הידעת!!! דברים מרתקים בתורה בחז"ל ובספרות התורנית שלא כ"כ מוכרים (28 צופים)

[אידך גיסא]

המגן אברהם שלד יז הביא מתשובת הרמ"א שהראשונים המציאו את הכתיב ואת כתב רש"י על מנת שיוכלו לכתוב בהם דברי תורה, מכיוון שעליהם לא חל האיסור דברים שבכתב אי אתה רשאי לאמרם בעל פה.

 

[אידך גיסא]

הנסיון העשירי של אברהם אבינו

לפי המשנה בפרקי אבות אבות ה ג אברהם אבינו התנסה בעשר נסיונות כאשר לפי רוב המפרשים הנסיון העשירי והקשה מכולם הוא עקידת יצחק. מנגד, רבינו יונה בפירושו למשנה מסביר כי הנסיון האחרון מופיע דווקא בפרשת חיי שרה בקושי של אברהם לקבור את שרה.

 

[אידך גיסא]

פירוש השם כסלו

יש המפרשים את שם החודש כקשור ל"כיסילימו", מילה באכדית המקבילה למילה העברית "כסלים" וכוונתם לכך שהחודש הוא עבה ושמן בגשמים. מנגד, יש הסוברים שמקור השם הוא מהמילה "כסל" איוב לא כד (פרשני) המבטא תקווה לבואם של הגשמים. פירוש אחר מסביר שהמילה כסלו היא תלם ושם החודש מרמז על התלמים שנחרשו בשדות שעתידים להתמלא במים.

 

[אידך גיסא]

ישנם אחד עשר פירושים למילה טוטפות: תכשיט, דיבור, הבטה, נטיפה, מעין משקפיים, מוח, בולט, שלמות, זיכרון, קשר עגול, לחלק לחלקים קטנים (תורה שלמה חלק י"ב מילואים מט).

 

[אידך גיסא]

הלכה כבית שמאי לעולם הבא

למרות שאין לכך מקור בגמרא, בזוהר או בכתבי הראשונים מקובל לומר שבעולם הבא תהיה הלכה כבית שמאי. מקור הדברים הוא מדברי הפרי צדיק על חנוכה הכותב: "הטעם שזכו בית הלל שהלכה כמותם ולא כבית שמאי, כי אין העולם מתקיים במדת הדין כי אם במדת החסד לכן הלכה כבית הלל שמדתם חסד ולא כבית שמאי שמדתם דין אבל לעתיד לבוא שהנהגת העולם תהיה במדת הדין כי היצר הרע יתבטל ושוב לא יהיה צורך להנהגת מדת החסד תהיה הלכה כבית שמאי שמדתם דין".

 

[אידך גיסא]

המקור לזמירות שבת

יש מהראשונים ‏[עיין באור זרוע שבת סימן מב] שרואים את המקור לזמירות שבת בדברי המדרש המובא בתוספות סנהדרין לז ב לגבי שירת עם ישראל בשבת. התוספות מביאים מדרש על כך שבשבת אין החיות יכולות לומר שירה לפני הקב"ה ועל כן עם ישראל אומר לפניו קדושה ושירות ותשבחות במקומם.

 

[אידך גיסא]

למרות שהשם חשמונאים מופיע בתלמוד ואף בתפילת על הניסים, למעשה מקור השם איננו ברור. יש המשערים שהוא קשור לכך שמשפחתו של מתתיהו ישבה ב"חמשון" שביהודה או שהשם נגזר מהמילה "חשמן" המבטא חשיבות, רמז לדבר נמצא בפיוט "מעוז צור"- "יוונים נקבצו עליי אזי בימי חשמנים".

 

[אידך גיסא]

יש האומרים שמקור המנהג להפטיר מהנביא קשור לגזירה שגזרו בימי החשמונאים שלא ללמוד תורה שבעקבותיה החלו לקרוא בנביא

 

[אידך גיסא]

למרות שהחפץ חיים במשנה ברורה כי קינוח המגיע בסוף הסעודה אינו נפטר בברכת הפת ויש לברך עליו, ידוע כי בסוף ימיו הסתפק בדבר וביקש מאחרים לפטור אותו בברכה על הקינוח. ככל הנראה עיקר הספק הוא משיטות הראשונים שפוסקים כי כל דבר שרגילים להביא מחמת הסעודה נפטר בברכת הפת, וממילא גם קינוח שרגילים להגיש בסוף הסעודה מוגדר כחלק מהסעודה. למעשה, רוב הפוסקים קבעו כי אין לחשוש לשיטות אלו להלכה וניתן לברך על הקינוח ללא פקפוק.

 

[אידך גיסא]

המקור בין אליהו הנביא למוצאי שבתות אינו ברור לחלוטין. יש שאמרו שאליהו הנביא עתיד לבשר על בוא המשיח במוצאי שבתות משום שלפי הגמרא עירובין מג א הוא לא עתיד להגיע בערבי שבת ובשבת משום הטורח (המנהיג, הלכות שבת עא). מנגד, יש שקישרו את אליהו הנביא למוצאי שבת בכך שבמוצאי שבתות הוא יושב ומחשב את זכויותיהם של ישראל (מהרי"ל הלכות שבת).

