• דִּרְשׁוּ ה׳ בְּהִמָּצְאוֹ
    עשרת ימי תשובה
    פורום אוצר התורה
ג' דפורענות הם בתקופה שדרך העבודה והחיבור לה' יתברך היא על ידי האבילות.

ז' דנחמתא, מושג נחמה היינו שינוי תפיסה "נחמתי כי המלכתי" וכיוצ"ב, שינוי התפיסה הוא שמעתה עבודתינו היא בציפיה וקווי ויחול לבורא יתברך ושובו אלינו, על ידי הקיווי והציפיה נוצר חיבור ומלשון 'יקוו המים', רק לאחר שאנו בקשר עם הבורא על ידי הקיווי באים אנו למצב של 'אני לדודי וכו'' ויכולים אנו לשוב אליו בתשובה שלמה.
[זה כרגע מה שעומד בזכרוני].
 
כשראיתי בראש השנה את ידידי
הולך בראש שפוף תוך כדי שמירה עצומה על עיניו
והיה נראה כי הדבר מכביד עליו ביותר
רציתי ללחוש לו "אל תדאג תוך שבוע זה כבר נגמר...
נזכרתי מה שמספרים על הגרב"מ אזרחי זללה"ה שפ"א הגיע אליו תלמיד בסוף אלול ואמר לו שהוא לא ראה רכב כל האלול, ר' ברוך מרדכי ענה לו חבל תצא החוצה תראה הרבה רכבים, כוונתו הייתה שאין שום עניין לא לראות רכבים, יש עניין לעבוד על עצמך, על המידות שלך, על הקשר שלך עם בורא עולם, וד"ל.
 
ג' דפורענות הם בתקופה שדרך העבודה והחיבור לה' יתברך היא על ידי האבילות.

ז' דנחמתא, מושג נחמה היינו שינוי תפיסה "נחמתי כי המלכתי" וכיוצ"ב, שינוי התפיסה הוא שמעתה עבודתינו היא בציפיה וקווי ויחול לבורא יתברך ושובו אלינו, על ידי הקיווי והציפיה נוצר חיבור ומלשון 'יקוו המים', רק לאחר שאנו בקשר עם הבורא על ידי הקיווי באים אנו למצב של 'אני לדודי וכו'' ויכולים אנו לשוב אליו בתשובה שלמה.
בעבודת ישראל מהרה"ק מקאזניץ זי"ע כתב שאכן חודש אלול תלוי בימים שלפניו הם ימי בין המצרים.

כמו שיש חילוק בגבולות ארץ, כן יש חילוק בזמנים. יש עתים וזמנים מסוגלים ובהירים לעבודת הש"י בדעת רחבה ומוחין דגדלות. ויש עתים לקטנות כמו בין המצרים וימי טבת ושבט, ובקושי להטות אשוריו לעבודתו ית' כי אם בהתגברות והתחזקות גדול, אכן מצד גודל הקדושה הנתגלה בעתים הקדושים הנ"ל אלו השיורין הם מסייעים לעבודה גם בימי הקטנות. וידוע שהגדלות נקרא בשם חכמים, נמצא השיורין הם תלמידי חכמים. וזהו המקבל תלמיד חכם בתוך ביתו, רצ"ל שגם בימי הקטנות מתחזקים ומתאמצים את עצמם בכל תוקף ועוז לעבודתו יתברך על אחת כמה וכמה שנתרומם גבול הקדושה ונכנע הסטרא אחרא וכו', ודבר זה ידוע ומפורסם, כי אדרבה הימים הללו מוכנים לעבדו יתברך בתוקף ועוז, וזה עיקר שעשועו ית' מהם שצריך אומץ גדול והם הכנה לימי אלול ימי רצון הקדושים. וזהו עכשיו אין דרך ועתיד להיות, רומז להכנת ימי אלול כמ"ש (ישעיה מג, טז) הנותן בים דרך. גם דר"ך גימטריא ס"ג קס"א, כי בכל עת שאין ניכר התגלותו כל כך הוא בחינת אהי"ה, רצ"ל דזמין אנא לאתגליא. כן בימי מצרים שאלהותו יתברך הוא בבחינת לבושים ושמות כנודע והקדושה המתבררת מתוך הסיגים בימים אלו הם הכנה לימי אלול הבאים:
 
