מנהגים מקור ומנהגי מאכלי שבת

[נפשי תערוג]

מה המקור לאכילת קיגל תפוח אדמה בשבת? וממתי יש לנו את המאכל הזה?

 

[AVRAHAM]

https://jamiegeller.com/articles/the-history-of-kugel/

 

[חסידישער כולל יונגערמאן]

בשלחן הטהור מקאמרנא, סימן קעו סעיף ג כותב שהקיגל הנאכל בתוך הסעודה נפטר בברכת הפת, משום שהוא חלק מעיקר סעודת השבת. בתוך דבריו הוא מקשר את המאכל המשותף לישראל לעבודתם לא-ל אחד, ואף מתבטא בחריפות כלפי מי שאינו אוכל קיגל בשבת במקומו.

במשמרת שלום מקוידנוב, סימן כח אות ז מובא בשם הרה"ק רבי ישראל מרוז'ין שמאכלי סעודת שבת שחרית רומזים לעשר הספירות, והפשטידה הנקראת קוגל רומזת למידת היסוד.

בספר מנהג ישראל תורה, אורח חיים סימן רעד כתב הסבר שגם הקוגל שלנו שייך לזכר למן, הקרום החיצוני מכסה את תוכו הרך. וכן צורת הקוגל העגולה לבין המן שהיה כזרע גד.

בשם רבי מאיר מדז'יקוב: "כוגל" כרמז למילים "והמן כזרע גד לבן".
בשם רבי מאיר שלום מפאריסוב: הקוגל מזכיר את המן בכך שטעמים שונים מעורבים בו ואינם ניכרים מבחוץ.

וראה עוד בספר נימוקי אורח חיים לבעל מנחת אלעזר ממונקאטש, סימן רעא אות ט.

 

[חסידישער כולל יונגערמאן]

הרב שמעון שפיצר
צפרא דשבתא – עונג שבת על-ידי אכילת הקוגל

אכילת הקוגל כנגד מידת היסוד

ומעתה נתחיל לעסוק בענין הקוגל אשר שמו מפארים בכל קהילות הקודש, וזה לשון הגה"ק מקוידנאוו זצ"ל בספרו "משמרת שלום" (סי' כח אות ז):

"והנה מרוב חיבת הקודש יצאתי מגדרי, הגם שאין עסקינו בחיבור זה בעניינים כאלו, ואגלה לך סוד מאכלי שבת דסעודת שחרית, כי לעניות דעתי רומז לעשר ספירות הקדושות. וסמוכות יש לזה כי שמעתי בשם הקדוש מופת הדור מהר"י מרוז'ין כי אכילת הפשטידא שקורין קוגל רומז ליסוד... ונראה לעניות דעתי הטעם כי זה המאכל כל ישראל אוכלים אותו בשביל עונג שבת, וזה עיקר ההוספה שמוסיפין בשביל כבוד ועונג שבת, והוא סוד מוסף שבת וסוד יוסף וסוד עונג".

ביאור דבריו האחרונים על פי הפשט: עונג הוא דבר השייך למידת היסוד כנודע, ולכן כאשר לוקחים דבר שיש בו עונג ומייחדים אותו לכבוד שבת, מתקנים בזה את מידת היסוד ומעלים אותה לשמים. וכיון שהקוגל הוא המאכל העיקרי שמוסיפים לעונג שבת, נמצא שהוא כנגד מידת היסוד.

הערה: ובספרים אחרים מובא מהרה"ק מרוז'ין זיע"א שאמר, שמאכלי השבת של סעודת ליל שבת רומזים לארבע עולמות אבי"ע, ומאכלי השבת של סעודת שחרית רומזים לעשר הספירות.

כל ישראל אוכלים מאכל אחד ועובדים לא-ל אחד

וכן מצאנו כזאת מהרה"ק מקאמרנא זיע"א בספרו שולחן הטהור:

"קוגל של שבת באמצע הסעודה אינו צריך ברכה, כי מעיקר סעודה של שבת הוא, והוא מאכל שכל ישראל אוכלים מאכל אחד ועובדים לא-ל אחד. ומי שאינו אוכל קוגל בשבת בודקין אחריו, וזה עיקר יופי הסעודה ונפטר בברכת הפת".

