ויאמר יְיָ אל משה ואל אהרן בהר ההר על גבול ארץ אדום לאמר יאסף אהרן אל עמיו כי לא יבא אל הארץ אשר נתתי לבני ישראל על אשר מריתם את פי למי מריבה. (כ' , כ"ג-כ"ד)
ופרש"י (כ"ג): על גבול ארץ אדום. מגיד שמפני שנתחברו כאן להתקרב לעשו הרשע, נפרצו מעשיהם וחסרו הצדיק הזה, וכו'.
ולא נתפרש מה היתה הפירצה במעשיהם.
(אמנם במדרש כ': ויסעו מקדש ויבאו כל העדה וגו'. זה שאמר הכתוב: בהתחברך עם אחזיהו פרץ ה' את מעשיך (דה"ב כ, לז), על שנתחברו לרשע הזה לעבר בארצו, חסרו לאותו צדיק. לכן נסמכה אסיפת אהרן אחר פרשת מלך אדום. ומ' שזו היתה הפרצה אך לכאו' קשה לומר כן כי משה רבנו שלח לו וגם לא מובן מה רע בזה וגם רש"י השמיטו ומ' שאין זה עיקר החטא.)
עוד יל"ע במלחמת הכנעני מלך ערד מדוע מתחילה שבה מהם שבי ונצרכו לנדר 'והחרמתי את עריהם' כדי לנצחו (ועי' רמב"ן סוף פסוק א' ; ועי' אור החיים)
עוד יש לתמוה מאוד בעניין מה שהתלוננו בנ"י (כ"א, ה') : '... למה העליתנו ממצרים למות במדבר כי אין לחם ואין מים ונפשנו קצה בלחם הקלקל. כי נראה שלא פסק המן והבאר באותו זמן שהרי לא כתוב דבר בעניין זה, וגם אח"כ לא כתוב שניתן להם אלא רק נענשו ע"י הנחשים ועשו תשובה (ועי' רמב"ן (כ', ח'): 'דע כי כאשר צריכים במחיתם דבר אע"פ שמתלוננים וחוטאים בו והוא רחום יכפר עון ולא יעיר כל חמתו ולא יזכירנו ויתן להם שאלתם וכן במים הראשונים אמר בנחת רוח (שמות יז ה) עבור לפני העם וגו' אע"פ שהיה שם מסה ומריבה שהזהיר ממנה ולדורות (דברים ו טז) וכן במן הנני ממטיר לכם לחם מן השמים (שמות טז ד) בדרך אהבה וחבה אלא שאמר בסוף בדבור השני (שם פסוק יב) שמעתי את תלונות הודיע להם חטאם בלבד אבל כאשר יתלוננו חנם ישפוך עליהם חמת אפו').
וע"כ מבואר כמו שפרש"י שהתלוננו על המן וא"כ מהו שאמרו אין לחם ואין מים? ומדוע התלוננו פתאום על המן הרי התקיימו על המן כבר ארבעים שנה?
ובבאור העניין נראה ע"פ מש"כ בפרשת דברים (ב', ו'):'אכל תשברו מאתם בכסף ואכלתם וגם מים תכרו מאתם בכסף ושתיתם' (ע"ש שמדובר על בני עשו), ועוד שם (כ"ח-כ"ט):'אכל בכסף תשברני ואכלתי ומים בכסף תתן לי ושתיתי רק אעברה ברגלי כאשר עשו לי בני עשו הישבים בשעיר וגו' ושם ברש"י: 'כאשר עשו לי בני עשו. לא לענין לעבור את ארצם, אלא לענין מכר אוכל ומים'. א"כ מפורש שקנו בנ"י מבני עשו אוכל ומים.
וא"כ י"ל שבזה היתה הפירצה - שנמשכו למזון רגיל או כדי להרגיש את ממשו (למ"ד שלא הרגישו במן) או שהיתה בו שביעה יתירה (שכ"נ בחזו"א או"ח כ"ח שלא היו שבעים מהמן ועי' שלמים מציון פ' בשלח שתמה ע"ד).
ולפי"ז מובן שהתלוננו שאין לחם ומים רגילים! כיוון שחזרו למדבר והתרחקו מאדום.
ולפי"ז יל"פ שהיו צריכים לחרם כדי לנצח את מלך ערד כי נענשו כאן (זה בדרכו של האוה"ח, והרמב"ן לכ"כ) על המשכם אחרי התאווה והיו צריכים לעשות חיזוק שלא יקרה כן שוב, או לעשות מצוה בעניין שחטאו בו (כן יל"פ לד' הרמב"ן).
ולפי"ז יש לבאר מש"כ רש"י (כ',כ') וביד חזקה. בהבטחת זקננו "והידים ידי עשו"
שלכאו' לא מובן הרי לא היתה זו ברכה לעשו אלא שנדרש (בראשית רבה, פרק סה) הקל קול יעקב, אמר רבי ברכיה בשעה שיעקב מרכין בקולו, ידי עשו שולטות.
ולהנ"ל מובן שהיה כאן איזה רפיון מן התורה וכדברי תוספות (כתובות, דף קד.) עד שאדם מתפלל שיכנס תורה לתוך גופו יתפלל שלא יכנסו מעדנים לתוך גופו וכו'. ולכן היו מובטחים בהתחזקות ידי עשו.
