- מתחיל חוט יהודי וזהו
- תאריך התחלה
אם כן מדוע הקשתה הגמרא מברכת דוד ...ושמת שמו אברהם
בתלמוד הירושלמי נחלקו התנאים לגבי נוסח המשנה בעניין זה, יש שגרסו "והועמד צלם בהיכל" ויש שגרסו "העמיד צלם בהיכל". לפי הגירסא הראשונה, אין קשר בין דברי המשנה על אפוסטמוס הרשע למעשה העמדת הצלם, ולשיטתם מדובר בצלם שהעמיד מנשה מלך יהודה כמתואר בדברי הימים ב דברי הימים ב לג ז. מנגד, לפי הגורסים "והעמיד צלם בהיכל" מדובר בהמשך מעשיו של אפוסטמוס ששרף את התורה והעמיד צלם.
הרמב"ם, בחלק ב מב, הסביר שעל אף שהתורה כותבת שהאתון פתחה את פיה ודיברה, אין הכוונה כפשוטו אלא מדובר בחזיון נבואי בלבד. הוכחה לפרשנות זו ניתן למצוא בכך שלא נראה שבלעם או אחד מהאנשים שהלכו עמו נבהל מכך שהאתון פתחה את פיה, ונראה כי הדבר היה רק בחזיונו של בלעם שהתנמנם ברכבו כמנהג בני אדם.
בירושלמי, יש מי שהציע להכניס את פרשת בלעם כחלק מקריאת שמע. הסיבה לכך היא שהפרשה כתובה בתורה בנביאים ובכתובים. בתורה, היא מוזכרת גם בדברי משה בספר דברים "ולא אבה ה' אלוקיך לשמוע אל בלעם", בנביאים מוזכרת בדברי יהושע וכן בדברי מיכה "ולא אביתי לשמוע לבלעם". בכתובים מוזכרת הפרשה בדברי נחמיה- "וישכר עליו את בלעם לקללו ויהפוך אלוקינו הקללה לברכה".
המהר"ל מסביר כי קמצא היה שם שנתנו חז"ל לאנשי הסיפור משום שהוא מסמל פירוד. לדבריו, המילה קמצא מגיעה מהשורש קמ"צ כדברי הפסוק "וקמץ משם" כך שקמצא מסמל את הפירוד שבעם. כמו כן, בלשון חכמים הארבה מכונה קמצא משום שיש בו ריבוי גדול שמחולק לחלקים קטנים, כשם שאנשים אלו היו מחולקים בשנאת חנם.
הלכה כבית שמאי לעולם הבא
המקור הראשון לאמירה זו היא בדברי הפרי צדיק על חנוכה הכותב: הטעם שזכו בית הלל שהלכה כמותם ולא כבית שמאי, כי אין העולם מתקיים במדת הדין כי אם במדת החסד לכן הלכה כבית הלל שמדתם חסד ולא כבית שמאי שמדתם דין אבל לעתיד לבוא שהנהגת העולם תהיה במדת הדין כי היצר הרע יתבטל ושוב לא יהיה צורך להנהגת מדת החסד תהיה הלכה כבית שמאי שמדתם דין.
המקור הראשון לאמירה זו היא בדברי הפרי צדיק על חנוכה הכותב: הטעם שזכו בית הלל שהלכה כמותם ולא כבית שמאי, כי אין העולם מתקיים במדת הדין כי אם במדת החסד לכן הלכה כבית הלל שמדתם חסד ולא כבית שמאי שמדתם דין אבל לעתיד לבוא שהנהגת העולם תהיה במדת הדין כי היצר הרע יתבטל ושוב לא יהיה צורך להנהגת מדת החסד תהיה הלכה כבית שמאי שמדתם דין.
מנהג אמירת הסליחות לא מופיע בגמרא, אך כבר בתקופת הגאונים מובא כי רב האי גאון אמר שמנהג שתי הישיבות הגדולות בבבל לומר סליחות בעשרת ימי תשובה ראש השנה ד יד. בתקופת הראשונים היו רבים שנהגו לומר סליחות רק בעשרת ימי תשובה עצמם, כפי שכתב הרמב"ם הלכות תשובה ג ד "נהגו כולם לקום בלילה בעשרה ימים אלו ולהתפלל בבתי כנסיות בדברי תחנונים ובכיבושין עד שיאור היום".
במקור הקדום לכל נדרי בסידור של רב עמרם גאון מובא בנוסף לנוסח הרגיל, גם נוסח בעברית שאותו יאמרו אלו השולטים בשפת הקודש. מכיוון שיש הסוברים שכל נדרי חוברה בתקופת אנשי כנסת הגדולה יש לשער שדווקא הנוסח העברי הוא הנוסח המקורי והתרגום הארמי הנהוג היום נכתב כהנגשת הנוסח לעם היודע ארמית.
שאין זה עניין לדין אלא דרשת אגדה בעלמא כמו שעובר מחמשה קולות היינו מזלזל בחמשה קולות ולא עובר ממש באיסור כן הוא ם בלשון עשה עיין בסוגייה ביומא שכל המדבר דברים בטלים עובר בעשה ובלא תעשה שציינו הראשונים שאין זה לימוד אמיתי אלא אסמכתא לריבוי דברי בטלים וכיוצא בזה.
נושאים דומים
פסח, חודש ניסן
הידעת!!! דברים מרתקים על פסח שלא כ"כ מוכרים
