ככה כתב הרמב"ן בב"מ דף צו:
לגבי שואל ככה אני חשבתי לתרץ ע"פ דברי הרמב"ן בב"מ דף צו:
וזה דלא כמו שכתב הרמב"ן שם.
כך כתב הנמוקי יוסף הובא במחנה אפרים הלכות שאלה ופיקדון סימן ד' כמדומה
שזה מדין מחילה?
כן.
בדקתי ובנימוק"י שם מבואר ממש כדברי הרמב"ן.
אני מבין שכוונתו היא שאין סברא לחייב את השואל בזמן שהמשאיל ידע שהבהמה לא תחזיק במלאכה הזאת.
אחר העיון בדבריו נראה לי כן כמו שהרב חשוב שנית טוען וזה אותה סברא של הרמב"ן שזה פשיעה של המשאיל ולא של השואל אלא שהם נחלקו מתי אומרים שקיימת פשיעה זו לגבי המשאיל.
אבל אדם המזיק חייב באונס.
ואדם המזיק ברשות פטור,
אי כתוס' לא קשה מידי ואי כפשטות דברי הרמב"ן (ודלא כחזו"א שביאר שאין כוונתו לאונס גמור ממש) הרי שגבול האדם הוא כל קיום על חשבון השני ללא קשר לפעולות אלא למצב קיום.