 

[אידך גיסא]

חנוכה איננו החג היחיד שתוקן לזכר נס הנצחון במלחמה כנגד היונים. במגילת תענית מוזכרים עשרה חגים לזכר שלבים שונים בנצחון: ז' באייר, כ"ג אייר, כ"ז באייר, י"ז בסיון, ט"ו בסיון, כ"ד באב, י"ז באלול, ג' בכסלו, כ"ה בכסלו (- חנוכה) וי"ג באדר.

 

[אידך גיסא]

הרמב"ם בפירושו על המשנה הסביר שיש להיזהר גם במצווה קלה וכדוגמא לכך נתן את המצווה "ללמוד את שפת הקודש", וכן פוסקים רבים כותבים שיש מצווה ללמוד ולדבר בשפת העברית, שפת הקודש.

 

[אידך גיסא]

על אף שדניאל כותב בספר על חזיונות אותם הוא רואה, רוב המפרשים כותבים שאין הוא מוגדר כנביא וכן משמע מדברי הגמרא מגילה ג א כותבת שיש עדיפות לחגי זכריה ומלאכי על פני דניאל כך שהם היו נביאים והוא לא היה נביא משום שהתנבא על ידי מלאך (רמב"ן) או ברוח הקודש (רמב"ם). מנגד, רש"י כותב שדניאל היה במדרגת נביא אך הגמרא לא מגדירה אותו כנביא משום שלא נשלח בשליחות ישראל, וכן מפרש האברבנאל שספרו לא הוכנס לספרי הנביאים משום שכתב את ספרו במדרגת רוח הקודש למרות שהוא עצמו היה נביא.

 

[אידך גיסא]

כתב הגרי"מ טיקוצ'ינסקי שמנהג ירושלים ליפול נפילת אפיים אפילו במקום שאין ספר תורה משום שבירושלים כל מקום נקרא לפני ה'.

 

[אידך גיסא]

הרמב"ם (בספר המצוות ל"ת מ ובמורה נבוכים חלק שלישי לז) מנמק את הבעייה בלבישת לבוש של המין השני בשני אופנים, הטעם השני כי לבישת בגדי המין השני היא מנהג של עובדי עבודה זרה, וכלשונו: "ודע שזאת הפעולה, כלומר היות הנשים מתקשטות בתכשיטי האנשים או האנשים בתכשיטי הנשים, פעמים תיעשה לעורר הטבע לזימה, כמו שהוא מפורסם אצל הזונים, ופעמים ייעשה למינים מעבודת עבודה זרה כמו שהוא מבואר בספרים המחוברים לזה".

 

[אידך גיסא]

ספר שמות- המשך ספר בראשית

הנצי"ב בהקדמתו לחומש בהעמק דבר, מביא שלמרות שבה"ג קרא לכל חומש בשם מיוחד, כגון "ספר הישר" לספר בראשית או "תורת כהנים" לספר ויקרא, לספר שמות אין הוא קורא בשם מיוחד ומכנה אותו "חומש שני". הנצי"ב מסביר בדבריו שחומש שמות איננו יחידה עצמאית ומנותקת, אלא הוא המשך ישיר של ספר בראשית ולכן הוא מכונה "חומש שני". באותו האופן, ניתן לשים לב כי הפרשה מתחילה ב"ו": "וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" כך שהחומש מהווה המשך ישיר למסופר בחומש בראשית.

 

[אידך גיסא]

המהר"ל גבורות ה' כח מסביר שכבדות הפה של משה לא היתה פגם במשה אלא דווקא בגלל מעלתו. משה שהיה בעל דרגה רוחנית גבוהה התקשה לדבר בשפת העוה"ז בדברים כה גשמיים.

 

[אידך גיסא]

פדיון הבן על ידי כהנת

התוספות קידושין ח א מביאים כי ייתכן וניתן לקיים פדיון הבן על ידי נתינת הכסף לבת כהן וכן החת"ם סופר פסק כי ניתן להביא את הכסף לכהנת במידה והאדם מתקשה למצוא כהן. ועיין עוד בערך פדיון הבן על ידי כהנת.

 

[אידך גיסא]

האברבנאל כותב שהנבואה איננה דבר טבעי שצריך להתכונן אליו, אלא היא דבר ניסי, וממילא איננו קשור בהכרח אל הכנות הנביא אלא רק לרצון ה'. הוא הוכיח כשיטתו מעמוס הנביא שמעיד על עצמו שהוא לא עסוק בנבואה אלא דווקא כרועה צאן- "נוקד" או "בוקר", ו"לא נביא אנוכי ולא בן נביא".

 

[מכנדבי]

דעת הבית דוד (סי' שלב) שאיסור נעילת הסנדל נאמר רק כאשר הרגל נוגעת בנעל העור, אך אם יש הפסק של גרב הדבר מותר.