- הודעות
- 50
- תודות
- 220
- נקודות
- 70
חברות חזקה ובריאה מול תלות יתר
פרק א'
להבין את הכוח הגדול של חברות בגיל ההתבגרות
"אני יודע שהוא רק חבר, אבל אני מרגיש שאני חייב אותו"
יוסי היה בחור רגיל, היו לו חברים בישיבה, הוא הסתדר עם כולם, אבל הוא תמיד הרגיש קצת בצד.
הוא לא היה אדם בודד ממש, אבל הייתה בו תחושה: "אף אחד לא באמת מכיר אותי".
ואז הגיע שלמה.
בהתחלה זו הייתה חברות רגילה, הם ישבו יחד בסדר, דיברו אחרי הסדר, צחקו מאותם דברים.
לאט לאט יוסי התחיל להרגיש: "סוף סוף יש מישהו שאני יכול להיות לידו כמו שאני, שמבין אותי בלי שאצטרך להסביר את עצמי".
הוא חיכה לשיחות איתו, הוא נהנה להיות איתו, הוא הרגיש שמישהו באמת מבין אותו.
בהתחלה זו הייתה תחושה נפלאה.
אבל לאט לאט עם הזמן יוסי שם לב שמשהו השתנה.
אם שלמה היה עסוק - ליוסי היה קשה להתרכז בדברים אחרים ולפעמים גם נפגע מכך.
אם הוא לא ענה בטלפון לו מיד - כל היום היה נראה אחרת, והחל לחשוש "אולי הוא כועס עליי?"
ואם שלמה ישב עם מישהו אחר - הרגיש לא טוב ועלתה בו מחשבה "אולי אני כבר פחות חשוב?"
כאשר שלמה היה שמח איתו - גם הוא הרגיש מצוין. כאשר היה מרוחק - משהו בתוכו השתנה.
יום אחד הוא שאל את עצמו: "איך יכול להיות שמישהו אחד משפיע עליי כל כך? למה אני כל כך תלוי במה שקורה איתו? ואיך זה יכול להיות שאני כל כך אוהב את החברות הזאת, אבל גם כל כך לחוץ בגללה?"
זו הייתה השאלה הראשונה בדרך להבין מה קורה.
השאלה הזאת היא שאלה עמוקה, כי בדרך כלל התשובה אינה "כי החבר כל כך מיוחד", אלא: "כי החבר נגע במקום עמוק בתוכי שהיה זקוק למענה".
למה דווקא בגיל 16-18 זה קורה הרבה?
כדי להבין את זה, צריך להבין מה קורה בתקופה הזו.
גיל ההתבגרות המאוחר הוא זמן שבו האדם מתחיל לבנות את עצמו, הוא כבר אינו ילד, אבל עדיין נמצא בתהליך של גילוי: מי אני? מה המקום שלי? מה הכוחות שלי? איזה אדם אני רוצה להיות?
בתוך התהליך הזה, לחברים יש תפקיד משמעותי מאוד.
האדם מגלה את עצמו דרך קשרים
כאשר אדם צעיר נמצא לבד, קשה לו לפעמים לראות את עצמו.
דווקא דרך קשר עם אחרים הוא מגלה: איך אני מתנהג? איך אנשים מגיבים אלי? מה מיוחד בי? מה אני נותן לאחרים?
חברות טובה יכולה להיות כמו מראה, היא עוזרת לי לראות צדדים טובים בי שלא תמיד ראיתי.
לכן חברות עמוקה בגיל הזה היא דבר טבעי ואפילו חשוב.
אז איפה מתחיל הקושי?
הקושי מתחיל כאשר המראה הופכת להיות כל העולם.
במקום: "החבר עוזר לי להכיר את עצמי", נוצר: "בלי החבר אני לא יודע מי אני".
במקום: "הוא מוסיף לי שמחה", נוצר: "בלעדיו אין לי שמחה".
כאן כבר לא מדובר רק בחברות, כאן האדם התחיל להעביר חלק גדול מדי מהכוח הפנימי שלו אל אדם אחר.
