מנהגים מנהגי קהילת אדרת אליהו (זילברמן) (2 צופים)

[זילברמן]

בקהילת אדרת אליהו, המוכרת יותר כ״קהילת זילברמן״, נשמרת מערכת רחבה של מנהגים והנהגות, שרבים מהם מבוססים על דרכו של הגר״א ותלמידיו. חלק מן המנהגים מוכרים היטב, כדוגמת הנחת תפילין במשך היום, הטלת תכלת וסדר הלימוד המיוחד; אולם לצדם קיימים עשרות הבדלים נוספים הנוגעים לנוסח התפילה, קריאת התורה, שבתות ומועדים, חינוך, לימוד והשקפה.

ברשימה שלפניכם ניסיתי לרכז ולסדר לפי נושאים את מנהגי הקהילה הידועים לי. מטבע הדברים, ייתכן שנפלו אי־דיוקים או שנשמטו פרטים. כמו כן, לא כל הנהגה המופיעה ברשימה מחייבת בהכרח את כל בני הקהילה, ויש להבחין בין מנהג רשמי, הנהגת משפחת זילברמן ומנהגם של יחידים.

הקוראים המכירים את מנהגי הקהילה מקרוב מוזמנים לתקן, לדייק ולהוסיף.

 

[זילברמן]

תפילין, ציצית ולבוש

1. מן המנהגים הבולטים ביותר בקהילה הוא להניח תפילין במשך היום, ולא לחלצן מיד לאחר תפילת שחרית.
2. רבים הולכים בתפילין גם בשעת הלימוד, ולעיתים אף מחוץ לבית המדרש, כל עוד הדבר אפשרי מבחינת גוף נקי ושמירת קדושתן.
3. ההקפדה המעשית על תפילין במשך היום מתחזקת בדרך כלל מגיל בר־מצווה, אף שיש שמתחילים להתרגל לכך קודם לכן.
4. אין נוהגים להניח תפילין של רבנו תם, בהתאם להנהגת הגר״א.
5. רבים מבני הקהילה מטילים תכלת בציציותיהם.
6. המנהג הרווח הוא להטיל חוט שלם של תכלת, היינו שני קצוות מתוך שמונת הקצוות, ולא חצי חוט בלבד.
7. עם זאת, אין אחידות מוחלטת בעניין התכלת, ויש מבני הקהילה שאינם מטילים אותה או שנוהגים בשיעור שונה.
8. סדר הקשרים והכריכות בציצית נעשה אצל רבים לפי שיטת הגר״א.
9. הטלית הקטנה נלבשת כשהציציות גלויות, כמקובל אצל רבים מבני ירושלים ותלמידי הגר״א.
10. מקפידים שלא להיכנס לבית הכיסא כשתפילין על הראש או על הזרוע, ולכן מי שהולך בהן במשך היום חולצן בשעת הצורך וחוזר ומניחן.

 

[זילברמן]

נוסח התפילה

1. נוסח התפילה הוא נוסח אשכנז על פי מנהגי הגר״א, ולא הנוסח החסידי המכונה ״ספרד״.
2. אין פותחים את תפילת שחרית באמירת ״מזמור שיר חנוכת הבית לדוד״.
3. אין עונים ״ברוך הוא וברוך שמו״ בשעה ששומעים ברכה.
4. הציבור מקפיד לענות אמן אחר הברכות, ובכלל זה במקומות שבהם הדבר פחות מודגש במניינים אחרים.
5. בקדיש אין אומרים את המילה ״ויתהלל״.
6. אומרים בקדיש ״מכל ברכתא ושירתא״ בכל ימות השנה, ולא רק בעשרת ימי תשובה.
7. בשירת הים מסיימים ב״ה׳ ימלוך לעולם ועד״.
8. אין מוסיפים לאחר מכן את התרגום ״ה׳ מלכותיה קאים לעלם ולעלמי עלמיא״.
9. אין אומרים בסיום שירת הים את הפסוק ״כי בא סוס פרעה ברכבו ובפרשיו בים״.
10. ב״עלינו לשבח״ אומרים ״וכיסא כבודו בשמים ממעל״, במקום הנוסח ״ומושב יקרו״.
11. בסיום ״עלינו לשבח״ אומרים את הפסוק ״והיה ה׳ למלך על כל הארץ״ ולאחריו ״ה׳ ימלוך לעולם ועד״.
12. אין מוסיפים לאחר ״עלינו״ את התרגום הארמי ״ה׳ מלכותיה קאים לעלם ולעלמי עלמיא״.
13. בימי אמירת אבינו מלכנו, שליח הציבור אומר כל פסקה והציבור עונה אחריה אמן, במקום שכל הציבור יאמר את הנוסח יחד.
14. בקטע ״עננו ה׳ עננו״ אומר שליח הציבור את תחילת הבקשה והציבור משיב ״עננו״; כך נוהגים גם בשאר הפסקאות שבאותו סדר.
15. מקפידים ככל האפשר על נוסח התפילה המיוחס לגר״א גם בפרטים קטנים, ולא רק בשינויים הידועים לעין כול.
16. אין אומרים ״לדוד ה׳ אורי וישעי״ בחודשי אלול ותשרי, בהתאם למנהג הגר״א.
17. אמירת פיוטים ותוספות מאוחרות מצומצמת יחסית, ובמקומות שבהם הגר״א השמיט פיוט מסוים נוהגים בדרך כלל כדעתו.
18. אין משלימים באופן אוטומטי כל מנהג הנפוץ בבתי כנסת אשכנזיים, אלא בודקים אם הוא מתאים לנוסח הגר״א.

