- הודעות
- 609
- תודות
- 2,286
- נקודות
- 315
זה טבע האדם, וכבר אמרו חז"ל אדם קרוב אצל עצמו.
ובאמת צריך להתפלל גם על הבנים של השכן.
בנוסף למה שכתב @אור זרוע לצדיק.
צריך לזכור שבניך הם אצליך כפקדון שתחנכם לתורה ומצוות.
ולכן גם יותר ראוי שתתפלל עליהם מכורח תפקידך.
ולא בגלל שיעשו לי נחת רוח.
כי אז זה באמת אגואיזם - על אף שזה טבע האדם.
(טבע האדם להיות אגואיסט).
צריך לזכור שבניך הם אצליך כפקדון שתחנכם לתורה ומצוות.
ולכן גם יותר ראוי שתתפלל עליהם מכורח תפקידך.
ולא בגלל שיעשו לי נחת רוח.
כי אז זה באמת אגואיזם - על אף שזה טבע האדם.
(טבע האדם להיות אגואיסט).
ביהדות לא קוראים לזה אגואיזם
אלא קרבת ה' בטבע האדם האדם מחובר לאברים שלו ובהם ילדיו וכך הוא יכול להתחבר לבורא עולם.
מי שיכול להתחבר לבורא עולם ע"י ילדי חברו שיעשה זאת למה לא.
(ודאי אי נימא שעניין התפילה היא קרבת ה' אך אף אי לא נימא כן ודאי וודאי שאדם מצפה מרעהו שיבקש עבור עצמו שבלאו הכי הוא נראה כאגואיסט שחושב שהוא מסתדר לבד)
אלא קרבת ה' בטבע האדם האדם מחובר לאברים שלו ובהם ילדיו וכך הוא יכול להתחבר לבורא עולם.
מי שיכול להתחבר לבורא עולם ע"י ילדי חברו שיעשה זאת למה לא.
(ודאי אי נימא שעניין התפילה היא קרבת ה' אך אף אי לא נימא כן ודאי וודאי שאדם מצפה מרעהו שיבקש עבור עצמו שבלאו הכי הוא נראה כאגואיסט שחושב שהוא מסתדר לבד)
קוראים לזה גאוה...
לדעתי עבודת ה' כמש"כ.
תלמוד בבלי מסכת יבמות דף סב עמוד ב
"האוהב את שכיניו, והמקרב את קרוביו ... עליו הכתוב אומר אז תקרא וה' יענה תשוע ויאמר הנני".
כלומר, מקרב את קרוביו זה דבר שחז"ל משבחים.
אגואיזם הוא פסול כשאדם דואג רק למה שנוגע לו.
אך כשהוא דואג יותר למה שנוגע לו, זה טבעו של עולם.
ואין אומרים שאדם השלם לא יהא נוגע בעדות קרובו.
"האוהב את שכיניו, והמקרב את קרוביו ... עליו הכתוב אומר אז תקרא וה' יענה תשוע ויאמר הנני".
כלומר, מקרב את קרוביו זה דבר שחז"ל משבחים.
אגואיזם הוא פסול כשאדם דואג רק למה שנוגע לו.
אך כשהוא דואג יותר למה שנוגע לו, זה טבעו של עולם.
ואין אומרים שאדם השלם לא יהא נוגע בעדות קרובו.
חיבור כן.
דהיינו שלא יעשה אחד בפה ואחד בלב.
ומכיון שאדם קרוב אצל עצמו מצד הטבע, אם יעבוד על כל העולם ועל עצמו שהוא נקי מנגיעות אישיות, אז אדם כזה לא איתנו - אולי צריך לאשפז אותו, במקרים מסוימים...
אבל ודאי וודאי שיש דרישה כמה שפחות לחשוב על עצמי אלא לדאוג לעם ישראל בשוה.
וידועים בזה דברי ה'אהבת שלום' בטעם למה אמרו חז"ל עניי עירך קודמין וכו', דמדייק בלשון 'קודמין' שע"י כך תיתן לכל אחד, אלא שידעו חז"ל שקשה לאדם להוציא מכספו שטרח עליה ולתתו לרעהו, לפיכך טיכסו עצה שיתן קודם לקרוביו בכדי שיתרגל לתת וזהו לשון 'קודמין'.
כך אפ"ל בנ"ד, שוודאי צריך להיות מחובר.
אבל בד בבד תשתדל גם להתחבר לכל הבנים של ה'.
שהדאגה יהיה לש"ש, ולא להנאת עצמו, ובזה אין נפק"מ בין בניו לבניו של שכנו.
