הידעת!!! דברים מרתקים בתורה בחז"ל ובספרות התורנית שלא כ"כ מוכרים (11 צופים)

[מכנדבי]

מה שבשאר האותיות חוץ מבג"ד כפ"ת אין דגש קל, אינו משום שהן לא מודגשות, אלא אדרבה, משום שהן ממילא מודגשות תמיד (כללי טעמי המקרא עמוד כד).

לחץ כדי לכווץ...

כך דעת הגר"א (הו"ד בסי' אזור אליהו, קריאת שמע), והוא פלא עצום.
ובכל אופן רהיטת דברי הגאונים, הראשונים והאחרונים דלא כדבריו, וכן המנהג ברוב (כיום בכל) עדות ישראל.

 

[מכנדבי]

השכר על המצוות בגן עדן גדול מעונשי הגיהינום (ספר חסידים בהקדמה).

לחץ כדי לכווץ...

כמבואר בתוספתא (סוטה פ"ד), הובאה בגמ' (סוטה יא.) ובתוס' (שם).

 

[אידך גיסא]

הגמרא (ערובין סג.) מביאה מעשה, ובסופו כותבת הגמרא שהשמות של בעי המעשה צויינו "שלא תאמר משל היה".

מכאן הוכיחו שיש מן המעשיות המובאות בתלמוד שלא היו כלל, וכן מאמרי רבה בר בר חנה, אלא הן נאמרו בדרך רמז וסוד. ובזה ישכר פי דוברי שקר, המלעיגים על דברי רבותינו ז"ל (ראה בספר בן יהוידע שם).

 

[אידך גיסא]

ספר חמדת ימים הינו ספר בו מובאות הלכות, בקשות ותפילות, וזהות מחברו שנויה במחלוקת; יש אומרים כי מחברו של הספר הוא נתן העזתי, מתלמידי שבתי צבי שר"י, ולפיכך אין להשתמש בספר זה. ויש אומרים כי המחבר הוא רב גדול ומקובל, וזהו ספר קדוש.

 

[אידך גיסא]

קישוט בצמחים בחג השבועות

יש מי שכתב, כי הטעם למנהג לקישוט בית הכנסת בצמחים ובסוּף - הוא משום שמשה רבינו ע"ה נולד ב-ז' באדר, ואמו הצפינתו שלושה ירחים, נמצא היום בו שמה יוכבד את בנה משה בתיבה בין קני הסוּף - ו' בסיון, ועל כן נהגו לקשט הבית ביום זה - ו' בסיון, חג השבועות, בסוּף (מהר"מ בנעט זצ"ל, מובא בספר עיטורי תורה).

 

[אידך גיסא]

האמורא הגדול רב, חי ארבע מאות שנה, והוא רבי אבא הנזכר בזוהר (כי שמו היה אבא, וכינוהו "רב"), והיה גדול החברים אצל רשב"י ור' אלעזר בנו (שם הגדולים להרב חיד"א ז"ל).

 

[אידך גיסא]

חידושים על הש"ס לרבי אברהם אבן עזרא

הגאון כמהר"ר רבי זכריה בן סרוק ז"ל, שהיה רב בספרד, כתב כי ראה חידושי הראב"ע ז"ל למסכת קידושין, והם בתכלית הדקות והאימות. וראה זה חדש כי הראב"ע חיבר חידושים על הש"ס (שם הגדולים להגאון חיד"א ז"ל, ערך רבינו אברהם ן' עזרא). מאידך יש לציין שהתשב"ץ (ח"א סי' נא) העיד שהאבן עזרא לא היה בקי בדינים (הובא בספר אסף המזכיר ערך אבן עזרא) וכן יש להוסיף שהרש"ל כתב עליו (בהקדמתו ליש"ש חולין) שאינו בעל תלמוד. ואפשר שאין בזה סתירה

 

[אידך גיסא]

מלוה מלכה יש שכתבו שניתן בדיעבד לקיים סעודת מלוה מלכה ביום ראשון שלאחר השבת; ובירושלמי (ירושלמי תענית ד ג) נמצא סמך לזה, שיום ראשון נקרא "מוצאי שבת" (רבי אברהם דוד מבוטשאטש, אשל אברהם סי' קעד ס"ק ד;הרב אביגדור נבנצאל, "ביצחק יקרא" סימן ש).