אין לי כח לאלול,
אני רוצה להמשיך את הבין הזמנים
גג אני מוכן להתחיל שוב קיץ ואפי' חורף
אבל אלולללל
זה קשה ....
זה מכביד ....
אני מסתבך , עם החרטה
מתבלבל בקשר עם בורא עולם, לו חטאתי ...
אני חיייבבב למצוא ולעשות את כל הדברים שאני כל כך לא אוהב...
לחפור בעוונות שלי ... להעמיד אותם במראה מול עצמי ...
ולקינוח לזכור ולחזור בתשובה על לאן יכולתי להגיע ...!!!!
בפירוש לא ... אין לי !
---- הנ''ל הם רגשות שכולם מרגישים או הרגישו , כיום ב''ה אני בהרגישו פעם
אבל אני מעונין להציג את ההוא [ הם הרבה ] שכך מרגיש!!
הבו לי עצה
מה לעשות ? היש מזור , היש דרך , לא ביקשתי להנות , אבל לפחות לא לסבול !!!???
אכן, מוכר מאד לצערינו..

לשאלתך אם יש מזור לזה, התשובה שלזה אין מזור, אך ישנה האפשרות לעשות סוויטש' בכל הקשור לאלול בכלל ולעבודת הימים הנוראים בפרט.

הנפילה איננה פשלה !!!
היא אינה מעשה שלא יעשה !!

האדם בא לעולם בכדי לעבוד, וחלק מהעבודה היא הנפילות [בלי זה, ע"כ שאין זו 'עבודה'],
גם לא נכון שלא היה בתכנון של הקב"ה שלא תיפול או תחטוא, הכל בסדר !

אמנם, כיוון שסו"ס הנפילה היא רעה, והחטא הוא דבר החוצץ בינו לבין קונו,
ניתנה לאדם אפשרות חד שנתית, והוא מן הטובות שעשה הקב"ה עם ברואיו.

אפשר למחוק הכל...
כן,
להיות זך ונקי !!!

להיות קרוב להקב"ה, להרגיש קירבת ה' מדבקת !!

היש דבר טוב מזה???
האם כזה דבר יכביד עלינו??

הלא וודאי שנשתוקק ונחכה לרגע, שבו יאמר הקב"ה "אם יהיו חטאיכם כשני כשלג ילבינו" - ואז נהיה קרובים זכים וטהורים....
 
לפני מספר שנים מצאתי חוברת נפלאה בבית הכנסת, ומיד ניכסתי אותה לעצמי...
השופר והדבש!!
אולי זה קצת נשמע מורחק- אבל בכל שנה אני (משתדל) להתחזק מזה ולהתחבר לאלול
החוברת ממש נפלאה ומאוד מומלץ לעבור עליה (בל"נ אעלה אותה לפה!)
תוכנה בקצרצרה ממש:
יום הדין הוא לא בית משפט לנידון על מוות, אלא כעין השופטים של תחרות- כמה ידעת? כמה הצלחת?
וכיצד ניתן לגרום לך בשנה הבאה- לפי יכולותיך הצלחותיך ומעשיך- להגיע ליותר
גילו ברעדה!!!
לאחר סיום התחרות- כולנו ממש במתח- ואפילו קצת בלחץ, כמה הצלחתי? כמה ידעתי?
אבל אני מאושר ושמח שהגעתי לרגע הזה- ואני רק מחכה לקבל את תוצאות הדיון!!

ויש לדמותו גם להמתנה לתשובה שלאחר הטסט (מי לא מכיר?)
 
