראה לי שאוכל לענות.
ראשית הדימוי בין נשים לאנשים הוא שלול מעט בעיני.
אם היית שואל אותי לפני שנה אם אני יודע מה זה תיסבוך? הייתי משיב בפשטות- לא!
אבל אחרי נישואי, כשסיפרתי לרעייתי שתחי' על תופעה של בחור צעיר מאיתי בכמה שנים שפשוט היה עומד ובוהה בבבואתי, היא אמרה לי "אהה,-תסבוך! הוא היה מתוסבך עליך".
אז הבנתי ממנה שבסמינרים זה תופעה מוכרת. שבחורה צעירה למשל פתאום מחליטה לעקוב אחרי מורה או בחורה מבוגרת.
וכעת נשאל את החכמים החשובים פה
האם זה דבר בעייתי? (למסובך ולמסתבך)
למסתבך (האובייקט עליו תוסבכו?) לכאורה אם הוא עלול להשתמש בזה בנרקסיזם וכדו', או ליצור קשר בעייתי....
למסובך- ודאי. צריך להאמין ולהעריך רק מה שקשור לקב"ה. (וגם כי זה חולי נפשי!)
מה גורם לדבר המשונה הזה?
יכולים להיות הרבה סיבות, חלקם כפי שאמרתי יכולות לנבוע מחסר באמונת הייחוד... ולפעמים מיצרים רעים אחרים.
למה זה קורה אצל בנות יותר (כנראה)?
כפי שהקדמתי, אין דימיון בין גברים לנשים בזה.
איך מטפלים בבעיה הזאת?
לא יודע
האם יש ישיבות שמדברים על זה?
גם לא יודע
מישהו כאן עבר את זה מאיזה כיוון?
גם לא יודע
כי אני חשבתי שזה היה משהו נפשי חולני מאוד אצל הבחור הצעיר הזה, שדוקא הבנתי שבלימוד הוא היה ממש מוצלח ולא הבנתי מה הוא נפל עלי.
אולי היית מוצלח עוד יותר ממנו... מחכים לוורטים שלך בלימוד! אבל אם זה נובע מיצרים רעים אחרים זה לא רלוונטי כלל.
מדי פעם הוא ניסה ליצור איתי קשר בסגנון שאלות של מה השעה? וכדומה.
הגיוני לגמרי בהתחשב בנסיבות. (ומובן למה הוא ניסה ליצור קשר אגבי בלבד גם) מקווה שלא נספחת אחריו. מעניין אם עדיין הוא מנסה לשמר את הקשר הזה? אתה נשמע אברך טרי.
אני מקווה שהמנהלים מאפשרים להשאיר הודעות גם בהתחלה שהם לא רק בלימוד ושאלות בגמרא.
תודה רבה
 

הערצה בגיל ההתבגרות – בין השראה לתלות רגשית​

גיל ההתבגרות, בדרך כלל בין גיל 14 ל־17, הוא תקופה שבה נפוצה תופעת ההערצה לדמויות משמעותיות בחיי המתבגר – מחנכים, מדריכים, אנשי חינוך, ולעיתים אף דמויות רחוקות יותר כגון סופרים, מרצים, אנשי ציבור או דמויות מעוררות השראה אחרות.

ההערצה מעניקה למתבגר תחושה של ערך ומשמעות. לעיתים נדמה לו כי הדמות הנערצת מקרינה עליו מגדולתה, מייחודיותה וממעלותיה, וכי משהו מכל אלה עובר אליו. הסיבה לכך נעוצה בעובדה שבגיל זה הזהות האישית עדיין אינה מגובשת לחלוטין. ה"אני" נמצא בתהליך של עיצוב והבשלה, והמתבגר מחפש את עצמו, את מקומו ואת זהותו. כחלק מתהליך זה הוא מחפש דמויות להישען עליהן ולשאוב מהן כוח, ביטחון והשראה.

הישענות מסוימת על דמויות משמעותיות היא תופעה טבעית ואף חיובית. הרצון ללמוד מאנשים בעלי ערכים, חכמה או אישיות מרשימה הוא חלק חשוב מתהליך הצמיחה. אולם כאשר ההערצה גולשת להיסחפות רגשית חסרת גבולות, היא עלולה להפוך למכשול.

תופעה זו אינה ייחודית למתבגרים בלבד. גם מבוגרים עשויים להיסחף אחר דמויות מסוימות. לעיתים, בבסיס ההיסחפות עומדת תחושה פנימית של חוסר ערך: "אני עצמי איני מספיק חשוב או משמעותי; רק באמצעות ההתקשרות לדמות גדולה אוכל לקבל כוח ותחושת ערך." במצב כזה האדם מפנה את מבטו כלפי אותה דמות ושואב ממנה, כביכול, ביטחון, חשיבות וגדולה.

