- הודעות
- 57
- תודות
- 148
- נקודות
- 40
מה שכתבת זה דבר מאוד מעניין עקב הפרסומים שיוצאים בעניין כל שני וחמישי.
האם ביררת את המציאות? או שהויכוח פה הוא הלכתי?
האם תוכל להפנות אותי למאמר או קונטרס שכתבת בעניין זה
ישר כח.
- מתחיל חוט שומר מצרות נפשו
- תאריך התחלה
דיונים, שאלות ובירורים בהלכה שאינם משתייכים לאחת הקטגוריות הספציפיות בפורום
האם ביררת את המציאות? או שהויכוח פה הוא הלכתי?
האם תוכל להפנות אותי למאמר או קונטרס שכתבת בעניין זה
ישר כח.
אתה טוען שדברי הגרי"ש אלישיב הגר"נ קרליץ הגר"מ גרוס הגר"מ שטרנבוך ועוד רבים גדולים וטובים מדברים דברי הבל? או שאין להם מושגים אמיתיים בסוגיא כמוך? ועוד אתה ממליץ לא להתווכח איתך?
רחמנא ליצלן מהאי דעתא.
פרסומים מסגנון עשר בשקל
ע"י בעלי אג'נדה מובהקת נגד פאות
אם ביררתי את המציאות? אין יותר מדי אנשים שהשקיעו מה שאני השקעתי בהכרת המציאות בנושא זה...
לפני שתאנח עם הרחמנא ליצלן, תשקיע מעט בלימוד הנושא
הגרי"ש אלישיב כתב תשובה נהדרת להתיר, כשסיפקו לו את הנתונים הנכונים
וכשסיפקו לו פיברוק של המציאות - פירסם את הפסק לאיסור, בהתאם למציאות המומצאת הזו
אין שום הבדל בין הפסק להתיר והפסק לאסור - ההבדל רק איזו מציאות תיארו לו
הגר"נ קרליץ כנ"ל, המידע שלו מגיע מעד אחד שאין לו יכולת בירור מינימאלית, לא היית סומך על הבירור שלו בשום נושא
מי שהמליץ עליו - לקח את ההמלצה בחזרה לאחר שקלט איך אותו עד התבלבל והעיד על הפח אשפה של השערות שהוא הע"ז בעצמה, רק כי שמו בשפתם 'הונדי' כמו הכלי של הע"ז, ולא קלט שתרגום המילה 'הונדי' הוא 'כלי', ויש כלי של ע"ז ויש כלי של פח אשפה לשערות.
זו העדות שהגרנ"ק זצ"ל שמע
הרב גרוס משוכנע שמעיקר הדין צריך להתיר, אלא שהרב אלישיב ביקש ממנו לייצר הכשר, וכך הוא עושה
הרב שטרנבוך - קבע עקרונות שהגרי"ש אלישיב חלק על כולם, בתחילה טעה לחשוב שאת השערות מקטירים - וזו טעות מוחלטת, אח"כ הניח שהעובד חושב על ע"ז וחלק עליו הגרי"ש שאין שום נפ"מ מה חושב המתגלח, וחשב שכל פעולה של מסירות נפש ביכולתה לאסור את השיער - וגם על זה חלק הגרי"ש
- הודעות
- 57
- תודות
- 148
- נקודות
- 40
ישר כח אעבור ע"ז בעז"ה.
עבודתך התורנית ברמה גבוהה ללא ספק.
דעתו שחובה ללבוש פאה והיא צנועה ממטפחת עד הדיון על תקרובת ואף הוציא על כך קונטרס בצעירותו.
ככלל בכל נושא הדיון יש פה מגמתיות.
@יואל שילה יודע שעל כל טענותיו כבר נכתבו תשובות ומתעלם מכך.
גם אני לא אכנס לדיון.
לסיכום הדבר הסיכום של פותח הנושא מאוד יפה.
אני הייתי מוסיף נקודה אחת. שיש החוששים שהפיאות של ימינו הנם פרוצות וכמו שכל אחד יודע מה ההבדל בין הפאה של סבתא שלו לזו של זוגתו.
