קשה לי, ואני יודע שאם התכונן לשניהם, לא הצליח
מה עדיף לחיות המלכה, להתכונן אליה כראוי, או שמא עדיף להתמקד בפחד מהדין ועומק המשפט, בונתנה תוקף...?
אני אישית בהסתכלות לעבר, ולמה יותר יש סיכוי גדול שאתחבר, זה להמלכה, אבל כאמור רוצה לשמוע מה דעת חו''ר ומה דעת רבותינו בענין?
צריך לזכור דבר אחד יסודי, ראש השנה בכל מהותו הוא
יום המלכה. הפחד מהדין הוא
היכי תמצי כדי לעורר אצלנו את קבלת המלכות.
וביתר ביאור: כאשר עם ישראל יצאו ממצרים וקיבלו את התורה, ראשית אמר להם הקב"ה 'אנכי ה' אלוקיך' ואמרו חז"ל (מכילתא שם) "משל למלך בשר ודם שנכנס למדינה. אמרו לו עבדיו: גזור עליהם גזרות! אמר להם: כשיקבלו את מלכותי - אגזור עליהם; שאם מלכותי לא יקבלו - גזרותי לא יקבלו!". כי 'קבלת המלכות' היא הבסיס ההתחלתי לכל הבא בשערי עבודת ה', ועל כן כל יום בוקר וערב מקבלים אנו את מלכות ה' באומרנו 'שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד' כי זה הבסיס שעליו יהודי צריך להתחיל את סדר היום שלו, החיים שלו צריכים תמיד להיבנות ולהתבסס מתוך נקודת המוצא של 'מלכות ה''!
ולא זו אף זו, כי אף בתוך קריאת שמע עצמה לימדונו חז"ל (ברכות יג.) 'למה קדמה פרשת שמע לוהיה אם שמוע כדי שיקבל עליו עול מלכות שמים תחלה ואחר כך מקבל עליו עול מצות' כי קבלת מלכות ה' זה שורש החיים, זה הבסיס עליו כל הבנין נבנה, וזה הכח המניע שאמור להיות לכל יהודי לפעול את פעולותיו.
מזה הטעם גם בראש השנה, יום ראשית השנה ותחילת דרכנו בשנה החדשה, עלינו להקדיש זמן מיוחד, יום שלם, שמטרתו היא בדיוק אותה מטרה של קריאת שמע בתחילת הבוקר, להכיר במלכות ה', להחדיר את זה בעצמות כדי שהשנה החדשה תתבסס על הרעיון האלוקי הזה שיהפך להיות חלק מההוויה שלנו!
ובדיוק כמו שאנחנו מבינים את מהותה של קריאת שמע כל בוקר, כך בדיוק אמור להיות היחס שלנו לראש השנה, אלא שקריאת שמע זה פסוק אחד, וראש השנה - שנצרך להשפיע על שנה שלימה - מוכרח להיות עוצמתי יותר, ארוך יותר, ומלא כל כולו סביב הענין הזה.
ואכן, כיון שמשמעותה של מלכות ה' אינה רק הכרה חיצונית, אלא הכרה של מחויבות, של הפנמת העול המוטל עלינו, על כן אנו מוכרחים לחפש דרכים כיצד מלכות ה' תיגע בנו, היאך הרעיון הזה לא יעבור לידינו בלי להשפיע עלינו, אלא יצור בנו תחושה אמיתית, תחושה שתכניע את לבנו אל עוצמת הרעיון, דבר שנכון לא רק ביחס ליום ראש השנה אלא גם ביחס לקריאת שמע כל בוקר וערב!
וכאן ישנם כמה דרכים המתאימות לכל אחד כפי מה שהוא, וכפי מה שנכון לו באותו הזמן. כי זה הרי ברור שאדם הירא מן הדין הוא בעצם מביע ומפנים את שליטת הבורא על העולם, את עובדת כל הנמצא תחת השמש (ומעליה...) תלוי רק בו, ו'מי יחיה ומי ימות' נקבע ביום זה ש'ספרי חיים וספרי מתים פתוחים לפניו' ואין ספק כי זו דרך אמיתית ונכונה להצליח לחבר את הרגשות החומריים שלנו לקבל ולהיכנע תחת רוממות מלכות ה'. אבל זה דרך אחת להגיע אל נקודת המרכז, ואם נמצא אי מי שמרגיש כי עצם ההתבוננות במלכות ה' על העולם בלי קשר ליום הדין דווקא (שלמען האמת הוא פשוט הצד השני של המטבע, ומלך היינו מי שבידו לשפוט ולהנהיג את בני העם), יכולה לחבר אותנו לרעיון הזה באופן שההמלכה הזו תהווה אצלו כח מניע לעבודת ה' ובסיס חזק עליו ניתן לבנות את עבודת ה' של השנה הבאה, אז אכן אין ענין להתמקד דווקא ביראת הדין, (רק מצד שתפיסה שלימה של המלכות מחייבת הכרה בכך שהוא שולט ומנהיג, והתעלמות מזה היא חיסרון בהכרת המלכות).
ואחר האריכות אסכם בקצרה: האדם מונע משורשי ההכרה שלו, וליהודי שורש ההכרה צריך להיות מלכות ה', ולכן על כל יהודי להמליך את הקב"ה הן בראשית היום והן בראשית השנה, והעיקר שזה יהיה בדרך שמניעה אותו לקיים את מצוות ה', וכל אדם לפי טבעו מכיר ויודע מה היא הדרך שמחברת אותו, וזו היא חובתו העיקרית ביום ראש השנה.
