הוא

צום גדליה חל מיד לאחר שני ימי ראש השנה, בתוך עשרת ימי תשובה. מצד אחד הוא נמנה עם ארבעת הצומות שנקבעו לזכר החורבן; מצד שני, סמיכותו לראש השנה מעניקה לו אופי שונה לגמרי משאר הצומות. האם יש קשר מהותי בין צום גדליה לעבודת עשרת ימי תשובה, או שמדובר רק בסמיכות שנוצרה בעקבות תאריך המאורע?

ברצוני לשאול את חכמי ורבני הפורום בנוגע למה שידוע ש"העולם נברא בכ"ה אלול" לכאורה כ"ה אלול הוא היום הכ"ה מהמולד. וא"כ בבריאת העולם שננתלו המאורות ביום הרביעי א"כ יום הרביעי של העולם הוא א' אלול והיה חודש קצר של יומיים כיון שיום שישי שהוא יום הריאת האדם היה א' צשרי, ובע"כ שהלבנה נעלמה והופיעה...

חוץ מבריסק. והאם ראוי לעסוק בענייני המקדש כחלק קבוע מסדר הלימוד?

אדה"ז כתב בנוסף לספר התניא הידוע בשם ספר של בינונים, אדה"ז כתב ספר של צדיקים שלא קיים היום, מישהו יודע בדיוק מה קרה שם עם מקורות? וכן שמעתי שאומרים שבתוך הספר של בינונים יש חלק קטן מהספר של צדיקים, איפה החלק הזה נמצא? ומי סובר כך?

אני מעתיק כאן מה שכתבתי בזה בספרי אור חדש (הרחבת הבית יוסף לאורך כל הבית יוסף וניתן לקבל עותק במייל). השו"ע בסימן רטז,ב, כתב הנותן ריח טוב בפירות, והמשנ"ב בס"ק ט, כתב שהאליה רבה כתב דמהגמרא והפוסקים משמע דצריך לומר אשר נתן, דהיינו בלשון עבר, ע"כ, ואמנם בטור הנוסח הנותן, אבל כבר כתבו שם בהגהות...

ברמב''ם ריש פ''ח ממלכים הביא התירא דכתלי דחזירי בשעת מלחמה, ובהלכה ב' כתב ''וכן'' בועל אשה בגיותה אם תקפו יצרו וכו' ולא הזכיר כלום הטעם משום שלא דיברה תורה אלא כנגד הרע, אמנם בהמשך בהלכה ד' כתב וז''ל הכהן מותר ביפת תואר שלא דיברה תורה אלא כנגד יצר הרע וכו', הרי שרק לגבי כהן הביא הטעם שלא דיברה...

שאלה שנשמעת מאד ישיבתית קלאסית – אבל אני חותר להגיע למסקנה יסודית כלשהי. כך שכרגע אציג את השאלה כפשוטה – מדוע הגמרא לא תוהה אודות קיומו של פסוק עבור "לא תרצח" ו"לא תגנוב" ש"למה לי קרא – סברא הוא".

מבואר בגמ' בב"ק דף ד: דלדעת תנא דמתניתין אליבא דרב תנא אדם וכל מילי דאדם והיינו גם ד' שומרים ומתבאר לפי"ז שד' שומרים חשיב כמו אדם המזיק ולכך כלל התנא את כולם בשם מבעה ויל"ע שא"כ מדוע שואל פטור במתה מחמת מלאכה שיתחייב מדין אדם המזיק?

כידוע דעת המ''ד דשומר אבידה הוא שומר שכר כיון דמתהני שאם בא עני אינו צריך ליתן לו פרוטה ויל''ב האם כשהביא אבידה לביתו ועדיין לא היה כזו מציאות שבא עני לביתו לבקש צדקה ונגנבה ואבדה האם נימא דאינו שומר שכר שהרי במציאות לא נהנה עדיין ויהא פטור מגניבה ואבידה

יש פה משהו מאוד עמוק, ואני מקווה שהצליח להעביר אותו נכון ! זה יכול לקרות בהרבה מערכות יחסים כמו בן ואבא, שווער וחתן, אחים , איש ואישה, רב ותלמיד, [ לשון הזכר לאו דווקא ] יש פעמים שהאדם רואה בשני משהו שלא נכון או רואה אותו מתלבט, והנטיה הטבעית היא להתערב ,לעזור, לייעץ ,להאיר את הדרך, ואפי'...

ראיתי בגליון היכל חת''ס שהביאו כדלהלן

מבואר בילקוט שמעוני שעוג מלך הבשן הוא אליעזר עבד אברהם, וצ''ב מנין והאיך הגיע מדרגא של דולה ומשקה תורת רבו שילך למלחמה עם בני ישראל? [ידוע הנידון אי יצא לחירות ע''י שגער אברהם אבינו ומרוב גודל הקול נפל שינו]

מקור.

היכן מצינו?

שמעתי בקו ריתחא דאורייתא שהגאון ר' צבי שטיינבערג שליט''א הקשה בפסוק מבואר ויאמר משה אל אהרן קח את המחתה וכו' ושים קטורת והולך מהרה אל העדה וכו' כדי למנוע המגיפה ולכאורה למ''ד בזבחים שמשה רבינו כהן היה למה הוא בעצמו לא הקטיר הקטורת וצ''ע

כותב כ"ק האדמו"ר מביאלא זי"ע בספרו 'מבשר טוב': 'יש להשתדל ללמוד אחר התפילה חלק של הפרשה השייך לאותו היום, וכבר עוררו צדיקים שלא לחינם נחלקו הפרשיות לשבעה, כי לכל חלק משבעת חלקי הפרשה יש שייכות דווקא ליום זה'. תורה שבכתב

מה הדין של אמבטיה האם הוא כלי ראשון או שני

מבואר באו''ח סימן קנח סי''א שאפשר לברך ברכת על נטילת ידים לפני הניגוב ונחשב כעובר לעשייתן כיון דניגוב הוא חלק מהמצוה ולא הבנתי הביאור בזה אה''נ דהוא מאוס לאכול כך בלי ניגוב אבל למה שייחשב חלק מגוף מצות הנטילה?

מהו?

שמעתי בקו מבי מדרשא שת''ח אחד הקשה האיך עשה בועז קנין חליפין ע''י ששלף איש נעלו, דבפשטות היינו נעל אחד, והלא נעל אחד אין לו שום שוויות וא''א לעשות בו כלום, וא''כ הלא מבואר בגמ' ב''מ שלקנין חליפין צריך דבר מסוים ולא חצי דבר? [ודן שם אם מי שקורע ומזיק נעל אחד של חבירו דבפשוטו צריך לשלם לו זוג...