המצפן והמפה
כאשר אדם מטייל במקום לא מוכר, הוא משתמש במפה ובמצפן, הם עוזרים לו, הם חשובים.
אבל אף אחד לא חושב: "אם אין לי מפה ביד, אין לי יכולת ללכת", המפה עוזרת לי למצוא את הדרך, אבל הרגליים שלי הן שהולכות.
כך גם חבר.
חבר טוב יכול לעזור לי, הוא יכול לכוון, הוא יכול לחזק, אבל הוא אינו אמור להיות הדבר היחיד שמחזיק אותי.
למה דווקא חבר אחד?
לפעמים יש לאדם הרבה מכרים, אבל אדם אחד הופך להיות מיוחד מאוד.
מדוע?
כי הוא נותן משהו עמוק יותר.
אולי:
תחושת הבנה "סוף סוף מישהו מבין אותי".
תחושת שייכות "יש לי מקום".
תחושת ערך "אני חשוב למישהו".
תחושת ביטחון "אני לא לבד".
כל הדברים האלו הם צרכים אנושיים מאוד, הבעיה אינה הצורך, הבעיה היא כאשר כל הצרכים האלו נמצאים אצל אדם אחד בלבד.
הצורך להיות שייך
אחד הצרכים העמוקים ביותר של האדם הוא להרגיש: "אני שייך".
אדם יכול להיות מוקף אנשים ועדיין להרגיש לבד.
ולעומת זאת, קשר אחד משמעותי יכול לתת תחושה: "יש לי מקום בעולם".
לכן אין פלא שחברות משמעותית יכולה להיות חזקה מאוד.
אבל חשוב לזכור: שייכות אמיתית אינה נבנית רק מאדם אחד.
היא נבנית מתוך עולם שלם: קשרים, משפחה, קהילה, עשייה, ערכים, תחביבים, והקשר שלי עם עצמי.
הסכנה: להפוך אדם אחד למקור היחיד
כאשר אדם אחד הופך להיות המקור היחיד לשמחה, ביטחון, הרגעה, תחושת ערך, הרגשה טובה.
נוצר עומס גדול מאוד, גם עלי, וגם על החבר, כי אז כל שינוי קטן בקשר מרגיש כמו סכנה גדולה.
דוגמה
בחור אומר: "מאז שיש לי את החבר הזה, אני מרגיש הרבה יותר טוב".
זה משפט יפה ובריא.
אבל אם הוא אומר: "בלעדיו אני לא שווה כלום", כאן צריך לעצור, כי ההבדל קטן במילים - אבל גדול מאוד במשמעות.
קשר חזק אינו בהכרח תלות
חשוב שלא נעשה טעות הפוכה, יש בחורים שקוראים על תלות ואומרים: "אז אסור לי להיות קשור לאף אחד".
זו טעות. האדם אינו בנוי לחיים בלי קשרים, היכולת ליצור קשר עמוק היא כוח, המטרה היא לא להחליש את הקשר, המטרה היא לחזק את האדם שבתוך הקשר.
שאלה:
נסה לענות לעצמך: מה הדבר שהחבר שלי נותן לי שאני הכי צריך?
האם זה:
□ שמחה?
□ תחושת שייכות?
□ביטחון?
□ מישהו שמקשיב לי?
□ תחושה שאני חשוב?
□ משהו אחר?
תרגיל:
"יש לי עולם שלם"
כתוב:
שלושה אנשים נוספים שיש לי קשר טוב איתם:
שלושה דברים שאני אוהב לעשות גם בלי החבר:
שלוש תכונות טובות שיש בי:
משימה לשבוע הקרוב
בחר פעולה אחת שמזכירה לך: "יש לי עולם משלי".
לדוגמה:
- לדבר עם אדם נוסף.
- להשקיע בתחום אישי.
- לעשות פעילות לבד.
- להתחיל משהו חדש.
לסיכום:
חברות היא דבר יקר, היא יכולה לתת לאדם כוח, שמחה ושייכות, אבל חשוב לזכור: חבר אמור להיות חלק מהעולם שלי - לא כל העולם שלי.