נכון היו פה כמה רבנים שטענו את זה והיה עליהם עליהום גדול על עצם הנחת כזה צד שדבר שנראה פרוץ הוא פרוץ גם אם 200000 נשים צנועות ויראות יתנהגו כך.
ועיקר הטענה (התורנית מעבר לגיבובי רגשות...) היתה שצניעות היא ענין של חוסר ההתבלטות. ולכן אם היא הולכת בעדר כמו כולם אז היא בסדר. ובעיה של כל העולם.
נכון שהיו ענקי רוח כמו הבבא סאלי שאמרו על זה ענשים גדולים. אבל הם לא הפוסקים של ההולכים בפיאה.
ולפני התשובה לטענה הנ"ל אוסיף. שנראה כאילויש פחד מאוד גדול להודות שישנם האוחזים שהפיאות דהאידנא פרוצות יותר. כאילו זה עומד למישהו כאבן על הלב ועצם ההודאה שיש הסוברים כן מחייבת אותו.
ולעצם הטענה: ענייני צניעות קשורים יד ביד עם איסור הרהור כמו שאנו רואים בהלכות קריאת שמע ותפילה. אז נכון שאין כאן גילוי ערווה של שיער לדעת הפוסקים דהוא כיסוי מעליא.
אך הפך הצניעות (יש הסוברים ד)יש כאן, והדבר ברור לכל שכל שהוא גורם הרהור יותר. (והראיה שצריכים לחידוש גדר ההתבלטות, ודו"ק.)
וגם שהפרוצות באומות העולם משתמשות בו למשוך הלבבות בפרסומות וכדומה.
אך אין זה מצד גילוי שיער (להמתירים) כי אם מצד מלבוש שאינו צנוע וכן כבר הובא מבורר דברי הגריש"א שאמר הפיאות הרגילות היום. דהיינו שההרגל בציבור אינו היתר כי אין איסור כזו פאה מדין דת יהודית כי אם מדין דת ישראל.
ועוד הערה קטנטונת כנגד הטוען אם כן מאי שנא פנויות. מנהג כל כשרות ישראל הפנויות שלא ליצא בסתירת השיער כי הוא פריצות. (אולי אצלכם המנהג הזה הוא גם כן משום דת יהודית ולכן לכשישתנה ישתנה וכעת נשתנה בהנשואות, ודו"ק. אך תגובתי זו כנגד הטוען דאינו פריצות והראיה מפנויות דפנויות יוכיחו שבסתירת השיער הווי כן פריצות)
והאמת והשלום אהבו.
דהיינו יש בכאן ד' שיטות בדורינו:
א: ההתר כדקאי קאי ולדידן אסור כהאוסרים.(שכן רוב מנין ובנין חכמי המזרח)
ב: ההיתר כדקאי קאי ולדידן מותר כהמתירים. (שכן רוב מנין ובנין חכמי אירופה)
ג: סבירא לן כהמתירים והאידנא יש חשש עבודה זרה.
ד: סבירא לן כהמתירים והאידנא יש חשש פריצות.
(ה: סבירא לן כהאוסרים דהוא מחלוקת בדאורייתא וכל שכן דהיום יש חשש עבודה זרה וחשש פריצות וכדומה. והיא שיטת ההולכים לחומרא בכל ענין.)
את המשפט הזה הכי אהבתי
"@יואל שילה יודע שעל כל טענותיו כבר נכתבו תשובות ומתעלם מכך"
על מי אתה עובד? קראת את מה שפרכתי אחת לאחת בסבלנות אין קץ את כל ההבלים שכתבו נגדי אלו שבנושאי תקרובת ע"ז כותבים כמו ילדים בגנון ומעלימים שיש להם בעיות אישיות עם הפאות?
