• דִּרְשׁוּ ה׳ בְּהִמָּצְאוֹ
    עשרת ימי תשובה
    פורום אוצר התורה

אימתי

משתמש ותיק
gemgemgemgem
פרסם מאמר
הודעות
650
תודות
2,349
נקודות
246
קשה לי, ואני יודע שאם התכונן לשניהם, לא הצליח
מה עדיף לחיות המלכה, להתכונן אליה כראוי, או שמא עדיף להתמקד בפחד מהדין ועומק המשפט, בונתנה תוקף...?

אני אישית בהסתכלות לעבר, ולמה יותר יש סיכוי גדול שאתחבר, זה להמלכה, אבל כאמור רוצה לשמוע מה דעת חו''ר ומה דעת רבותינו בענין?
 
קשה לי, ואני יודע שאם התכונן לשניהם, לא הצליח
מה עדיף לחיות המלכה, להתכונן אליה כראוי, או שמא עדיף להתמקד בפחד מהדין ועומק המשפט, בונתנה תוקף...?

אני אישית בהסתכלות לעבר, ולמה יותר יש סיכוי גדול שאתחבר, זה להמלכה, אבל כאמור רוצה לשמוע מה דעת חו''ר ומה דעת רבותינו בענין?
זה לא סותר בכלל, ושניהם לדבר אחד התכוונו.
 
קשה לי, ואני יודע שאם התכונן לשניהם, לא הצליח
מה עדיף לחיות המלכה, להתכונן אליה כראוי, או שמא עדיף להתמקד בפחד מהדין ועומק המשפט, בונתנה תוקף...?

אני אישית בהסתכלות לעבר, ולמה יותר יש סיכוי גדול שאתחבר, זה להמלכה, אבל כאמור רוצה לשמוע מה דעת חו''ר ומה דעת רבותינו בענין?
זה לא סותר בכלל, ושניהם לדבר אחד התכוונו.
אבאר קצת יותר.

המשפט נעשה ע"י המלך לבדוק אם נעשה רצונו, ועל פי זה לתת את הכלים לשנה הבאה.
ההמלכה נעשה ע"י קבלת מלכותו יתב', וקבלת מלכותו היינו לעשות רצונו, כלומר קבלת עומ"ש, ולהתפלל שכל הבריאה תעשה אגודה אחת לעשות רצונו, וכן התוכן של השמו"ע.
בראש השנה עבודת התשובה נעשית ע"י קבלת מלכותו כלומר לא ע"י החרטה והווידוי, אלא בעיקר ע"י הקבלה לעתיד.
ככה שהפחד מהדין גורם שהאדם יבא להמליך את הקב"ה על עצמו.
 
אבאר קצת יותר.

המשפט נעשה ע"י המלך לבדוק אם נעשה רצונו, ועל פי זה לתת את הכלים לשנה הבאה.
ההמלכה נעשה ע"י קבלת מלכותו יתב', וקבלת מלכותו היינו לעשות רצונו, כלומר קבלת עומ"ש, ולהתפלל שכל הבריאה תעשה אגודה אחת לעשות רצונו, וכן התוכן של השמו"ע.
בראש השנה עבודת התשובה נעשית ע"י קבלת מלכותו כלומר לא ע"י החרטה והווידוי, אלא בעיקר ע"י הקבלה לעתיד.
ככה שהפחד מהדין גורם שהאדם יבא להמליך את הקב"ה על עצמו.
נמצאנו למדים כי העבודה מפחד הדין הוא ללמוד את עומק הדין (היינו מה שאומרים בפתיחה לברכת הזכורות, ובפיוט נתנה תוקף), וההמלכה היא קבלת עומ"ש, לקבל על עצמו קבלות טובות לעבודת השי"ת.
 