בדרך כלל, עם חלוף השנים ועם ההתבגרות הרגשית, נפקחות העיניים. האדם מגלה שהדמות שהעריץ אינה מושלמת ואינה יוצאת דופן כפי שדמיין, אלא פשוט בן־אדם. אז מתברר שלא רק הדמות הייתה במרכז הסיפור, אלא בעיקר הצורך הפנימי של המעריץ עצמו. לעיתים הוא מבין שבנה בעיני רוחו דמות אידיאלית, ושחלק מן התכונות שיוחסו לה היו למעשה השלכה של צרכיו, משאלותיו וחסרונותיו. עם ההתבגרות הוא מסוגל להבחין בין מה שהיה מציאותי לבין מה שהיה פרי הדמיון.

להעריך בני אדם בשל תכונותיהם הטובות הוא דבר אנושי, טבעי ואף רצוי. כולנו מעריכים אנשים סביבנו. אולם הערכה בריאה אמורה להיות מציאותית ומאוזנת, והיא אמורה לעורר בנו תחושה חיובית. אדם בעל מבט חיובי רואה את הטוב שבזולתו ומוקיר אותו.

לעומת זאת, כאשר המחשבות על אדם מסוים ממלאות את היום כולו, כאשר נוצרת תלות רגשית עמוקה, וכאשר עצם המחשבה על התרחקות ממנו מעוררת חרדה או מצוקה – יש מקום לבחון האם מדובר בהערכה בריאה או בהיסחפות רגשית.

חשוב להבחין בין הערצה, הערכה ואהבה, שכן רבים נוטים לבלבל בין שלושת המושגים הללו.

הערצה שייכת בדרך כלל לדמויות גדולות ומרוממות, לדמויות רוחניות, חינוכיות או מנהיגותיות הנתפסות כבעלות שיעור קומה מיוחד. הערצה נובעת מתחושת רוממות והשראה.

הערכה, לעומת זאת, היא מבט מציאותי יותר. אפשר להעריך אדם על חכמתו, על רגישותו, על מסירותו או על אישיותו המיוחדת, בלי להפוך אותו לדמות מושלמת. הערכה מאפשרת ללמוד מאדם אחר ולקבל ממנו השראה, תוך שמירה על מבט מאוזן ומציאותי.

אהבה היא רגש של חום, קרבה וקשר הדדי. היא מתקיימת במערכות יחסים שיש בהן נתינה וקבלה משני הצדדים – בין הורים לילדים, בין אחים, בין חברים ובין אנשים הקרובים זה לזה. קשר כזה מבוסס על הדדיות, על שותפות ועל היכרות אישית.

לעומת זאת, בקשר שבין מחנך לתלמיד או בין מדריך לחניך, אין מקום לציפייה לקשר רגשי הדדי מסוג זה. מדובר בקשר שמטרתו חינוך, הכוונה והשפעה, ולא במערכת יחסים המבוססת על הדדיות רגשית.

אפשר להעריך איש חינוך ואף לחבב אותו מאוד. אולם כאשר ההערכה הופכת לתלות רגשית או להערצה חסרת גבולות, היא עלולה להזיק. במקרים רבים, אנשי חינוך אינם רואים בגילויי הערצה מוגזמים דבר מחמיא, אלא דווקא מקור לאי־נוחות. לכן אין סיבה להניח שביטוי רגשי מופרז יחזק את הקשר; לעיתים הוא עלול להשיג את התוצאה ההפוכה.

הקושי להשתחרר מרגשות כאלה מובן. רגשות אלו נובעים בדרך כלל ממקום של חסר פנימי, מצורך בשייכות, בקבלה, בהערכה או במשמעות. לכן הם אינם נעלמים בן־לילה.

לעיתים המתבגר משליך על הדמות הנערצת את כל מה שהיה רוצה למצוא בעצמו: ביטחון, חכמה, הצלחה, כריזמה, יציבות או תחושת ערך. הוא נאחז בדמות זו ומרגיש שבאמצעותה הוא מקבל משהו שחסר לו. אולם כאשר תחושת הערך העצמי נשענת בעיקר על אדם אחר, היא הופכת לשברירית ותלויה בגורם חיצוני.

לכן חשוב שהמתבגר ילמד לבנות את עולמו הפנימי ממקורות יציבים ובריאים יותר: לימודים, תחביבים, יצירה, עשייה משמעותית, התנדבות, קשרים חברתיים בריאים ופיתוח כישורים אישיים. במקום לחפש את תחושת הערך בדמות נערצת, עליו לפתח את היכולות והכוחות הטמונים בו עצמו.