ופרש"י (כ"ג): על גבול ארץ אדום. מגיד שמפני שנתחברו כאן להתקרב לעשו הרשע, נפרצו מעשיהם וחסרו הצדיק הזה, וכו'.
ולא נתפרש מה היתה הפירצה במעשיהם.
(אמנם במדרש כ': ויסעו מקדש ויבאו כל העדה וגו'. זה שאמר הכתוב: בהתחברך עם אחזיהו פרץ ה' את מעשיך (דה"ב כ, לז), על שנתחברו לרשע הזה לעבר בארצו, חסרו לאותו צדיק. לכן נסמכה אסיפת אהרן אחר פרשת מלך אדום. ומ' שזו היתה הפרצה אך לכאו' קשה לומר כן כי משה רבנו שלח לו וגם לא מובן מה רע בזה וגם רש"י השמיטו ומ' שאין זה עיקר החטא.)
עוד יל"ע במלחמת הכנעני מלך ערד מדוע מתחילה שבה מהם שבי ונצרכו לנדר 'והחרמתי את עריהם' כדי לנצחו (ועי' רמב"ן סוף פסוק א' ; ועי' אור החיים)
עוד יש לתמוה מאוד בעניין מה שהתלוננו בנ"י (כ"א, ה') : '... למה העליתנו ממצרים למות במדבר כי אין לחם ואין מים ונפשנו קצה בלחם הקלקל. כי נראה שלא פסק המן והבאר באותו זמן שהרי לא כתוב דבר בעניין זה, וגם אח"כ לא כתוב שניתן להם אלא רק נענשו ע"י הנחשים ועשו תשובה (ועי' רמב"ן (כ', ח'): 'דע כי כאשר צריכים במחיתם דבר אע"פ שמתלוננים וחוטאים בו והוא רחום יכפר עון ולא יעיר כל חמתו ולא יזכירנו ויתן להם שאלתם וכן במים הראשונים אמר בנחת רוח (שמות יז ה) עבור לפני העם וגו' אע"פ שהיה שם מסה ומריבה שהזהיר ממנה ולדורות (דברים ו טז) וכן במן הנני ממטיר לכם לחם מן השמים (שמות טז ד) בדרך אהבה וחבה אלא שאמר בסוף בדבור השני (שם פסוק יב) שמעתי את תלונות הודיע להם חטאם בלבד אבל כאשר יתלוננו חנם ישפוך עליהם חמת אפו').
וע"כ מבואר כמו שפרש"י שהתלוננו על המן וא"כ מהו שאמרו אין לחם ואין מים? ומדוע התלוננו פתאום על המן הרי התקיימו על המן כבר ארבעים שנה?
ובבאור העניין נראה ע"פ מש"כ בפרשת דברים (ב', ו'):'אכל תשברו מאתם בכסף ואכלתם וגם מים תכרו מאתם בכסף ושתיתם' (ע"ש שמדובר על בני עשו), ועוד שם (כ"ח-כ"ט):'אכל בכסף תשברני ואכלתי ומים בכסף תתן לי ושתיתי רק אעברה ברגלי כאשר עשו לי בני עשו הישבים בשעיר וגו' ושם ברש"י: 'כאשר עשו לי בני עשו. לא לענין לעבור את ארצם, אלא לענין מכר אוכל ומים'. א"כ מפורש שקנו בנ"י מבני עשו אוכל ומים.
וא"כ י"ל שבזה היתה הפירצה - שנמשכו למזון רגיל או כדי להרגיש את ממשו (למ"ד שלא הרגישו במן) או שהיתה בו שביעה יתירה (שכ"נ בחזו"א או"ח כ"ח שלא היו שבעים מהמן ועי' שלמים מציון פ' בשלח שתמה ע"ד).
ולפי"ז מובן שהתלוננו שאין לחם ומים רגילים! כיוון שחזרו למדבר והתרחקו מאדום.
ולפי"ז יל"פ שהיו צריכים לחרם כדי לנצח את מלך ערד כי נענשו כאן (זה בדרכו של האוה"ח, והרמב"ן לכ"כ) על המשכם אחרי התאווה והיו צריכים לעשות חיזוק שלא יקרה כן שוב, או לעשות מצוה בעניין שחטאו בו (כן יל"פ לד' הרמב"ן).
ולפי"ז יש לבאר מש"כ רש"י (כ',כ') וביד חזקה. בהבטחת זקננו "והידים ידי עשו"
שלכאו' לא מובן הרי לא היתה זו ברכה לעשו אלא שנדרש (בראשית רבה, פרק סה) הקל קול יעקב, אמר רבי ברכיה בשעה שיעקב מרכין בקולו, ידי עשו שולטות.
ולהנ"ל מובן שהיה כאן איזה רפיון מן התורה וכדברי תוספות (כתובות, דף קד.) עד שאדם מתפלל שיכנס תורה לתוך גופו יתפלל שלא יכנסו מעדנים לתוך גופו וכו'. ולכן היו מובטחים בהתחזקות ידי עשו.