אני אישית בהסתכלות לעבר, ולמה יותר יש סיכוי גדול שאתחבר, זה להמלכה, אבל כאמור רוצה לשמוע מה דעת חו''ר
יום הדין זה מצידו ית' אין לו כ"כ משמעות מעשית מצדינו [תשובה קשור לדין בקשר עקיף..]
משא"כ יום ההמלכה זה התפקיד שמוטל עלינו בר"ה אמרו לפני מלכויות שתמלכוני עליכם וע"כ נראה לי להשקיע בו יותר
אם כי צדקו דברי החכם השלם @אברך מישיבת מיר דדא ודא אחת היא...
ומה דעת רבותינו בענין?
מי שלא אמר זוכרינו לחיים לא חוזר, ומי שלא אמר המלך הקדוש חוזר..
 
בהלכה מבואר שאם לא זכרו בתפילה ענין של המלך - המלך הקדוש, לא יצאו את חובת התפילה. אבל אם שכחו ולא זכרו ענין של 'דין', אין צריכים לחזור.
ומוכח שהעיקר בראש השנה הוא ההמלכה. ותו לא מידי.
 
יום הדין זה מצידו ית' אין לו כ"כ משמעות מעשית מצדינו [תשובה קשור לדין בקשר עקיף..]
משא"כ יום ההמלכה זה התפקיד שמוטל עלינו בר"ה אמרו לפני מלכויות שתמלכוני עליכם וע"כ נראה לי להשקיע בו יותר
אם כי צדקו דברי החכם השלם @אברך מישיבת מיר דדא ודא אחת היא...

מי שלא אמר זוכרינו לחיים לא חוזר, ומי שלא אמר המלך הקדוש חוזר..
וכ"כ הרב @נהר מעדן

אמת! גם כל התפילה של ראש השנה מתמקדת בעיקר בההמלכה של הקב"ה, כמו ובכן תן פחדך, ובכן צדיקים, ותמלוך וכו'.

אבל כמו שאמרו חכמים הדורות האחרונים שאנו חייבים לבקש בקשות בתפילה, ולא להתמקד רק בהמלכה של הקב"ה, כי אין אנו בדרגה כזאת שאין מעניין אותנו על עצמנו אלא רק המלכת הקב"ה, ועל כן נראה שאי אפשר להמנע מללמוד עומק הדין ובפחד הדין, וכמובן כפי שהזכירו אין הפחד כאן פחד משתק, אלא פחד שיגרום לאדם להתפלל ולהתחנן על עצמו, פחד שיגרום לאדם להתחדש, להתקדם ולהתשלם בעבודת השי"ת.
 
גם אני מצטרף לכל מה שכתב פה הרבנים הגאונים ויש לי להוסיף שהרי ימי האלול הם ימים של תשובה ועשיית רצון הקב"ה והבסיס של עשיית רצון הקב"ה והמלכתו היא ע"י מה שמפסיקים מלעשות עבירות וממילא התהליך של ההמלכה מתחיל מתחילת חודש אלול וסיומו זה ביום כיפור בו נמחלים העוונות.

ומכח זה נראה לי ברור שכיון שכל עבודת ימים אלו הם ההמלכה של הקב"ה ממילא ברור שאם יש ביכולתו להתכונן או לדין או להמלכה פשוט וברור שההכנה העיקרית הנדרשת היא חובת ההמלכה ובזמן שהוא יתכונן לכך כדבעי ברור שהוא יגיע לדין מוכן כפי הנצרך.
 
אברך מישיבת מיר

אבל כמו שאמרו חכמים הדורות האחרונים שאנו חייבים לבקש בקשות בתפילה, ולא להתמקד רק בהמלכה של הקב"ה, כי אין אנו בדרגה כזאת שאין מעניין אותנו על עצמנו אלא רק המלכת הקב"ה, ועל כן נראה שאי אפשר להמנע מללמוד עומק הדין ובפחד הדין, וכמובן כפי שהזכירו אין הפחד כאן פחד משתק, אלא פחד שיגרום לאדם להתפלל ולהתחנן על עצמו, פחד שיגרום לאדם להתחדש, להתקדם ולהתשלם בעבודת השי"ת.

