עשי"ת, יום כיפורים סלח לנו אבינו, המושג סליחה - כללי. (2 צופים)

[אימתי]

הנושא סליחה גם בבין אדם לחבירו אבל בעיקר בין אדם לקונו (למקום), הוא נושא מעניין, רחב, ובעיקר די טעון ביאור לפעמים.
באשכול זה נדון במגוון ההיבטים של הנושא.
אתם מוזמנים להוסיף את המבט והחוויה שלכם, את התמיהות והערות איתם התמודדתם...

 

[אימתי]

שאלות - חלק מהשאלות שמעתי ...
א. המושג סליחה פוגש אותנו לא רק בימים נוראים אלא כל השנה, שלוש פעמים ביום ויותר אנחנו מבקשים סליחה, האם חשבתם פעם על סוג קשר שכזה,
האם יש לו קיום לקשר שכל הזמן מבקשים בו סליחה?
ב. במיוחד שאת הסליחה הבאה אי אפשר למחוק מהסידור, היא כבר כתובה בו!? כבר בבוקר יודעים שבמנחה צריך לבקש סליחה, איזה מן צורה שזאת שחלק מהקשר עם ה' נטוע בו הצורך או הדרישה לבקש סליחה?
- חלק מהתוכן הם דבריו של מו''ר ר' דוד ברונר זצ''ל - לפעמים בתוספת נופח, ממליץ מאוד לעבור על הקונטרסים בדרכיו משכיל.. - לא תמיד העריכה משביעה רצון אבל נעשתה כך בכוונה -

 

[חפץ בחיים]

אתם מוזמנים להוסיף את המבט והחוויה שלכם, את התמיהות והערות איתם התמודדתם...

לחץ כדי לכווץ...

יש"כ על הנושא החשוב
רוצה להוסיף, בחיים שלנו מופיעה הסליחה כמשהו די עלוב. כולם מכירים את ההוראה הזו לילד שהרביץ לאח שלו שיושב עכשיו ובוכה, "תראה איזה מסכן הוא, לך תבקש ממנו סליחה".. בצורה זו מבקש הסליחה הוא הגיבור הגדול ואותו אחד שצריך לבקש ממנו את הסליחה הוא המסכן הדפוק שצריך לעודד אותו.
כמובן שבמובן האמתי של בקשת סליחה הוא שהמסכן הגדול הוא זה שצריך לבקש אותה, ולהתחנן אל השני כדי לקבל אותה ממנו..
אולי יוכל אי מי לבאר יותר.

 

[אימתי]

הנושא סליחה ו-ווידוי, הם היינו הך לכאו', תקנו אותי אם קיים הבדל כלשהוא?

 

[אימתי]

אשמח מאוד, למי שיש את הספר והבין את כוונת המחבר. בגישה השניה. שיבארה פה...
וז''ל ספר בדרכיו משכיל ימים נוראים דף כ

 

[נוח לבריות]

שאלות - חלק מהשאלות שמעתי ...
א. המושג סליחה פוגש אותנו לא רק בימים נוראים אלא כל השנה, שלוש פעמים ביום ויותר אנחנו מבקשים סליחה, האם חשבתם פעם על סוג קשר שכזה,
האם יש לו קיום לקשר שכל הזמן מבקשים בו סליחה?

לחץ כדי לכווץ...

אכן הקב"ה הוא אב רחמן ומרבה לסלוח.
אשאל אותך שאלה נוספת (שאלתך רק בצורה אמיתית), האם אתה מכיר כזה אבא שסולח כמה וכמה פעמים בכל יום לבניו על מעשיהם?!

ב. במיוחד שאת הסליחה הבאה אי אפשר למחוק מהסידור, היא כבר כתובה בו!? כבר בבוקר יודעים שבמנחה צריך לבקש סליחה, איזה מן צורה שזאת שחלק מהקשר עם ה' נטוע בו הצורך או הדרישה לבקש סליחה?

לחץ כדי לכווץ...

שאלה זאת היא לפולמוס בפני עצמו ולא רק על סליחה אלא על כללות התפילה, הרי גם ההודיה לקב"ה ובקשת פרנסה, בריאות וכדו' שהינם חלק מנוסח התפילה כתובים בה גם כשאני לא באמת מודה ומבקש.

