בכל השנה צריך לחיות מתוך יראה ופחד מה', ועל כל פנים בחודש אלול, שתוקעין בשופר בכל יום, צריכין לירא ולפחוד. אבל אין זה תימה חדשה על המון עם שאינם חרדים ופוחדים בחודש אלול, אלא מצינו לתופעה זו כבר מלפנים בישראל שהיו מתמרמרים למה אין פוחדים, וכמו שכתב בספר אור המאיר לראש השנה וז"ל:
"והנה עתה בזמן הזה רבים הם עמי הארץ ואינם משגיחים עכ"ז וגם בחמשה עשר באב שהוא אחת מהנה זמן תשובות השנה לא ניכר על פניהם מורא שמים ותוספת עבודה כאשר ראו עיני ולא זר בימים הראשונים בבואם עתים הללו כל או"א מהמתקדשים ומטהרים להכניס צוארם בעבודת אדוניהם ומלאה לבם לגשת ולקרב לתורתו ולעבודתו יתברך היה ניכר על פניהם יראת הבורא ברוך הוא ומוראם וחיתתם מוטלת על הבריות לא כן עתה איש לדרכו פנה ויפנו אליו יתברך עורף ולא פנים ואוי לאותה בושה וכלימה נוסף. על זה אפילו בר"ח אלול שאז נאמר ארי"ה שאג מי לא יירא ובוודאי ראוי לכל איש הישראלי לגשת אל עבודת הקודש פנימה רק ביראת אלהים כל היום מימים האלו בפחד ומורא מהדר גאונו בקומו לשפוט את הארץ כ"ז נשכח מלוח לבם והנביא מכריז ואומר היתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו מוסב על ימי אלול שתקנו לתקוע שופר למפטיר את העם לתשובה ומתמיה הכתוב היתקע שופר בעיר ואעפ"כ והעם לא יחרדו ואף גם בזה לא שם עד ה' א"כ במה יחרדו את לבם לאביהם שבשמים ושתי רעות עשו כי מהראוי כל השנה כולה מראשית השנה עד אחרית השנה לירא את ה' הנכבד והנורא ועל כל פנים אם הסכיל עשות מראשית השנה ראוי ליחרד לבו בקרבו באחרית שנה בחודש אלול שמכריזין בקול שופר לעורר לבבות הישנים גם באלה לא שבו עד ה' כי לא ידעו ולא יבינו ויתפשו במזימות זו חשבו כל השנה גם עתה לא סרו ודוד המלך ע"ה אמר הללוהו בתקע שופר כלומר מזהירים על העתיד ואם נבער מכם דעת אותו יתברך כל השנה להללו ולשבחו בשירות ותשבחות עכ"פ הללוהו אותו ית' עתה בתקע שופר בחודש אלול שנשמע קול השופר לעורר לב הנרדמים בתשובה וראוי להתלהב לעבודת הבורא ב"ה ואיתא בתיקונים בראשית יר"א שב"ת ונראה לרמז בדברי קדשו מלת שבת נוטריקון "תקעו "בחדש "שופר למפרע אותיות שב"ת וזהו בראשית כלומר מהראוי היתה לירא מלפניו יתברך מאז ומקדם מראשית השנה כמאמרם ז"ל בראשית ברא אלהים בשביל היראה הנקרא' ראשית ולכל הפחות יר"א שב"ת באחרית השנה חודש אלול שתוקעין בו שופר וזהו "תקעו "בחדש "שופר וכאמור."
מי שבורח מן המציאות של הפחד של אלול באמתלא שהוא חי עם הרגש אהבה בעבודת הבורא, והוא מניח עצמו רק בענין האני לדודי, והוא אוהב מאוד את עבודת אלול, וממש מרגיש את קרבות אלקים, ולכן אין הוא עובד את ה' בפחד, כל זה הוא עבודת מרומה ושוא, כי אם אין מתחילין עם יראה, גם אהבה אין לו, והכל הוא מרמה, ואת הקב"ה אי אפשר לרמות, אנשים אחרים אסור לרמות, ורק את עצמו אפשר לרמות, ומה בצע לרמות אדם טיפש כעצמו?!