מצאתי בענין זה שיחה נאה בספר תפארת שלמה על ראש השנה, המעמיד יסוד על מה לקבוע תפילתו בראש השנה, וז"ל:

(תהילים כ״ז:ד׳) אחת שאלתי מאת ד' אותה אבקש שבתי בבית ד' כל ימי חיי לחזות בנועם ד' ולבקר בהיכלו.
יבואר עפ"י מה דאי' (בב"מ דף קה ע"ב) במתני' המקבל שדה מחבירו כו' אם מכת מדינה הוא מנכה לו מן חכורו כו'. (ושם דף קו ע"א) אמר לי' זרעה חיטין וזרעה שעורין כו' מסתברא דמצי למימר לי' אי זרעתה חיטין הוי מקיים בי ותגזר אומר ויקם לך. ופרש"י שלא בקש מן היוצר בתחלת השנה שיצליח בשעורים אלא בחיטין.
ולקמן אמר שמואל ל"ש אלא שזרעה וצמחה ואכלה חגב אבל אם לא זרעה כלל א"ל אילו זרעתה הוי מקיים בי לא יבושו בעת רעה ובימי רעבון ישבעו.
ועיין בתוס' ד"ה לניסא זוטא מיהו חזיא שתירצו שם דשמואל מיירי דא"ל זרע כל מה שתרצה דהשתא לא מצי למימר לי' הוה מקיים בי ותגזר אומר ויקם לך דמסתמא לא הוה מקבל הקב"ה תפלתו של זה שיצליח בכל אשר יזרע אם לא שיעשה לו נס ולא קאמר לעיל הוה מקיים בי ותגזר אומר רק לפי שמתפלל על מין אחד של חיטין עכ"ל.
א"כ לפי דברי התו' כי בר"ה לא שייך להתפלל רק על דבר אחד פרטי. א"כ העצה לזה שיבחר האדם לעצמו דרך אשר ישכון בו אור הצלחתו בכל הענינים הנצרכים לו כאשר יתפלל האדם על עבדות השם ויראת שמים כי אז לא תחסר כל בה כמ"ש אין מחסור ליראיו וכמ"ש אשרי כל ירא ד' ההולך בדרכיו ומסיים יגיע כפיך כי תאכל וכו' בניך כשתילי זיתים וכו'.
וז"פ הכתוב שהתחלנו אחת שאלתי מאת ד'. אם אמנם כי צריך אני לבקש הצלחה בר"ה על דבר אחד. אותה אבקש שבתי בבית ד' כל ימי חיי. ואז ממילא ימלא כל משאלות לבי לטובה בכל הענינים כנ"ל:
 
קשה לי, ואני יודע שאם התכונן לשניהם, לא הצליח
מה עדיף לחיות המלכה, להתכונן אליה כראוי, או שמא עדיף להתמקד בפחד מהדין ועומק המשפט, בונתנה תוקף...?

אני אישית בהסתכלות לעבר, ולמה יותר יש סיכוי גדול שאתחבר, זה להמלכה, אבל כאמור רוצה לשמוע מה דעת חו''ר ומה דעת רבותינו בענין?
צריך לזכור דבר אחד יסודי, ראש השנה בכל מהותו הוא יום המלכה. הפחד מהדין הוא היכי תמצי כדי לעורר אצלנו את קבלת המלכות.

וביתר ביאור: כאשר עם ישראל יצאו ממצרים וקיבלו את התורה, ראשית אמר להם הקב"ה 'אנכי ה' אלוקיך' ואמרו חז"ל (מכילתא שם) "משל למלך בשר ודם שנכנס למדינה. אמרו לו עבדיו: גזור עליהם גזרות! אמר להם: כשיקבלו את מלכותי - אגזור עליהם; שאם מלכותי לא יקבלו - גזרותי לא יקבלו!". כי 'קבלת המלכות' היא הבסיס ההתחלתי לכל הבא בשערי עבודת ה', ועל כן כל יום בוקר וערב מקבלים אנו את מלכות ה' באומרנו 'שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד' כי זה הבסיס שעליו יהודי צריך להתחיל את סדר היום שלו, החיים שלו צריכים תמיד להיבנות ולהתבסס מתוך נקודת המוצא של 'מלכות ה''!

