א) גם מי שלא סומך על כשרות הרב גרוס יש את עטרת ראשה. ולכן גם מי שחושש בזה לתקרובת, יש לו פאות ללא חשש.
ב) עוד בהיותי בש"א ישי"ג דיברתי עם הרב זילברשטיין על נושא הלכתי, וכששאלתי מה לעשות למעשה
הוא אמר לי תעשה מה שנראה לך - וזה היה שלא כדעתו ובדעת מיעוט בפוסקים שהרוב לא נוהגים כמוה.
לשאלתי למאי נ"מ מה נראה לי, הרב השיב "למדת טוב את הסוגיה, ולכן אתה יכול לפסוק".
סבי שיחיה (שהוא איש עסקים הקובע עיתים לתורה) מוסר שיעור הלכה, וכשביקש הדרכה בעת פתיחת השיעור מהרב פאדווא (בעמ"ח חשב האפוד) זצ"ל
הרב פדווא אמר לו, אם יוצא לך מהסוגיא אחרת מהמשנ"ב, תגיד את דעתך. ובתגובה לפליאתו אמר לו הרב פדווא, "הרי אתה לא הולך להתיר עגונה"
היוצא מהדברים שמי שלמד את הנושא יכול לפסוק לעצמו מה שנראה מהסוגיא כשיש לו על מי להיתלות. גם נגד דעות בשו"תים, וכ"ש נגד מכבתים לא מנומקים.
ד) זה אם הם ידעו שהם מותרים וקיבלו כגדר לאסור, אך אם במקומם לא היה מצוי, או שחששו מחמת קמפיינים שזה אסור מדינא, לא חשיב שנהגו איסור בדברים המותרים. ויש בזה הרבה פרטי דינים.
א
) בענין הכשרות של 'חניכי הישיבות' ראשית אציין שיש לי הערכה וכבוד גדול לגר"מ גרוס שליט"א (וגם כמדומה שאני מבין את עמדתו וסברתו בענין ואכמ"ל) ומ"מ האמת ניתנה להאמר:
-כ' הגר"מ שטרנבוך שליט"א (תשובות והנהגות ח"ה סי' רס"א) –
בעניין ה'הכשר' הנוכחי הניתן כיום על הפיאות משער טבעי, וז"ל שם: "קיבלתי דבריו, שכותב שכיום אפשר להשיג פאות עם הכשר שאינם מהודו, והנה צריך לברר שה'הכשר' מעולה, וראיתי מאמר על טיב ה'הכשר' שנתנו רבנים גדולים על הפאות,
ומוכיח שם בבירור שאין בהכשר זה ממש, היות וסמכו על מה שהציגו בפניהם מסמכים של הזמנות הסחורה וכדו', המפורט בהם מהיכן מגיעה הסחורה, על אף שאפשר בנקל לזייף או להעלים מהם חלק מהמסמכים. ואני מוסיף, שהלוא דעתו של הרב המכשיר שאפילו בשערות הודו ממש אינו אסור מעיקר הדין, ולפיכך, לדעתו שאין זה אלא כעין איסור קל דמנהג, די לו לסמוך על איזה בירור.
אבל לדידן דס"ל כדעת רוב גדולי הדור שזה אסור באיסור חמור דע"ז, צריך בירור מעולה שאין בזה חשש איסור חמור דע"ז, ושומר נפשו יזהר שלא להניח ללבוש במקום חשש דע"ז. אמנם, גם במידה ויברר שה'הכשר' מעולה, מ"מ,
מצוים היום בשוק, הרבה פאות ארוכות ומסולסלות שיש עליהם הכשר, ואין לך פריצות גדולה מזו, ומציגים את ה'הכשר' כאילו הוא כולל גם את צורת הפאה. וכשאסרו הפאות מחשש ע"ז, כל בנות ישראל פרקו מעליהן את הפאותו לבשו מטפחות צנועות, או פיאות משער סינטטי, עד שהתחילו לסמוך על רב אחד שהתיר, ואז הגיעו לשוק כל סוגי הפאות עם הכשר ר"ל,
ומצוה לפרסם ולהכריז, שחלק ניכר מהפאות שבהכשר הם בכלל פריצות מצד צורתן, וחייבין לבערם", עכ"ל.
ומי שרוצה לראות את העובדות בהרחבה יעי' בקונטרס (יש שיקראו לו 'פשקוויל' אבל את העובדות שיש שם א"א להכחיש) 'רוח שערה' המצ"ב.
ב) מ"ש בשם הגר"י זילברשטיין- אם הגעת להוראה או שהגר"י זי' סמך אותך להוראה ובחרת לחלוק על גדו"י, אה"נ תפסוק כראות עיניך אבל מי שלא הגיע לדרגא זו אינו בר סמכא להכריע בנידונים הלכתיים ובפרט בשאלות חמורות. וגם אם נדמה לו שלמד את הסוגיא היטב. ובפרט אם הוא נוגע בדבר ופעמים רבות יש נגיעה בזה.
ג) מ"ש ממהרח"ד פדווא- מהדברים שכתבת משמע שלא אמר אלא 'תגיד את דעתך' אבל לא בתור פסק הלכה. וזה פשוט שא"א לומר שכל מי שחושב שלמד טוב את הסוגיא (ובפרט שפעמים רבות אם יציע הדברים לפני ת"ח גדולים יראה שטעה כמו"כ אם יטרח לחפש היטב בראשונים ואחרונים והדברים ידועים לכל מי שעסק פעם לברר הלכה מהסוגיא עד הלכה למעשה) הוא בגדר הגיע להוראה (גמיר וסביר ע' בראשונים הוריות ב:) ומי שלא הגיע להוראה ומורה עליו אמרו
רבים חללים הפילה. ואחד מקניני התורה המכיר את מקומו וכן ענוה צריך בפרט בדורנו שנתמעטו הלבבות וירדנו מטה מטה בעוה"ר.
ד) היה מצוי והגדולים שם אסרוהו. חפש ותמצא. ועכ"פ להגר"ח קנייבסקי והגריש"א זצ"ל ד"ז היה פשוט.
ה) בענין הכשרות של עטרת ראשה- דע לך שכשראיתי את דברי הגר"ש רוזנברג אודות האפשרות להשיג באמת פיאות ללא חשש ע"ז כלל,
שמחתי שמחה גדולה (אע"פ שאינני 'חסיד גדול' של פיאות) , (אמנם כיום שמעתי שיש מפקפקים וניסו לברר את הענין ללא הצלחה) ויותר מזה אינני יודע. ולוואי שעלתה בידם לאפשר דרך אחרת ללא חשש תע"ז.