צודק במאאה אחוז (לדעתי) וזה ודאי דרגה נדרשת אך גבוהה להרבה בני אדם
- הודעות
- 621
- תודות
- 3,103
- נקודות
- 317
בעיקרון התשובה היא כמו שכבר נאמר כאן:
אבל רק אחדד מעט. בעצם, מדוע פותח האשכול מתמקד רק בבנים של האדם ולא באדם עצמו? הרי את אותה שאלה בדיוק אפשר לשאול מדוע האדם מתפלל על עצמו ולא על כולם יחד? ומדוע הרבה תפילו נאמרות בלשון יחיד? (ואע"פ שאמרו חז"ל (ברכות ל,א) 'לישתף איניש נפשיה בהדי צבורא' ותפילה הנאמרת על כלל רצויה יותר, אך ברש"י שם מבואר כי הטעם הוא כי כך נשמעת התפילה יותר).
אבל הענין הוא כי באמת התורה ניתנה באופן שיש בה צורת קיום לשמה ושלא לשמה, ובודאי כמו שכתב הרב @א. ל.
ובודאי שגם אדם שיש לו אגו והוא מתמקד בעוה"ב שלו, או בתועלת שתצא לו מעבודת ה' הוא עובד ה' האהוב לפניו, ולעולם יעסוק אדם וכו', ולכן אי אפשר לומר שזה דבר פסול, עם זאת ברור שאדם שעובד לשם שמים, תפקידו לצאת מתוך המסגרת של עצמו לעבוד למען גדולת שם ה' ומלכותו בעולם. אבל עם זאת, דבר ברור כי גם האדם המתרומם למעלת העשייה לשם שמים, וכל חייו סובבים רק סביב מלכות ה' וכבודו, אין ספק כי רצון ה' מאיתו כי יקח אחריות עיקרית על עצמו, כי 'אם אין אני לי מי לי' ורצון הבורא כי ישקיע האדם את עיקר עמלו בתיקון עצמו, ועל כן הכניסו לגוף מסוים, ובדיוק מטעם זה גם שלח לו בנים מסוימים, ועליהם אמורה להיות עיקר אחריותו, וכדברי הגמרא שציין הרב @ש. הסופר
ובין אדם שעדיין שקוע בעצמו, שהוא אהוב לפני הבורא למרות שעדיין לא הגיעה למעלת ה'לשמה' ובין העובד השלם, ברור ששניהם צריכים לקחת אחריות על גופם ולמען זה הם נשלחו לעולם, ואוי לו למי שמניח את עצמו ושוכח את אחריותו העיקרית לבניו, והולך להועיל לאחרים, ודבר זה הוא גם מצד הטבע, שהתועלת שיכול האב להביא לבניו, ולעצמו, גדולים הרבה יותר ממה שיוכל להועיל למישהו אחר שהוא אינו מכירו די הצורך.
וממילא גם דברי הגמרא על 'לישתף איניש נפשיה בהדי ציבורא' מקבלת שני פירושים, ברמה הנמוכה, כפשטות רש"י, בשביל שתתפילתו תתקבל, וברמה הגבוהה זה כי כך תועיל תפילתו יותר, והוא ישלים את האחריות שלו כלפי הבורא לדאוג לגופים שהקב"ה נתן תחת אחריותו.
כשהתורה מצווה לאהוב את כל אחד מישראל, כתב התורה: ואהבת לרעך כמוך. דהיינו מקודם צריך לאהוב את עצמו, ובאותה מדה לאהוב את כל איש ישראלי. והאר"י ביאור הטעם כי כל נשמת ישראל המה קומה שלימה, וכמו שהאדם אוהב את היד שלו, כן צריך לאהוב את כל ישראל. ויכולין לתמוה ולמה צריכים לאהוב את עצמו, זהו אנכיות ומדות רעות? לא ולא כן הוא סברת התורה, ומדה טובה היא לאהוב את עצמו. ומי ששונא את עצמו הרי הוא חולה נפש וילך להתרפא.
וכן הוא לגבי בניו של אדם, בניו של אדם המה כמו האדם עצמו, ובפסוק כתיב: כרחם אב על בנים כן תרחם וגו'. ואנו יאמרו בקרוב: אם כבנים אם כעבדים. וכשאנו רוצים לבאר את הקירבה שלנו אל השי"ת אנו אומרים אנו בניך ואתה אבינו, כי יש סברה הגיונית שמקורה ממדות טובות, שהאב אוהב את בניו יותר משאר הילדים.
ובמשנה ברורה מרחיב בהחוב של האבות להתפלל על הצלחת בניהם.