אני אישית לא התחברתי לכל מש"כ כולם.
לדעתי אלול זה זמן מפחיד מתקרבים לקראת משפט בו על פי מעשי כל אחד יקבעו ענייניו (לשנה הקרובה , לכל החיים , לעוה"ז , ולעוה"ב - למר כדאית ליה)
וכל הדיבורים על מלכות על קירבת ה' וכו' הם דיבורים שטחיים שבזים לאינטלגנציה הגבוהה של הבחורים היום.
ודאי שכל אדם חכם מבין שקירבה מצריכה התנהלות אחרת וודאי שכל אחד מבין שלמלכות יש דרישות והדברים רק אמורים להגביר את הפחד והמורא.
וגם הדיבורים על אהבה קצת מטשטשים את העניין שהרי בעבודת ה'' יש אהבה ויש יראה ולא שייך לחמוק ממצוה אחת בתורה.
ואלו שמדברים על יראת הרוממות ודאי פיספסו את העניין כנודע מהנפש החיים בפרקים פ"ח ומכל בעלי המוסר שעל כל אדם לעבוד על יראת העונש והבריחה ליראת הרוממות היא מעצת היצר.
לדעתי עיקר הרוגע מגיע לאדם באלול רק כשהוא מבין שזה בידיים שלו לדאוג שהוא יהיה קרוב לקב"ה.
הוא צריך להכיר בכך שהקב"ה רוצה שהוא יהיה קרוב אליו ולכך הוא נאפד נקמה ולכן הוא עושה דין.
ומעתה הפחד ימריץ את האדם לעשות תשובה ולקיים מצוות בדקדוק.
(וודאי שהדברים עמוקים מאד ואינם ראויים להיכתב במקלדת ולהיות למראה עיניים של כל אחד)

אגב די ברור לי שכל החוברות למיניהם שמופצות בכל בית כנסת ומרגיעות בימי האלול אף שודאי ראוי שתוכנם ייאמר לאלו שהם במצב לא טוב בימי האלול אך הם יתנו את הדין על ההפצה בכל המחוזות ועל כך שהם מעוותים קצת את עבודת ימי הדין ובפשטות ה"ה לכל החוברות המפחידות.
עכ"פ כך דעתי.
 
אני אישית לא התחברתי לכל מש"כ כולם.
לדעתי אלול זה זמן מפחיד מתקרבים לקראת משפט בו על פי מעשי כל אחד יקבעו ענייניו (לשנה הקרובה , לכל החיים , לעוה"ז , ולעוה"ב - למר כדאית ליה)
וכל הדיבורים על מלכות על קירבת ה' וכו' הם דיבורים שטחיים שבזים לאינטלגנציה הגבוהה של הבחורים היום.
ודאי שכל אדם חכם מבין שקירבה מצריכה התנהלות אחרת וודאי שכל אחד מבין שלמלכות יש דרישות והדברים רק אמורים להגביר את הפחד והמורא.
וגם הדיבורים על אהבה קצת מטשטשים את העניין שהרי בעבודת ה'' יש אהבה ויש יראה ולא שייך לחמוק ממצוה אחת בתורה.
ואלו שמדברים על יראת הרוממות ודאי פיספסו את העניין כנודע מהנפש החיים בפרקים פ"ח ומכל בעלי המוסר שעל כל אדם לעבוד על יראת העונש והבריחה ליראת הרוממות היא מעצת היצר.
לדעתי עיקר הרוגע מגיע לאדם באלול רק כשהוא מבין שזה בידיים שלו לדאוג שהוא יהיה קרוב לקב"ה.
הוא צריך להכיר בכך שהקב"ה רוצה שהוא יהיה קרוב אליו ולכך הוא נאפד נקמה ולכן הוא עושה דין.
ומעתה הפחד ימריץ את האדם לעשות תשובה ולקיים מצוות בדקדוק.
(וודאי שהדברים עמוקים מאד ואינם ראויים להיכתב במקלדת ולהיות למראה עיניים של כל אחד)

אגב די ברור לי שכל החוברות למיניהם שמופצות בכל בית כנסת ומרגיעות בימי האלול אף שודאי ראוי שתוכנם ייאמר לאלו שהם במצב לא טוב בימי האלול אך הם יתנו את הדין על ההפצה בכל המחוזות ועל כך שהם מעוותים קצת את עבודת ימי הדין ובפשטות ה"ה לכל החוברות המפחידות.
עכ"פ כך דעתי.
ברור שזה מפחיד, מפחיד מאד !!!
אף אחד לא דיבר על 'אהבה' או יראת הרוממות, כולם כאחד דיברו על 'יראת העונש' וכו'.

