הלכה כללי הלכות פסוקות ומצויות שרבים אינם יודעים או נכשלים בהן - אשכול מרכזי

[יצחק א]

ליטול מים אחרונים עד הפרק השני [מינימום]

לחץ כדי לכווץ...

ולהקפיד לא לדבר בין הנטילה לברכה,
וכמדומני מוטב שלא ליטול מאשר ליטול ולדבר.

 

[יצחק א]

ע''ז רמזתי שהוא תואנה משונה כי לא מצטרף הוא באוכל לבדו ולא באוכל עם כולם ו'מכון' שלא מועיל מאומה ומעשיו מבטלים כונתו

לחץ כדי לכווץ...

אבל כן פסק האג"מ, וכמדומני שהוא מדברי הגרש"ק, שלמד כן מדין הרמ"א באכלו בביתו של עכו"ם שאין מצטרפים.

 

[יצחק א]

מ''ב סי' נו אסור להרהר בד''ת בשעת קדיש, וגדולים וטובים מאוד נכשלים בזה תמידין כסדרן בעוה''ר

לחץ כדי לכווץ...

כמדומה דאחר "דאמירן בעלמא" מותר.

 

[יהודי וזהו]

בקשו להביא צדדי היתר אז בבדיקת הציציות העירו במ''ב דרשו כמדומה שבציציות זמננו שחזקות המה אין לחוש בדרך כלל
להפריד למיטב ידיעתי אין קשר לתכלת ומ''מ עיקרו בתחילת הקניה שהוא מסובך הרבה וגם הרבה לובשים תכלת בזמננו
בנטילת ידים דעת הגר''א לברך ומעשה בהח''ח שברך בטעות בליל הסדר ואמר לא נורא פעם אחת עשינו כהגר''א
ומעיקר הדין אף על שתיה צריך ליטול אלא שבזמן הגמ' לא היה שכיח שנגעו במשקה ולכן לא נטלו ובזמננו שכיח טובא ניצוצות וצריך ליטול או לייבש
מים אחרונים הרבה מקילים בזמננו שאין מלח סדומית והידים נקיות בדרך כלל

לחץ כדי לכווץ...

לשיטתך תמיד, דע שרק מה שחז"ל קבעו לתקנה הוא תקנה אף שבטל הטעם ומה שלא תיקנו אינו אף אם יש טעם, ולכן אין צורך ליטול ידים על משקה, וצריך ליטול מים אחרונים כמבואר במ"ב להדיא [אומנם יש להקל דלא כהמ"ב שבסעיף י' הביא השו"ע שיש נוהגים לא ליטול]
ביאור הלכה סימן ח סעיף ז ד"ה * צריך להפריד
* צריך להפריד וכו' - עיין במ"ב במה שכתבנו דאם נשתהא וכו' וטעם המ"א הוא דהיום אין זה רק זכר לזמן התכלת שהיה צריך אז מדינא להפריד התכלת מן הלבן ועיין ביאור הגר"א שמשיג ע"ז ודעתו דגם היום צריך מן הדין להפריד כל חוט זה מזה ואח"כ מצאתי בע"ת שכתב ג"כ כהגר"א וא"כ לדבריהם אפשר דאם חוטי הציצית מסובכין אחד בחבירו אין לברך עליהן או אפשר דלא גרע מגרדומי ציצית וצ"ע עכ"פ לכתחילה בודאי החיוב להפרידן אם הם מסובכין קודם שיברך עליהן:

 

[יצחק א]

להקפיד שהמזמן יגיד בקול רם כל ברכת הזן.

 

[יהודי וזהו]

ולהקפיד לא לדבר בין הנטילה לברכה,
וכמדומני מוטב שלא ליטול מאשר ליטול ולדבר.

לחץ כדי לכווץ...

דיני הפסק בין נטילה לברכה במים אחרונים לא יכולים להיות חסרון מצד עצמם אלא מצד הפסק, כמדומני.

 

[יהודי וזהו]

מ''ב סי' נו אסור להרהר בד''ת בשעת קדיש, וגדולים וטובים מאוד נכשלים בזה תמידין כסדרן בעוה''ר

לחץ כדי לכווץ...