והנה בלשון זו שהוסיף "שכל ישראל אוכלים מאכל אחד ועובדים לא-ל אחד", נתכוון לרמז לדברי רש"י בפרשת וזאת הברכה על ברכת משה לשבט זבולון: "עמים הר יקראו שם יזבחו זבחי צדק". וזה לשון רש"י:

"עמים הר יקראו - על ידי פרקמטיא של זבולון, תגרי אומות העולם באים אל ארצו, והוא עומד על הספר, והם אומרים - הואיל ונצטערנו עד כאן, נלך עד ירושלים ונראה מה יראתה של אומה זו ומה מעשיה, והם רואים כל ישראל עובדים לאלוה אחד ואוכלים מאכל אחד, לפי שהגוים אלוהו של זה לא כאלוהו של זה, ומאכלו של זה לא כמאכלו של זה, והם אומרים - אין אומה כשרה כזו, ומתגיירין שם, שנאמר - שם יזבחו זבחי צדק".

אמור מעתה: זהו ה"לוקשן קוגל" המכונה בשמו - "הקוגל הירושלמי", כי זהו המאכל שכל בני ישראל אוכלים אותו מאז ועד היום כדי לענג את השבת.

הערה: וכן התבטאו הצדיקים, שזהו המאכל שמוסיפים לכבוד שבת מאז קבלת התורה בהר סיני. ומדבריהם ראיה שמדובר ב"לוקשן קוגל" [קוגל אטריות] ולא העשוי מתפוח אדמה, כי תפוח האדמה התגלה רק בדורות האחרונים.

אכילת הקוגל זכר למן

הן ודאי שהקוגל גם נעשה בדמיון המן, וכמו שאמרו הצדיקים שהוא נעשה באפייתו קשה מלמעלה וקשה מלמטה ורך באמצע, זכר למן שהיה מכוסה בטל מלמעלה ומלמטה.

כן מסופר על הרה"ק רבי מאיר מדז'יקוב זיע"א, שבהיותו ינוקא בר שית, העמידו אביו הרה"ק רבי אליעזר מדז'יקוב זיע"א לפני אביו הרה"ק מראפשיץ זיע"א. שאל הרה"ק מראפשיץ זיע"א את נכדו הקטן מפני מה אוכלים קוגל בשבת, והשיב לו תוך כדי דיבור: קוגל הוא נוטריקון - והמן כזרע גד לבן.

ובשם הרה"ק רבי מאיר שלום מפאריסוב זיע"א אמרו, שכמו שהמן היה מעורב בכל מיני טעמים ולא היו ניכרים בו מבחוץ, כמו כן הקוגל מעורבים בו כל מיני טעמים, שמן ומלח ותבלין, ואינם ניכרים בו.

אין זה פלא אפוא מדוע בחרו בני ישראל לענג את השבת במאכל זה דווקא, שהרי בזוהר הקדוש מבואר שמטעם זה לא ירד מן בשבת, מפני שמקור הברכה בשבת עליון יותר ממקור ירידת המן, ומיום השבת בא השפע לימות החול. ועל כן רצו בני ישראל לדורותיהם לענג את השבת דווקא במאכל זה אשר יש בו זכר למן מכמה אנפין.

כפרת עוונות על ידי עונג שבת

והנה מדברי הרה"ק מרוז'ין זיע"א למדנו, שהמענג את השבת על ידי אכילת הקוגל, הרי הוא עובד את ה' באמצעות מידת היסוד. ובספר הקדוש "שפת אמת" (כי תשא תרס"א) איתא בזה הלשון:

"נאמר אך את שבתותי תשמורו, וכן כתיב ביום הכיפורים אך בעשור, לומר כמו שיום הכיפורים מכפר לפני ה' תטהרו, כן שבת דרשו חז"ל שומר שבת מחללו מחול לו, וביום הכיפורים הוא על ידי ועניתם ובשבת על ידי עונג שבת".