 

[אברך מעמיק]

הנושא סליחה גם בבין אדם לחבירו אבל בעיקר בין אדם לקונו (למקום), הוא נושא מעניין, רחב, ובעיקר די טעון ביאור לפעמים.
באשכול זה נדון במגוון ההיבטים של הנושא.
אתם מוזמנים להוסיף את המבט והחוויה שלכם, את התמיהות והערות איתם התמודדתם...

לחץ כדי לכווץ...

אני חושב שכדי להגדיר את הנושא יותר נכון לדון בו מהצד הסולח ולא מהצד שסולחים לו.
כלומר, איך הרגשתם אחרי שמישהו פגע בכם, ולאחר שהוא התחרט והצטער ואתם סלחתם לו?

כי בהיות וסליחה זו פעולה של הסולח, זה הרגשה שייקל להבין אותה כשנתבונן אצל מי שהיא באמת פועלת, ונראה לי שכולם יסכימו כי פעולת הסליחה - כשהיא אמיתית - מורידה הרבה מרמור וריחוק שיש לאדם מזולתו, והסליחה מוחקת את הריחוק ומאפשרת לו לפתוח דף חדש.

אמנם, ודאי כי כשאנו מרגישים ריחוק ממישהו בגלל שהוא פגע בנו, בהכרח שזה יתבטא גם כלפיו, וכאשר הוא יבקש את סליחתנו, הוא בעצם יועיל גם לעצמו, אבל אין זה סותר שבפועל ה'סליחה' היא פעולה שאינה ביד המבקש אלא ביד הנותן אותה.

ממילא גם לעניננו, הבורא כביכול מתרחק מאיתנו בגלל עוונותינו, וכאשר אנו מבקשים את סליחתו אנו בעצם מבקשים כי יחזור להתקרב אלינו, ואם הוא יפעל את הסליחה זה ממילא ישפיע עלינו שנחוש יותר בקרבתו.​

 

[אימתי]

שאלה זאת היא לפולמוס בפני עצמו ולא רק על סליחה אלא על כללות התפילה, הרי גם ההודיה לקב"ה ובקשת פרנסה, בריאות וכדו' שהינם חלק מנוסח התפילה כתובים בה גם כשאני לא באמת מודה ומבקש.

לחץ כדי לכווץ...

מסכים, אבל בסליחה יש משהו יותר מוזר, כי העיקרון של המצב הזה הוא - מקרה שקורה מדי פעם ולא משהו תמידי כמצב.

 

[אימתי]

נראה לי שכולם יסכימו כי פעולת הסליחה - כשהיא אמיתית - מורידה הרבה מרמור וריחוק שיש לאדם מזולתו, והסליחה מוחקת את הריחוק ומאפשרת לו לפתוח דף חדש

לחץ כדי לכווץ...

למה באמת זה ככה, מה גרם לו את הריחוק והמרמור כדבריך? ומה עשתה הסליחה שהורידה את זה?

אני חושב שכדי להגדיר את הנושא יותר נכון לדון בו מהצד הסולח ולא מהצד שסולחים לו.

לחץ כדי לכווץ...

מסכים לגמרי - אבל יש כמה טעיות בגישה שלנו לבקשת הסליחה, שהרב ברנר מנסה להעמיד, והצלחתי מאוד להתחבר לשאלות שהוא מציג שם בספר, וכמה שהגישה הזאת נראית לא הגיונית, אבל לא הצלחתי להבין מה כן הגישה?
ממש אשמח אם יוצא לך לראות את הספר בפרקים על סליחה, לשמוע ממך את דעתך...- כנ''ל כל אחד שיעבור על הפרקים שם בבדרכיו משכיל והוא חושב שהוא הבין את זה, אשמח לשמוע ממנו.

 

[אברך מעמיק]

למה באמת זה ככה, מה גרם לו את הריחוק והמרמור כדבריך? ומה עשתה הסליחה שהורידה את זה?

לחץ כדי לכווץ...

שבני אדם חשים קרובים, זה נקרא 'אהבה', ו'אהבה' ענינה 'התאחדות', היינו כאשר כל צד אינו עומד כמתנגד לחבירו אלא הם דואגים אחד לשני.
כאשר איש 'חוטא' לחבירו, הוא בעצם מעיד על כך שהאינטרס של עצמו הוא לא האינטרס של חבירו, וזה בעצם ההגדרה של ריחוק.

