הלכות שבת שטיפת הבית בשבת (1 צופה)

[כמעיין המתגבר]

בכמה מקומות ראיתי שנוהגים לשטוף את הבית בשבת, וכל מה שהם דנים זה רק כיצד ישטפו בלא חשש סחיטה וליבון, ואיני יודע על מה הם סומכים, שהרי בסי' שלז,ב, נחלקו השו"ע והרמ"א האם מותר לטאטא בשבת קרקע מרוצף, השו"ע מתיר והרמ"א אוסר (גזירה אטו אינו מרוצף שהוא משוה גומות), והרמ"א מתיר רק במטאטא רך שאין בו פסיק רישא שישוה גומות אילו לא היה מרוצף.

וכל זה לגבי לטאטא, אבל לגבי לשטוף במים את הבית המרוצף, לא נחלקו השו"ע והרמ"א, והשו"ע בסעיף ג, כתב שאין מדיחים אפילו במרוצף.

ודין זה אינו קשור לליבון וסחיטה או מוקצה, אלא רק גזירה אטו שאינו מרוצף שמא ישוה גומות שהוא משום מלאכת חורש.

ויש הטוענים שאף על פי שאסור לשטוף הבית, מכל מקום אם יש מקום מטונף מאוד מותר כי הוי גרף של רעי - וזה דבר תמוה הרי גרף של רעי זה דין שנאמר לגבי איסור מוקצה, שיש בו חילוקי היתר רבים, אבל לא בשאר איסורים, אטו גרף של רעי דוחה את כל איסורי דרבנן שבתורה?

 

[עוזי ומגני]

בכמה מקומות ראיתי שנוהגים לשטוף את הבית בשבת, וכל מה שהם דנים זה רק כיצד ישטפו בלא חשש סחיטה וליבון, ואיני יודע על מה הם סומכים, שהרי בסי' שלז,ב, נחלקו השו"ע והרמ"א האם מותר לטאטא בשבת קרקע מרוצף, השו"ע מתיר והרמ"א אוסר (גזירה אטו אינו מרוצף שהוא משוה גומות), והרמ"א מתיר רק במטאטא רך שאין בו פסיק רישא שישוה גומות אילו לא היה מרוצף.

וכל זה לגבי לטאטא, אבל לגבי לשטוף במים את הבית המרוצף, לא נחלקו השו"ע והרמ"א, והשו"ע בסעיף ג, כתב שאין מדיחים אפילו במרוצף.

ודין זה אינו קשור לליבון וסחיטה או מוקצה, אלא רק גזירה אטו שאינו מרוצף שמא ישוה גומות שהוא משום מלאכת חורש.

ויש הטוענים שאף על פי שאסור לשטוף הבית, מכל מקום אם יש מקום מטונף מאוד מותר כי הוי גרף של רעי - וזה דבר תמוה הרי גרף של רעי זה דין שנאמר לגבי איסור מוקצה, שיש בו חילוקי היתר רבים, אבל לא בשאר איסורים, אטו גרף של רעי דוחה את כל איסורי דרבנן שבתורה?

לחץ כדי לכווץ...

באול"צ מתיר בלכלוך רציני דהא המ"ב כתב

והא דהתיר בס"א לענין כיבוד ולא גזר כן משום דכיבוד הוא יותר דבר נחוץ מהדחה

לחץ כדי לכווץ...

ובצירוף דעת הפוסקים שמותר להדיח את הריצפה כשכל בתי העיר מרוצפים
אמנם המנחת יצחק אסר בכה"ג

 

[כמעיין המתגבר]

באול"צ מתיר בלכלוך רציני דהא המ"ב כתב

לחץ כדי לכווץ...

השוואה זו אינה נכונה.
דברי המשנה ברורה האלו מקורם במגיד משנה שכתב כן בדעת הרמב"ם, והרמב"ם לא הסתפק בנושא והיקל כשיש מקום צורך, אלא הוא פסק פסק מוחלט כדרכו, ואין כוונת המגיד משנה שכביכול יש כאן איזה ספק ובמקום צורך היקלו, דנימא שגם בהדחה נקל במקום צורך, אלא כוונת המגיד משנה לומר שחז"ל החמירו לגזור בהדחה מטעם שזה פחות נחוץ - ולפי זה זה רק טעם למה החמירו לגזור בהדחה, אבל אחרי שגזרו אמרינן לא פלוג ובכל גוונא אסור כמו כל גזירת חז"ל - אלו דברים ברורים מאוד בעיני.