הנה למדנו מכאן לימוד עצום, שכפי שהאדם יכול לזכות לכפרת עוונות ביום הכיפורים על ידי התענית, כן הוא יכול לזכות לכפרת עוונות ביום השבת על ידי האכילה. והבנת הדבר, כי הנה האופן שהעוונות מתכפרים ומתקנחים מן הנשמה, הוא על ידי שהאדם מתקרב אל הקב"ה עד שהוא חוזר לשרשו, כי אז עוונותיהם מתכפרים כמו מאליהם. ועל זה לימדנו ה"שפת אמת", שכפי שאפשר להתקרב אל ה' על ידי תענית והכאת על חטא, כמו כן אפשר להתקרב אליו על ידי שמענגים את הנשמה בעונג הבא מלמעלה ואז ממילא יתכפרו כל העוונות הדבוקים לנשמה.

אכילת הקוגל במקום תקיעת שופר

ומזה נרוויח להבין מעשה שהיה עם בעל התניא זיע"א, וכך היה מעשה:

פעם אמר בעל התניא: "מה שפועלים בראש השנה על ידי תקיעת שופר, אפשר לפעול בשבת על ידי אכילת קוגל". שאל אותו אחד מן השומעים: "אם כן מדוע אנו צריכים לתקוע בראש השנה, נאכל קוגל תחת כן ודיינו".

נענה לו בעל התניא ואמר: "אכן כך אנו עושים, שהרי בראש השנה שחל להיות בשבת אנו אוכלים קוגל ואין תוקעים בשופר".

הנה לפי האמור, ביאור תשובת קדשו של בעל התניא הוא הפלא ופלא, כי הנה בראש השנה אנו חותרים להסיר את כל המחיצות המבדילות בינינו לבין אבינו שבשמים, ולשם כך אנו תוקעים בשופר ומכריתים את כל המקטרגים, ואז אנו מתקרבים לאבינו שבשמים וממילא מתכפרים עוונותינו ואנו נכתבים ונחתמים לאלתר לחיים טובים. אמר בעל התניא שכעין זה ממש אנו יכולים לפעול בשבת קודש על ידי שנענג אותו באכילת הקוגל, כי באמצעות העונג אנו יכולים להמשיך על עצמנו את אור הקדושה מלמעלה ולהתקרב לשורשנו, ולהכרית על ידי כן את כל המקטרגים ולהסיר את כל המחיצות המבדילות.

ולדברי בעל התניא, הטעם שאמרו חז"ל שבראש השנה שחל להיות בשבת אין תוקעים בשופר, הוא מפני שבשבת אין צריך לתקיעת שופר, שהרי השבת עצמה יש לה בכוח להכרית את כל המקטרגים, כדאיתא בזוהר כגוונא: "וכל דינין מתעברין מינה" (ומה שאמרו חז"ל שביטלו תקיעת שופר משום גזירה שמא יעביר את השופר ד' אמות ברה"ר, זהו טעם בנגלה, אבל הטעם בנסתר הוא כאמור).

שכר האוכל קוגל בשבת

וכאמור לעיל, בשבת קודש יש לנו את ההזדמנות להכניס עונג בלבות הבנים, וזה אפילו על ידי שיתנו להם לאכול מן הקוגל שמכינים לכבוד שבת קודש, וכמו שראינו מדברי הצדיקים שהקוגל מכניס עונג דקדושה בנשמת האוכלו.

וכך מסר הרה"ק רבי משה יצחק מפשעווארסק זיע"א בשם רבו הרה"ק מצעשינוב זיע"א, שקיבלו מאביו הגה"ק משינאווא זיע"א והוא קיבלו מהרה"ק החוזה מלובלין זיע"א שאמר:

"יש היכל בשמים שנותנים בו שכר למי שאוכל קוגל בשבת. ואפילו מי שאוכל קוגל לתיאבון מפני שאוהב את טעם הקוגל, אף הוא יקבל שכר על כך".

