הידעת!!! דברים מרתקים בתורה בחז"ל ובספרות התורנית שלא כ"כ מוכרים (4 צופים)

[אידך גיסא]

ר' ישראל סלנטר רצה לתרגם את התלמוד לעברית, גרמנית וצרפתית, אך לא עלה בידו (כתבי ר' ישראל סלנטר, מבוא, עמוד 33).

 

[אידך גיסא]

יש אומרים שחיוב גוי במצוות (שבהן הוא מצווה) הוא מדאורייתא מרגע שנולד, ואין לגביו דין י"ג שנה, שי"ג שנה הוא שיעור, ואין שיעורים לבני נח (חתם סופר, הובא בחלקת יואב ח"א א).

 

[אידך גיסא]

הרבה מחלוקות בין תנאים ואמוראים בפירושי פסוקים, יסודם בשלושת התרגומים - אונקלוס, יונתן, ותרגום ירושלמי - שמקורם בתקופת עזרא והנביאים, ויש ביניהם מחלוקות בתרגום של פסוקים שונים, ותנאים ואמוראים שונים פירשו כל אחד ע"פ תרגום שונה (תורה שלמה חכ"ו מילואים א).

 

[אידך גיסא]

כאשר המציאו את המיקרוסקופ, והתחילו לזהות יצורים קטנטנים במקומות שונים, יש שאסרו לאכול חומץ מסיבה זו: "המסתכל במיקרוסקופיא (מיקרוסקופ) יראה שכל החומץ מלא תולעים, ולכן אסור לאכול חומץ" (ספר הברית, הובא בבינת אדם שער איסור והיתר לד-מט).

 

[אידך גיסא]

הגר"א וסרמן כתב: בוודאי שאם מת יקום לתחייה הוא יוציא את נכסיו בחזרה מכל מקום שימצאם (קובץ שיעורים ח"ב יב-ה).

 

[אידך גיסא]

אחת מתקנות ירושלים היתה: "להחרים ולנדות ולגרש ביד תקיפה את אותם הרווקים מבני עשרים שנה ומעלה המתגוררים בירושלים" (ספר התקנות של ירושלים דף מא).

 

[אידך גיסא]

יש דעה שכל יום צריך להתיר את הקשר של התפילין ולקושרו שוב (תוס' עירובין צז. הביאו את דעה זו ודחו אותה).

 

[אידך גיסא]

יש ברייה במים הנקראת גנאוקו, ומי שירצה להזיק את בניה - תבלע אותו ובורח למקום אחר ושם תקיא אותו חיים, ואפשר כי הוא בלע את יונה הנביא (ספר הברית השלם עמוד ריז ד"ה ובספר).

 

[אידך גיסא]

נחלקו המפרשים האם אמוראי התלמוד הבבלי ראו את התלמוד הירושלמי, וכן דנו האם אמוראי התלמוד הירושלמי ראו את החלקים מהתלמוד הבבלי שכבר היו בזמנם (הרב יקותיאל יהודה גרינוואלד בספרו "הראו מסדרי הבבלי את הירושלמי").

 

[אידך גיסא]

פרט לשמות הקדושים הידועים, יש גם שמות קדושים ארוכים יותר - של י"ב, י"ג, כ"ב, מ"ב, ע"ב, רט"ז אותיות (אוצר הזוהר ערך שמות הקודש).

 

[אידך גיסא]

בנוסח שבגמרא יש תוספת על הנוסח שבידינו, שמתפללים גם "ותצילני מפגע רע מיצר הרע ומאישה רעה" (ברכות יז.).

 

[אידך גיסא]

יש דעה שכל הדינים שחז"ל דרשו מפסוקים ניתנו כהלכה למשה מסיני בפני עצמה (ולא מהדרשה), והדרשות מהפסוקים הם רק רמזים שחז"ל חיפשו בתורה (רדצ"ה, הובא בדעת מקרא ויקרא מבוא ה).