 

[הצעיר שבחבורה]

מספר ארחות שבת

 

[כמעיין המתגבר]

מספר ארחות שבת

לחץ כדי לכווץ...

זה מבחינתי מוריד בעיני את הסמכות של הספר, אם המחברים לא מבינים את החילוק המהותי שכתבתי לעיל.

 

[הצעיר שבחבורה]

זה מבחינתי מוריד בעיני את הסמכות של הספר, אם המחברים לא מבינים את החילוק המהותי שכתבתי לעיל.

לחץ כדי לכווץ...

במחילה, יישאר ערכו של הספר כערכו של בעל האור לציון.
ויישאר מר בדעתו האישית, כרצונו.

 

[ישראל אדלר]

השוואה זו אינה נכונה.
דברי המשנה ברורה האלו מקורם במגיד משנה שכתב כן בדעת הרמב"ם, והרמב"ם לא הסתפק בנושא והיקל כשיש מקום צורך, אלא הוא פסק פסק מוחלט כדרכו, ואין כוונת המגיד משנה שכביכול יש כאן איזה ספק ובמקום צורך היקלו, דנימא שגם בהדחה נקל במקום צורך, אלא כוונת המגיד משנה לומר שחז"ל החמירו לגזור בהדחה מטעם שזה פחות נחוץ - ולפי זה זה רק טעם למה החמירו לגזור בהדחה, אבל אחרי שגזרו אמרינן לא פלוג ובכל גוונא אסור כמו כל גזירת חז"ל - אלו דברים ברורים מאוד בעיני.

לחץ כדי לכווץ...

ברמב"ם מבואר שאף במקום מרוצף אסור אטו מקום שאינו מרוצף, ואף שלגבי כיבוד לא גזרו אטו אינו מרוצף לדעת הרמב"ם על כך מבאר המגיד משנה דשאני כיבוד שהוא דבר יותר נחוץ מהדחה, הוה אומר שהגזירה אטו בית שאינו מרוצף הינו דינמי, יש מקומות שהחמירו חז"ל כגון במקרה שאינו נחוץ כהדחה, ויש מקומות שהקלו ככיבוד. שהכל סובב סביב הגזירה אטו בית שאינו מרוצף והרי לדעת הרמב"ם הדבר מותר אלא שבמקום שאינו נחוץ יסכים גם הרמב"ם לדעות המחמירות אטו בית שאינו מרוצף, א"כ כל החומרא היא דווקא היכן שאכן ההדחה אינה נחוצה, אבל במקום שיש לכלוך רב וכדו' כתבו הפוסקים (שמירת שבת כהלכתה פרק כ"ג ס"ו) להתיר לשטוף את הרצפה שאז ההדחה היא כמו כיבוד ולא גזרו כנ"ל. וביתר ביאור, הרי אין הבדל בין פעולת ההדחה לכיבוד בשניהם גזירת אשווי גומות הוא דומה, אלא שבכיבוד לא גזרו אטו בית שאינו מרוצף, ובמקרים מסויימים החשיבו הפוסקים את ההדחה כמו כיבוד.
דבר נוסף במקרה בו הוא מנקה עם מים במקום מסויים יש שכתבו (ראה שש"כ פרק כ"ג הערה ל' ועוד) שאינו כלל בכלל הגזירה של הדחה, שהוא במקום מסויים בלבד.

 

[כמעיין המתגבר]

ברמב"ם מבואר שאף במקום מרוצף אסור אטו מקום שאינו מרוצף, ואף שלגבי כיבוד לא גזרו אטו אינו מרוצף לדעת הרמב"ם על כך מבאר המגיד משנה דשאני כיבוד שהוא דבר יותר נחוץ מהדחה, הוה אומר שהגזירה אטו בית שאינו מרוצף הינו דינמי, יש מקומות שהחמירו חז"ל כגון במקרה שאינו נחוץ כהדחה, ויש מקומות שהקלו ככיבוד. שהכל סובב סביב הגזירה אטו בית שאינו מרוצף והרי לדעת הרמב"ם הדבר מותר אלא שבמקום שאינו נחוץ יסכים גם הרמב"ם לדעות המחמירות אטו בית שאינו מרוצף, א"כ כל החומרא היא דווקא היכן שאכן ההדחה אינה נחוצה, אבל במקום שיש לכלוך רב וכדו' כתבו הפוסקים (שמירת שבת כהלכתה פרק כ"ג ס"ו) להתיר לשטוף את הרצפה שאז ההדחה היא כמו כיבוד ולא גזרו כנ"ל. וביתר ביאור, הרי אין הבדל בין פעולת ההדחה לכיבוד בשניהם גזירת אשווי גומות הוא דומה, אלא שבכיבוד לא גזרו אטו בית שאינו מרוצף, ובמקרים מסויימים החשיבו הפוסקים את ההדחה כמו כיבוד.
דבר נוסף במקרה בו הוא מנקה עם מים במקום מסויים יש שכתבו (ראה שש"כ פרק כ"ג הערה ל' ועוד) שאינו כלל בכלל הגזירה של הדחה, שהוא במקום מסויים בלבד.