אלא שהצורה שבה אנו ניגשים אל עבודת הימים, היא בוודאי בזכות וטובה שעשה עימנו ה' שנוכל להידבק אליו ולהתנקות מכל החטאים והעוונות..
והעבודה עצמה - היא כפש"כ, דין ויראת העונש.

הכל תלוי בגישה, האיך מתקבל אצלינו הדין...
 
טעות נושנת נתאזרחה בלב רבים במושג אימת הדין... (ובכללם "המשפיע לאלפים" שליט"א) ולא השכילו לדעת שפחד יראה ואימת הדין הם בעיקר תולדה מעבודת הימים!

מרן הגרי"ס באחד ממכתביו מדגיש את העיקר - "החרדה הלזו נשאה פריה".
אימת הדין אינה תכלית לכשעצמה - להיות שרוי באימה פחד דכדוך ומצב רוח קודר, אלא סיבה למסובב ... "החרדה הלזו נשאה פריה".
ומי שמחזיק בטפל, נכנס למצב דחק, נופל לדכדוך שמשתק אותו בגלל אלול בלי באמת לעבוד על עצמו, להשתנות ולהתחזק, יצא שכרו בהפסדו, וראוי לאחד כזה להתמקד גם בנקודה השניה שהזכירו רבותינו (החיי אדם, הסבא מקלם, ר' יחזקאל)
המשך כאן...

אגב,
דעו לכם, שחודש אלול, כמוהו כאדם שנכנס למדבר ששורץ חיות טורפות.
 
אין לי כח לאלול,
אני רוצה להמשיך את הבין הזמנים
גג אני מוכן להתחיל שוב קיץ ואפי' חורף
אבל אלולללל
זה קשה ....
זה מכביד ....
אני מסתבך , עם החרטה
מתבלבל בקשר עם בורא עולם, לו חטאתי ...
אני חיייבבב למצוא ולעשות את כל הדברים שאני כל כך לא אוהב...
לחפור בעוונות שלי ... להעמיד אותם במראה מול עצמי ...
ולקינוח לזכור ולחזור בתשובה על לאן יכולתי להגיע ...!!!!
בפירוש לא ... אין לי !
---- הנ''ל הם רגשות שכולם מרגישים או הרגישו , כיום ב''ה אני בהרגישו פעם
אבל אני מעונין להציג את ההוא [ הם הרבה ] שכך מרגיש!!
הבו לי עצה
מה לעשות ? היש מזור , היש דרך , לא ביקשתי להנות , אבל לפחות לא לסבול !!!???
אני כותב ממקום אישי
אבל לי אישית ברגע שהבנתי שחלק גדול מהקושי באלול/חגים הוא קושי פיזי כגון קימה מקודם, שינה מאוחר, תפילות ארוכות, חג שבת חג שבת וכו' קניות, ועוד ועוד והבנתי שחלק גדול מהפחד הוא מהדברים החיצונים זה עזר למסגר חלק גדול מהאין כוח ולהמשיך לעבוד על הדברים העיקרים ע"פ כל מה שכתבו הרבה לפני.
ממומלץ מאוד לקרוא את ההודעות שלעיל שעוסקות בעיקר העבודה האמיתית של אלול
 


