הידעת!!! דברים מרתקים בתורה בחז"ל ובספרות התורנית שלא כ"כ מוכרים (5 צופים)

[אידך גיסא]

מי שנולד באדר שני לא שולטים בו כשפים!

היכולת לעשות כשפים היא על מי שנולד באחד מי"ב מזלות. לכן אמר משה ליהושע במלחמת עמלק, שיבחר אנשים שנולדו באדר שני, בו אין מזל ואין להם לפחד מכשפים! (חזקוני. חיד"א בספרו דבש לפי, מערכת כ' אות טז בשם רבינו אפרים. רבי יהונתן אייבשיץ בספרו יערות דבש, הפטרת פרשת זכור, בשם מדרש).

 

[אידך גיסא]

הלומד מתוך ספר, לא שוכח!

כתוב זאת 'זכרון' ב'ספר' ושים באזני יהושע (יז, יד) ברית כרותה היא, הלומד אגדה מתוך הספר, לא במהרה הוא משכח. (ירושלמי, ברכות, פרק ה הלכה א)

 

[אידך גיסא]

יום בן 36 שעות

יום מתן תורה היה ארוך ל"ו שעות! (ספר הדורות, שנת ב' אלפים תמ"ח, בשם רבינו בחיי).

 

[אידך גיסא]

תולדות הר סיני

סיני מהיכן בא, אמר רבי יוסי, מהר המוריה נתלש, כחלה מעיסה, ממקום שנעקד יצחק אבינו. אמר הקב"ה, הואיל ויצחק אביהם נעקד עליו, נאה לבניו לקבל עליו את התורה. (מדרש תהלים, הוצאת ר"ש באבער, סח, ט).

 

[אידך גיסא]

הקב"ה היה מביט בכל אחד מישראל ואומר אנכי ה' אלקיך. (פסיקתא רבתי, כא) הדיבור עצמו היה מחזיר על כל אחד ואחד מישראל. (שיר השירים רבה, א, יג).

 

[אידך גיסא]

כל אותו הדור ששמעו קולו של הקב"ה בהר סיני, זכו להיות כמלאכי השרת ובמותם לא שלטה בהם רימה ותולעה !!! (פרקי רבי אליעזר, פרק מה).

 

[אידך גיסא]

נענוע בשעת לימוד תורה ותפילה

וירא העם וינועו (שמות כ, טו)
אומר בעל הטורים, על כן מתנענעים בשעת לימוד תורה, לפי שהתורה ניתנה באימה, ברתת ובזיע. וכן פוסק בשבלי הלקט בענין תפילה, בסימן יז. בספר חסידים (סימן נז) כתב, שבשעת התפילה צריך לנענע כל גופו, שנאמר (תהלים, לה י) כל עצמותי תאמרנה. בזוהר (פרשת פנחס, דף רי"ח ע"ב) איתא, שישראל מתנענעים, מפני שנשמותיהן חצובות מנר קדש הדולק, דכתיב (משלי, כ כז) נר ה' נשמת אדם. ונר דולק, אורו מתנועע.

 

[אידך גיסא]

טעם איסור בשר בחלב

לא תבשל גדי בחלב אמו (שמות כב, יט) טעם המצוה, כי חלב נעשה מן הדם (כדאמרינן בבכורות, ו ב) והדם מזגו רע, כשחוזר ומערבו עם בשר הרי הוא חוזר לכח הדם והתערבותם מטמטם הלב ומוליד גסות ותכונה רעה בנפש האוכל. וכן דעת הרופאים בהתערבות דג וגבינה שנתבשלו ביחד מוליד תכונה רעה וחולי הצרעת. ומה שנכתבה מצוה זו לעולם אצל החגים, כדי שלא יטמטמו ישראל את לבם במאכלות אסורות, אלא יהיה החומר שלהם זך וצלול להתבונן בדרכי התורה ויהיה לבם מוכן להשגת ידיעתו יתברך, כשעולים לרגל למקום הנבואה. (רבינו בחיי). (ביורה דעה, סימן פז ס"ק ד כתב הדרכי משה שמותר לאכול דג וחלב. וכן כתב הש"ך שם ס"ק ה).