לכן החטא לחבר, מעבר לנזק שהוא גורם לו, הוא בעצם פעולתו מעמיד את עצמו כ'מתנגד' העומד מול זולתו ולא עם חבירו.
ולכן כל צער ופגיעה בזולת, יוצרים ריחוק ביניהם, ולא מאפשרים להם להיות מפויסים ושלמים אחד עם השני.

בדיוק אותו הדבר עובד גם אצל הקב"ה, כאשר אנו מקיימים רצונו, אנו מתאחדים איתו בכך שאנו ממליכים אותו עלינו, אך כאשר אנו חוטאים אנו בעצם עומדים לעצמנו, ומתרחקים מהתאחדות איתו.

וזה ענין פעולתה של ה'סליחה', כי כאשר החוטא מתחרט על המעשה הוא בעצם אומר כי הוא רוצה לחזור לקירבה - כי רק הרצון לקירבה הוא הגורם להתחרט על כך שגרם לשני צער, כי בלא רצון לחזור למצב הקודם מדוע שהאדם יתחרט על פעולתו? - ונמצא שעצם החרטה והוידוי מעידים על רצון פנימי להשיב את הקירבה, וכנגד זה עומד הנפגע, וכאשר הוא חש כי העומד מולו תיקן את שורש הריחוק - בהיות והוא עומד במצב בו הקירבה ביניהם תגרום לו להימנע מלחטוא, לכה"פ בזמן בקשת החרטה - הוא 'סולח' היינו הוא מגיע למצב בו ממילא צער הריחוק מתבטל מאליו, וכפי דרגת התשובה כך תמצא הסליחה.

אגב, זה ההבדל בין 'סליחה' ל'מחילה', כי 'מחילה' זה על הנזק שנוצר, וה'סליחה' זה על הכאב האישי שנגרם בלי קשר לנזק, ולכן גבי עוברת על נדרה למרות שכבר היפר לה בעלה, היינו שלא היה באמת נזק אלא רק רצון לעבור, נאמר וה' יסלח לה לשון סליחה דווקא, ולא לשון מחילה.
​

מסכים לגמרי - אבל יש כמה טעיות בגישה שלנו לבקשת הסליחה, שהרב ברנר מנסה להעמיד, והצלחתי מאוד להתחבר לשאלות שהוא מציג שם בספר, וכמה שהגישה הזאת נראית לא הגיונית, אבל לא הצלחתי להבין מה כן הגישה?
ממש אשמח אם יוצא לך לראות את הספר בפרקים על סליחה, לשמוע ממך את דעתך...- כנ''ל כל אחד שיעבור על הפרקים שם בבדרכיו משכיל והוא חושב שהוא הבין את זה, אשמח לשמוע ממנו.

לחץ כדי לכווץ...

האמת שלא עברתי על זה.

 

[נוח לבריות]

מסכים, אבל בסליחה יש משהו יותר מוזר, כי העיקרון של המצב הזה הוא - מקרה שקורה מדי פעם ולא משהו תמידי כמצב.

לחץ כדי לכווץ...

בא נניח שהסליחה שאנו מבקשים כל פעם מהקב"ה היא בקשת סליחה על מצב קיים ולא על מעשה ספציפי, זה שאני מבקש שלוש פעמים סליחה ביום בשמונה עשרה זה לא על שלוש פעמים שחטאתי, חטאתי בבוקר ואני מבקש סליחה בשחרית, חטאתי בצהריים ואני מבקש סליחה במנחה וכו'.

בקשת בסליחה היא על המציאות שאנחנו אנשים ששייכים לחטא, ללעבור על רצון הקב"ה, זה לא מצב שמשתנה וזה גם לא משהו שלא יקרה בהמשך, בדיוק כמו רפואה ופרנסה.

 

[נוח לבריות]

בכ"א בתורת החסידות ההסתכלות על כל המושג של סליחה הוא באופן פנימי, החלק השלישי בתניא - אגרת התשובה, ממש ממולץ ללימוד בחודש אלול בכדי להבין מה המשמעות של בקשת סליחה מהקב"ה ומה ההשלכות של הבקשה על חיי.