יש לך הגדרה טובה יותר לפריצות מאשר התבלטות? נסה בבקשה להביא מחז"ל והראשונים הגדרה קולעת יותר, ונדון בראיות שלך
'כל הפאות דהאידנא פרוצות יותר' הוא משפט דמגוגי, ישנן פרוצות וישנן צנועות, כפי שיש בכל פריטי הלבוש - צנוע ופרוץ, כולל מטפחות זוועה שמנצנצות באור יקרות למרחקים, או שבנויות במגדל דוד על הראש.
מי שאין לה את החוש לצניעות - לא תהיה צנועה גם עם שבע מטפחות, ומי שיש לה את החוש לצניעות עדינה - תהיה צנועה גם עם פאה.
החוששים לתקרובת - לא יודעים מאומה על המציאות, ובפרט בפאות היהודיות שלגביהן כיום מיעוט בלבד הוא מבתי הע"ז.
במקום לעסוק בדמגוגיה והתרסות נגד מי שלמד - תלמד היטב את הנושא ותנתח סוגיא אחר סוגיא, ואת המציאות לפרטותיה ודקדוקיה.
שימו לב אנחנו רוצים להבין את הסוגיא בצורה מיושבת ולא מתלהמת
טוב, למעשה, הוא טוען בתוקף שכל מה שאינו שונה ובולט הריהו צנוע, הרי ברור- בגרמניה היה גרמני, ובלאס ווגאס היה בהמה. ולפני כן טענו פה ששאל ובגדים מסוימים הם מכוערים, כנראה בכל אופן זה ענין של טעם בעדינות יהודית, ובחן פנימי אמיתי. ולא ביופי חיצוני מלוכלך- מלכלך.
כבר מרן הרב שך זעק על כאלו שיושבים ולומדים ונשותיהם מתלבשות איך שמתלבשות ואינם מעירים להם,
אבל אכשר דרא, והיום המצב הרבה יותר טוב.
כשהרב אלישיב והרב וואזנער אמרו שרוב הפאות שנהוגות כיום אסורות למרות המנהג מחמת חוסר צניעותן,
זה נוגע רק לפיאות המיושנות, לפני הלייס השקוף, היום זה נראה ממש שיער ואין בזה חשש פריצות והראיה מפנויה...
טיעונים הגיוניים.
אז למעשה יש לך תשובה מנין להקל בנשואה מפנויה מצד הפך הצניעות דדת משה כפי שנתבאר לדעת הסוברים כן?
טוב, למעשה, הוא טוען בתוקף שכל מה שאינו שונה ובולט הריהו צנוע, הרי ברור- בגרמניה היה גרמני, ובלאס ווגאס היה בהמה. ולפני כן טענו פה ששאל ובגדים מסוימים הם מכוערים, כנראה בכל אופן זה ענין של טעם בעדינות יהודית, ובחן פנימי אמיתי. ולא ביופי חיצוני מלוכלך- מלכלך.
כבר מרן הרב שך זעק על כאלו שיושבים ולומדים ונשותיהם מתלבשות איך שמתלבשות ואינם מעירים להם,
אבל אכשר דרא, והיום המצב הרבה יותר טוב.
כשהרב אלישיב והרב וואזנער אמרו שרוב הפאות שנהוגות כיום אסורות למרות המנהג מחמת חוסר צניעותן,
זה נוגע רק לפיאות המיושנות, לפני הלייס השקוף, היום זה נראה ממש שיער ואין בזה חשש פריצות והראיה מפנויה...
טיעונים הגיוניים.
אז למעשה יש לך תשובה מנין להקל בנשואה מפנויה מצד הפך הצניעות דדת משה כפי שנתבאר לדעת הסוברים כן?
נערך לאחרונה על ידי מנחה:
אשמח לקרוא.
אם יש עוד משהו חוץ מלהתלוצץ על ביהמ"ק, אשמח לקבל.
האמת שאתה צודק, יש מגמתיות לאסור ויש מגמתיות להתיר. אתה לא יכול להתעלם מכך שבשלושת הנידונים (פאה, פריצות, ע"ז) הולכים ביחד, והחוט המשוש לא במהרה ינתק, בין אצל האוסרים (שבכל מקום מקילים, ובדיוק בשלושת! דברים אלו לא מצאו פתח להיתר) ובין אצל המתירים (כמעט כנ"ל. למרות שבע"ז ובפרוצות הם מחמירים..).