הקשר הטוב ביותר הוא לא קשר שבו אני נעלם בתוך האדם השני, אלא קשר שבו אני מגלה יותר את עצמי.
"חבר טוב אינו האדם שנותן לי זהות. הוא האדם שעוזר לי לגלות את הזהות שכבר קיימת בי".
פרק ב' - מהי תלות בחבר?
ההבדל בין חברות עמוקה ובריאה לבין קשר שבו אני מתחיל לאבד את החופש שלי
חברות היא צורך בריא
לפני שנדבר על תלות, חשוב להתחיל מהבסיס. חברות היא דבר טוב, האדם אינו נברא לחיות לבד, כולנו צריכים מישהו לדבר איתו, מישהו לשתף אותו, מישהו לצחוק איתו, מישהו שיכיר אותנו.
חבר טוב יכול להיות מתנה גדולה מאוד, הבעיה אינה בכך שאני זקוק לחבר, הרי גם אדם מבוגר זקוק לחברים, הבעיה מתחילה כאשר הצורך הופך להיות תלות.
אז מה ההבדל?
ההבדל נמצא במילה אחת: בחירה.
בקשר בריא אני אומר: "אני רוצה להיות איתך".
בקשר תלותי אני מרגיש: "אני חייב להיות איתך".
מבחוץ שתי החברויות יכולות להיראות דומות, שני אנשים יכולים לדבר הרבה, שניהם יכולים ליהנות מאוד ביחד, אבל בפנים יש הבדל גדול.
חברות בריאה
בחברות בריאה: אני שמח שיש לי חבר, אני נהנה מהקשר, אני רוצה להשקיע בו, אני מתגעגע אליו לפעמים.
אבל אני יודע: יש לי גם עולם משלי, אני מסוגל להמשיך את היום גם כשהוא לא נמצא, אני יכול ליהנות גם עם אנשים אחרים, אני נשאר אני.
תלות בחבר
בתלות: החבר הופך להיות המקור המרכזי לתחושת הביטחון שלי.
אני מרגיש: "רק איתו אני מרגיש טוב", "רק הוא מבין אותי", "אם הוא יתרחק - אני לא יודע מה יהיה".
ואז הקשר כבר אינו רק מקום של שמחה, הוא הופך להיות מקום שבו אני מחפש כל הזמן ביטחון.
להישען על קיר
כאשר אדם עומד ליד קיר, הוא יכול להישען עליו, זה נוח, זה עוזר, אבל הוא עדיין עומד על הרגליים שלו, אם הקיר זז מעט - הוא נשאר עומד.
אבל אם אדם מחליט: "אני לא עומד בכלל, הקיר מחזיק אותי", כל תזוזה קטנה בקיר תפיל אותו.
חבר טוב הוא כמו קיר שאפשר להישען עליו, אבל אני צריך שיהיו לי גם "רגליים" משלי.
שלושה הבדלים מרכזיים
רצון: "אני רוצה לדבר איתו כי טוב לי איתו".
- רצון מול צורך
צורך תלותי: "אני חייב לדבר איתו כדי להרגיש בסדר".
געגוע בריא: "חסר לי, אשמח לראות אותו".
- געגוע מול חוסר יכולת
תלות: "אני לא מצליח להירגע עד שאני מדבר איתו".
אהבה: "אני רוצה שיהיה לו טוב".
- אהבה מול פחד
פחד: "אני חייב שהוא יישאר כדי שאני אהיה בסדר".
איך תלות נוצרת בהדרגה?
בדרך כלל תלות אינה נוצרת ביום אחד, זה תהליך איטי.
בהתחלה הכל טבעי. יש חבר חדש, נעים יחד, מדברים הרבה.
אחר כך: אני מתחיל לפנות אליו בכל קושי.
ואז: אני פחות מחפש פתרונות בעצמי.
ואז: אני מרגיש שרק הוא מצליח להרגיע אותי.
ואז: הפחד לאבד אותו גדל, וככל שהפחד גדל - אני נאחז יותר.