 

[אברך מעמיק]

אחרי מה שנתבאר בהודעה הקודמת כי עיקר הסליחה אינה על הנזק שבחטא, אלא על הקירבה הפנימית שהמעשה מעיד עליו, זה אולי יכול לעזור לכמה שאלות.

כיון שכל היחס שלנו עם הבורא הוא יחס קבוע של: 'ריחוק טבעי' מצד מה שאנחנו חומריים, ו'פעולת התקרבות' תמידית - שזה בעצם כל עבודת ה'. לכן יש מקום כל הזמן להשביח את התשובה, את בקשת הסליחה והחרטה, כי היא מוכרחת מעצם היותנו חומר [בשונה משני חברים רגילים, שעקב הדימיון ביניהם בהיותם טבע מורכבים מארבע יסודות, על כן אין סיבה שהם יחיו כל הזמן במצב של התקרבות והתרחקות] ולכן אין כל חיסרון בכך ש:​

א. המושג סליחה פוגש אותנו לא רק בימים נוראים אלא כל השנה, שלוש פעמים ביום ויותר אנחנו מבקשים סליחה, האם חשבתם פעם על סוג קשר שכזה,
האם יש לו קיום לקשר שכל הזמן מבקשים בו סליחה?

לחץ כדי לכווץ...

כי אכן, אב שיש לו בן עם תכונות מאוד רעות המרחיקות אותו מאביו, והבן נכנס למהלך של התקרבות לאביו, ועל כל נפילה - המוכרחת לו מצד טבעו - הוא מבקש סליחה, פירוש הדבר שהוא רודף תמיד אחר ההתקרבות, ואוי לו לבן כזה אם הוא לא היה מבקש את הקירבה התמידית הזו.

ובקיצור, סוג קשר שמעצם היותו הוא הפוך מכל מה שטבעי האדם מושכים אותו, אכן יש מקום לחרטה תמידית, וזו הדרך היחידה המביעה בקביעות את העובדה שהריחוק הוא חיצוני, ובפנימיותו הוא חפץ להתקרב.​

ב. במיוחד שאת הסליחה הבאה אי אפשר למחוק מהסידור, היא כבר כתובה בו!? כבר בבוקר יודעים שבמנחה צריך לבקש סליחה, איזה מן צורה שזאת שחלק מהקשר עם ה' נטוע בו הצורך או הדרישה לבקש סליחה?

לחץ כדי לכווץ...

אכן, זה בדיוק, גם במוצאי יום כיפור אנו מבקשים 'סלח לנו אבינו כי חטאנו' כי זה הטבע החומרי שלנו, אבל כאשר אנו מתחרטים שוב ושוב, אנו מדגישים כי החטא הוא רק טכני, והוא לא מבטא פגיעה אישית, באופן אישי למרות שיש לנו טבע רע אנחנו מהרודפים אחר ה' וקרבתו חפצים, ואין דרך טובה להביע זאת יותר מאשר הדגשה חוזרת שוב ושוב כי אנחנו חפצי קירבה, ומבקשים את הארת פניו לסלוח לנו...​

הנושא סליחה ו-ווידוי, הם היינו הך לכאו', תקנו אותי אם קיים הבדל כלשהוא?

לחץ כדי לכווץ...

אכן, אך הסליחה זה מצד הבורא, והוידוי זה פעולת החרטה מצידנו.

אשמח מאוד, למי שיש את הספר והבין את כוונת המחבר. בגישה השניה. שיבארה פה...

לחץ כדי לכווץ...

נראה לי שעיקר כוונתו שאם יש מטרה נעלית יותר, והיא עצם הקשר שהוא דבר נחשק אצלי ואני חפץ לחזור אליו, ממילא הסליחה מתפרשת כמהלך של 'התקרבות' ולא כמהלך של 'הגנה עצמית'...​

 

[נוח לבריות]

הנושא סליחה ו-ווידוי, הם היינו הך לכאו', תקנו אותי אם קיים הבדל כלשהוא?

לחץ כדי לכווץ...

מה הכוונה היינו הך? שתי שלבים בתהליך בקשת הסליחה.

פירוט על מה אתה מבקש סליחה זה הווידוי, בקשת הסליחה היא עצם הבקשה שהקב"ה יסלח.