בהחלט דברנו על זה כבר, ההבדל הוא דמגוגי בלבד (ספציפית אין הבדל, אבל רוח הדברים).
תבדוק בארון הבגדים שלך ושל סבתך אם אין הבדל (כנ"ל), אני בטוח שבגדי זוגתך יפים עשרת מונים, אבל זה לא הופך את זוגתך לפרוצה.
אם כולם הולכים כך, אז זה כבר לא בעייה של אף אחד.
הבאבא סאלי פוסק שלך? (ברור שהוא היה גדול בתורה, אבל מלבד יוצאי מרוקו מי כן קיבל אותו לפוסק? אתה יכול לצטט הלכה אחת משמו?).
היום (אולי) קראת קרי"ש אחרי הזמן של רבי אליעזר! רבי אליעזר הגדול! רק מה לעשות שאין הלכה כמוהו.
כבודו, אותה טעות (במחילה) כבר פעם שנייה.
'גדר ההתבלטות' אומר שמכיוון שהאדם גס בכך, מאחר שזו הרגילות - שוב אין הרהור.
איני יודע מה הגריש"א אמר, אך אם אתה נוחת לדגמים - רוב פאות נשות בני תורה - יותר צנועות מרוב המטפחות בשוק, ופחות גורמות להרהור.
נכון.
מקור האיסור הוא המג"א (והשיגו עליו האחרונים, והמשנ"ב לא הכריע כדבריו) והוא כותב בפירוש שאין בכך משום דת משה אלא רק 'מידת צניעות'. (אך לכאו' כן נראה שזה 'צניעות בעצם', וצ"ע בלשונו).
- הודעות
- 88
- תודות
- 352
- נקודות
- 46
הנהגות ותקנות לחבישת פאה
משמר התורה
משמר התורה
אשר קיבלם משה מסיני.
אגב, יש יותר מטפחות (בציבור בני תורה!) שסותרות את התקנון, מאשר פאות (כנ"ל) כאלו.
זה בגדר המלצה בעלמא.
רוב הדברים אין להם שום סמך הלכתי מובהק כפי שיראה כל מי שלמד מעט את הסוגיא
וכפה"נ זה למגדר מלתא.
וצ"ע האם יש להם תוקף הלכתי כי הסמכות של קביעת דת יהודית הוא אם רוב הציבור קיבל את זה..
וכהיום רובם אינם הולכים לפי גדרים אלו במלואם..
אסכם במקומו בשלושת המישורים:
ע"ז:
שענו כבר להרב יואל שילה, והדבר אסור.
כיסוי:
נתון במחלוקת, ובני ספרד (ומי שרוצה) צריכים להחמיר.
פריצות:
1. בסופו של דבר, למרות שכולן הולכות כך זה פרוץ.
2. זה גורם להרהור.
3. ל"ש מפנויה שלא הולכת בסתירת קליעות.
הרב @נחמד-לפי מאשר?
ע"ז:
שענו כבר להרב יואל שילה, והדבר אסור.
כיסוי:
נתון במחלוקת, ובני ספרד (ומי שרוצה) צריכים להחמיר.
פריצות:
1. בסופו של דבר, למרות שכולן הולכות כך זה פרוץ.
2. זה גורם להרהור.
3. ל"ש מפנויה שלא הולכת בסתירת קליעות.
הרב @נחמד-לפי מאשר?
הסתבכת כשהבאת את הסוגיא בברכות..
כי שם הוא המקור המובהק שהרהור תלוי במנהג העולם ורק ברגיל לכסות יש הרהור אשר לכן אין איסור בבתולה כי רגילה בגילוי הראש
והאוסרים מנסים לחלק את הלכות קרי"ש לדת יהודית.