 

[זילברמן]

קריאת התורה

1. בימי שני וחמישי ובמנחה של שבת אין קוראים יותר מעשרה פסוקים, אלא אם כן יש צורך מיוחד.
2. אין רואים בחלוקת העליות המודפסת בחומש חלוקה מחייבת בכל מקום, ובעל הקורא רשאי לחלק את הקריאה באופן אחר, ובלבד שיעמוד בדיני ההפסקות.
3. בעל הקורא מקפיד על טעמי המקרא ועל קריאה מדויקת.
4. גם מי שכבר למד את המקרא בילדותו ממשיך לייחס חשיבות לקריאת התורה על פי הטעמים ולא רק להבנת תוכנה.
5. בשמחת תורה נוהגים להשלים את התורה ולפתוח מיד בבראשית, ככל מנהג אשכנז, אך סדר העליות והפיוטים מותאם לנוסח הגר״א.

 

[זילברמן]

זמני התפילה וסדרי בית הכנסת

1. מקפידים על תפילת שחרית סמוך להנץ החמה, ובמניינים מסוימים מתפללים כוותיקין בקביעות.
2. קיימת הקפדה על זמני היום ההלכתיים, מתוך מגמה שלא לדחות תפילה או מצווה בלא צורך.
3. תפילת מנחה מתקיימת בדרך כלל בעוד היום גדול, ואין מעדיפים לכתחילה לדחותה לרגעים האחרונים לפני השקיעה.
4. בבית הכנסת מודגש הסדר: מקום קבוע לתפילה, שתיקה בשעת התפילה והימנעות משיחות מיותרות.
5. אין מרבים בהכרזות, בכיבודים טקסיים ובתוספות שאינן חלק מסדר התפילה.
6. נוסח התפילה והמנהגים נקבעים לפי מסורת הקהילה והכרעת רבניה, ולא לפי מנהגו הפרטי של שליח הציבור המזדמן.
7. ברכת כהנים נאמרת מדי יום, כמנהג ירושלים.

 

[זילברמן]

שבת

1. זמני כניסת השבת ויציאתה נקבעים לפי לוחות ושיעורים המקובלים על רבני הקהילה, וקיימת הקפדה שלא להקדים או לאחר בלא מקור.
2. נוסח קבלת שבת הוא לפי מנהג הגר״א, ובכלל זה השמטת קטעים ותוספות שאינם חלק מן הנוסח המקורי שנהג בו.
3. אין אומרים ״כגוונא״ בליל שבת.
4. אמירת ״במה מדליקין״ ויתר הקטעים הסמוכים לערבית נעשית בהתאם לסדר הגר״א.
5. בקידוש ליל שבת מקפידים על הנוסח המקובל בסידורי הגר״א.
6. בני הקהילה מקפידים על לימוד בשבת כחלק מסדר הלימוד הקבוע, ולא רק על השתתפות בתפילות ובסעודות.
7. בתלמוד התורה אין השבת נחשבת יום ניתוק מן הלימוד, והילדים משתתפים בסדרים המותאמים לגילם.