הכלל בזה: אגואיסט זהו חולה נפש, והאוהב את עצמו ואת בניו ביותר כטבע האב לרחם על בניו הוא בריא נפש.
וכן הוא לגבי בניו של אדם, בניו של אדם המה כמו האדם עצמו, ובפסוק כתיב: כרחם אב על בנים כן תרחם וגו'. ואנו יאמרו בקרוב: אם כבנים אם כעבדים. וכשאנו רוצים לבאר את הקירבה שלנו אל השי"ת אנו אומרים אנו בניך ואתה אבינו, כי יש סברה הגיונית שמקורה ממדות טובות, שהאב אוהב את בניו יותר משאר הילדים.
ובמשנה ברורה מרחיב בהחוב של האבות להתפלל על הצלחת בניהם.
הכלל בזה: אגואיסט זהו חולה נפש, והאוהב את עצמו ואת בניו ביותר כטבע האב לרחם על בניו הוא בריא נפש.
מי אמר שאגואיזם זה דבר פסול???
אף אדם לא היה דואג לעצמו אם הוא לא היה אגואיסט.
מרן הגרב"ד פוברסקי רגיל לומר כי בעל לאישתו חייב להיות אגואיסט בשבילה,
אגואיסט זו תכונה טובה מאוד, כשהיא במינון הנכון.
יש ווארט קוצקאי על זה, איך יתכן שנאהב את חברינו כמונו ממש? - אלא תאהב את עצמך קצת פחות...
יש בזה עומק, כי מי שהוא נחיתי לא מפסיק לחשוב על עצמו, ורק מי שיש לו נפש בריאה מסוגל לאהוב את עצמו פחות.
כרחם אב על בנים.
זו הבקשה שאנחנו מבקשים מהי"ת.
כי זה הטבע שהי"ת טבע בעולם לזכות ולחובה.
כמו שעל הבן שלי יש יותר חובה ואחריות
פוקד עוון אבות על בנים.
אז גם קרבה וחיבור יותר
אני כבר לא יודע מה להגיב לך, כי שוב נכנס למחלו' חסידות והתנגדות.
ובכל זאת, לתרי"ג מצוות ולימוד התורה ישנם מטרה, לדבוק בה', ככל שאנו יותר דבקים בה' - אנחנו פחות אגואיסטים כי האגו שלנו נמחק.
בספרי החסידות זה מוזכר כעניין גדלות הבורא ושפלות עצמו, שהם כשני צדדי מטבע, או זה או זה!
מה הקשר?
בוודאי המטרה שלנו להיות דבוקים בה' וזה מוסכם על כלל העדות החוגים והמגזרים.
השאלה היא איך מגיעים למטרה זו.
וכנודע מאמר חז"ל שחייב אדם לומר בשבילי נברא העולם.
לכל אדם בפ"ע יש לו תפקיד יחודי וחלק מהתפקיד היחודי זה גם ילדים יחודיים שנמצאים בתחום אחריותו הבלעדית.
וברור שהי"ת נתן את הטבע הזה שהאב יהיה קרוב יותר אל בנו על פני שאר האנשים בשביל לממש את תפקידו היחודי בצורה מושלמת.
ואהבת ישראל?
ואהבת אישתו?
יעויין בהקדמת השערי יושר שמדת אהבת עצמו היא רצויה בעיני הקב"ה, אלא שבהמשך דבריו מוסיף שההולך עפ"י דרכי התורה ה"אני" שלו כולל את כל עם ישראל. עיין שם באריכות ותרוה נחת.
ולעצם השאלה הרי יפה תפלת החולה על עצמו וממהרת להתקבל כמובא ברש"י בראשית פרק כא' פסוק יז, ובפשטות הטעם מפני שמתפלל מכל לבו ולכן ה"ה בילדיו וכו'.
- הודעות
- 2,391
- פוסט השבוע
- 1
- תודות
- 8,360
- נקודות
- 525
דברו ע"כ כאן בכמה אשכולות,
המושג לאהוב הוא להתאחד עם השני,
והרי זה תרתי דסתרי, אם להתאחד אז זה לא השני?
וזה ציווי התורה ואהבת לרעך כמוך,
אדם לא יכול לאהוב אחר שחוץ ממנו,
אלא כיון שכל כלל ישראל קומה שלמה,
א"כ הוא חלק ממך, ועי"כ אפשר לצוות לאהוב את השני,
ולכן הצווי הוא ואהבת כמוך, שא"א לאהוב באופן אחר.
חברים מקוונים לאחרונה
- AVRAHAM
- MMH
- א אלף
- א. ל.
