צריך ביאור

משתמש ותיק
gemgemgemgem
פרסם מאמר
הודעות
464
תודות
1,139
נקודות
172
מבואר בגמ' בב"ק דף ד: דלדעת תנא דמתניתין אליבא דרב תנא אדם וכל מילי דאדם והיינו גם ד' שומרים ומתבאר לפי"ז שד' שומרים חשיב כמו אדם המזיק ולכך כלל התנא את כולם בשם מבעה ויל"ע שא"כ מדוע שואל פטור במתה מחמת מלאכה שיתחייב מדין אדם המזיק?
 
יש לעיין בכלל למה שומר הוא מזיק, הרי הוא לא עשה כלום אלא בא אחר וגנב וכדומה, וזה פחות מגרמא,
ועי' בשיעורי רבי שמואל שעמד בזה וביאר באופ"א.
בעיקר הקושיא יש שביארו בטעם פטור מתה מחמת מלאכה שזה 'שאלה בטעות' כי הוא שאל בהמה למלאכה, והתברר שהבהמה לא הייתה ראויה למלאכה שהרי מתה, ולפ"ז הוא לא שואל בכלל, וגם לא 'מזיק' לדבריך.
אגב היה מקום לשאול לדבריך למה שומר חינם לא חייב בגניבה ואבידה ובאונס מדין מזיק, ו
 
יש לעיין בכלל למה שומר הוא מזיק, הרי הוא לא עשה כלום אלא בא אחר וגנב וכדומה, וזה פחות מגרמא,
ועי' בשיעורי רבי שמואל שעמד בזה וביאר באופ"א.
בעיקר הקושיא יש שביארו בטעם פטור מתה מחמת מלאכה שזה 'שאלה בטעות' כי הוא שאל בהמה למלאכה, והתברר שהבהמה לא הייתה ראויה למלאכה שהרי מתה, ולפ"ז הוא לא שואל בכלל, וגם לא 'מזיק' לדבריך.
אגב היה מקום לשאול לדבריך למה שומר חינם לא חייב בגניבה ואבידה ובאונס מדין מזיק, ו
לגבי שואל ככה אני חשבתי לתרץ ע"פ דברי הרמב"ן בב"מ דף צו:
אומנם עדיין יש להקשות מדוע ש"ח פטור מגניבה ואבידה הרי הוא מזיק.
 
השאלה קיימת גם לולא דברי הגמ' כי הרי ודאי במתה מחמת מלאכה מדובר גם באופן ששבר בידיים תוך כדי המלאכה ואפילו באופן זה פטור
וודאי התשובה היא ע"פ דברי הגמ' שאומר לו לאו לאוקמא בכילתה שאילתה, והכוונה שהסכים לו להשתמש באופן הרגיל ומחל לו על כל היזק שיכול לקרות
סוף דבר התשובה היא שהוא מזיק ברשות ובמחילה
 
אני לא בסוגיה אבל איך שזכור לי וכך נראה שכל מה ששומרים מוגדרים כמזיקים הוא רק בפשיעה שאז הוא כביכול מזיק אבל חיוב
ש"ש הוא מחמת ששלמו לו והתחייב לשמור ושמירה היא שמירה מעולה וכן חיוב שואל באונסין היא מחמת שכל ההנאה שלו ופטור במתה מחמת מלאכה משום שא"א לייחס אליו את הנזק
 
השאלה קיימת גם לולא דברי הגמ' כי הרי ודאי במתה מחמת מלאכה מדובר גם באופן ששבר בידיים תוך כדי המלאכה ואפילו באופן זה פטור
וודאי התשובה היא ע"פ דברי הגמ' שאומר לו לאו לאוקמא בכילתה שאילתה, והכוונה שהסכים לו להשתמש באופן הרגיל ומחל לו על כל היזק שיכול לקרות
סוף דבר התשובה היא שהוא מזיק ברשות ובמחילה
וזה דלא כמו שכתב הרמב"ן שם.
 
על עיקר הנידון באשכול נראה שמזיק נקבע רק לאחר שדנים את גבולות הפעולות שיש לכל אדם.
(דהיינו דודאי מה שאדם נושם אע"פ שהוא מוציא חיידקים רעים בכך הוא לא נידון כמזיק.)
וכל יציאה של האדם מגבולותיו נידונית כהיזק.
ומעתה באופן שהבהמה מתה מחמת מלאכה הרי שהוא לא יוצא מגבולותיו.
 
למה,
הנמוק"י כותב שהמשאיל השאיל לשואל על דעת שהבהמה יכולה למות בעבודה ואפ"ה השאיל לו
ראיתי במחנה אפרים ולא בנמוק"י בפנים
אני מבין שכוונתו היא שאין סברא לחייב את השואל בזמן שהמשאיל ידע שהבהמה לא תחזיק במלאכה הזאת.
וכך משמע מהמשך דבריו.
 
אני מבין שכוונתו היא שאין סברא לחייב את השואל בזמן שהמשאיל ידע שהבהמה לא תחזיק במלאכה הזאת.
וכך משמע מהמשך דבריו.
אחר העיון בדבריו נראה לי כן כמו שהרב חשוב שנית טוען וזה אותה סברא של הרמב"ן שזה פשיעה של המשאיל ולא של השואל אלא שהם נחלקו מתי אומרים שקיימת פשיעה זו לגבי המשאיל.
 
על עיקר הנידון באשכול נראה שמזיק נקבע רק לאחר שדנים את גבולות הפעולות שיש לכל אדם.
(דהיינו דודאי מה שאדם נושם אע"פ שהוא מוציא חיידקים רעים בכך הוא לא נידון כמזיק.)
וכל יציאה של האדם מגבולותיו נידונית כהיזק.
ומעתה באופן שהבהמה מתה מחמת מלאכה הרי שהוא לא יוצא מגבולותיו.
אבל אדם המזיק חייב באונס.
 
אבל לאדם המזיק חייב באונס.
ואדם המזיק ברשות פטור,
כי באונס הוא יוצא מהרשות המותרת לו ומזיק באונס אבל סו"ס הוא יוצא החוצה ומזיק,
משא"כ מזיק ברשות הוא עושה כדינו,
ואין לך מזיק ברשות גדול יותר ממתה מחמת מלאכה
 
אבל לאדם המזיק חייב באונס.
אי כתוס' לא קשה מידי ואי כפשטות דברי הרמב"ן (ודלא כחזו"א שביאר שאין כוונתו לאונס גמור ממש) הרי שגבול האדם הוא כל קיום על חשבון השני ללא קשר לפעולות אלא למצב קיום.
 

חברים מקוונים לאחרונה

משתמשים שצופים באשכול הזה

חזור
חלק עליון