 

[זילברמן]

ימים נוראים ותעניות

1. סליחות נאמרות לפי נוסח אשכנז ומנהג הגר״א, תוך השמטת תוספות שאינן כלולות בסדר הקהילה.
2. בראש השנה וביום הכיפורים נשמרת צורת התפילה הקהילתית, וגם בעלי התפילה אינם משנים מן הנוסח המקובל.
3. ״אבינו מלכנו״ נאמר, כאמור, בדרך של חזן וציבור: החזן אומר את הבקשות והקהל עונה אמן.
4. בימים שבהם אומרים י״ג מידות מקפידים לאומרן בציבור ובניגון המקובל.
5. בתענית ציבור נאמר סדר ״עננו ה׳ עננו״ במענה בין שליח הציבור לקהל.
6. אין תוקעים בשופר בחודש אלול לאחר תפילת שחרית, בהתאם למנהג הגר״א.
7. אין אומרים בחודש אלול את מזמור ״לדוד ה׳ אורי וישעי״.
8. לגבי כפרות בערב יום הכיפורים, תשליך ומנהגים נוספים קיימים פרטים שונים, ולא נכון להציג בהם מנהג אחד המחייב את כל בני הקהילה.

 

[זילברמן]

סוכות וארבעת המינים

1. מקפידים מאוד על ישיבה בסוכה, ובכלל זה אכילה, לימוד ושינה בסוכה ככל שהדבר מתאפשר.
2. נטילת ארבעת המינים נעשית לפי סדר הנענועים המיוחס לגר״א.
3. יש מבני הקהילה המחזיקים את ארבעת המינים או נוטלים אותם יותר מפעם אחת במשך היום, מתוך חיבוב המצווה, אולם אין זה מנהג אחיד אצל כולם.
4. מקפידים במיוחד על הידור ארבעת המינים ועל בירור פרטי ההלכה מן המקורות.
5. סדר ההושענות והקפת הבימה הוא לפי מנהג הגר״א.
6. בשמיני עצרת ובשמחת תורה נוהגים לפי סדרי התפילה והפיוטים שנקבעו בקהילה, שאינם זהים בכל פרט למנהג הרווח בישיבות הליטאיות.

 

[זילברמן]

פסח ושאר המועדים

1. בליל הסדר נוהגים בעיקר לפי פסקי הגר״א, ובכלל זה בשיעורי הכזיתות, סדר אכילת המצה וצורת ההסבה.
2. יש הקפדה על אכילת מצה בשיעור שאפשר לאוכלו בתוך הזמן הנדרש, בלי להוסיף חומרות המקשות על עצם קיום המצווה.
3. ספירת העומר נאמרת בעמידה.
4. בחג השבועות ניתנת חשיבות מיוחדת ללימוד המקרא ולמעמד קבלת התורה, נוסף על סדר הלימוד הישיבתי הרגיל.
5. בחנוכה מדליקים כדעת הגר״א סמוך לשקיעת החמה.
6. מקום ההדלקה המועדף הוא בפתח הבית הפונה לרשות הרבים, או בחלון במקום שבו הפרסום ניכר.
7. בפורים מקפידים על שמיעת כל תיבה במגילה ועל קריאתה בטעמים המדויקים.
8. קריאת המגילות במועדים נעשית מתוך מגילה כשרה ובברכה לפי מנהג הגר״א, במקומות שבהם כך היא מסורת הקהילה.

 

[זילברמן]