הווידוי זה פשוט לדעת על מה מדברים, כמו שכאשר אתה מבקש סליחה מחבר אתה אומר לו על מה אתה מבקש. וכמו ב'על חטא' ביום כיפור שפורטים את החטאים ואח"כ מבקשים "סלח לנו מחל לנו כפר לנו".

אכן, אך הסליחה זה מצד הבורא, והוידוי זה פעולת החרטה מצידנו.​

לחץ כדי לכווץ...

למה אתה מתכוון?

 

[אימתי]

בא נניח שהסליחה שאנו מבקשים כל פעם מהקב"ה היא בקשת סליחה על מצב קיים ולא על מעשה ספציפי, זה שאני מבקש שלוש פעמים סליחה ביום בשמונה עשרה זה לא על שלוש פעמים שחטאתי, חטאתי בבוקר ואני מבקש סליחה בשחרית, חטאתי בצהריים ואני מבקש סליחה במנחה וכו'.

בקשת בסליחה היא על המציאות שאנחנו אנשים ששייכים לחטא, ללעבור על רצון הקב"ה, זה לא מצב שמשתנה וזה גם לא משהו שלא יקרה בהמשך, בדיוק כמו רפואה ופרנסה.

לחץ כדי לכווץ...

מה שייך לבקש סליחה על מצב שלא יכול להשתנות - לא הבנתי את דבריך.
שאלתי הייתה שבסליחה יש משהו מוזר, שהרי סליחה היא מצב חריג בנוף החיים, המצב של סליחה לא יכול להיות משהו תמידי מובנה, בשונה ברפואה ופרנסה אנחנו תלויים בו ומן ההגיון שכל הזמן נבקש, אצל ה' אין את השיכלול של הוראת קבע - האמת היא שהוא נותן יותר מהוראת קבע אבל לא משנה -
בפרנסה זה מובן הגיוני - ובסליחה לא, פשוט לא הגיוני שום צורה של קשר, שכל הזמן צריכים לבקש בו סליחה, והמצב הזה הוא מובנה בו,
זה אומר שזה קשר שכל הצדדים בו יודעים שאין אמון ואין סיכוי לקשר לכתחילה.

 

[נוח לבריות]

מה שייך לבקש סליחה על מצב שלא יכול להשתנות - לא הבנתי את דבריך.

לחץ כדי לכווץ...

בודאי שהמצב יכול להשתנות, לא ביום אחד ולא מן הקצה אל הקצה. זה המטרה לשמה נבראנו, לעבוד על עצמנו להיות אנשים שיותר קרובים לקב"ה (וכן לאידך הקב"ה ברא אותנו בצורה כזאת שזה קשה, ואז התענוג שיש לו מזה הרבה יותר גדול).

שאלתי הייתה שבסליחה יש משהו מוזר, שהרי סליחה היא מצב חריג בנוף החיים, המצב של סליחה לא יכול להיות משהו תמידי מובנה, בשונה ברפואה ופרנסה אנחנו תלויים בו ומן ההגיון שכל הזמן נבקש, אצל ה' אין את השיכלול של הוראת קבע - האמת היא שהוא נותן יותר מהוראת קבע אבל לא משנה -
בפרנסה זה מובן הגיוני - ובסליחה לא, פשוט לא הגיוני שום צורה של קשר, שכל הזמן צריכים לבקש בו סליחה, והמצב הזה הוא מובנה בו,
זה אומר שזה קשר שכל הצדדים בו יודעים שאין אמון ואין סיכוי לקשר לכתחילה.

לחץ כדי לכווץ...

אתה חושב שיש הבדל היות ואתה מסתכל ע"ז כסליחה על משהו ספציפי, לדעתי משמעות בקשת הסליחה היא, על זה שבכללות אנחנו לא מתנהגים כמו שצריך ותמיד יהיה איך להוסיף ולהשתפר הן בסור מרע והן בעשה טוב.
אכן קשר שנבנה ע"י הכרות וכדו' לא יכול להחזיק כשכל הזמן מבקשים סליחה אחד מהשני, אבל 'קשר עצמי' זה אחרת, אבא תמיד יאהב את בנו ולא משנה מה הוא יעשה, לנו בנ"י יש קשר עצמי עם הקב"ה, קשר כזה שלא שייך שינתק ובכלל לא תלוי במעשינו, סוג קשר כזה קיים גם כאשר כל הזמן נצרכת בקשת הסליחה.