הידעת!!! דברים מרתקים בתורה בחז"ל ובספרות התורנית שלא כ"כ מוכרים (13 צופים)

[אידך גיסא]

ונשא השעיר עליו את כל עונותם אל ארץ גזרה (טז, כב)

היינו משונה משאר ארצות, שהוא מקום מופרש ומובדל מאדם, שאם ישא אותו לארץ הראויה לזריעה, שוב לא תצמיח! (חזקוני).

 

[אידך גיסא]

האבן עזרא, (ויקרא כא, ב) אומר שעל פי רוב הזכר חי יותר מהנקבה. תוספות (כתובות, נב א, ד"ה רצה) מביאים בשם הירושלמי שנשים ממהרות למות מן האנשים. תוספות (כתובות, פג ב, ד"ה מיתה שכיחה) מפרשים זאת, משום שהן מסתכנות בלידה. לפי זה, הן מסתכנות רק בגיל שיולדות בו. המהר"ם שיף שם הקשה, שהלשון "ממהרות" משמעה שמטבען ממהרות למות ולא רק משום שמסתכנות בלידה. הרמב"ם (פירוש המשניות, נדה, פרק ה משנה ו) כתב, וזו לשונו: ושני הנקבה לעונת נדרים פחות משני הזכר להיות חייהן קצרים מחיי האיש ברובו, עכ"ל. משמע שזה הוא כלל לנשים בכל הגילאים וכדברי המהר"ם שיף.

 

[אידך גיסא]

כי בסכות הושבתי את בני ישראל (ויקרא כג, מג) לא נאמר הולכתי, אלא הושבתי. מפני שהיו ישראל במדבר בתוך ענני כבוד כמי שיושב בספינה והעננים הובילום בכל מסעיהם. (החיד"א בספרו חומת אנך על התורה. שפתי כהן, דברים ח, ד).

 

[אידך גיסא]

ושם אמו שלומית בת דברי (ויקרא כד, יא)שם אמו נכתב כאן, כי מי שנראה בו סימני עזות ופסלות, ראוי לבדוק אחר אמו כי היא היתה סיבת החטא והמעל לפי שהעובר נוצר מדם הווסת ומתגדל בבטן אמו לכך יתחייב שיהיה טבעו נקשר בטבע העם יותר מטבע האב ומעשיו דומים למעשי האם יותר ממה שדומים למעשי האב. מטעם זה כתוב במלכי ישראל שמות אמותם. הוא הדין לגבי מעשים טובים, כשאדם צדיק, בעל ענוה ואיש מידות, זה מופת שאמו היתה צנועה ובעלת מחשבה טובה על כן זכתה לו, כי הענף הטוב יעיד על השורש. (רבינו בחיי. מעין זה כתב הרד"ק בתהלים, פו טז).

 

[אידך גיסא]

במשך ששת השנים שקדמו לשמיטה לא למדו בחודשים ניסן ותשרי כמבואר בגמרא (ברכות, לה ב) שרבא ביקש מהתלמידים לא לבא ללמוד בחודשים אלו, בניסן יעבדו בקציר ובתשרי יעסקו בדריכת היין בגיתות ובהפקת שמן זית בבתי הבד. נמצא שהחסירו בכל שנה שני חודשי לימוד. בשש שנים זה מצטבר לשנים עשר חודשים. לכן מחוייבים ללמוד תורה בכל שנת השמיטה כדי לפרוע את החוב הזה! (החיד"א, בספרו חומת אנך).

 

[אידך גיסא]

ויתרוצצו הבנים בקרבה (בראשית כה, כב)פליאה גדולה היתה זאת הלידה בעבור שכל בן אדם יוצא בשליא שהיא מכסה עליו והנה שתי השליות נפתחו רגע אחד. (אבן עזרא, פסוק כה) יש לפרש שהיו יעקב ועשו בשליא אחת ולכן יכל יעקב לאחוז בעקב עשו. אך כשתאומים נמצאים בשליא אחת בלי תנועה, יש סכנה שיידבקו יחד. כדי למנוע זאת היה מפלאות הבורא שהוולדות תמיד התרוצצו. ריצה זו שמרה שלא יידבקו יחד. (ישועות מלכו)

 

[אידך גיסא]

אנוש עשה צלם, ובא שטן ונכנס בו, והיה דור אנוש טועה אחריו. עד שבא הקדוש ברוך הוא והפך דמותם לדמות קוף. (ספר חצי מנשה, בראשית, בשם מדרש)

 

[אידך גיסא]

שני בני אהרן. (תחילת פרשת אחרי) סופי תיבות יין. כתב רבינו אפרים, כאן רמז לסוברים ששתויי יין נכנסו (מדרש רבה, שמיני, ר"פ יב; ועוד).