ולא זו אף זו, כי אף בתוך קריאת שמע עצמה לימדונו חז"ל (ברכות יג.) 'למה קדמה פרשת שמע לוהיה אם שמוע כדי שיקבל עליו עול מלכות שמים תחלה ואחר כך מקבל עליו עול מצות' כי קבלת מלכות ה' זה שורש החיים, זה הבסיס עליו כל הבנין נבנה, וזה הכח המניע שאמור להיות לכל יהודי לפעול את פעולותיו.

מזה הטעם גם בראש השנה, יום ראשית השנה ותחילת דרכנו בשנה החדשה, עלינו להקדיש זמן מיוחד, יום שלם, שמטרתו היא בדיוק אותה מטרה של קריאת שמע בתחילת הבוקר, להכיר במלכות ה', להחדיר את זה בעצמות כדי שהשנה החדשה תתבסס על הרעיון האלוקי הזה שיהפך להיות חלק מההוויה שלנו!

ובדיוק כמו שאנחנו מבינים את מהותה של קריאת שמע כל בוקר, כך בדיוק אמור להיות היחס שלנו לראש השנה, אלא שקריאת שמע זה פסוק אחד, וראש השנה - שנצרך להשפיע על שנה שלימה - מוכרח להיות עוצמתי יותר, ארוך יותר, ומלא כל כולו סביב הענין הזה.

ואכן, כיון שמשמעותה של מלכות ה' אינה רק הכרה חיצונית, אלא הכרה של מחויבות, של הפנמת העול המוטל עלינו, על כן אנו מוכרחים לחפש דרכים כיצד מלכות ה' תיגע בנו, היאך הרעיון הזה לא יעבור לידינו בלי להשפיע עלינו, אלא יצור בנו תחושה אמיתית, תחושה שתכניע את לבנו אל עוצמת הרעיון, דבר שנכון לא רק ביחס ליום ראש השנה אלא גם ביחס לקריאת שמע כל בוקר וערב!

וכאן ישנם כמה דרכים המתאימות לכל אחד כפי מה שהוא, וכפי מה שנכון לו באותו הזמן. כי זה הרי ברור שאדם הירא מן הדין הוא בעצם מביע ומפנים את שליטת הבורא על העולם, את עובדת כל הנמצא תחת השמש (ומעליה...) תלוי רק בו, ו'מי יחיה ומי ימות' נקבע ביום זה ש'ספרי חיים וספרי מתים פתוחים לפניו' ואין ספק כי זו דרך אמיתית ונכונה להצליח לחבר את הרגשות החומריים שלנו לקבל ולהיכנע תחת רוממות מלכות ה'. אבל זה דרך אחת להגיע אל נקודת המרכז, ואם נמצא אי מי שמרגיש כי עצם ההתבוננות במלכות ה' על העולם בלי קשר ליום הדין דווקא (שלמען האמת הוא פשוט הצד השני של המטבע, ומלך היינו מי שבידו לשפוט ולהנהיג את בני העם), יכולה לחבר אותנו לרעיון הזה באופן שההמלכה הזו תהווה אצלו כח מניע לעבודת ה' ובסיס חזק עליו ניתן לבנות את עבודת ה' של השנה הבאה, אז אכן אין ענין להתמקד דווקא ביראת הדין, (רק מצד שתפיסה שלימה של המלכות מחייבת הכרה בכך שהוא שולט ומנהיג, והתעלמות מזה היא חיסרון בהכרת המלכות).