דמויות משמעותיות יכולות להעניק השראה, הכוונה ודוגמה אישית. אך מטרתן אינה שנישען עליהן ללא גבול, אלא שהן יסייעו לנו לגלות את הכוחות הקיימים בתוכנו. כאשר ההערכה נשארת בגבולותיה הבריאים, היא הופכת למנוע של צמיחה. כאשר היא הופכת לתלות, היא עלולה לעכב את ההתפתחות האישית ואת בניית הזהות העצמאית.
 
עוד רעיון שעלה בדעתי, אפשר להראות את חולשותינו כלפי אותו 'מתוסבך', מה שימעיט את ערכינו בעיניו.
אבל לא כל אחד מסוגל לעשות את זה, צריך להיות עם חוזק פנימי בשביל כך.
 
הדבר הכי חשוב זה לנתק את הקשר אחת ולתמיד
זה נראה אכזרי אבל לבסוף זה יעזר למתוסבך שיראה שאין לו שיתוף פעולה ולכן בהתחלה הוא ירגיש גרוע מאוד
אבל יצא לו מזה רק טוב, שבמקום שהוא כל הזמן עסוק בלקבל תשומת לב מזה שהוא כ"כ אוהב, ואם הוא מקבל הוא מרגיש מאושר, ואם לו הוא עצוב, והכל בעצם בועה דימיונית לכן חייבים לפוצץ את זה ולומר לו אני לא רוצה להכיר אותך, ואפילו מילים קשות כמו אתה נודניק לא סובל אותך, זה פעם אחרונה שאתה מתעסק איתי, (אני לא רוצה להביא דוגמאות יותר קיצוניות) הוא ישבר מזה אבל זה יעשה לו טוב וישחרר אותו
 
וודאי, זה סלנג נשי למושג "תלות" (והביאו כאן דברים יפים כיצד להתמודד איתו).
אם איני טועה תלות היא בקשר אמיתי עם חבר שעבר את הגבול... המצב שמתואר למעלה הוא על מישהו שנהפך למעריץ סמוי של מישהו שהוא אפילו אינו בקשר איתו.
 
יש כזה מושג בישיבות קטנות שבחור מש"א מסתכל על איזה בחור מש"ג והוא הדוגמה שלו ולדעתי אין זה חיסרון כלל אלא אדרבה זה גורם לו להתעלות אז למה לא. משא"כ בעייתי זה ששתי בחורים ביחד באותו שיעור האחד מחכה את השני בשביל ליהות כמוהו שזה קורה הרבה בישיבות משולבות מבחורים פצצות ובחורים פחות.
 
בדרך כלל זה יושב על המשבצת של היחס התלותי או המסובך וזה רק תורם לקושי
האם הוא שם לב...
מה עכשיו הוא חושב עלי...
וכדו‘
לא הבנתי.
כוונתי שבמקום להגיד לו בפי 'לך מכאן', לגרום לו שילך לבד, כי יסור חינו בעיניו.
אני יכול לתת דוגמאות מה לעשות, אבל זה יכול להגעיל...
 
לא הבנתי.
כוונתי שבמקום להגיד לו בפי 'לך מכאן', לגרום לו שילך לבד, כי יסור חינו בעיניו.
אני יכול לתת דוגמאות מה לעשות, אבל זה יכול להגעיל...
זכורני בהיותי בישיבה
שהצוות יעץ לבחור לגדל את זקנו...
 
זכורני בהיותי בישיבה
שהצוות יעץ לבחור לגדל את זקנו...
יש כאן מספר נידונים שאינם קשורים אחד לשני, ישנו מקרה של הערצה, שכלפי המעריץ הדבר יכול להועיל לו (על דרך "קנאת סופרים וכו'"), וכלפי המוערץ אני לא חושב שיש כ"כ נפק"מ, ישנו נידון נוסף, שהוא שני חברים טובים שהגיעו למצב של תלות, שאז אם התלות היא לאחד כלפי השני, אז המתוסבך מומלץ לו לנהג כפי שציטט ה"קוצר ברינה" לעיל, כמי שהתעסק ומתעסק בנושא זה אני יכול ממש להמליץ, זהו סיכום מתומצת של כל הנקודות העיקריות בשלבי הריפוי, כלפי החבר שמתוסבכים בו מומלץ אם הוא רוצה לעזור לחבירו להניח את הדברים על השולחן ולפתוח את הכל בשיחה גלויה ופתוחה (מה שהמתוסבך בד"כ לא מסוגל לעשות), ישנו נושא נוסף שהוא לא בדיוק תלות אלא יותר מזה, וזה קירבה הדדית בצורה שמביאה לבעיות כבר, במקרה כזה אם המקרה הדדי - צריך לפנות ליעוץ, אבל אם המקרה חד צדדי אין דרך חוץ מלפנות אל השני ובצורה הכי בוטה שיש לומר לו שאינך רוצה קשר איתו כלל, הדבר קשה בפרט לאנשים עדינים ורגשיים, אבל אין דרך אחרת, כי אם לא תתן לו את זה בפנים הוא ימשיך לנסות כל תצדקי כדי להמשיך בקשר.
 