תורה וחינוך

1. סדר הלימוד בתלמוד התורה בנוי בעיקרו על המשנה באבות: בן חמש למקרא, בן עשר למשנה ובן חמש־עשרה לתלמוד.
2. בשנים הראשונות לומדים את כל כ״ד ספרי התנ״ך, ולא רק את חמשת חומשי התורה וההפטרות.
3. לימוד המקרא נעשה עם טעמי המקרא, תוך הקפדה שהילדים ידעו לקרוא את הפסוקים בנגינתם הנכונה.
4. חוזרים על התנ״ך פעמים רבות, כדי שהלשון, הפסוקים וסדר הספרים יהיו שגורים היטב בפי התלמיד.
5. לאחר השלמת המקרא עוברים ללימוד ששת סדרי המשנה כסדרם.
6. גם בלימוד המשנה תופס השינון מקום מרכזי, והשאיפה היא לידיעה רחבה ואף לידיעה בעל־פה של חלקים ניכרים.
7. לימוד הגמרא מתחיל בשלב מאוחר מן המקובל ברוב תלמודי התורה, לאחר שהתלמיד כבר רכש ידיעות מקיפות במקרא ובמשנה.
8. בתחילת לימוד הגמרא מעניקים משקל רב לקריאה מדויקת, להבנת המילים ולידיעת מהלך הסוגיה, ורק לאחר מכן להעמקה.
9. מקפידים על לימוד בדרך של גירסא ובקיאות, לצד העיון, ולא רואים בידיעת מספר מצומצם של סוגיות בעיון תחליף להיכרות עם חלקים רחבים מן התורה.
10. נוהגים לקרוא משנה וגמרא בניגון קבוע, המסייע לזיכרון ולהבחנה בין שאלה, תשובה, קושיה וראיה.
11. לימוד נביאים וכתובים נמשך גם לאחר שנות הילדות, ואינו נתפס כחומר לימוד המיועד לקטנים בלבד.
12. מייחסים חשיבות מיוחדת ללימוד ספר משלי, ובפרט עם ביאור הגר״א.
13. עוסקים גם במסכתות ובחיבורים שאינם נלמדים בדרך כלל בישיבות, ובהם מסכת דרך ארץ.
14. לימוד ההלכה מבוסס במידה רבה על בירור הסוגיה מן המקורות, מתוך יחס מרכזי לפסקי הגר״א.
15. קיימת שאיפה לידיעת כל חלקי התורה באופן מסודר, ולא להסתפק בתחום שבו עוסק הלומד באותה עת.
16. החזרות אינן נחשבות שלב משני הבא לאחר הלימוד, אלא חלק עיקרי מצורת הלימוד עצמה.
17. בתלמוד התורה לומדים בדרך כלל גם בימי שישי ושבת, כדי לקיים ככל האפשר מסגרת לימוד רצופה במשך כל ימות השנה.
18. הלימודים מתקיימים גם בחלק ניכר מימי בין הזמנים, אם כי סדריהם ואורכם עשויים להשתנות.
19. נעשה שימוש רב בשינון קבוצתי ובאמירה משותפת בקול.
20. עיקר ההדגשה בילדות היא על רכישת ידיעות רחבות, ורק בגיל מאוחר יותר על פיתוח למדנות עצמאית ועמוקה.

 

[זילברמן]

ארץ ישראל, ירושלים והעיר העתיקה

1. בקהילה תופסת מצוות יישוב ארץ ישראל מקום מרכזי ומעשי.
2. העלייה לארץ והישיבה בה נתפסות כחלק מתהליך הגאולה ולא רק כפתרון למקום מגורים.
3. קיימת חיבה מיוחדת לירושלים ולמגורים בתוכה.
4. מרכז הקהילה נקבע בעיר העתיקה, מתוך רצון להתיישב סמוך ככל האפשר למקום המקדש.
5. קיימת עדיפות ערכית למגורים בעיר העתיקה, אף שאין בכך הוראה המחייבת כל בן קהילה לעבור להתגורר שם.
6. ניתנת חשיבות להתיישבות יהודית גם בחלקים פחות נוחים ובטוחים של העיר העתיקה.
7. הר הבית ובניין המקדש תופסים מקום נרחב בלימוד, בתודעה ובציפייה לגאולה.
8. שאלת העלייה להר הבית נידונה בקהילה ברצינות הלכתית; עם זאת, אין להציג את כל בני הקהילה כבעלי עמדה מעשית אחידה בנושא.
9. יש העוסקים באופן מיוחד בלימוד הלכות המקדש, הקרבנות, טומאה וטהרה וקדשים.
10. הפסוקים ודברי חז״ל בענייני גאולה נתפסים כדברים ממשיים שיש להתכונן לקיומם, ולא רק כרעיונות מופשטים.

