ידוע החזו"א שכותב שהגר"א נחשב כאחד הראשונים,
אך ראיתי ב"אמת ליעקב" של הגר"י קמינצקי זצ"ל על נ"ך, שכותב שודאי אין הגר"א כאחד הראשונים, הרמב"ן, הרשב"א וכדו'.
ועיקר דברי החזו"א הנ"ל הם לומר שאין להתפלא שהגר"א חולק לפעמים על הראשונים, אבל לכאו' זה בלא"ה אין בזה פליאה כולי האי, שהרי מצינו עוד אחרונים שהלכו בדרך זו כידוע, השאג"א, הפר"ח ועוד, גם בלי שנאמר שהם כראשונים
ולכאו' נראה, שמבחינת כללי הלכה ופסיקה ודאי לא מתייחסים לגר"א כראשון ממש, שהרי לא עלה על דעת אף אחד לדחות דברי מג"א או ש"ך, מכח טענה שאם היו המג"א או הש"ך רואים דברי הגר"א ודאי היו חוזרים בהם, כמו שאומרים לגבי דעת גאון או ראשון שלא היתה ידועה, כמבואר בחו"מ סימן כ"ה.
ידועים דברי הגר"ח מוולאז'ין, "אולי כהרשב"א, אולי כרמב"ן" (דהיינו, לא יותר. אבל מאיד"ג, גם לא פחות..).
ההתייחסות לגר"א כאחד מן הראשונים הוא בשני נקודות. 1. יש לו כוח לחלוק על ראשונים. 2. יש לו את הסמכות של הראשונים בדור הזה. דהיינו שמה שהגר"א פסק [בלא מחלוקת עם ראשונים], אנו מחויבים לפסק שלו כמו שאנו מחויבים לפסק של הראשונים.
ויש לחדד, שתי הנקודות לא מתייחסות לגדולתו הנוראה, זה נידון בפנ"ע. האם הגר"א הגיע לגדולתם של הראשונים, ועל זה התייחס הגר"ח תלמידו ואמר [אם אמר... יש הרבה גרסאות וערעורים] "אולי כרמב"ן אולי כרשב"א", דהיינו לא יותר ואולי פחות, -דלא כמש"כ
@חד מבתראי, ופשוט.
ואמנם שהדברים פשוטים, אביא כמה ציטטות.
חזו"א או"ח סי' יג מכתב ב, "וכש"כ אם יצא מפי הגר"א שהוא כאחד מן הראשונים,
אשר ניתן לו רשות לחלוק על הראשונים".
ובאגרותיו איגרת לב, "נחזור לשיטת הגר"א, והנה גם בזה מתייחס בספרו בקרירות יתירה, אנו מתייחסים להגר"א בשורה של משה רבינו ע"ה, עזרא ע"ה, רבנו הקדוש, רב אשי, הרמב"ם, הגר"א,
שנתגלה תורה על ידו כקדוש מעותד לכך, שהאיר במה שלא הואר עד שבא ונטל חלקו, והוא נחשב כאחד מן הראשונים, ולכן חולק עליהם בכמה מקומות בתוקף עוז, וגם על הרי"ף והרמב"ם הוא חולק, ומדרגתו ברוח הקודש בחסידותו ובגודל תבונתו וביגיעתו ובבקיאותו בעיון העמוק בכל התורה המצויה עתה בידינו, אי אפשר כלל לצייר את אפשרותם".
להדיא שההתייחסות כאן היא בשתי הנקודות הנ"ל, יש בכוחו לחלוק על ראשונים. ונתגלה בתורתו מה שלא הואר עד שבא ונטל חלקו, והיינו שלכך יש לו חלק בתורה כראשונים, והיינו סמכותו בהלכה.
אגב, החיי אדם בהקדמתו כתב "הוא היה עיר וקדיש כאחד מן הראשונים".
ורבי ישראל ליפשיץ בעל התפארת ישראל על המשניות כתב בהסכמתו לביאור הגר"א חו"מ, "חידושי מרנא ורבנא קדישא, ריווי' כמלאך ד"צ רשכבה"ג החסיד רבנו אליהו ווילנא זצוק"ל, אשר לפניו תכרע כל ברך תופסי התורה עליא ואתכליא, ולא לחינם נקרא בכל תפוצות ישראל בשם הגאון סתם, כאילו נפק בת קלא, כי אמת נכון הדבר, דמה היה שהיה כבר חד בדרא מגאוני קמאי,
וכל הישוב כולו יושב תחת כוכב א' כזה שעולה רק אחת לאלף שנה, ורק פעם אחת נפל מרקיע, ונתמלא כל העולם כולו אורה זו תורה, וכלן אשרי הדור שחמה זו זרחה בימיהם עליהם... כי כולנו תלמידיו אנחנו, ומימיו אנחנו שותים, ממעין היוצא מבית ק"ק, ובטובו חיינו, כי אנהרינהו לעיינין בכמה מילי מעלייתא, יום ליום יחוה דעת, אולם אם כבר מלאה כל הארץ דעה בחידושיו הרבים, רבים שתו, בפירושיו על משניות הקדושה, והכל מקצועות התורה, לא הניח דבר גדול וקטון, שלא עשה לו שם שם יד הפלא פלאות נוראות, כי כל דבריו כגחלי אש, וככסף מזוקק שבעתיים מאור החמה".
