יש גבול להכרת הטוב? (1 צופה)

[אני יודע]

בנאדם השיב טובה למי שעשה לו טובה האם מכאן ואילך עדיין יש עליו את הקפידה של הכרת הטוב (שלא יהא כופר וכו') או שלאחר שהשיב לו טובה זה כביכול מתאזן?
אני שואל, כי אנינבוך, וכי בגלל טובה שמישהו עשה לי אני חייב להכיר לו טובה עד מאה ועשרים?

 

[אליהו נחמן]

קיבלתי מיהודי בית במתנה
וכאות הכרת הטוב הבאתי לו במתנה שני מיליון ש"ח
אני עדיין צריך להכיר לו טובה

 

[עוזי ומגני]

כמדומני שהגרי"ש אלישיב אמר
שהכרת הטוב הוא עד להחזיר את הטובה עצמה.. ולא עד בכלל

 

[נובהרדוקר]

קיבלתי מיהודי בית במתנה
וכאות הכרת הטוב הבאתי לו במתנה שני מיליון ש"ח
אני עדיין צריך להכיר לו טובה

לחץ כדי לכווץ...

והוא שואל מדוע?

בנאדם השיב טובה למי שעשה לו טובה האם מכאן ואילך עדיין יש עליו את הקפידה של הכרת הטוב (שלא יהא כופר וכו') או שלאחר שהשיב לו טובה זה כביכול מתאזן?
אני שואל, כי אנינבוך, וכי בגלל טובה שמישהו עשה לי אני חייב להכיר לו טובה עד מאה ועשרים?

לחץ כדי לכווץ...

הכרת הטוב לא מחייבת אותי לתת לו משהו בתמורה שאז היית צודק שאין סיבה לחייב אותי לאחר שקיבל תמורה, אלא הכרת הטוב הפירוש להכיר בטובה של השני, ולכן זה לא משנה אם הוא קיבל ממך לאחר מכן, כי ההכרה היא על הטובה שהוא כלפיך ובה צריך להכיר.

 

[הרב מרודוש]

הפותח פתח לחברו את נפשו הוא חייב לו
שמעתי מהגר"י עדס שליט"א
וכי משום שפתח לו פתח חייב לו את נפשו
ותי' דכמה שתחזיר לו עדיין זה בגלל...
כשהוא עשה לך טובה זה לא היה בגלל

 

[חיימ'ל]

וכי בגלל טובה שמישהו עשה לי אני חייב להכיר לו טובה עד מאה ועשרים?

לחץ כדי לכווץ...

למה עד מאה ועשרים? עד שתגמול לו טובה בחזרה!

 

[במחשבה תחילה]

למה עד מאה ועשרים? עד שתגמול לו טובה בחזרה!

לחץ כדי לכווץ...

בהכרת הטוב אין שום ענין בגמול, כשאדם מכיר בטובה שהאדם עשה לו, זה עצמו הכרת הטוב והיפך כפירה בטוב, רק שאדם שיכול לגמול לחבירו שגמל איתו טובה הוא נמצא במצב שהוא יכול לגמול לו חזרה כגון שהוא נזקק למשהו ואינו גומל, זו כפירה בטובה, כמובן מדובר שהוא יכול לגמול איתו....

 

[חיימ'ל]

בהכרת הטוב אין שום ענין בגמול, כשאדם מכיר בטובה שהאדם עשה לו, זה עצמו הכרת הטוב והיפך כפירה בטוב, רק שאדם שיכול לגמול לחבירו שגמל איתו טובה הוא נמצא במצב שהוא יכול לגמול לו חזרה כגון שהוא נזקק למשהו ואינו גומל, זו כפירה בטובה, כמובן מדובר שהוא יכול לגמול איתו....

לחץ כדי לכווץ...

כשהמדובר הוא עצם ההכרה בטוב שגמל איתך השני, אה"נ, כבודו צודק שיכיר לו טובתו- לעולמי עד.
רק מה שאמר @אני יודע :

כי בגלל טובה שמישהו עשה לי אני חייב להכיר לו טובה עד מאה ועשרים?

לחץ כדי לכווץ...

הכוונה היא לחובה ממש של דבר כלשהוא, ולזה התשובה שאתה אכן חייב לו, כי כשגומלים לך טובה- אתה בעל חוב. אבל אם גמלת- אתה כבר לא חייב לו כלום.
ושמעתי עדות מפ"א מתלמידי הרב שך זיע"א, שמעולם, אף בעת זקנותו, לא הסכים הרב שך להיעזר בתלמידים לסחיבת הספרים לשיעורים, ואף להחזיר את הסידור בסיום התפילה, ואף שהיה קשה לו ממש! וטעמו עימו: אני לא רוצה להיות אח"כ חייב להם טובה. לא רוצה להיות בעל חוב!

 

[אני יודע]

למה עד מאה ועשרים? עד שתגמול לו טובה בחזרה!

לחץ כדי לכווץ...

וכי קל בעיניך להכיר טובה מאה עשרים שנה?

בהכרת הטוב אין שום ענין בגמול, כשאדם מכיר בטובה שהאדם עשה לו, זה עצמו הכרת הטוב והיפך כפירה בטוב, רק שאדם שיכול לגמול לחבירו שגמל איתו טובה הוא נמצא במצב שהוא יכול לגמול לו חזרה כגון שהוא נזקק למשהו ואינו גומל, זו כפירה בטובה, כמובן מדובר שהוא יכול לגמול איתו....

לחץ כדי לכווץ...

הכרת הטוב לא מחייבת אותי לתת לו משהו בתמורה שאז היית צודק שאין סיבה לחייב אותי לאחר שקיבל תמורה, אלא הכרת הטוב הפירוש להכיר בטובה של השני, ולכן זה לא משנה אם הוא קיבל ממך לאחר מכן, כי ההכרה היא על הטובה שהוא כלפיך ובה צריך להכיר.

לחץ כדי לכווץ...