 

[זילברמן]

השקפה והנהגה

1. הקהילה רואה עצמה ממשיכה במידה רבה את דרכו של הגר״א ותלמידיו שעלו לארץ ישראל.
2. לצד פסקי הגר״א בהלכה, ניתן משקל רב גם לתורת הרמח״ל בענייני אמונה, הנהגת ה׳ וגאולה.
3. לימוד אמונה אינו נדחה לשיחות מזדמנות בלבד, אלא נחשב חלק מסודר מן החינוך התורני.
4. מרבים לעסוק בנבואות הגאולה ובבירור משמעותן.
5. מודגשת החובה לצפות לגאולה באופן מעשי ולראות את המאורעות מתוך אמונה בהשגחת ה׳.
6. הקהילה אינה מזוהה לחלוטין עם החלוקה המקובלת שבין הציבור החרדי לציבור הדתי־לאומי; בעניינים שונים יש בה עמדות שאינן תואמות במלואן אף אחד משני המחנות.
7. היחס למדינת ישראל, לצבא ולמאורעות התקופה מורכב, וגם בעניינים אלו אין דעתם של כל בני הקהילה שווה.
8. בני הקהילה נוטים שלא לבטל רעיון או מנהג רק מפני שאינו מקובל בציבור החרדי הרחב, אם לדעתם יש לו מקור ברור בדברי חז״ל או בכתבי הגר״א.
9. מאידך גיסא, אין מטרתם לחדש מנהגים לשם שונות, אלא לשוב למה שנתפס בעיניהם כהנהגה המקורית העולה מן המקורות.
10. יש יחס חיובי לעבודה מעשית למען יישוב הארץ, בניין ירושלים וחיזוק האחיזה היהודית בעיר העתיקה.
11. בחיי הקהילה ניכרת מעורבות משפחתית רחבה: לימוד משותף, תפילה משותפת והמשכיות של מסורת הקהילה מדור לדור.

 

[זילברמן]

תורה וחינוך

1. סדר הלימוד בתלמוד התורה בנוי בעיקרו על המשנה באבות: בן חמש למקרא, בן עשר למשנה ובן חמש־עשרה לתלמוד.
2. בשנים הראשונות לומדים את כל כ״ד ספרי התנ״ך, ולא רק את חמשת חומשי התורה וההפטרות.
3. לימוד המקרא נעשה עם טעמי המקרא, תוך הקפדה שהילדים ידעו לקרוא את הפסוקים בנגינתם הנכונה.
4. חוזרים על התנ״ך פעמים רבות, כדי שהלשון, הפסוקים וסדר הספרים יהיו שגורים היטב בפי התלמיד.
5. לאחר השלמת המקרא עוברים ללימוד ששת סדרי המשנה כסדרם.
6. גם בלימוד המשנה תופס השינון מקום מרכזי, והשאיפה היא לידיעה רחבה ואף לידיעה בעל־פה של חלקים ניכרים.
7. לימוד הגמרא מתחיל בשלב מאוחר מן המקובל ברוב תלמודי התורה, לאחר שהתלמיד כבר רכש ידיעות מקיפות במקרא ובמשנה.
8. בתחילת לימוד הגמרא מעניקים משקל רב לקריאה מדויקת, להבנת המילים ולידיעת מהלך הסוגיה, ורק לאחר מכן להעמקה.
9. מקפידים על לימוד בדרך של גירסא ובקיאות, לצד העיון, ולא רואים בידיעת מספר מצומצם של סוגיות בעיון תחליף להיכרות עם חלקים רחבים מן התורה.
10. נוהגים לקרוא משנה וגמרא בניגון קבוע, המסייע לזיכרון ולהבחנה בין שאלה, תשובה, קושיה וראיה.
11. לימוד נביאים וכתובים נמשך גם לאחר שנות הילדות, ואינו נתפס כחומר לימוד המיועד לקטנים בלבד.
12. מייחסים חשיבות מיוחדת ללימוד ספר משלי, ובפרט עם ביאור הגר״א.
13. עוסקים גם במסכתות ובחיבורים שאינם נלמדים בדרך כלל בישיבות, ובהם מסכת דרך ארץ.
14. לימוד ההלכה מבוסס במידה רבה על בירור הסוגיה מן המקורות, מתוך יחס מרכזי לפסקי הגר״א.
15. קיימת שאיפה לידיעת כל חלקי התורה באופן מסודר, ולא להסתפק בתחום שבו עוסק הלומד באותה עת.
16. החזרות אינן נחשבות שלב משני הבא לאחר הלימוד, אלא חלק עיקרי מצורת הלימוד עצמה.
17. בתלמוד התורה לומדים בדרך כלל גם בימי שישי ושבת, כדי לקיים ככל האפשר מסגרת לימוד רצופה במשך כל ימות השנה.
18. הלימודים מתקיימים גם בחלק ניכר מימי בין הזמנים, אם כי סדריהם ואורכם עשויים להשתנות.
19. נעשה שימוש רב בשינון קבוצתי ובאמירה משותפת בקול.
20. עיקר ההדגשה בילדות היא על רכישת ידיעות רחבות, ורק בגיל מאוחר יותר על פיתוח למדנות עצמאית ועמוקה.

