הידעת!!! דברים מרתקים בתורה בחז"ל ובספרות התורנית שלא כ"כ מוכרים (2 צופים)

[אידך גיסא]

מנהג קדמון היה בבגדאד, עוד מימי רב האי גאון ע"ה, לעשות סוכות בתוך בית הכנסת (בתי הכנסת לא היו מקורים), ומנהג זה נתמשך כנראה שנים רבות, עד שנתבטל [קונטרס מראות יחזקאל להגאון רבינו יוסף חיים זצ"ל].

 

[אידך גיסא]

במגנצא נהגו שהחתן מחזיק בידי הכלה לפני החופה וכל העם זורקים עליהם חיטים, ואומרים "פרו ורבו" שלש פעמים. (מנהגי מהרי"ל, הלכות נישואין)

 

[אידך גיסא]

מעיקר הדין אין ללבוש בעת התפילה בתי ידים [כפפות] שקורין הענטשי"ך כדרך עוברי דרכים, וקורא אני עליהם: "אל תבואני רגל גאוה, ויד רשעים אל תנידני" [תהילים לו, יב]. [ב"ח סימן צ"א, והזכירו דין זה במשנ"ב סימן צא].

 

[אידך גיסא]

הרמב"ם היה יושב עשר שנים בחדרו וחיבר ספרו משנה תורה, ולא יצא מהפתח עד שסיימו, ובלילה שהשלים את החיבור בא לו בחלום רבי מיימון הדיין אביו עם אדם אחר עמו ואמר לו רבי מיימון: "הנה לך זה משה רבינו". הרמב"ם נבהל, ואמר לו משה: "באתי לראות מה שעשית", וכשראה אמר: "יישר כחך" (שם הגדולים לחיד"א, מערכת גדולים אות מ בשם סדר הדורות בשם רבי דוד הנגיד).

 

[אידך גיסא]

האמורא רב נחמן היה חתניה דבי ריש גלותא. נחלקו בזה רש"י ורבותינו בעלי התוספות ז"ל [גיטין לא ע"ב]; לדעת רש"י זהו רב נחמן בר יצחק, ולדעת התוספות זהו רב נחמן בר יעקב.

 

[אידך גיסא]

שלושה ראב"ד

הרב חיד"א ז"ל כותב כי היו שלושה חכמים המכונים "ראב"ד"; הראב"ד שחיבר ספר הקבלה, והרב אב ב"ד ומשום הכי קורין אותו המחברים - הראב"ד, והוא רבינו אברהם בר יצחק, חמיו של הראב"ד בעל ההשגות, שהוא הראב"ד השלישי. [וחיבר גם כן חידושים על התלמוד, ופסקי הלכות, ושו"ת, והשגות על הרי"ף והרב בעל המאור ז"ל, וספר בעלי נפש ושאר חיבורים.] ועל כן - אם רואים דברים בשם הראב"ד, ורואים לו סתירה בדברי הראב"ד בעל ההשגות, יש לבדוק אם אין הכוונה להרב אב ב"ד ז"ל, שחיבר ספר האשכול. [שם הגדולים].

 

[אידך גיסא]

הראשון שהשווה בין מידות חז"ל (כזית, כביצה וכו') למידות הנהוגות בעולם הוא רבי יחזקאל לנדא, "הנודע ביהודה" (צל"ח פסחים קטז ב).

 

[אידך גיסא]

חז"ל אומרים, שכאשר המלאכים ביקרו את אברהם אבינו ושרה אמנו ע"ה, ובישרו על לידת יצחק אבינו ע"ה - פסח היה. והשאלה נשאלת, כתוב - "מהרי שלש סאים קמח סלת, לושי ועשי עוגות" - והרי פסח היה! על כך עונה רבי שבתי משורר ז"ל, בעל ה'שפתי חכמים', שאברהם אבינו הביא להם עוגות של מצה עשירה.

 

[אידך גיסא]

כפי הנראה, רבותינו הראשונים - לא נגלה להם ספר הזוהר הקדוש, אלא הזוהר נגלה בדורות מאוחרים יותר [ראה בשו"ת שדי חמד].

 

[אידך גיסא]

יש סוברים שבני ישראל ברכו על המן "המוציא לחם מן השמים". ולדעת רבינו יוסף חיים זצ"ל, בני ישראל ברכו על המן "הממטיר לחם מן השמים", כלשון הפסוק [שמות טז, ד]: "הנני ממטיר לכם לחם מן השמים וגו'" [שו"ת תורה לשמה].

 

[אידך גיסא]

הפסוק שעליו נכתבו הכי הרבה פירושים בתורה, הוא הפסוק הראשון בתורה "בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ", אשר רק עליו התחברו כמה וכמה ספרים שלמים. רק על המלה הראשונה "בראשית" יש ספר שלם הנקרא "ספר תיקוני הזוהר" ובו שבעים "תיקונים". וכן יש ספר "גנזי המלך" ובו 207 אופנים שונים להסבר על המילה "בראשית".

