• דִּרְשׁוּ ה׳ בְּהִמָּצְאוֹ
    עשרת ימי תשובה
    פורום אוצר התורה
סתם ידיעה, שהמשנ"ב פסק דלא כהגרש"ש בזה. דבסימן תמח ס"ק כד לגבי מכירת חמץ לנכרי כתב: "ודע עוד דהסכימו האחרונים דהוא הדין שאסור לומר לעכו"ם אני מוכר לך החמץ על מנת שתחזיקהו לעצמך ולא תמכור לאדם אחר חוץ ממני, דכיון דבלשון תנאי הוא, כשיעבור העכו"ם וימכרנו לאדם אחר תיבטל המכירה למפרע ונמצא שלא היה החמץ קנוי לעכו"ם מעולם וחיישינן שמא ימכרנו ויעבור הישראל על בל יראה".
והנה לכאורה מכירת הנכרי לאחר לא תחול לעולם, דאם באמת יעבור על התנאי וימכרנו לאחר, הרי בטלה מכירת הישראל לגוי, וממילא מכירת הגוי לאחר ג"כ אינה חלה דהחמץ אינו שלו, ואם כל חלות שאם תחול לא תחול - אינה חלה, לעולם הנכרי אינו יכול למכור לאחר. וחזינן דדעת המ"ב להלכה שגם חלות שאם תחול לא תחול - חלה.
זהה באמת קושיא גדולה ממה שמצינו כן בדברי הראשונים כדין הנ"ל,
בגמ' ב"ב קלז: מתנה ע"מ להחזיר לגבי אתרוג אם החזירו יצא ואם לאו לא יצא,
וברשב"ם אם לאו כגון שאכלו או מכרו וכו', והיינו שבמכירה הוא סותר את התנאי וממילא לא הוי שלו ולא יצא בזה.
ולכאו' צ"ב כנ"ל הרי עד כמה שימכור זה לא שלו ולא יחול המכר וממילא ישאר שלו ומדוע לא יצא יד"ח,
ובפשוטו אפ"ל שבכוונת הנותן הוא עצם מה שמעמיד למכירה כנגד דעתו, וא"כ ה"נ לעיל ודחוק.

ואולי יש לחלק בין מקום שמקדש ע"מ שלא יהיה שאר וכו' שאם יחולו הם יתבטלו כיון שהיה תנאי על המעשה שמחייבם שלא יחייבם,
וא"כ לעולם מעשה שמחייב תוצאה שנעשה בתנאי שלא יביא את התוצאה אכן התוצאה מתבטלת ולא מתחילה,
אבל כאן היה מתנה על תנאי וכעת הוא מוכר והמכר חל ויש סיבה צדדית שממילא מתבטל המכר.
א"כ כל כה"ג אמרי' שהמכר חל וממילא לא הוי שלו וממילא המכר מתבטל אבל לעולם זה חוזר לנותן,
ויל"ע עוד בזה.
 
זהה באמת קושיא גדולה ממה שמצינו כן בדברי הראשונים כדין הנ"ל,
בגמ' ב"ב קלז: מתנה ע"מ להחזיר לגבי אתרוג אם החזירו יצא ואם לאו לא יצא,
וברשב"ם אם לאו כגון שאכלו או מכרו וכו', והיינו שבמכירה הוא סותר את התנאי וממילא לא הוי שלו ולא יצא בזה.
ולכאו' צ"ב כנ"ל הרי עד כמה שימכור זה לא שלו ולא יחול המכר וממילא ישאר שלו ומדוע לא יצא יד"ח,
ובפשוטו אפ"ל שבכוונת הנותן הוא עצם מה שמעמיד למכירה כנגד דעתו, וא"כ ה"נ לעיל ודחוק.