לחץ כדי לכווץ...

לא מצאתי בכל זה תשובה לדברי.
דברי המגיד משנה הם טעם למה חז"ל גזרו בהדחה, כי (בדרך כלל) אינו נחוץ. אבל אחרי שגזרו זו 'חלות גזירה' עם כל המאפיינים של גזירות חז"ל ולא פלוג.
הדברים פשוטים בעיני, ובשונה מהרבה דיונים שאני סובר צד אחד ומבין שיש מקום לצד השני, כאן דברי המחברים נראים בעיני כדברי מי שאינו יודע ללמוד, ואני מתפלא על כך.
המושג 'במקום צורך הקילו', כשיש מחלוקת וספק, שייך למקום שיש מחלוקת ואין פסק מוחלט, אבל הרמב"ם פוסק פסק מוחלט, כאן גזרו וכאן לא גזרו, והטעמים הם כהיסטוריה למה חז"ל גזרו כאן ולא כאן.

 

[ישראל אדלר]

לא מצאתי בכל זה תשובה לדברי.
דברי המגיד משנה הם טעם למה חז"ל גזרו בהדחה, כי (בדרך כלל) אינו נחוץ. אבל אחרי שגזרו זו 'חלות גזירה' עם כל המאפיינים של גזירות חז"ל ולא פלוג.
הדברים פשוטים בעיני, ובשונה מהרבה דיונים שאני סובר צד אחד ומבין שיש מקום לצד השני, כאן דברי המחברים נראים בעיני כדברי מי שאינו יודע ללמוד, ואני מתפלא על כך.
המושג 'במקום צורך הקילו', כשיש מחלוקת וספק, שייך למקום שיש מחלוקת ואין פסק מוחלט, אבל הרמב"ם פוסק פסק מוחלט, כאן גזרו וכאן לא גזרו, והטעמים הם כהיסטוריה למה חז"ל גזרו כאן ולא כאן.

לחץ כדי לכווץ...

מה לא מובן, אין גזירת חז"ל של בית מרוצף אטו אינו מרוצף והרי יש ראשונים שהתירו אפילו לכבד בית שאינו מרוצף (תוס' צ"ה ע"א בשם הבה"ג, והרי"ף מ"ח ע"א מדפה"ר ומובאים בשולחן ערוך סי' של"ז ס"ב, ואמנם התוס' והרמב"ם ועוד אסרו כמבואר בשו"ע שם - והרמ"א כותב שנהגו להחמיר ואין לשנות, הרי שהוא חומרא, שהרי מעיקר הדין קיימא לן כר"ש דדבר שאין מתכוין מותר, ואין זה פסיק רישא דמשוי גומות כמבואר במשנה ברורה שם סק"ח). וכיוון שאיסור זה אינו מגזירת חז"ל אלא שהראשונים אסרו, כעת יש שלב נוסף האם גזרו לכבד בית מרוצף אטו בית שאינו מרוצף, לדעת הבה"ג והרי"ף הנ"ל וודאי שמותר שהרי אפי' אינו מרוצף מותר, והרמב"ם (פרק כ"א משבת הלכה ג') ג"כ מתיר כפי שמבאר הבית יוסף שם שלא גזרו אטו אינו מרוצף, והיינו שלרמב"ם לא סבר את האיסור לגזור אטו בית שאינו מרוצף ולא כדברי הראשונים שהחמירו, ושוב זה גזירה של הראשונים [מרוצף אטו אינו מרוצף] לא של חז"ל! וכמבואר שיש שהתירו אפילו בבית שאינו מרוצף לכבדו. [ואל תאמר מדברי הגמרא שגזרו גבי גרירת ספסל דשישא אטו עיליתא דעלמא (שבת כ"ט ע"ב) - שהרי א"כ היה על הרמב"ם לאסור גם גבי כיבוד, אלא שהוא לא סובר גזירה זו]. וכעת מכיוון והרמב"ם לא סבר גזירה זו, רק בהדחה שאינו נחוץ החמיר כדעת הראשונים אטו אינו מרוצף וכדביאר המגיד משנה. ודו"ק היטב.