פוק חזי מה הבעש"ט כותב:
"יראה הוא השער לאהבה, ואם אינו בהשער שהוא יראה, איך אפשר לו להיות באהבה, ומי שהוא כהנ"ל אינו אפילו עבד, ומכל שכן שאינו במדרגה ההוא שתפול עליו יראה, ואין הוא עובד עבדות הראוי ליהודי כלל, שאינו עובד השם יתברך רק מצות אנשים מלומדה, והוא מרמה בעצמו שהוא עובד את השם יתברך ועובדו בשמחה, ואין זו רק שמחה של הוללות, על כן ישוב אל ה' בכל לבו ובכל נפשו".
ואכן, היראה שבחודש אלול, והיראת שמים בכל השנה כולה, אינו פחד שמעמיד את האדם מעבודת בוראו, אלא אדרבה זה משמחו, והוא שמח שמגיע אליו היראה. ומי שירא מחודש אלול, ומפחד כמו מן הארי וחיה טורפת, זה סימן שעדיין לא הגיע להיראה הנכונה, ולא זו היראה אשר ה' אלקיך שואל מעמך, וכמו שמסביר התפארת שלמה מרדומסק במתק לשונו בכתב יד קדשו:
"ובכן צדיקים יראו וישמחו. נקדים הפ' וייראו העם וכו' אז ישיר. דהנה כתיב עבדו את ד' בשמחה. וכתיב עבדו את ד' ביראה וגילו ברעדה. והקשה בזוהר הקדוש (פ' אחרי דף נ"ו) דהני קראי קשיין אהדדי ע"ש תרוצו. וע' פנים לתורה. דהנה בס' כתר שם טוב מביא קושי' בשם הראשונים דמאי מעליותא ממדת היראה הלא גם מחי' מארי ודוב או מאדם רע ג"כ יש לו פחד ומה נ"ר בא להבורא ב"ה במה שאנו יראים ממנו יראת העונש ואין זה מעלה להבורא ב"ה שכמה יראות מצינו כה"ג מבריאות משונות או מפרא אדם. אך האמת הוא כן דשאר יראות מאימת בו"ד האדם מצפה שיברח מן היראה זו ומטמין עצמו מיראה זו וצער הוא לו אם יבא יראה זו לפניו ומכ"ש שאין לו שמחה אם יראה החיצונית תחת פניו אבל היראה מחמת הבורא ב"ה אדם מצפה ליראה זו כדאי' במד"ר אמר הקב"ה לדוד חיים את בעי צפה ליראה שנאמר יראת ד' תוסיף ימים. נמצא דמצות יראת שמים הוא לצפות שיבוא לו י"ש ואדם כשר כאשר יגיע לידי יראת שמים יש לו מיד שמחה בצידו שמקיים מצות יראת שמים. ומיושב הני תרי קראי עבדו את ד' בשמחה. עבדו את ד' ביראה. וזהו ג"כ וייראו העם כו' אז ישיר. שעי"ז הדבר בעצמו אמרו שירה. וכן ג"כ הפי'. ובכן צדיקים יראו וישמחו. עד"ז שמחו מה שיראו: (מכי"ק)".