ואחר האריכות אסכם בקצרה: האדם מונע משורשי ההכרה שלו, וליהודי שורש ההכרה צריך להיות מלכות ה', ולכן על כל יהודי להמליך את הקב"ה הן בראשית היום והן בראשית השנה, והעיקר שזה יהיה בדרך שמניעה אותו לקיים את מצוות ה', וכל אדם לפי טבעו מכיר ויודע מה היא הדרך שמחברת אותו, וזו היא חובתו העיקרית ביום ראש השנה.​
 
ככה שהפחד מהדין גורם שהאדם יבא להמליך את הקב"ה על עצמו.
לא מחייב שזו הדרך היחידה להמליך אפשר להמליך גם בלי לעבור דרך הפחד מהדין, לא כך?
האם בר''ה חייבים לעבור דרך הפחד?
ההמלכה היא קבלת עומ"ש, לקבל על עצמו קבלות טובות לעבודת השי"ת.
לא לשכוח שהמלכה היא דבר ענק. עצום. יסודי. פנימי שמקיף את נפש האדם מול בוראו.
ולא רק קבלה כזאת או אחרת, עם כל התועלת העצומה שהם מביאות.
 
וכאן ישנם כמה דרכים המתאימות לכל אחד כפי מה שהוא, וכפי מה שנכון לו באותו הזמן. כי זה הרי ברור שאדם הירא מן הדין הוא בעצם מביע ומפנים את שליטת הבורא על העולם, את עובדת כל הנמצא תחת השמש (ומעליה...) תלוי רק בו, ו'מי יחיה ומי ימות' נקבע ביום זה ש'ספרי חיים וספרי מתים פתוחים לפניו' ואין ספק כי זו דרך אמיתית ונכונה להצליח לחבר את הרגשות החומריים שלנו לקבל ולהיכנע תחת רוממות מלכות ה'. אבל זה דרך אחת להגיע אל נקודת המרכז, ואם נמצא אי מי שמרגיש כי עצם ההתבוננות במלכות ה' על העולם בלי קשר ליום הדין דווקא (שלמען האמת הוא פשוט הצד השני של המטבע, ומלך היינו מי שבידו לשפוט ולהנהיג את בני העם), יכולה לחבר אותנו לרעיון הזה באופן שההמלכה הזו תהווה אצלו כח מניע לעבודת ה' ובסיס חזק עליו ניתן לבנות את עבודת ה' של השנה הבאה, אז אכן אין ענין להתמקד דווקא ביראת הדין, (רק מצד שתפיסה שלימה של המלכות מחייבת הכרה בכך שהוא שולט ומנהיג, והתעלמות מזה היא חיסרון בהכרת המלכות).
דברים יפים ומאירים.
למעשה יוצא מדבריך, שהעיקר זו ההמלכה ואליה צריך להתכונן.
תפקידה של היראה היא רק היכי תימצי שלא קשור בכלל לענין היום, אלא הוא מסייע להמלכה.
א''כ יוצא שאין ענין בפחד מהדין דווקא, אלא מועיל יראה באופן כללי.
אדם הירא מן הדין הוא בעצם מביע ומפנים את שליטת הבורא על העולם
והתעסקות באימת הדין - ברבותינו -, לכאו' מוגזמת מדאי בשביל להיות רק היכי תימצי?
 
בגלל דבריך המחכימים, התבוננתי שוב בענין, ואני מקווה שכעת הם יהיו מדויקים יותר.

תפקידה של היראה היא רק היכי תימצי שלא קשור בכלל לענין היום, אלא הוא מסייע להמלכה.
זה אכן יותר מזה, כי ביום הזה הצורה להמליך עוברת דרך ההכרה במשפט ה' ודינו. וזאת, כי בכל מועד מאירה זוית אחרת בנקודה המהותית של המלכות, ובראש השנה העיקר הוא מצד מה שהקב"ה ברא את עולמו שולט ומנהיג בו, וביום זה כביכול העולם מתחדש מתחילתו.​

כמו שרמזתי:
אז אכן אין ענין להתמקד דווקא ביראת הדין, (רק מצד שתפיסה שלימה של המלכות מחייבת הכרה בכך שהוא שולט ומנהיג, והתעלמות מזה היא חיסרון בהכרת המלכות)
ואולי באמת צריך להדגיש את זה יותר, שבראש השנה צורת ההכרה במלכות ה' היא מתוך היותו שולט דן ומנהיג את העולם כולו.