ונביא מעט שיטות הראשונים בברכות בעיניין זה
הרשב"א ברכות דף כד : "פניה ידיה ורגליה וקול דבורה שאינו זמר ושערה מחוץ לצמתה שאינו מתכסה אין חוששין להם מפני שהוא רגיל בהן ולא טריד".
רא"ש שם אמר רב ששת שער באשה ערוה בנשים שדרכן לכסות שערן אבל בתולות שדרכן לילך פרועות מותר לקרות כנגדן:
תוספות הרא"ש שם "שער באשה ערוה. בנשים נשואות שדרכן לכסות שערן אבל בתולות שדרכן לילך פרועות ראש מותר לקרות ק"ש כנגדן".
וכ"ה דעת הראבי"ה והגהות מיימוניות והמרדכי (פ"ג דברכות סי' פ), "שלא נאסר לקרות ק"ש כנגד שער באשה, אלא בנשים נשואות שדרכן לכסות ראשן, אבל בתולות שדרכן לילך פרועות ראש מותר לקרות כנגדן, דליכא למיחש להרהור".
וע"ע במאירי שם ובמהרם אלשקר סי' לה'
היוצא שהמושג של הרהור תלוי האם הוא רגיל לכסות אשר גילויו גורם להרהור אך אם נהוג לא לכסות אינו גורם להרהור.
[וזה קיים גם בשוק התחתון לשי' הראבי"ה והאגודה שזה הרהור רק ברגיל לכסות.]
מלבד ראשונים ואחרונים דס"ל דאין הרהור מיוחד בשיער והו"ל כמקום שרגיל להיות מגולה כמו פניה וידיה ואסור להסתכל בשיער כמו בפניה
וכפי שהביא ביבי"א.
הרמב"ם, והרי"ף, והאור זרוע (סי' קלג) בשם רבו ה"ר יהודה בר יצחק, ותוס' ר"י החסיד (ברכות כד), והמהר"ם ריקאנטי (סי' כו), בשם רבינו תם, ואהל מועד ח"א (דף מט ע"ב), והר"א מלונדריש בפי' לברכות (עמוד ס), ורבינו ישעיה מטראני בפסקיו לברכות שם, ורבינו חיים בר שמואל תלמיד הרשב"א, בס' צרור החיים (עמוד יב), והאגודה ברכות שם בשם ר"י.
וכ"ז מדובר על שער שלה עצמה וק"ו בפא"נ שברגע שיש רגילות בשיער תלוש אין שום בעיה של הרהור ונשאר רק הדין של כיסוי וס"ס שערה מכוסה.
שוב גם החצאיות והנעלים של פעם היו ממש שונים.
וזה ממש לא משנה את הדין כי סיבות ההיתר של אז קיימות גם בשיער של זמנינו וגם בלייס שקוף הנראה כשער ממש.
נערך לאחרונה:
- הודעות
- 106
- תודות
- 330
- נקודות
- 69
דיברו פה הרבה אם פאה גורמת להרהור או לא גורמת להרהור וכו'
ואני הקטן שואל מה הגדר של "הרהור" שהיא עשויה לגרום שאמור לגרום לאשה להימנע מלצאת בצורה מסוימת (לתפוס למישהו את העין, לגרום לו להביט שוב, לחשוב עליה אח"כ או לחוש איזה שהם תחושות מההסתכלות או יותר מכאן מה שאין צורך לפרט).
אם אפשר בבקשה שיענה רק מי שיש לו טענה מנומקת וכ"ש מעם מקורות ולא סתם זריקה.
ואני הקטן שואל מה הגדר של "הרהור" שהיא עשויה לגרום שאמור לגרום לאשה להימנע מלצאת בצורה מסוימת (לתפוס למישהו את העין, לגרום לו להביט שוב, לחשוב עליה אח"כ או לחוש איזה שהם תחושות מההסתכלות או יותר מכאן מה שאין צורך לפרט).
אם אפשר בבקשה שיענה רק מי שיש לו טענה מנומקת וכ"ש מעם מקורות ולא סתם זריקה.