 

[אידך גיסא]

הטוב שבגויים הרוג

ישנם הרבה פירושים לזה שאינו כפשוטו:

זה נאמר רק בזמן מלחמה,
רק לגבי מצריים,
זהו פתגם בעלמא בנוסח חריף ואין הכוונה כפשוטו,
יש לגרוס "הורָג", כלומר נהרג בעבר, ולא שכך יש לעשות,
יש לקרוא "הָרוג", כלומר הטוב שבגויים מוכן להרוג אחרים, ולא שיש להורגו[1]

מובא בתורה שלמה פרשת וארא מילואים יט. אמנם כותב הוא שם במסקנתו: "מתוך אלה המאמרים שנדרשו מחכמינו ז״ל בנוגע ליחס של עם ישראל להמצריים, אפשר לראות באספקלריא מאירה שחז״ל רצו לזקק ולצרף את מדותינו מכל פסולת וסיג, להעלות אותנו לשלימות גמורה בתרבות אנושיות, שנהיה ראוים להקרא ממלכת כהנים וגוי קדוש, ולממש בעולם את היסודות של אמת וצדק. ואם במדרשי חז״ל בין החומר הנעלה הנ״ל נתגלגל הפתגם של רשב״י: טוב שבמצריים (שבגוים) הרוג. הרי כוונתו הברורה, כמו שביארתי לעיל, שרשב״י הקדים אליו האמרה: טוב שבנחשים רצוץ את מוחו, וטוב שבגוים (מסוג הנחשים) הרוג. וכמו שאנחנו וכל עמי העולם, כותבים היום במצפון טהור גלוי לכל העולם, טוב שבנאצים, (מסוג הגעסטאפא) הרוג! אותו הדבר אמר רבי שמעון בר יוחאי על הנאצים בשעתו. לא היה באפשרותם להשיב מלחמה שערה נגד הרוצחים בזמנם, רק בעט ודם לבם חרתו מחשבות לבם לזכרון עולם. אין אנו צריכים להתנצל ולדחוק בפירושים, כי דברי רשב״י המה לקח נאמן לדורות עולם ולכל האנושיות כולה לבער את הרע בתחלת צמיחתו קודם שמסוגל להמיט אסון. אז, ורק אז, יהיה שלום בעולם."

 

[אידך גיסא]

במעשה שלוליינוס ופפוס מסרו עצמם למות (תענית יח:), יש דעה שבסופו של דבר הם ניצלו (יפה עיניים שם).

 

[אידך גיסא]

יש דעה שהטעם שבסיום מסכת נהגו להזכיר את בני רב פפא, הוא שהם ביקרו והגיהו את מסכתות הש"ס אחרי רבינא ורב אשי, וחתמו את שמם בסוף כל מסכת לעדות שביקרו והגיהו אותה. ובמשך הזמן נתערבו שמותם בנוסח הסיום בטעות (אתקינו סעודתא עמוד קצח, ספר הטעמים החדש מערכת לימוד)

בספר "חשב ישראל" מניין שמותיהם של עשרת בניו של ר' פפא עולים בגמטריא 2693 כמניין הדפים בש"ס.

 

[אידך גיסא]

במקומות רבים הגמרא מביאה משנה מזרעים או טהרות וקוראת לה "תניא" ולא "תנן", אע"פ שאלו משניות. יש אומרים שאין צורך להגיה זאת, כי במילה "תניא" הכוונה שיתכן שלא כולם למדו זאת (משום שלא למדו את סדרים אלו בתקופתם), ו"תנן" פירושו שכולנו (בגוף ראשון רבים) למדנוה (יסוד המשנה ועריכתה עמוד סח).

 

[אידך גיסא]

יש מי שהעלה חשש שמקורו של מנהג החלאקה אינו מהיהדות, אלא מעמים שונים באסיה, צפון אפריקה, דרום אמריקה, הערבים וההודים (שרשי מנהגי אשכנז ח"ג עמוד 259).

 

[אידך גיסא]

יש מי שכתב שכנראה מקורו של סמל זה אינו יהודי, שהרי ביהדות אסור לעשות צורה שתסמל את הדת (אוצר ישראל ערך מגן דוד).

 

[אידך גיסא]

ידעיה הפניני (המכונה "הבדרשי") כתב חיבור בשם "בקשת המ"מין", שהם כמה וכמה עמודים של בקשות שכל מילותיהן מתחילות באות מ"ם, והוא מתחיל בלשון זו: מרום מראשון מקום מקדשנו, ממציא מצואים מאיין, מחולל משמרות מרומו מאפס, מעמיד מחברת מערכות מבהילות מתוהו מוחלט וכו' וכו' (סוף ספר בחינת עולם).

 

[אידך גיסא]

לשיטת הרמב"ם תולעת שני אינה סוג של תולעת, אלא גרגירים מסוימים. וע"י מיקרוסקופ גילו שהם כנימות שעל עץ האלון (שערי היכל עמוד קצט).