ובעוד הרבה מקורות.
מה שנפרך ממקומות רבים בש"ס, בהם מבואר שרב היה תלמיד רבינו הקדוש ורבי חייא דודו, שהאריך ימים אחרי רבי.האמורא הגדול רב, חי ארבע מאות שנה, והוא רבי אבא הנזכר בזוהר (כי שמו היה אבא, וכינוהו "רב"), והיה גדול החברים אצל רשב"י ור' אלעזר בנו (שם הגדולים להרב חיד"א ז"ל).
כמעט.
ודעת רבינו יעב"ץ שהקריאה הנכונה היא "רְבִי", ומעי"ז מנוקד בכתה"י הקדומים של המשנה (קויפמן ופרמה).בימינו נהוג לומר "רַבִּי", הרי"ש בפתח. אמנם הספרדים נהגו לומר "רִבִּי", הרי"ש בחירק. וכן כתב הרשב"ץ בספר מגן אבות (על מסכת אבות, פרק ב משנה א, עיין שם), כי הקריאה הקדומה היא "רִבִּי", הרי"ש בחירק, והוא שם תואר, והיו"ד אינה לכינוי אלא ליחס, כי אם היה הרי"ש בפתח - היה משמעו רבי - הרב שלי, כי היו"ד הוא לכינוי, והיה פגם במעלתו.
כידוע שבתורכיה היתה משפחה מפורסמת בשם "אבן עזרא", ולא מופקע שאחד מבני המשפחה חיבר ספר זה.חידושים על הש"ס לרבי אברהם אבן עזרא
הגאון כמהר"ר רבי זכריה בן סרוק ז"ל, שהיה רב בספרד, כתב כי ראה חידושי הראב"ע ז"ל למסכת קידושין, והם בתכלית הדקות והאימות. וראה זה חדש כי הראב"ע חיבר חידושים על הש"ס (שם הגדולים להגאון חיד"א ז"ל, ערך רבינו אברהם ן' עזרא). מאידך יש לציין שהתשב"ץ (ח"א סי' נא) העיד שהאבן עזרא לא היה בקי בדינים (הובא בספר אסף המזכיר ערך אבן עזרא) וכן יש להוסיף שהרש"ל כתב עליו (בהקדמתו ליש"ש חולין) שאינו בעל תלמוד. ואפשר שאין בזה סתירה
ועי' בערוך ערך אביי, שכתב שכינוי זה נשמע כמו "אבי", ורבה דודו קרא לו כך כיון שנקרא על שם אביו.אביי, מגדולי האמוראים, היה יתום בילדותו ולכן נקרא אבי"י: "אשר בך ירוחם יתום".