 

[כמעיין המתגבר]

מה לא מובן, אין גזירת חז"ל של בית מרוצף אטו אינו מרוצף והרי יש ראשונים שהתירו אפילו לכבד בית שאינו מרוצף (תוס' צ"ה ע"א בשם הבה"ג, והרי"ף מ"ח ע"א מדפה"ר ומובאים בשולחן ערוך סי' של"ז ס"ב, ואמנם התוס' והרמב"ם ועוד אסרו כמבואר בשו"ע שם - והרמ"א כותב שנהגו להחמיר ואין לשנות, הרי שהוא חומרא, שהרי מעיקר הדין קיימא לן כר"ש דדבר שאין מתכוין מותר, ואין זה פסיק רישא דמשוי גומות כמבואר במשנה ברורה שם סק"ח). וכיוון שאיסור זה אינו מגזירת חז"ל אלא שהראשונים אסרו, כעת יש שלב נוסף האם גזרו לכבד בית מרוצף אטו בית שאינו מרוצף, לדעת הבה"ג והרי"ף הנ"ל וודאי שמותר שהרי אפי' אינו מרוצף מותר, והרמב"ם (פרק כ"א משבת הלכה ג') ג"כ מתיר כפי שמבאר הבית יוסף שם שלא גזרו אטו אינו מרוצף, והיינו שלרמב"ם לא סבר את האיסור לגזור אטו בית שאינו מרוצף ולא כדברי הראשונים שהחמירו, ושוב זה גזירה של הראשונים [מרוצף אטו אינו מרוצף] לא של חז"ל! וכמבואר שיש שהתירו אפילו בבית שאינו מרוצף לכבדו. [ואל תאמר מדברי הגמרא שגזרו גבי גרירת ספסל דשישא אטו עיליתא דעלמא (שבת כ"ט ע"ב) - שהרי א"כ היה על הרמב"ם לאסור גם גבי כיבוד, אלא שהוא לא סובר גזירה זו]. וכעת מכיוון והרמב"ם לא סבר גזירה זו, רק בהדחה שאינו נחוץ החמיר כדעת הראשונים אטו אינו מרוצף וכדביאר המגיד משנה. ודו"ק היטב.

לחץ כדי לכווץ...

לא ולא.
הראשונים לא אסרו שום דבר יותר מחז"ל. יש כאן מחלוקת ראשונים שגרתית האם חז"ל גזרו או לא, הרמב"ם - כדרכו - לא 'מחמיר' ולא 'חושש לשיטות'. הוא פוסק פסק מוחלט שחז"ל גזרו אטו שאינו מרוצף לגבי הדחה ולא לגבי כיבוד.
איסור הדחה הוא על פי התוספתא, ואינו החמרה של הראשונים. הוא גזירה רגילה של חז"ל.

 

[ישראל אדלר]

אתה מבין את עצמך? הרי לגבי אשווי גומות מה שייך לחלק בין הדחה לכיבוד? וכי בגלל שהדבר פחות נחוץ אז חז"ל גזרו?! תמיהני.

 

[ישראל אדלר]

איסור הדחה הוא על פי התוספתא, ואינו החמרה של הראשונים. הוא גזירה רגילה של חז"ל.

לחץ כדי לכווץ...

נכון, אבל הגזירה של אטו בית שאינו מרוצף שאינו מפורש בחז"ל, נחלקו הראשונים מה כלול בזה, כמש"כ לדעת הבה"ג והרי"ף אין גזירה כזו בכלל, וגם לרמב"ם הוא גזירה רק בהדחה אבל בכיבוד להדיא כתב שאין גזירה כזו אטו בית שאינו מרוצף, ולכן היכן שהוא הדחה נחוצה הרי היא ממש ככיבוד, שאין הבדל בין שתי הפעולות כי אם בנחיצותם שכאן ראה הרמב"ם לגזור אטו אינו מרוצף וכאן לא וכמו שכתב המגיד משנה.