 

[אידך גיסא]

יהושע בן נון חיבר את "עלינו לשבח", כנודע. יש אומרים, שאת ההמשך - "על כן נקוה לך" עד הסוף - חיברו עכן, וסימן לזה: "על כן נקוה" - ראשי תיבות: עכן. (בעל סידור "בשמים ראש" - מובא ב"אוצר התפילות" - בשם "סדר היום")

 

[אידך גיסא]

רבי שמואל שטארשון ז"ל, כתב על כל דף בש"ס חידושים או הגהות!

 

[אידך גיסא]

בימינו נהוג לומר "רַבִּי", הרי"ש בפתח. אמנם הספרדים נהגו לומר "רִבִּי", הרי"ש בחירק. וכן כתב הרשב"ץ בספר מגן אבות (על מסכת אבות, פרק ב משנה א, עיין שם), כי הקריאה הקדומה היא "רִבִּי", הרי"ש בחירק, והוא שם תואר, והיו"ד אינה לכינוי אלא ליחס, כי אם היה הרי"ש בפתח - היה משמעו רבי - הרב שלי, כי היו"ד הוא לכינוי, והיה פגם במעלתו.

 

[אידך גיסא]

"מהר"ר רבינו שבתי הכהן זצוק"ל, בעל ה'שפתי כהן', היה יודע "שם המציאה", דהיינו שם קדוש לכוין בו ולמצוא הבקיאות שרוצה תיכף ומיד" (החיד"א, ספר 'שם הגדולים' מערכת ספרים, אות קלד)

 

[אידך גיסא]

כמעט תמיד כשהגמרא פותחת סוגיא במילה 'סברוה' הנחה זו נדחית לבסוף במסקנת הסוגיא.

 

[אידך גיסא]

אביי, מגדולי האמוראים, היה יתום בילדותו ולכן נקרא אבי"י: "אשר בך ירוחם יתום".

 

[אידך גיסא]

המילה לעז היא ראשי תיבות של "לשון עם זר".

 

[אידך גיסא]

את כתב רש"י, לא המציא רש"י, והוא גם לא השתמש בכתב זה. בפירוש רש"י לתורה, הספר הראשון בעברית שהודפס (בשנת 1475), מדפיס הספר הפריד בן הטקסט המקראי לפירוש על ידי עיצוב מיוחד של אותיות, שנקרא לימים 'כתב רש"י'.

 

[אידך גיסא]

כשאותיות אה"ע נקודות בשווא (באמצע מילה) יש לקוראם בדומה להיגוי מפיק הא. דוגמא: "ובתורתו יהְגה יומם ולילה" אין לקרוא יֶהֶגה ולא יֶגֶה אלא יֶהּ גֶה.

 

[אידך גיסא]

משחק השחמט הינו משחק עתיק יומין. והזכירו רש"י ז"ל בכתובות (דף סא ע"ב) - "ושחוק שקורין אישקקי"ש", כוונתו למשחק השאח. וכן נזכר בספר הכוזרי (מאמר ה, סוף אות כ). ורבי שמעון הגדול ממגנצא שהיה בדורו של רבינו גרשום מאור הגולה, שיחק בזה עם בנו הקטן (ראה המעשה באוצר המדרשים [אייזנשטיין], מעשיות, עמ' 329).

 

[אידך גיסא]

היוצא בימי ניסן ורואה אילנות מלבלבים מברך ברכת האילנות. יש מי שאומר שבשבת אין לברך ברכה זו, שמא יתלוש מהרש"ל. ועוד טעם יש בדבר, לפי דברי המקובלים ז"ל, שכאשר מברך ברכת האילנות - הוא מברר את ניצוצות הקדושה, ויש בזה משום איסור בורר [הגדת אורח חיים למהר"ר רבי יוסף חיים זצ"ל, אך להלכה רוב הפוסקים לא חששו לכך.

 

[אידך גיסא]

הגאון רבי שבתי הכהן, בעל הש"ך, חיבר את ספרו בהיתו בן עשרים וחמש שנה. וחיבר גם ספר על טור ובית יוסף, ואיננו בנמצא. וחיבור "תקפו כהן" חיבר תוך חדש אחד.וזה פלא [שם הגדולים לגאון חיד"א ז"ל, מערכת ספרים, קלד].