לחץ כדי לכווץ...

שיטת זילברמן ודרכה בלימוד | דרכי תלמוד וכללי הוראה

לא רק לדעת ללמוד, אלא לדעת תורה: שיטת זילברמן ודרכה בלימוד מעטות הן שיטות החינוך התורניות שמעוררות סקרנות ופולמוס כמו זו המזוהה עם הגאון רבי יצחק שלמה זילברמן זצ״ל. יש הרואים בה חזרה פשוטה וברורה לסדר הלימוד שקבעו חז״ל; אחרים חוששים מפני דחיית לימוד הגמרא ומפגיעה בהתפתחות העיון; ויש מי שמכיר את...

forum-otzar-hatorah.co.il

 

[זילברמן]

כללי

1. רבים מתעטפים בטלית גדול גם בתפילת מנחה.
2. אין נוהגים לכתוב בראש מכתבים והודעות את הקיצורים ב״ה וב״ש.
3. בקדושת מוסף של שבת הציבור אומר רק את הפסוקים המרכזיים, כגון „קדוש”, „ברוך”, „שמע ישראל” ו„ימלוך”, ואינו אומר את קטעי הקישור.
4. את ההלל אומר כל הציבור יחד ובנעימה אחידה.
5. בחג הסוכות יש הנוהגים לומר את ההלל בתוך הסוכה.
6. שליח הציבור מוציא את הקהל ידי חובה בברכות קריאת שמע, והציבור מקשיב ועונה אמן.
7. בישיבה נוהגים שהעולה לתורה קורא בעצמו את הקטע שאליו עלה.
8. בקהילה פועלת תוכנית „והגית בו”, שבמסגרתה חוזרים ומסיימים את התנ״ך מדי שנה.
9. תוכנית „ובהם נהגה” מיועדת ללימוד ולחזרה שנתית על ששת סדרי המשנה.
10. תוכנית נוספת בשם „בתורתו יהגה” מיועדת ללימוד ולחזרה על הגמרא.
11. נערכים מעמדי סיום וכינוסים לעידוד המשתתפים בתוכניות החזרה.
12. בתוכניות התנ״ך והמשנה משתתפים גם בחורים ואברכים שכבר עברו את גיל תלמוד התורה.
13. אברכים שהשלימו את סדרי הלימוד הנדרשים עוסקים גם בלימוד הקבלה.
14. נמסר כי בכולל המרכזי היו אברכים שלמדו בלי לקבל מלגה כספית.
15. בסוכות מקפידים על אתרוג שגדל עם הפיטם ושמראהו צהוב.
16. באמירת ההושענות שליח הציבור אומר את נוסח הבקשה, והקהל משיב „הושענא”.
17. יש משפחות שבהן גם האישה מדליקה בעצמה נרות חנוכה.
18. סעודת פורים נערכת בשעות הבוקר או סמוך לאחר תפילת מנחה, ולא בשעה מאוחרת לקראת סוף היום.
19. יש המקיימים את „חייב איניש לבסומי” כפשוטו.
20. בראש השנה נאמרת חזרת הש״ץ של תפילת מוסף בלי הפיוטים המשולבים בתוכה.
21. את תפילת נעילה מתחילים בעוד היום גדול, בערך כחצי שעה לפני השקיעה, במטרה לסיימה סמוך לשקיעה.
22. בתשעה באב נוהגים ללכת בגרביים בלבד, ולא בנעלי גומי או בנעלי בית.
23. בתשעה באב יושבים על הארץ במשך היום גם לאחר חצות.
24. נשות הקהילה נוהגות לכסות את ראשן במטפחת ולא בפאה נוכרית.
25. במקום שבו כמה אנשים מתחייבים באותה ברכה, מעדיפים שאחד יברך ויוציא את האחרים ידי חובה, משום „ברוב עם הדרת מלך”.
26. בהבדלה מברכים על עצי בשמים או על עשבי בשמים.
27. יש האומרים „התכבדו מכובדים” קודם הכניסה לבית הכיסא, בפרט כאשר הם הולכים בתפילין במשך היום.
28. בסליחות אין אומרים „מכניסי רחמים”.
29. לעומת זאת, אומרים „מידת הרחמים עלינו התגלגלי”.
30. כאשר משמיטים פיוטים, מקפידים להשמיט גם את קטעי הפיוט המשולבים בתוך הקדושה.
31. את יום ירושלים רואים כיום שבו נעשה נס גדול, אולם אין מציינים אותו בתפילה מיוחדת ואין אומרים בו הלל.
32. בתקופה שקדמה להתנתקות נערכו בישיבה תפילות ותעניות לביטול הגזרה.
33. בקהילה מייחסים מקום חשוב ללימוד ספר „קול התור” ולעיסוק בתהליך קיבוץ הגלויות ובניינה של ירושלים.