נערך לאחרונה:
המקרה חד צדדי אין דרך חוץ מלפנות אל השני ובצורה הכי בוטה שיש לומר לו שאינך רוצה קשר איתו כלל, הדבר קשה בפרט לאנשים עדינים ורגשיים, אבל אין דרך אחרת, כי אם לא תתן לו את בפנים הוא ימשיך לנסות כל תצדקי כדי להמשיך בקשר.
היה מעשה בבחור שהסתבך בי
והיה רודף אחרי כל היום
למעשה הבחור המסובך הרגיש שהוא נמצא בפלונטר והלך ליעוץ
ונאמר לו שהוא יודיע לי שהמצב הוא בעייתי אבל לא היה בזה כל תועלת כי הוא לא הצליח להשתחרר מהבועה
עד שהוחלט בעיצה אחת שאנחנו יותר לא מדברים מטוב ועד רע ואפי' שלום לא אומרים ומתרחקים אחד מהשני לא יושבים אחד ליד השני לא בחדר אוכל ולא בביהמ"ד ובוודאי שלא חברי חדר
לאחר כשנתיים + הוא אמר לחברו שהצליח בס"ד להשתחרר מזה
 
היה מעשה בבחור שהסתבך בי
והיה רודף אחרי כל היום
למעשה הבחור המסובך הרגיש שהוא נמצא בפלונטר והלך ליעוץ
ונאמר לו שהוא יודיע לי שהמצב הוא בעייתי אבל לא היה בזה כל תועלת כי הוא לא הצליח להשתחרר מהבועה
עד שהוחלט בעיצה אחת שאנחנו יותר לא מדברים מטוב ועד רע ואפי' שלום לא אומרים ומתרחקים אחד מהשני לא יושבים אחד ליד השני לא בחדר אוכל ולא בביהמ"ד ובוודאי שלא חברי חדר
לאחר כשנתיים + הוא אמר לחברו שהצליח בס"ד להשתחרר מזה
על איזה אחד מהמקרים הסיפור הולך?
 
יש כזה מושג בישיבות קטנות שבחור מש"א מסתכל על איזה בחור מש"ג והוא הדוגמה שלו ולדעתי אין זה חיסרון כלל אלא אדרבה זה גורם לו להתעלות אז למה לא. משא"כ בעייתי זה ששתי בחורים ביחד באותו שיעור האחד מחכה את השני בשביל ליהות כמוהו שזה קורה הרבה בישיבות משולבות מבחורים פצצות ובחורים פחות.
גם במקרה שאתה מציג זה תלוי במה זה גובל... ומהם הסיבות להערצה.
זכורני בהיותי בישיבה
שהצוות יעץ לבחור לגדל את זקנו...
לא כל בחור יסכים לכך. וכאמור לא תמיד זה אמור לעזור (תלוי בטעם לסיבוך
היה מעשה בבחור שהסתבך בי
והיה רודף אחרי כל היום
למעשה הבחור המסובך הרגיש שהוא נמצא בפלונטר והלך ליעוץ
ונאמר לו שהוא יודיע לי שהמצב הוא בעייתי אבל לא היה בזה כל תועלת כי הוא לא הצליח להשתחרר מהבועה
עד שהוחלט בעיצה אחת שאנחנו יותר לא מדברים מטוב ועד רע ואפי' שלום לא אומרים ומתרחקים אחד מהשני לא יושבים אחד ליד השני לא בחדר אוכל ולא בביהמ"ד ובוודאי שלא חברי חדר
לאחר כשנתיים + הוא אמר לחברו שהצליח בס"ד להשתחרר מזה
נעריך אותך אחרת... אנחנו בהחלט מבינים מה הוא מצא בך!
אבל זה כמובן תלוי במקרים ספציפים
 

חברים מקוונים לאחרונה

משתמשים שצופים באשכול הזה

חזור
חלק עליון