 

[אידך גיסא]

ובשר בשדה טרפה לא תאכלו לכלב תשליכון אותו (שמות כב, ל) מעשה בטבח אחד בצפורין שהיה מאכיל ישראל נבלות וטרפות. פעם אחת שתה יין בערב שבת ועלה לגג ונפל ומת והיו הכלבים מלקקים דמו. שאלו לרבי חנינא האם מותר להעבירו מלפניהם? אמר להם, הוא לא נתן הנבילות לכלבים אלא האכילם לישראל. הניחו לכלבים כי משלהם הם אוכלים! (ירושלמי תרומות, פרק ח הלכה ג).

 

[אידך גיסא]

ויען כל העם קול אחד ויאמרו כל אשר דבר ה' נעשה (שמות כד, ג) אילו היה אחד מוחה, לא היו ישראל מקבלים את התורה! (ספר חסידים, רלג).

 

[אידך גיסא]

לא היה העולם ראוי להשתמש בארזים, ולא נבראו אלא בשביל המשכן והמקדש. (בראשית רבה, טו ב)

 

[אידך גיסא]

עצי שטים נבראו בעולם לצורך המשכן והמקדש. (החיד"א בספר חומת אנך, פקודי, בשם רבי וידאל הצרפתי).

 

[אידך גיסא]

אמר רבי חנינא סגן הכהנים: אני הייתי משמש בבית המקדש ומעשה ניסים היה במנורה, כשהיו מדליקים אותה מראש השנה, לא היתה מתכבה עד שנה אחרת! (מדרש תנחומא, תצוה, סי' ג).

 

[אידך גיסא]

כתב רש"י, שהאפד עשוי כמין סינר של שרות הרוכבות כל סוסים. פעם הלך רש"י ברחוב וראה שרות רוכבות על סוסים, והצטער מאד על שנכשל בראיית נשים. אך כשהגיע לפרשתנו ונתקשה בצורת האפד, נזכר בסינר שלבשו אותן שרות שכן היא צורת האפד. הבין רש"י שמשמים סובבו שיראה אותן. (שיח שרפי קדש, חלק חמישי, דף כד ע"א, בשם הצדיק רבי יחיאל מאיר מגוסטינין).

 

[אידך גיסא]

לולא חטאו ישראל היו חיים לנצח!
וירא העם כי בשש משה (שמות לב, א) אילו המתינו ישראל למשה ולא עשו אותו מעשה, לא היה עכו"ם ולא מלאך המוות שולט בהם! (שמות רבה, לב).

 

[אידך גיסא]

אחד צדיקים ואחד רשעים, בשעת מיתתם מראים להם פני שכינה! (מדרש תהילים, כב לב).

 

[אידך גיסא]

כל עזי מצח שהיו בישראל שהיו בישראל כשהיו מסתכלים בציץ, היה נשבר לבם בקרבם והיו בושים במעשיהם! (זוהר, ויקהל, דף רי"ח ע"ב).

 

[אידך גיסא]

רבי שמעון בן יוחאי אומר כל מ' שנה שהיו ישראל במדבר, לא נצרכו לאור חמה ביום ולאור לבנה בלילה. אלא אדם מסתכל בחבית ויודע מה שבתוכה, בטפיח ויודע מה שבתוכה מפני ענן שכינה שביניהם, שנאמר לעיני כל בית ישראל. (ילקוט שמעוני, סוף פקודי).

 

[אידך גיסא]

בספר ראשית חכמה (שער היראה, פרק ד) מביא בשם רעיא מהימנא (פרשת נשא, דף קכד) שכל המקיים מצוה אחת כראוי, כאילו קיים את כל רמ"ח מצוות עשה, כי כל מצוה כלולה מכל רמ"ח המצוות. ע"כ.

 

[אידך גיסא]

האור החיים אומר שרק כעת החזיר אסור באכילה כי אינו מעלה גרה, אבל לעתיד לבא יעלה גרה ויהיה מותר באכילה.