 

[ישעיהו מנחלת דן]

ישר כח גדול מאוד על הסיקור הנרחב והמושלם הן כאן והן באשכול על דרך הלימוד!!!

 

[הרב הירושלמי]

נשות הקהילה נוהגות לכסות את ראשן במטפחת ולא בפאה נוכרית.

לחץ כדי לכווץ...

מדוע לא נוהגים כהגר"א בזה?

 

[הרב הירושלמי]

וב״ש

לחץ כדי לכווץ...

?

בקדושת מוסף של שבת הציבור אומר רק את הפסוקים המרכזיים, כגון „קדוש”, „ברוך”, „שמע ישראל” ו„ימלוך”, ואינו אומר את קטעי הקישור.

לחץ כדי לכווץ...

גם בשחרית, גם במנחה וגם כל יום

יש המקיימים את „חייב איניש לבסומי” כפשוטו.

לחץ כדי לכווץ...

מה הכוונה?

בעוד היום גדול, בערך כחצי שעה לפני השקיעה

לחץ כדי לכווץ...

זה לא סותר?

כאשר משמיטים פיוטים, מקפידים להשמיט גם את קטעי הפיוט המשולבים בתוך הקדושה.

לחץ כדי לכווץ...

מה הכוונה?

בפורים מקפידים על שמיעת כל תיבה במגילה ועל קריאתה בטעמים המדויקים.

לחץ כדי לכווץ...

יש כאלה שלא?

ספירת העומר נאמרת בעמידה.

לחץ כדי לכווץ...

יש מי שלא אומר בעמידה?

בראש השנה וביום הכיפורים נשמרת צורת התפילה הקהילתית, וגם בעלי התפילה אינם משנים מן הנוסח המקובל.

לחץ כדי לכווץ...

? זה לא בכל קהילה ככה?

מקפידים שלא להיכנס לבית הכיסא כשתפילין על הראש

לחץ כדי לכווץ...

? יש כאלה שלא?

 

[הרב הירושלמי]

אין נוהגים לכתוב בראש מכתבים והודעות את הקיצורים ב״ה וב״ש.

לחץ כדי לכווץ...

הכוונה ברוך הוא וברוך שמו?
אולי התערבב עם חזרת הש"ץ

בראש השנה נאמרת חזרת הש״ץ של תפילת מוסף בלי הפיוטים המשולבים בתוכה.

לחץ כדי לכווץ...

רק מוסף, שחרית לא?
ויום כיפור?

סוכות וארבעת המינים

לחץ כדי לכווץ...

להוסיף ברכה על ישיבה בסוכה, גם ללא אכילה

הציבור מקפיד לענות אמן אחר הברכות, ובכלל זה במקומות שבהם הדבר פחות מודגש במניינים אחרים.

לחץ כדי לכווץ...

כגון?

גם מי שכבר למד את המקרא בילדותו ממשיך לייחס חשיבות לקריאת התורה על פי הטעמים ולא רק להבנת תוכנה.

לחץ כדי לכווץ...

לא הבנתי

אמירת ״במה מדליקין״ ויתר הקטעים הסמוכים לערבית נעשית בהתאם לסדר הגר״א.

לחץ כדי לכווץ...

כלומר?