נוצר מעגל: קשר חזק → פחד לאבד → היצמדות → פחות עצמאות → פחד גדול יותר.
סימן חשוב:
האם הקשר מוסיף לי כוח או לוקח ממני כוח?
זו אחת השאלות החשובות ביותר.
חברות בריאה גורמת לי להרגיש: "אני יותר אני".
תלות גורמת לי להרגיש: "אני פחות אני".
שאל את עצמך:
אחרי שאני נמצא עם החבר, האם אני מרגיש:
□ שמח יותר?
□מחוזק יותר?
□ מלא באנרגיה?
או:
□ שאני צריך עוד ועוד ממנו כדי להרגיש טוב?
האם אני יכול להיות עצמי לידו?
זה מבחן עמוק.
בחברות טובה אני יכול לומר "אני יכול להיות אני", אני יכול לחשוב אחרת, לא להסכים, לספר שקשה לי, להגיד מה מתאים לי.
בתלות לפעמים מופיעה מחשבה: "אני חייב להיות בדיוק כמו שהוא רוצה כדי שלא יעזוב", ואז האדם מתחיל לאבד חלקים מעצמו.
תלות אינה תמיד נראית כמו היצמדות
לפעמים אנשים חושבים שתלות נראית רק כך: "אני כל הזמן עם החבר".
אבל יש צורות נוספות.
לדוגמה: בחור יכול להיות מרוחק כלפי חוץ, אבל בפנים: כל היום לחשוב עליו, לבדוק מה איתו, להיות מושפע ממנו מאוד, גם זו יכולה להיות תלות.
האם אני בוחר בקשר או מפחד ממנו?
שאלה, אם הייתי יודע בוודאות שהחבר לא יעזוב אותי -האם הייתי עדיין מתנהג כך?
לדוגמה: האם הייתי עדיין מתקשר אליו כך הרבה? האם הייתי עדיין מוותר על עצמי? האם הייתי עדיין צריך כל הזמן אישורים?
אם התשובה היא: "לא" - יכול להיות שחלק מההתנהגות מגיע מפחד ולא רק מאהבה.
תרגיל:
"החברות שלי - מה המקום שלה בחיים שלי?"
דרג מ־1 עד 10:
כמה החבר חשוב לי?
1 2 3 4 5 6 7 8 9 10
כמה אני מסוגל להסתדר גם בלעדיו?
1 2 3 4 5 6 7 8 9 10
כמה יש לי דברים חשובים נוספים בחיים?
1 2 3 4 5 6 7 8 9 10
עכשיו שאל: האם שלושת המספרים מאוזנים? או שאחד מהם השתלט?
משימה להשבוע
במשך שבוע אחד שים לב, מתי אני מחפש את החבר מתוך שמחה? ומתי אני מחפש אותו מתוך פחד?
אפשר אפילו לכתוב:
רגע שבו רציתי לדבר איתו:
מה הרגשתי לפני כן?
מה באמת הייתי צריך באותו רגע?
לסיכום:
תלות בחבר אינה אומרת שהחברות אינה טובה, לפעמים דווקא קשרים טובים ומשמעותיים יכולים להפוך למקום שבו אדם נשען יותר מדי, המטרה אינה להתרחק, המטרה היא ליצור איזון, חבר טוב הוא אדם שהולך איתי בדרך, אבל הוא אינו מחליף את הדרך שלי.
"חברות אמיתית אינה אומרת שאני צריך אותך כדי להיות שלם. היא אומרת שאני שלם, ואני שמח שאתה חלק מהחיים שלי".
פרק ג' - למה זה קורה לי?
השורשים העמוקים של תלות בחבר - מה באמת אני מחפש בתוך הקשר?
לפני שמשנים - צריך להבין
אחת הטעויות הנפוצות היא לנסות לטפל רק בהתנהגות.
לדוגמה: "אני צריך פחות לדבר איתו", "אני צריך לחשוב עליו פחות", "אני צריך להיות חזק".
אבל אם לא מבינים מה עומד מאחורי התלות, השינוי יהיה קשה.