ולכן הערתך צודקת כי המילה 'היכי תמצי' אינה מדויקת, כי זה לא רק היכי תמצי צדדית וחיצונית, אלא זה הגישה להכרה שלנו במלכות.

אלא שגם לגישה זו אפשר לגשת מכמה דרכים, לעורר את האימה האישית והפחד מהדין, ולהתחבר דרך הפחד האישי שלי מהמאורעות שיעברו עלי בשנה הקרובה. ויש אפשרות שניה, להכיר בעוצמת מלכות ה' שדן, קובע, גוזר, ומחליט חיים לכל חי, בידו שבט הדין, לחסד או לשבט, וממילא מתגלית בזה מלכותו בעולם [ואגב, אזכיר, כי התפילה על העתיד 'ובכן תן פחדך' וכו' אינה מעכבת כידוע, וזה נאמר בדרך אגב אחר שכבר מזכירים את מלכות ה' מודיעים את תכליתה הסופית, ומנצלים שעה ראויה זו, אבל אין זה עיקר העבודה של יום זה אלא רק אמירת 'המלך הקדוש' ו'המלך המשפט' היינו שצורת 'מלכותו' - בתקופה זו - מתגלית בצורה של 'משפט' (ואף לדעת הרמ"א שלא חוזרים ב'מלך המשפט' זה בגלל שבנוסח שלנו אנו מזכירים בכל מקרה 'מלך אוהב צדקה ומשפט' ואכמ"ל)].

אבל כיון שהמטרה העיקרית היא לא רק שאנחנו נדע שהקב"ה מלך בעולם, אלא בעיקר שההכרה הזו תשפיע עלינו, וכלשון חז"ל 'אמרו לפני מלכויות כד'י שתמלכוני עליכם', ועל דרך כלל הדרך הנכונה לאדם היא לייחס את עומק וכח הדין ביחס אליו, ואילו לעסוק ברעיונות כלליים על מלכות ה' זה לא מזיז ולא נוגע ברגש שלו באמת, לכן רבותינו - שהיו אנשי אמת! - הכירו והדגישו כי עיקר העבודה היא אימת הדין עלינו, ואת אימת הדין ואת העובדה כי חיינו בשנה הקרובה תלויה ביום זה, ואדם שמתמקד בזוית האישית שלו, הוא בהכרח כולל בזה את ההכרה שהקב"ה באמת מנהיג ושולט עליו, כי אדם לא מפחד ממישהו שהוא לא מכיר ביכולתו לקבוע על חייו...

נמצא שהתעסקות בהמלכת ה' וההכרה בדינו בלי הנקודה האישית, מביאה בדרך כלל לניתוק מהמטרה האמיתית של היום הזה, ולכן זו דרך שנכונה רק למי שיכול להעיד על עצמו שהתפיסה הזו - גם אם היא לא ממקודת סביב טובתו האישית, אלא סביב עצם הכרת משפט ה' בעולם - משפיעה עליו לא פחות ואף יותר מאשר ההתעסקות בזוית האישית שלו.​

אני מקווה שזה מיישב את שאלתך, שבאמת הועילה להגדיר את הדברים טוב יותר:
והתעסקות באימת הדין - ברבותינו -, לכאו' מוגזמת מדאי בשביל להיות רק היכי תימצי?
 