ואולי יש לחלק בין מקום שמקדש ע"מ שלא יהיה שאר וכו' שאם יחולו הם יתבטלו כיון שהיה תנאי על המעשה שמחייבם שלא יחייבם,
וא"כ לעולם מעשה שמחייב תוצאה שנעשה בתנאי שלא יביא את התוצאה אכן התוצאה מתבטלת ולא מתחילה,
אבל כאן היה מתנה על תנאי וכעת הוא מוכר והמכר חל ויש סיבה צדדית שממילא מתבטל המכר.
א"כ כל כה"ג אמרי' שהמכר חל וממילא לא הוי שלו וממילא המכר מתבטל אבל לעולם זה חוזר לנותן,
ויל"ע עוד בזה.
הגרש"ש מבאר בדבריו את דברי התוס' בגיטין פג. שהקשו על מה שאמרו שם דהמגרש את האשה ע"מ שלא תנשא לפלוני ועמדה ונשאת נמצא גט בטל וכו' עיי"ש, והקשו תוס' וא"ת והלא אין נישואין חלין שהרי אסורה עליו משום איסור אשת איש (עיי"ש שתי' דמיירי שנשאת לאחר מיתת המגרש), וביאר הגרש"ש קושייתם דכיון דהנישואין לעולם לא יחולו לא נחשב שעברה על התנאי.
אמנם הרמב"ן שם כ' וז"ל וא"ק כיון שהותרה אצלו בזנות אם עברה ונשאת לזה שנאסרה עליו כיון דלאו נישואין הוו דנמצ' גט בטל אשתכח דזנות בעלמ' הוא ולא בטיל גיטא. וראיתי בתוספ' שמפרש כשנשאת לו לאחר מיתת הבעל ונמצ' גט בטל ובניה מן השני שבחיי הבעל ממזרים ולי לא נראה כן אלא כל שנשאת לו דרך נשואין בטל הגט דהכי משמע תנאה. ועוד ממה נפשך כשהיא נשאת לזה שנאסרה עליו א"ת עברה על התנאי אין כאן נשואין א"ת לא עברה על התנאי א"כ הגט אינו בטל ומגורשת היא אף לזה וא"א לבטל נשואין של זה יותר משל אחרים וש"מ שהאומר לחבירו שדי נתונה לך ע"מ שלא תתנהו לפלוני ונתן לו בדרך קנין בטלה מתנה ושדה חוזרת לבעלים הראשונים.
תי' ראשון כמו שכ' מתחילה, ותי' הב' אולי יש ליישב דברי הגרש"ש במקצת עם דבריו כמו שכתבת לחלק.
 
תנאו בטל כי הוא כנגד דין תורה כי בתנאי הוא אומר שלא יהיה שאר כסות ועונה ואין לך סתירה גדולה מזו.
העקירה בעקיפין לא שייכת בשום צורה למה שתנאו בטל.
לפי דבריך, אדם שקידש את לאה בתנאי שכשיקדש אח"כ את רחל לא יחול בקידושי רחל חיוב שאר וכסות, אפי' אם קידש אח"כ את רחל קידושי לאה קיימים.
 
לפי דבריך, אדם שקידש את לאה בתנאי שכשיקדש אח"כ את רחל לא יחול בקידושי רחל חיוב שאר וכסות, אפי' אם קידש אח"כ את רחל קידושי לאה קיימים.
ודאי שכן הוא הדין כיון שהוא מתנה עמש"כ בתורה,
אלא שיתכן שאולי מתנה עמש"כ בתורה הוא רק בכמה שהוא דבר תורה בגוף המעשה, ועיין
 
מתנה עמש"כ בתורה הוא שמעמיד מעשה ועושה תנאי שתולה את המעשה האם יחול דין תורה או לא,
וע"ז נאמר שאין משמעות לתליה בדין תורה והתנאי בטל, וממילא המעשה חל בצורה גמורה.
ממש לא, מתנה על מה שכתוב בתורה פי' שבדין מסוים שהתורה אומרת א הוא תובע בתנאו ב, גם סילוק נחשב תנאי על מה שכתוב בתורה (כתובות פד.), וגם האומר בני פלוני לא יירשני (ב"ב קכו:).
 
נודעת הקושיא דכל סוטה תוכל לפגל את מנחתה בשביל שהמים לא יבדקו אותה, למ"ד שהבעלים ג"כ יכולים לפגל קרבנם (זבחים מ"ז), והרי האשה היא בעלת הקרבן.
והאחיעזר (שו"ת ח"ד סימן צד) תירץ: "דבאמת הא הבעל מביא מנחתה ורק שהוא מקנה להאשה, וכיון דלפגל ולפסול בודאי לא הקנה לה, א"כ אם תפגל בטלה ההקנאה שהקנה לה הבעל ושוב אין פיגולה פיגול, ובכה"ג הקנין חל והפיגול אינו חל וכמו שמצינו בגיטין דפ"ג שם לענין ע"מ שלא תנשאי לפלוני עיי"ש". רק העיר אח"כ דתירוץ זה תלוי באמת במחלוקת ראשונים כמו שהראה הרב @נסכא דר' אבא.
היסוד הזה לא נאמר ומתאים רק לגבי "חלויות"? לכאורה פיגול זה לא "חלות" אלא מחשבה הפוסלת, ולא יהיה כאן אלא גלגל החוזר, שאחרי הפיגול הקנין בטל, וממילא הפיגול לא פיגול, ושוב חל הקנאת הבעל וחוזר חלילה?
 

חברים מקוונים לאחרונה

משתמשים שצופים באשכול הזה

חזור
חלק עליון