 

[אידך גיסא]

רבינו יצחק לוריא אשכנזי זצ"ל - רבינו האר"י - לדעת הרב חיד"א ז"ל הוא היה אשכנזי, ולדעת הרב חת"ם סופר ז"ל - הוא היה ספרדי [שו"ת חת"ס, או"ח סימן טו]. ראה ראינו כי הספרדים אומרים שהיה האר"י ממוצא אשכנזי, ואילו האשכנזים אומרים כי היה ספרדי [ראה עוד בשו"ת שדי חמד].

 

[אידך גיסא]

הפטרת פרשת תזריע היא סיפורו של נעמן, שר צבא ארם שאלישע הנביא ריפא מצרעתו (מלכים ב ד, מב-ה, יט). זו הפטרה שקריאתה נדירה מאוד, שכן בשנה פשוטה פרשיות תזריע-מצורע מחוברות, ונקראת הפטרת מצורע, ובשנה מעוברת לעתים נקראת פרשת תזריע באחת מארבע פרשיות. למעשה, הפטרה זו לא נקראה מאז שנת תשס"ג עד שנת תשפ"ד.

 

[אידך גיסא]

בניגוד לתלמוד בבלי, שלפי שמו אפשר לדעת איפה הוא נכתב נחתם (בבבל), התלמוד ירושלמי לא נחתם ונכתב ברובו בירושלים (שהיתה באותה תקופה "איליה קפיטולנה" - כבושה בידי הרומאים), אלא בטבריה, אלא שנתנו כבוד לירושלים.

 

[אין עוד]

[ראה בשו"ת שדי חמד].

לחץ כדי לכווץ...

ובעוד הרבה מקורות.

 

[מכנדבי]

האמורא הגדול רב, חי ארבע מאות שנה, והוא רבי אבא הנזכר בזוהר (כי שמו היה אבא, וכינוהו "רב"), והיה גדול החברים אצל רשב"י ור' אלעזר בנו (שם הגדולים להרב חיד"א ז"ל).

לחץ כדי לכווץ...

מה שנפרך ממקומות רבים בש"ס, בהם מבואר שרב היה תלמיד רבינו הקדוש ורבי חייא דודו, שהאריך ימים אחרי רבי.

 

[מכנדבי]

רבי שמואל שטארשון ז"ל, כתב על כל דף בש"ס חידושים או הגהות!

לחץ כדי לכווץ...

כמעט.

 

[מכנדבי]

בימינו נהוג לומר "רַבִּי", הרי"ש בפתח. אמנם הספרדים נהגו לומר "רִבִּי", הרי"ש בחירק. וכן כתב הרשב"ץ בספר מגן אבות (על מסכת אבות, פרק ב משנה א, עיין שם), כי הקריאה הקדומה היא "רִבִּי", הרי"ש בחירק, והוא שם תואר, והיו"ד אינה לכינוי אלא ליחס, כי אם היה הרי"ש בפתח - היה משמעו רבי - הרב שלי, כי היו"ד הוא לכינוי, והיה פגם במעלתו.

לחץ כדי לכווץ...

ודעת רבינו יעב"ץ שהקריאה הנכונה היא "רְבִי", ומעי"ז מנוקד בכתה"י הקדומים של המשנה (קויפמן ופרמה).

 

[מכנדבי]

חידושים על הש"ס לרבי אברהם אבן עזרא

הגאון כמהר"ר רבי זכריה בן סרוק ז"ל, שהיה רב בספרד, כתב כי ראה חידושי הראב"ע ז"ל למסכת קידושין, והם בתכלית הדקות והאימות. וראה זה חדש כי הראב"ע חיבר חידושים על הש"ס (שם הגדולים להגאון חיד"א ז"ל, ערך רבינו אברהם ן' עזרא). מאידך יש לציין שהתשב"ץ (ח"א סי' נא) העיד שהאבן עזרא לא היה בקי בדינים (הובא בספר אסף המזכיר ערך אבן עזרא) וכן יש להוסיף שהרש"ל כתב עליו (בהקדמתו ליש"ש חולין) שאינו בעל תלמוד. ואפשר שאין בזה סתירה

לחץ כדי לכווץ...

כידוע שבתורכיה היתה משפחה מפורסמת בשם "אבן עזרא", ולא מופקע שאחד מבני המשפחה חיבר ספר זה.

 

[מכנדבי]

אביי, מגדולי האמוראים, היה יתום בילדותו ולכן נקרא אבי"י: "אשר בך ירוחם יתום".

לחץ כדי לכווץ...

ועי' בערוך ערך אביי, שכתב שכינוי זה נשמע כמו "אבי", ורבה דודו קרא לו כך כיון שנקרא על שם אביו.