 
והנראה לומר פשוט ע"פ דברי הגאון על הפסוק שאמר הקב"ה לקין לאחר שהקב"ה לא קיבל את מנחתו "לפתח חטאת רובץ" והיינו שהיצר הרע הוא חיצוני ואם לא תכניס אותו הוא לא יכנס וישאר בחוץ והביאור בזה הוא פשוט שהנה לאדם אין ניסיון לא לאכול פולקע עוף עם חלב למרות שזה רק איסור דרבנן ואילו לדבר לשון הרע שזה לעבור על כמה וכמה לאוים כמבואר בהקדמה לספר חפץ חיים ואפ"ה האדם עובר על זה בשאט נפש והביאור בזה הוא פשוט שעוף בחלב התקבע לך כבר מהילדות שזהו דבר אסור וא"כ זה כבר מוחלט אצלך כדבר שאסור באכילה ואילו לפתוח את הפה ולדבר לשון הרע זה לא הורגל אצלך כדבר מוחלט שאסור ולכן הוא משוחרר לך והיינו שכלפי היצר הרע של אכילת עוף בחלב הדלת כלפי היצר הרע סגורה ואילו כלפי לשון הרע הדלת כלפי היצר הרע פתוחה
לא הבנתי מת תירץ על השאלה דעדיין יש פירכא על הק"ו שלשמש והירח אין יצה"ר חיצוני ולנו יש
 
עיקר תירוצו הוא שבעיקרון היצר הרע כלל לא אמור להשפיע אם אתה תשאיר אותו בחוץ וכמו השמש אבל לאחר שהוא נכנס זה כבר בעיה שלך (והוסיף נקודת חידוד ששמעתי פעם מהרב אוריה עינבל ששאלו אותו למה פרעה נענש והרי ניטל ממנו הבחירה אז באמת יש שמבארים שרק איזנו לו את היצר הרע מחמת שלא היה לו בחירה מחמת הניסים הגלויים ועיין כעי"ז בהקדמה לש"ש שמביא שעם ישראל נאסר בעריות כי לא היה להם בחירה מחמת ראיית ה' בבירור שלא נותנת לבחור אחרת ואם כן זה כעין כפייה וזהו בעצם הפה עליהם הר כגיגית וגר שנתגייר בכפייה אין לו את הדין של גר שנתגייר ולכן היו אסורים בעריות למרות הגירות עיי"ש עכ"פ תירץ הגרא"ע שמו שאדם יסע על מאתיים וידרוס מישוהו והשופט ישאל אותו למה דרסת אז הוא יגיד לו שהוא לא יכול לעצור וכעי"ז הכא פרעה נסע על מאתיים קמ"ש בשקיעה שלו בטומאה ואז כשהוא לא יכול לצאת הוא מתלונן והרי אתה הכנסת את עצמך לשם ודו"ק)
 
אני קצת חושב שמי שהתחיל את הבעיה של אין לי כוח לאלול . הם לא אחר מהמשגיחים לובשי השחורות ,
ואפרט המושג שצריך ליהות ,באלול זה אני לדודי ודודי לי, והביאור הוא קירבה של אבא לבן בחיבור הכי אוהב וקרוב , ושבן אדם מרגיש כך , איך אפשר לעבור עברות ,
אבל שמגיעים משגיחים כרופאים חמורי סבר ומתחילים לצעוק על בחור שאתמול עוד ישב על שפת הנחל אלול איך אתה לא רועד תרעד. בזה הם גורמים לריחוק מאבא לבן ולא לקרבה ,
אתם המשגיחים רוצים לקרב תחברו אותו ריגשית למושג אבא למושג קרבה והשטייגען יגיע מאיליו , צעקות ופחד זה הרגעה זמנית,
והראיה שבחורים רק מגיע מוצאי יו''כ ו.......
 
מי שרוצה באמת להתחזק ולהנות מאלול מרומם ,
אני מציע לו שישמע את הסיפור המרגש של חצקלה מפי המזמר הרב שמואל גריינמן ,
ואני מבטיח לו שהאלול שלו ישתנה מהקצה לקצה עד חיבור ממשי לטאטע ,
מצרף
 

חברים מקוונים לאחרונה

משתמשים שצופים באשכול הזה

חזור
חלק עליון