וכן אסור להוריד את התפילין בקדיש, [ואולי גם בעלינו ושיר של יום שהרי הטעם הוא שזו מנהג "כמקרה"]

 

[יצחק א]

לכתחילה לכאו' ראוי להקפיד על כוס של ברכה בכל זימון ג', כמבואר בב"י סי' קפג, די"א דהוא חיוב אפי' ביחיד עד שאסור לאכול אם אין לו כוס לברך, וי"א בג', ולהלכה סומכים דאינו חיוב אלא מצוה, עכ"פ לכ"ע מצוה איכא.
ומצד עצם הדין אין חילוק בין סעודות גדולות שמקפידים בזה לבין סעודות רגילות.

 

[יהודי וזהו]

שולחן ערוך אורח חיים הלכות בציעת הפת, סעודה, וברכת המזון סימן קסח
שני גלוסקאות הדבוקים יחד שנאפו ונחתך מן האחת והשנייה נשארה שלמה, טוב להפריד החתיכה מהשלמה כדי שתהא נראית שלימה, ממה שיניחנה דבוק בה אף על פי שנראית יותר גדולה.
לגבי לחם משנה בשבת

 

[יצחק א]

להקפיד שהמעברתא של תפילין של ראש לא תצא חוץ ממקום שמוחו של תינוק רופס.

 

[הבריא]

והדרת פני זקן

 

[יצחק א]

דיני הפסק בין נטילה לברכה במים אחרונים לא יכולים להיות חסרון מצד עצמם אלא מצד הפסק, כמדומני.

לחץ כדי לכווץ...

לא הבנתי דברי כת"ר ומה בא לומר

 

[הבריא]

לשמח את אשתו לפני החג

 

[ישעיהו מנחלת דן]

לאו דאונאת דברים אפילו בצער קל כמבואר במתני' ב''מ נח: ודלא כמקובל 'לעקוץ'

 

[יהודי וזהו]

לא הבנתי דברי כת"ר ומה בא לומר

לחץ כדי לכווץ...

שבשלמא אם מברך אז ההפסק הוא הגורם לברכה להיות לבטלה אבל אם אין מברך אז מה הבעיה במה שנטל את ידיו, וכמדומני שהדינים שנאמר בזה הם רק לעניין אכילה ושתיה לאחר מכן, ומה סברא יש בזה?

 

[הבריא]

למו‘‘ר הגר‘‘מ גריינימן שליט‘‘א בסוף ספר אמיו‘‘ש ברכות קונטרס הלכות נחוצות
ישמע חכם ויוסף לקח ויישר אורחותיו

 

[הבריא]

קביעות בספרי המוסר כנפסק במשנב

 

[יהודי וזהו]

לאו דאונאת דברים אפילו בצער קל כמבואר במתני' ב''מ נח: ודלא כמקובל 'לעקוץ'

לחץ כדי לכווץ...

באמת צריך עיון כיצד מצינו בהרבה מגדולי החכמים שדיברו בניסוח כזה ובחוות יאיר ביאר זאת ולא נראה שזה מתרץ על כל הסוגים, והנה באמת יש לדון בזה וכי שייך לומר שעל דבר כזה יש לאו דאורייתא והלוא כך דרך בני אדם, אלא לכאורה הוי פחות משתות ומחל.

 

[ישעיהו מנחלת דן]

באמת צריך עיון כיצד מצינו בהרבה מגדולי החכמים שדיברו בניסוח כזה ובחוות יאיר ביאר זאת ולא נראה שזה מתרץ על כל הסוגים, והנה באמת יש לדון בזה וכי שייך לומר שעל דבר כזה יש לאו דאורייתא והלוא כך דרך בני אדם, אלא לכאורה הוי פחות משתות ומחל.

לחץ כדי לכווץ...

לענ''ד הוא לא ל''ת גמור אלא הוא הרחבה של דקדוק מדרבנן ופחות מזה ולכן כתב המ''ב בשם הפמ''ג בסי' תרח שאם בקש מחילה מחברו אפ' שא''צ להתודות ע''ז ולא כמו בפגיעה ממשית (והצעתי זה לפני הגרד''ל בהיותי בחור ולא קיבל) ומ''מ אין ללמוד מניסוח החכמים אלא ביודע שחברו מוחל בד''כ אבל הרבה פעמים אינו מוחל וגם בסתמא כתיב דברי חכמים בנחת נשמעים ולשון חכמים מרפא

 

[יצחק א]

מצוי גם שלא מחזרים לראות אם הבנות שומעות, ובשמחות הן צריכות לזמן בעצמן אם לא שמעו

לחץ כדי לכווץ...

אבל כשיושבות מאחרי מחיצה גמורה, ויש משמשים נפרדים לגברים ולנשים, אין מתחייבות (ראה פסק"ת סי' קצט הע' 17),