- הודעות
- 106
- תודות
- 330
- נקודות
- 69
ואולי יש ללמוד מזה קצת פרופורציות על הרהור
אם הכוונה של חשש הרהור הוא על הצד הקיצוני של הדברים (כמו שמבינים רבים, וודאי אלו המורים לנשותיהם להתכסות בשלים וכדו') קשה מאד להבין את דברי הראשונים הנ"ל
נערך לאחרונה:
שוב אתה מזלזל בגדולי ישראל ומציג אותם כפתאים וטועים ח"ו וכביכול אתה יותר חכם מהם. וגם הגר"מ גרוס פירסם פסק מפורש כד' הגריש"א וחבל שאינך מכיר את מקומך.
ובאשר לטענותיך יעויין בקונטרסים המצ"ב (יש עוד ומ"מ די בזה)-
נערך לאחרונה:
- הודעות
- 57
- תודות
- 148
- נקודות
- 40
הרב שילה אני מנסה להבין דבר אחד.
אני לא קראתי את מאמריך העוסקים בענייני פאה.
אבל אני רוצה להבין מה דעת השלט"ג והרמ"א שפסק כמוהו וההולכים בשי'.
הרי התורה ציוותה לכסות את שיער הראש
והתורה ציוותה גם לכסות את הגוף.
וזה פשוט שאישה שמכסה את גופה בבגד הנראה כמו הגוף זה דבר שאסור. גם אם נאמר שאין ע"ז דין ערווה אבל וודאי שזה דבר מאוס חוץ מהעניין של צניעות ושזה גורם הרהורים וכו'. הרי זה נגד כל כוונת התורה לכסות את הגוף.
ומדוע בשיער הראש זה אחרת.
הרי וודאי לכאו' שעניין כיסוי הראש הוא עניין של צניעות.
לכאו' המושכל ראשון שעניין כיסוי הראש לנשים נשואות הוא עניין של צניעות.
ואף שלבתולות אין דין כיסוי הראש מ"מ לא"א החמירה התורה טפי להצטנע.
האם לדעת השלט"ג הוא גזה"כ בלא טעם?
ישר כח.
חברים מקוונים לאחרונה
- AVRAHAM
- MMH
- א אלף
- א. ל.
- אב חי
- אבינועם
- אבן בוחן
- אבן שלמה
- אברייך
- אבריימי
- אברך 11
- אברך קלאסי
- אגור
- אהבת ישראל
- אהרון. כהן. חיים. סופר. מומחה.
- אהרן הירש
- אודי הררי
- אוצר הדורות
- אור זרוע לצדיק
- אור יהל
- אורח
- אוריה דניאלי
- אחד מארץ
- אי"ש צעיר
- אידך גיסא
- איישר חילי
- איש אמת
- איש חסיד היה
- איש יהודי
- איש פשוט מאוד
- איש תורה
- אל'יהו
- אלחנן מ
- אלי אילני
- אליהו נחמן
- אלעזרי
- אם היו
- אמרי שפר
- אמתע חסיד
- אני יודע
- אנשיל
- אסוף אסיפם
- אסקופה הנדרסת לרגלי גדו"י
- אפיקי מים
- אפרים זינגר
- אריק
- ארנפלד
- ארצישראל
- בדליג
- בינה לעתים
- בליש
- במה אברך
- במחשבה תחילה
- בן אליהו
- בן יוסף
- בן עזאי
- בן פטורא
- בן שמן
- בן תורה
- בניהו
- בנימין לוריא
- בעל דבר
- בעל החלומות
- בפקודיך אשיחה
- בצלאל שוסטר
- בצלצלי שמע
- בר אביי
- ברזילאי
- ברנש
- גבעוניסט
- גברא זוטרא
- גימפלוביץ
- גלגולים
- גמח
- גפטון
- גרינפלד
- דבר ה'
- דבר חפץ
- דברי התלמיד
- דוד בן ישי
- דוד המלך