- אארי במסתרים
- אבקש
- אברך 11
- אברך מעמיק
- אברך משי
- אברך קלאסי
- אדרת
- אהרון. כהן. חיים. סופר. מומחה.
- אהרן הירש
- אוֹצֶר המפתחות
- אוצר הדורות
- אור זרוע לצדיק
- אחד התלמידים
- אחד מארץ
- איישר חילי
- אילת השחר
- איסר האטלקי
- איש אמת
- איש חסיד היה
- איש יהודי
- איש פשוט מאוד
- איש תורה
- איתי טנא
- אך טוב וחסד
- אל'יהו
- אלי אילני
- אליהו נחמן
- אם היו
- אמר הקטן
- אמר ליה
- אמרי פי
- אני יודע
- אנשיל
- אספן עתיקות
- ארז בלבנון
- ארצישראל
- אשרינו מה טוב חלקנו
- בדליג
- בור סוד
- בינה לעתים
- בית תפילה
- בלוגר
- בליש
- במחשבה תחילה
- בן אליהו
- בן יוסף
- בן עזאי
- בן פטורא
- בן תורה
- בעל דבר
- בעל החלומות
- בצלצלי שמע
- גברא זוטרא
- גוב האריות
- גלרשטיין
- גפטון
- ד. ח.
- דברי התלמיד
- דובר ארמית
- דוד בן ישי
- דוד המלך
- דעת
- דרשני
- האיש השרוי בשמחה
- החושב
- החפץ חיים
- היא אוצרו
- היגיון התורה
- הלכה בפרשה
- המכיר את מקומו
- הנעלם שבמשה
- הנשר
- העמל
- הצעיר שבחבורה
- הרב מרודוש
- השוקד
- השר מקוצי
- והב בסופה
- ולא כלום
- ונחנו מה
- זאת קומתך
- זושא
- חזקי
- חידודא
- חיים ארוכים
- חיינו
- חיל
- חכמתא
- חסידישער יונגרמאן
- חקר הלכה
- טביה
- טענו בחיטים והודה לו בחיטים
- טרידא
- י הירשזאהן
- יאר
- יהודי מא"י
- יהודי פנימי
- יהודי פשוט ממש
- יהודלה
- יואל אלחנן
- יואל שילה
- יונתןקבסה
- יורנו בדרך
- יושב אהל
- ימה של תורה
- ימינו תחבקיני
- יעקב 5
- יצחק א
- יצחק ב.
- יצחקוב
- ירא שמים
- ירושלמי יונגרמאן
- יש לחקור
- יש קונה עולמו
- ישי נוי
- ישעיהו מנחלת דן
- ישראל אדלר
- ישראל מאיר מליק
- ישרע'ס
- כה עשו חכמינו
- כללים
- כמוצא שלל רב
- כתבי תורה
- ל.מ.
- לי נראה
- למה זה תשאל לשמי?
- מאגר התורני אוצ' התורה
- מאריס01
- מביט
- מה ידידות
- מוישי שטיין
- מוליך ומביא
- מי ישורנו
- מיט א שמייכל
- מילין יקירין
- מילתא בטעמא
- מיני
- מכנדבי
- מלפני אוריאל
- ממוני גבך
- ממזרח שמש
- מנגו
- מנוח
- מעצב
- מרכבות פרעה
- מרכז
- משה אוהב תורה
- משה ד.
- משה נ
- משה6
- משתדל לעשות רצון ה'
- מתקרב
- נאמן
- נאמן האוצר
- נדיב לב
- נהנה מקושיא טובה
- נהר מעדן
- נוח לבריות
- נוסקה
- נחום
- נחמד-לפי
- נחמן ל.
- נפשי חמדה
- נקודה טובה
- עבד ה'
- עבדא דקב"ה
- עבדא דקודשא בריך הוא
- עוזי ומגני
- עמך
- ענף מעצי היער
- ענף עץ
- פארענצ'עס
- פותח שערים
- פי אביעה
- פלוריש
- פנחס נחום
- פנחס ע
- פרידנזון
- צמא דעת
- צריך ביאור
- קהלת בניהו
- קטן
- קטנטן
- קלמן
- קרית מלך
- קרנש
- ראם
- רב בת״ת
- רוצה לדעת תורה קדושה
- רחמים
- רפאל העכט
- רפאל ממודיעין
- ש.פ.ה
- שאינו יודע לשאול
- שואף גבוה
- שוכן אהל
- שומע כעונה
- שלום23
- שמואל הקטן
- שמחנו
- שמעון הגלילי
- תלמיד חכמי הדור
- תשב"ר
- תתאה גבר