תכליתו של חודש אלול, הוא שלא יחיה האדם בפחד לבד, אלא יעשה איזה דבר עם הפחד, דהיינו להתפלל ולבקש רחמים מה', כדרך לעולם יקדים אדם תפילה לצרה, ולכן לא יעמיד האדם את עצמו מתוך פחד, וזהו. אלא יקח את התהלים ויתפלל כמו שנהגו מקדמת דנא, ויגיע ליום הדין בראש השנה בבטחון בה' שימתוק לו השנה טובה ומתוקה, כמו שכתב הצדקת הצדיק אות קסט:
"כאשר נופל על אדם פחד מאיזה דבר אז תיכף יבקש רחמים להנצל מזה כי לכך עוררוהו מן השמים בפחד זה כמשאז"ל (סנהדרין מד:) לעולם יקדים אדם תפלה לצרה ומנין יודע קודם מן הצרה ר"ל רק הש"י מעורר ע"י הפחד. כי יש דינא קשיא ר"ל שא"א להמתיק אחר צאתו לאויר העולם רק צריך להמתיקו בשורשו בעודו בבטן אמו. דמזל הוא השורש כידוע וכמ"ש במק"א ומזליה חזי מה שהוא בשורש עדיין ומיבעית. ובתפלה ממתיק בשורש עד שיצא אח"כ טוב [וזה ענין ימי אלול שהוא ל' יום לפני ר"ה שואלין ודורשין בענינו. דל' יום מקודם הוא זמן ההכנה. וידוע דר"ה נקרא היום הרת כו' שהוא המחשבה שעלה לברוא במדה"ד דהיינו סוף מעשה שהוא עת קץ ועוה"ב שאז יהי' יצחק ראש ההנהגה כנודע שיהי' כל מיני טובה בדין זה הי' במחשבה תחלה. ולהמתיק גם הדינים דמחשבה בשרשם שהוא עומק ראשית דמחשבה [שזהו הנקרא מזלא כמ"ש במק"א] מקדימים באלול להתפלל. ולהמתיק שם בעומק ראשית אין שייכות אף לרושם רע כלל כידוע. ולכן אמרו בס' יצירה דחודש אלול ביו"ד כידוע דברי רז"ל במנחות (כט:) ע"פ כי בי"ה וגו' עוה"ז בה' ולכך חודש ניסן שהוא כפי סוף הבריאה ומעשה עוה"ז בה' ועוה"ב בי' והי' ראוי להיות כן תשרי. אבל ידוע דהזמנים ישראל הוא דמקדשי להו והם קידשו לאלול בקדושה זו כי רצו להמתיק בשרשן ולכך אלול בי' והוא ע"ש המחשבה כנודע. ול' יום קודם היינו המחשבה לחשוב זו המחשבה שהמחשבה דבוקה בשרשה].
ונא אחי ורעי להתחזק עכ"פ בחודש אלול כפי שהורו לנו כל חכמי ישראל, ולנצל את הפחד מה שמרגישים, ולא להיות כבהמה בלי דעת, ולהתחיל בעבודה בראש השנה עצמה, כמו שמפרש בעבודת ישראל בדרך רמז במתק לשונו:
"עשר תעשר את כל תבואת זרעך. הנה אדמו"ר הצדיק מ"א זצ"ל פי' דרך רמז מ"ש חז"ל באחד באלול ר"ה למעשר בהמה. ר"א ור"ש אומרים בא' בתשרי. דאיתא בזו"הק דמעשר רומז ליראה כי י יראה כנודע. והנה דעת הת"ק מי שמתנהג כל השנה בדרך הכסילים רק בר"ח אלול הוא מתעורר לתשובה וליראת הש"י הוא כמו הבהמה שאין לו דעת אדם וז"ש בא' באלול ר"ה למעשר בהמה שאז מי שיש לו דעת בהמה מתעורר ליראה הנרמז במעשר כי מי שהוא בבחינת אדם ירא השי"ת כל השנה כולה ורבי אליעזר ורבי שמעון אומרים באחד בתשרי פי' שמי שמתעורר עכ"פ בר"ח אלול הוא גם כן בבחינ' אדם אבל מי שממתין עד באחד בתשרי והוא ר"ה יומא דדינא דכולי עלמא ואז רק משיג היראה. הוא מעשה בהמה כי עכ"פ צריך לדרוש שלשים יום קוד' ודפח"ח. וכן נפרש הפ' בענין זה דמהראוי עכ"פ בחודש אלול שיתעורר כל אדם בתשובה בכל יום ולהתחרט על עונותיו אשר עברו על ראשו ולהתמרמר עליהם".
הצלחה וכל טוב סלה.