שבראש השנה צורת ההכרה במלכות ה' היא מתוך היותו שולט דן ומנהיג את העולם כולו
אלא זה הגישה להכרה שלנו במלכות.
כי ביום הזה הצורה להמליך עוברת דרך ההכרה במשפט ה' ודינו. וזאת, כי בכל מועד מאירה זוית אחרת בנקודה המהותית של המלכות, ובראש השנה העיקר הוא מצד מה שהקב"ה ברא את עולמו שולט ומנהיג בו,
זו הצורה הכי מושלמת ליישוב הסוגיא הזאת ובמיוחד ליישוב הלב בענין.
אבל עד כמה שזה נשמע טבעי והפשט הפשוט והנכון יותר, זה עדיין יסוד בסיסי שהוא אפי' - לפחות בעיני כמה מאיתנו - חידוש,
חידוש שמצד עצם ההמלכה היא תיתכן מצד עצמה בלי קשר לעבודת האימה - דבר שלדעתי ברור, כמובן לא בלי יראה כללית -
ועוד יותר חידוש, שבר''ה צורת ההמלכה חייבת לעבור דרך אימת הדין וכו', הרי שייך להכיר במלוכה גם ככה...
שבראש השנה צורת ההכרה במלכות ה' היא מתוך היותו שולט דן ומנהיג את העולם כולו.
כלומר גם בלי להכיר בדין של היום הזה, ההמלכה יכולה להיות מושלמת.
למשל חוזר בתשובה שזה לו הר''ה הראשון בהכרה. ולמד רק על ענין ההמלכה והמלך והיראה ממנו - יראת שמים כללית - ההמלכה שלו יכולה להיו מושלמת, גם בלי לדעת שהיום יום דין.
ולסיכום, מי אמר שזה חלק מצורת העבודה וחלק מההכרה שלנו?
אני מסכים עם כל מילה שאמרת, אבל עם יהיה לכך הוכחות אני ממש ישמח.
 
שני הדברים שכתבת, שייכים ביום ר"ה, המלכת ה', והדין. [ישנו כמובן עניין השופר מלכויות זכרונות ושופרות שהם הכלים המבטאים את עניין היום וההתבוננות בהם מאירה באור מיוחד את מהות היום].

לגבי התבוננות בעומק הדין וכו', אם יש מישהו שזה גורם לו להתקדמות בעבודת ה' ולא סתם לחץ וריחוק שיעשה זאת, לא יודע כמה זמן זה לוקח, אבל ישנם מספיק ספרים שניתן לקרוא בנושא.
אני מסוג האנשים שבשנים שקראתי יותר על נושא זה, זה גרם לי ללחץ ורצון לישון עד יא' בתשרי.
גם ר' ישראל סלנטר באיגרת הידועה כותב שהחרדה היתה מועילה לאנשים לשנות את מעשיהם לטובה. א"כ מי שזה לא עוזר לו אין שום עניין שיכניס עצמו בכח לפלצות.
[ואף שבדורות האחרונים כולם עושים עסק נכבד מאימת הדין וזו הסגולה לזכות בדין, פשיטא לי שמי שזה לא מקדם אותו באמת בעבודת ה', הרי הוא סתם מפחד מה' בלי תועלת, מסתבר לי שאפי' אינו מקיים מצות יראת ה', כיון שהוא מפחד לשם הפחד כי לימדו אותו שצריך לפחד והפחד יביא לו שנה טובה, זה אפי' לא יראת העונש אלא יראת הלא לקבל מספיק שכר, ולואי ואני טועה].

אפי' הפיוט "המפחיד" ונתנה תוקף, מי שיקרא אותו בלי מנגינות מפחידות טקסט בלבד, יראה שמתואר קדושת היום שבו הקב"ה מולך בעולם ומתנשאת מלכותו, אח"כ מתואר צורת הדין, ומה יכול להגזר על האדם, ולכן צריך תשובה ותפילה וצדקה להעביר את רוע הגזרה, ואדרבה הקב"ה רוצה בקיומנו וטובתנו ויודע יצרנו, ומסיימים בתיאור גדולת הבורא.

מאידך, להתבונן בהמלכת ה', אשמח מאד אם ילמדנו מר, כיצד "מתכוננים" כך לר"ה, כיצד אדם מתכונן להמלכה, אם בחזרה בתשובה, הוא יכול בקלות לפספס את ההמלכה, הוא רק עוסק בתיקון המעשים. אולי בתיאורי מלכות ה' כיצד העולם צריך להיות וכיצד אנו יכולים וצריכים להיות חלק מזה, אבל זה מאד מופשט וקשה באמת "להכנס" לעניין.
שמא לימוד הנהגת ה', באופן כללי, דרך ה' דעת תבונות וכיוצ"ב ספרים שמלמדים על הנהגת ה'. מנסיוני קשה למצוא לזה ביטוי מעשי, [אף שזה מביא לחיזוק מאד גדול באופן כללי וזו תועלת עצומה] אבל מה לעשות אנשים צריכים את החלק הלמעיישה בשביל להרגיש שעשו משהו. [בסופו של דבר כולם רוצים גם לזכות בדין].
 