 

[אידך גיסא]

אחר לידת משה, אמרה מרים אחותו לבת פרעה: "האלך וקראתי לך אשה מינקת מן העבריות ותינק לך את הילד" (שמות ב, ז). ראשי תיבות מהול. מכאן רמז לדברי חז"ל (סוטה יב.) שמשה נולד מהול. (האריז"ל, בשער הפסוקים)

 

[אידך גיסא]

"והשקות בכלי זהב וכלים מכלים שונים ויין מלכות רב כיד המלך" (אסתר א, ז). ראשי תיבות משומר. לרמוז שהיה שם יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית. (הרוקח)

 

[אידך גיסא]

כתב הטור (או"ח, סימן תקפ"ה): "אין שטן ואין פגע רע" (מלכים א' ה, יח), ראשי תיבות שופר, שכשיש שופר אין פגע רע.

 

[אידך גיסא]

אם היה אפשר לאדם עלותו השמימה לראות בצבאות מעלה, סדרם וישרם, לא היה מתענג בהשגתו עד שובו הנה לספר לחבריו את המראה הגדול ההוא. (רבינו יהודה כהן, אחיו של בעל קצות החושן, בהקדמה ל"משובב נתיבות", בשם מוהר"י מוסקאטו)

 

[אידך גיסא]

מותר לאדם לקרוא שם בנו "אברם". כל האיסור לקרא בשם אברם ((ברכות יג, א[1]), הוא רק לאברהם אבינו. (פרי ישורון, עמוד 87; וכ"מ ביש"ש פ"ד ר"ס לא, - מובא בב"ש שמות אנשים ריש אות א, וכן בנחלת שבעה סי' מו ד"ה אברהם; ור' בשו"ת מנחת יצחק ח"ד סי' ל שסיכם הדברים בזה. וע"ע בשו"ת משנה הלכות ח"ט סי' שז).

 

[אידך גיסא]

אין איסור מדינא להכניס אוכלין לבית הכסא, אבל אין ראוי לעשות כן מצד נקיות הדעת. (שו"ת שלמת חיים, חלק ג' סימן ט')

 

[אידך גיסא]

יש מי שאומר שלאשת לוי קראו 'אותה', שנאמר (במדבר כו, נט): "ושם אשת עמרם יוכבד בת לוי אשר ילדה 'אותה' ללוי" (דעת זקנים מבעלי התוספות, פרשת פנחס, שם).

 

[אידך גיסא]

יש מי שאומר שכשגירש עמרם את יוכבד במצרים, הלכה ונשאת לאליצפן בן פרנך, ונולדו להם אלדד ומידד. (תרגום יונתן בן עוזיאל, במדבר יא, כו)

 

[אידך גיסא]

יש מי שכתב שאליהו הנביא היה מלאך, ויעץ לה' יתברך על בריאת האדם. אחרי כן ירד לעולם הזה (ילקוט ראובני, בראשית א כו, בשם ספר הפרדס). וכתב הרב חיד"א (בספרו מדבר קדמות, עמוד ח) שמטעם זה לא אמרו חז"ל "אליהו זה פנחס", אלא אמרו "פנחס הוא אליהו" (ילקוט שמעוני עה"ת סוף רמז תשעא, תרגום יונתן שמות ו, יח; ועוד. ור' אור החיים במדבר כה, יג), כי אליהו קדם לו.

 

[אידך גיסא]

כתוב במדרש (מובא בחזקוני, בראשית מא, מה): אסנת (- אשת יוסף) נולדה משכם בן חמור ודינה. כשנולדה, בקשו בני יעקב להורגה. בא יעקב אבינו ותלה לה קמיע בצוארה וגירשה מביתו. הלכה והחביאה עצמה בין הקוצים, ועל שם הסנה שהסתתרה בו נקראה 'אסנת'. בא גבריאל והביאה למצרים לפני אשת פוטיפר, וגידלוה פוטיפר ואשתו בביתם.
כשהומלך יוסף במצרים ויצא לעבור בה, יצאו כל הנשים לראותו. כל אחת זרקה לו חפץ, והיא זרקה לו את הקמיע, והביט בה וראה שהיא ממשפחתו ונשאה.

 

[אידך גיסא]

אפרים ומנשה, אולי נולדו תאומים בלידה אחת. (רד"ק, בראשית מא, נ)

 

[אידך גיסא]

אין לשלב אצבעות יד ימין באצבעות יד שמאל, כי זה מביא לידי דאגה, וגם מעורר הדינים. (עטרת זקנים, סימן מ"ו בשם הזוהר בפרשת ויקרא)