מצד ההלכה אני לא חושב שיש עניין להחמיר,
אבל מבחינת שאתה מתאבל על החורבן ובאמת עצוב ולא
מסוגל לשמוע שירים אז לא צריך לומר שלא לשמוע
(היה לי פעם משגיח שהרחיב על הנושא וזה היה פחות או יותר מה שאמר)
מצד ההלכה אני לא חושב שיש עניין להחמיר,
אבל מבחינת שאתה מתאבל על החורבן ובאמת עצוב ולא
מסוגל לשמוע שירים אז לא צריך לומר שלא לשמוע
(היה לי פעם משגיח שהרחיב על הנושא וזה היה פחות או יותר מה שאמר)
א״א להתעלם מהדעות ששירה ווקאלית כיון ששומעים אותה מוקלטת זה נחשב ככלי זמר שיש להחמיר בימים אלו
ובפרט שבשנים האחרונות יצא כל הטעם מהשירים הללו שעושים אותם שמחים עם קולות כמו תופים וכלי זמר
שהרי צריך לדעת שעיקר הגזירה המובאת בפוסקים לא היתה כלי זמר אלא ריקודים ומחולות והחמירו גם בכלי זמר כעין ריקוד ומחול ולכן יש נותן טעם לפגם גם בשירה ווקאלית שנעשית בצורה שמחה ומקפיצה שהוא כעין ריקוד ומחול
א״א להתעלם מהדעות ששירה ווקאלית כיון ששומעים אותה מוקלטת זה נחשב ככלי זמר שיש להחמיר בימים אלו
ובפרט שבשנים האחרונות יצא כל הטעם מהשירים הללו שעושים אותם שמחים עם קולות כמו תופים וכלי זמר
שהרי צריך לדעת שעיקר הגזירה המובאת בפוסקים לא היתה כלי זמר אלא ריקודים ומחולות
אני מכיר את הסוגיא היטב והיא כמו שאתה יודע לא קשורה לימי בין המצרים בגרוש אלא שאז יש טעם יותר להחמיר ולענ''ד העיקר בסוגיא זו כמבואר בירושלמי שהטעם משום נבלות ולא משום החורבן ולכן איני רואה להחמיר במה שנהגו להקל בוואקלי וכדו' אם לא מטעם שנראה כמשחק בדברי חכמים
השאלה שלי כוונה בכוונה לשירים עצובים
למשל על החורבן שהם אינם מהנים ומענגים מכח השמחה שבהם
אלא מכח היצירה המוזקילת
ואדרבא לרוב הם גורמים להרהרי עצבות ואבלות וחיבור לחורבן ?
השאלה שלי כוונה בכוונה לשירים עצובים
למשל על החורבן שהם אינם מהנים ומענגים מכח השמחה שבהם
אלא מכח היצירה המוזקילת
ואדרבא לרוב הם גורמים להרהרי עצבות ואבלות וחיבור לחורבן ?