- דוד יואל לשס
- דור דור
- דור ודור
- דורש
- דיסקיט
- דקלים
- האיש השרוי בשמחה
- הבא ללמד
- הבאר
- הבור רי"ק
- הבנש"ק
- הגיגי קודש
- החושב
- החפץ חיים
- היגיון התורה
- הישיביש
- הכהן
- הלך אחר חכמים
- הלכה בפרשה
- המביט
- המוכר
- המירער בוחער
- הנעלם שבמשה
- הנשר
- הצעיר שבחבורה
- הרב הירושלמי
- הרב מרודוש
- השר מקוצי
- והב בסופה
- וידעת היום
- וישמחו בי חברי
- ולא כלום
- ונחנו מה
- זאת קומתך
- זוזיא
- זיז שדי
- חבצלת
- חד צורבא
- חדוותא דליבא
- חדושא
- חוצניק
- חוקר תורני
- חידודא
- חיינו
- חכם הרזים
- חם ליבי
- חנני
- חפץ לזכות אחרים
- חריף ובקי
- י הירשזאהן
- יאיר החושב
- יאר
- יגיעת התורה
- יהודי וזהו
- יהודי מא"י
- יהודי פנימי
- יהודי פשוט ממש
- יואל שילה
- יוסל שקדן
- יוסף אומץ
- יוסף ברנדויין
- יוסף גליקמן
- יוסף חיים פנחס
- יושב אהל
- יושב בישיבה
- יושב ודורש
- יחיאל דוד
- ימה של תורה
- יעקב 5
- יעקב הסופר
- יצחק א
- יצחקוב
- יצחקוש
- יקטן
- ירא אלקים
- יש לחקור
- יש מאין
- יש קונה עולמו
- ישי הכהן
- ישעיהו מנחלת דן
- ישראל אדלר
- ישראל לייב
- ישראל מאיר מליק
- יששכר חמור גרם
- יתרון האור
- כותב
- כלפי לייא
- כמעיין המתגבר
- כרי
- כתלמיד הדן בפני רבו
- ל.מ.
- לחושבי שמו
- ליטאי כבד
- למדן צעיר
- למה זה תשאל לשמי?
- מאירלה
- מבקש האמת
- מה ידידות
- מוישי יעקבזון
- מוישי שטיין
- מחזה אברהם
- מילין יקירין
- מכנדבי
- ממגד שמים
- ממוני גבך
- ממלמדי השכלתי
- מנורה בדרום
- מנחם1
- מעט מזעיר
- מרדכי זנגר
- משה ד.
- משה נ
- משה פיק
- משה שפירא
- משה6
- משתדל לעשות רצון ה'
- משתוקק לקרבתך
- נאמן
- נאמן האוצר
- נדיב לב
- נהנה מקושיא טובה
- נהר מעדן
- נובהרדוקר
- נוח לבריות
- נחום
- נחמן ל.
- נחמן פופר
- נמקן
- נעם
- נפקא מינא
- נפש שוקקה
- נפשי חמדה
- נתאי הארבלי
- נתנאל לב
- סנה בוער
- עבדא דקב"ה
- עוז לו בך
- עוזי ומגני
- עולם התשובה
- עושה פלא
- עמך
- ענף מעצי היער
- עפר זמיר בן יעקב
- עץ החיים
- פותח שערים
- פנחס ע
- פרידנזון
- צמא דעת
- צריך ביאור
- קבל האמת ממי שאמרו
- קדוש אלול
- קהלת בניהו
- קונחם
- קוצר ברינה
- קטן
- קרית מלך
- ר נחשון
- ראם
- רב פאל
- רבי דוד
- רימון
- רכזניק
- רפי סמוטני
- ש.ב.ה.
- שבחת
- שוכן אהל
- שיל"ת
- שירת העשבים
- שלמה ו.
- שלמה וינר
- שמואל יעקובזון
- שמואל51
- שמחנו
- שמע ישראל
- שמעון ן' יוסף
- שקדן וחוקר
- תולדות
- תורת הישיבה
- תורת חסד
- תורתו
- תלמיד אחד
- תמיד בשמחה
- תתאה גבר