כי התלות היא בדרך כלל סימן, היא מספרת לנו שיש בפנים צורך שמבקש מקום.
לכן השאלה המרכזית אינה רק: "איך אני מפסיק להיות תלוי?"
אלא: "מה החבר נותן לי שאני כל כך מפחד לאבד?"
שורש ראשון: הצורך להרגיש שייך
אחד הצרכים העמוקים ביותר של האדם הוא להרגיש שיש לו מקום, שאוהבים אותו, שמחכים לו, שרואים אותו.
בגיל 16–18 הצורך הזה חזק במיוחד, זה גיל שבו האדם מתחיל לשאול: מי אני? איפה המקום שלי? מה הערך שלי?
כאשר מגיע חבר שנותן תחושה "אני רוצה להיות איתך", "אני נהנה לדבר איתך", "אני מבין אותך".
זה יכול ליצור תחושת שייכות חזקה מאוד, וזה דבר נפלא.
אבל לפעמים נוצרת מסקנה מוטעית: "רק כאן אני שייך", ואז מתחיל הפחד.
הבית והחדר
דמיין אדם שנכנס לבית גדול, יש בו הרבה חדרים, אבל הוא מכיר רק חדר אחד, בחדר הזה נעים לו, שם הוא מרגיש בטוח, יום אחד מישהו מציע לו: "בא נראה גם את שאר הבית".
והוא נבהל: "לא! אם אצא מהחדר הזה לא יהיה לי כלום".
אבל הבעיה אינה שהחדר אינו טוב, הבעיה היא שהוא שכח שיש לו בית שלם.
כך גם בחברות, החבר יכול להיות מקום נפלא, אבל הוא אינו המקום היחיד שבו אני שייך.
שורש שני: צורך בהכרה ובערך עצמי
כל אדם רוצה להרגיש: "אני חשוב", "יש לי מקום", "יש בי דברים טובים".
כאשר לאדם קשה להרגיש זאת מבפנים, הוא עלול לחפש את התחושה מבחוץ.
ואז החבר הופך להיות כמו מראה:
אם הוא רוצה אותי - אני מרגיש שווה.
אם הוא מחפש אותי - אני מרגיש חשוב.
אם הוא מתעניין בי - אני מרגיש שיש לי מקום.
אבל כאשר הערך שלי תלוי בתגובה של אדם אחר, הוא הופך להיות מאוד לא יציב.
דוגמה:
שני בחורים נכנסים לחדר, הם רואים את החבר שלהם מדבר עם מישהו אחר.
אצל בחור אחד עולה המחשבה: "הוא מדבר איתו, ואחר כך נדבר".
אצל בחור אחר עולה: "כנראה שהוא מעדיף אותו על פני".
האירוע דומה, אבל הפרשנות שונה.
והפרשנות נובעת מהמקום הפנימי.
לבנות ערך עצמי שאינו תלוי באדם אחר
המטרה אינה לומר: "לא אכפת לי מה אנשים חושבים עליי", זה לא נכון, כולנו מושפעים מקשרים.
המטרה היא להגיע למקום שבו אני אומר: "אני שמח שאוהבים אותי, אבל האהבה שלהם אינה יוצרת את הערך שלי", חבר יכול לגלות לי מעלות שיש בי, הוא אינו יוצר אותן.
שורש שלישי: פחד מדחייה
יש בחורים שהם רגישים מאוד לשינויים בקשרים.
הם שמים לב: לטון הדיבור, למבט, למרחק, לשינוי קטן בהתנהגות.
רגישות היא אינה חולשה.
להפך, הרבה פעמים מדובר בלב עדין וביכולת להבין אנשים.
אבל כאשר הרגישות מתחברת לפחד, נוצר קושי, כל שינוי קטן מקבל משמעות גדולה: "הוא פחות מדבר איתי - כנראה משהו לא בסדר". "הוא עם מישהו אחר - כנראה איבדתי את המקום שלי".
ללמוד להבדיל בין עובדה לבין פחד
כלי חשוב מאוד: מה קרה בפועל?
לדוגמה: "הוא לא ישב לידי היום", זו עובדה.