והיינו כאמור, כי גם אם יאכלנו האדם במדרגה הנמוכה שבו, סוף סוף התענג לכבוד השבת, ואם כן יועיל לו באופן סגולי שלא יכשל בעניינים אחרים של עונג.

ובספר "דברי יחזקאל" מובא שהגה"צ רבי חנא מקאלאשיץ זיע"א אמר בשם זקנו הגה"ק משינאווא זיע"א בזה הלשון:

"הקוגל שאוכלים בשבת קודש הוא סגולה לרפואה".

והפטיר הגה"ק מקאלאשיץ: "על דברי זקני אפשר לבנות חומה של ברזל וכל מה שאמר הוא בקבלה ובמסורה".

וכן היו האדמו"רים לבית פשעווארסק זיע"א מרבים לעשות עסק גדול מן הקוגל, מן החיתוך ומן החלוקה. ואף היום, הגם שהאדמו"ר שליט"א מפשעווארסק צמצם את גינוני החסידות, על זה לא ויתר במאומה וממשיך לעשות עסק גדול מאכילת הקוגל בשבת.

מדושני עונג בתוך התופת

הרה"ק רבי משה יצחק זיע"א, בהיותו בסיביר, היה מלקט לעצמו פירורים שונים וקליפות של ירקות כדי להכין מהם קוגל לכבוד שבת, וכשהיו הילדים מלינים שאין להם מה לאכול, היה אומר: תנוח דעתכם, בשבת קודש יהיה לנו בע"ה קוגל מיוחד.

כן מסופר על הרה"ק מבעלז זיע"א, שכאשר פגש אותו הגאון רבי איסר זלמן מלצר זצ"ל לאחר המלחמה ושאל אותו איך עבר את המלחמה, התעלם מכל האבידות שספג כאשר נלקחו ממנו כל בני ביתו ומשפחתו, והשיב בנימה של קורת רוח: "הודו לה', בכל שבת היה לי קוגל לאכול".

ולפי דברינו גלום היה בדבריו עומק גדול, כי נתכוון לומר: גם במצבים קשים כאלה שאפילו המלאכים אינן יכולים להבינם, זכיתי להשאר קשור לבוראי ולהתענג עליו. צדיק זה היה אפוא מדושן עונג גם בזמן המלחמה הנוראה, פשוטו כמשמעו.

עדיף קוגל טוב על פני ילדים טובים

חסיד אחד מחסידי הרה"ק רבי אלעזר מקאזניץ זיע"א סיפר פעם להרה"ק רבי משה יצחק מפשעווארסק זיע"א, ששמע פעם יהודי אחד מדבר עם רבו מקאזניץ על אודות בנים טובים, ובתוך הדברים התבטא רבו: "עדיף קוגל טוב על פני ילדים טובים".

בתחילה סירב הרה"ק מפשעווארסק להאמין לדבריו, אך לאחר שהלה אמר לו: "כמו שאוזניים אלו שמעו אנכי ה' אלוקיך על הר סיני, כך הם שמעו דיבור זה מפי הרבי מקאזניץ", סבר וקיבל.

ולפי האמור, הדבר מובן שפיר, שהרי הקוגל של שבת קודש ממשיך קדושה לאדם וגורם לו להרגיש עונג אמיתי, וכשיש עונג אמיתי ממילא נמשך מזה ילדים טובים וכל מילי דמיטב.

 

[יעקב 5]

מה המקור לאכילת קיגל תפוח אדמה בשבת?

לחץ כדי לכווץ...

כוונת השואל הייתה לקוגל תפ"א

נראה לי שהוא משום עונג שבת

 

[נפשי תערוג]

האמת רציתי לדעת ממתי התפשט הדבר של קוגל תפו"א, ידוע מאוד מצדיקים בכל הדורות שאכלו קוגל אטריות ודברים ידועים על מאמרם על ה'לאקשין קיגל',
אבל אני רציתי לדעת מתי הגיע ה'קרטאפיל קיגל'?