קשה לי, ואני יודע שאם התכונן לשניהם, לא הצליח
מה עדיף לחיות המלכה, להתכונן אליה כראוי, או שמא עדיף להתמקד בפחד מהדין ועומק המשפט, בונתנה תוקף...?

אני אישית בהסתכלות לעבר, ולמה יותר יש סיכוי גדול שאתחבר, זה להמלכה, אבל כאמור רוצה לשמוע מה דעת חו''ר ומה דעת רבותינו בענין?
הרב @אימתי לענ"ד קריאת המאמר המצו"ב תביא לב' הדברים גם יחד:
 
זה כבר מעליב... :)
לא ראית שקראתי את זה, אפי' הגבתי על המאמר הנפלא שלך.
השאלה הייתה למרות שקראתי...
 
דבריך עמוקים ופשוטים ומאוד מאירים!
מאידך, להתבונן בהמלכת ה', אשמח מאד אם ילמדנו מר, כיצד "מתכוננים" כך לר"ה, כיצד אדם מתכונן להמלכה, אם בחזרה בתשובה, הוא יכול בקלות לפספס את ההמלכה, הוא רק עוסק בתיקון המעשים. אולי בתיאורי מלכות ה' כיצד העולם צריך להיות וכיצד אנו יכולים וצריכים להיות חלק מזה, אבל זה מאד מופשט וקשה באמת "להכנס" לעניין.
יש המון הקדמות וידיעות שבלעדי שהאדם חי אותם - לא מספיק יודע - מאוד קשה לו להיות מחובר לענין ההמלכה, וממילא הוא לא מחובר לתפילות ההמלכה וההשתוקקות לגילוי כבוד ה' בעולם - שהוא א' הנושאים המרכזיים בר''ה.
ההקדמות הן - בקצרה ואולי הציבור ירחיב בהם...
א. מטרת הבריאה.
ב. יחס ה' עם, עם ישראל.
ג. איפה הרצון שלי לגילוי מלכות ה'.
ד. ההכרחים לקבלת עול מלכות שמיים.
ה.החלקים שמניעים את האדם למצוות.
ואני מאמין שאם נחפש נמצא עוד הרבה דברים שיש להתכונן אליהם.
 
דבריך עמוקים ופשוטים ומאוד מאירים!

יש המון הקדמות וידיעות שבלעדי שהאדם חי אותם - לא מספיק יודע - מאוד קשה לו להיות מחובר לענין ההמלכה, וממילא הוא לא מחובר לתפילות ההמלכה וההשתוקקות לגילוי כבוד ה' בעולם - שהוא א' הנושאים המרכזיים בר''ה.
אה"נ, ודאי שעצם הלימוד והידיעה על הנהגת ה' הוא א ב של היהדות, והוא מביא לחיבור וקרבת אלוקים.
אבל מי שרוצה להרגיש שהוא פועל בראש השנה, לפעמים קשה לו להסתפק בידיעותיו ותפילותיו. [אני מדבר על תחושה אישית, אולי אני לא מספיק שם...].
 
פחד מהדין או ''המלכה'' - כדי להבין את הרקע לבירור הזה ראשית כל צריך להבין מה היא אימת הדין והיאך יש להתכונן אליה, איך האדם יכול לשכנע את עצמו לפחד מדבר שבאופן טבעי הוא לא מפחד ממנו ומנלן לחיוב זה.
 

חברים מקוונים לאחרונה

משתמשים שצופים באשכול הזה

חזור
חלק עליון