מה אני מפרש מזה? "הוא כבר לא רוצה אותי", זו מחשבה.
מה אני מרגיש? "אני מפחד", זה רגש.
כאשר מפרידים בין הדברים, קל יותר לחשוב בצורה מאוזנת.
שורש רביעי: חוויית בדידות
לפעמים אדם מגיע לקשר מתוך מקום של חסר.
לפני החבר הוא הרגיש: "אין לי עם מי לדבר", "אף אחד לא באמת מבין אותי", "אני מרגיש לבד".
ואז מגיע אדם שנותן לו תחושה אחרת.
פתאום: יש מישהו שמקשיב, יש מישהו שמבין, יש מישהו שאפשר להיות לידו.
ולכן המחשבה על אובדן הקשר מפחידה מאוד.
כי בתוכו הוא מרגיש "אם הוא ילך - אני חוזר להיות לבד".
אבל כאן צריך ללמוד, החבר פתר חלק מהבדידות, הוא לא אמור להיות הפתרון היחיד.
שורש חמישי: קושי להיות עם עצמי
יש אנשים שכל עוד הם עסוקים - הכל בסדר.
אבל כאשר הם לבד, הם מרגישים שעמום, ריקנות, חוסר שקט, מחשבות רבות.
ואז החבר הופך להיות דרך לברוח מהמפגש עם עצמי.
אבל אחת המטרות החשובות בבגרות היא ללמוד: אני יכול להיות עם עצמי, אני יכול ליהנות מזמן לבד, אני יכול להתמודד עם רגשות שעולים.
להיות לבד אינו להיות בודד
יש הבדל גדול.
בדידות: "אני מרגיש שאין לי מקום ואין לי קשר".
לבד: "אני נמצא כרגע עם עצמי".
אדם שמכיר את עצמו יכול להיות לבד בלי להרגיש שהוא נעלם, הוא יכול: ללמוד, לחשוב, להתפלל, לפתח כישרונות, לבנות את עצמו.
שורש שישי: הצורך שמישהו ירגיע אותי
לפעמים החבר הופך להיות האדם שאני פונה אליו בכל מצב:
קשה לי - אני צריך אותו.
אני מבולבל - אני צריך אותו.
אני עצוב - אני צריך אותו.
עבר עלי משהו - אני צריך אותו.
כמובן שזה טוב לשתף, אדם לא צריך להתמודד לבד, אבל חשוב שיהיו לי גם כלים פנימיים להרגיע את עצמי.
אחרת אני מלמד את עצמי: "אני לא מסוגל להתמודד בלי שמישהו אחר יעזור לי".
מעגל התלות
כך לפעמים נוצר המעגל:
יש לי צורך פנימי.
↓
אני מוצא אדם שנותן לי מענה.
↓
אני מרגיש טוב.
↓
אני מפחד לאבד את התחושה הזאת.
↓
אני נאחז יותר.
↓
הקשר נהיה מרכזי יותר.
↓
הפחד גדל.
השאלה העמוקה ביותר
כאשר אתה מרגיש שאתה חייב את החבר, שאל: "מה אני באמת מחפש?"
אולי: אני מחפש שיראו אותי.
אולי: אני מחפש להרגיש חשוב.
אולי: אני מחפש ביטחון.
אולי: אני מחפש שייכות.
כאשר אני מתחיל לתת לעצמי ולחיים שלי עוד מקורות של כוח - הקשר נעשה חופשי ובריא יותר.
דף עבודה: להבין את השורש אצלי
מה הכי קשה לי כאשר החבר מתרחק?
ממה אני מפחד שיקרה?
מה החבר נותן לי שאני כל כך צריך?
איפה עוד בחיים אני יכול לקבל תחושה דומה?
איזה כוח יש בי שאינו תלוי בחבר?
משימה להשבוע
במשך השבוע שים לב בכל פעם שאתה מרגיש צורך חזק לפנות לחבר, עצור ושאל:
- מה אני מרגיש עכשיו?
- מה אני צריך באמת?
- האם החבר הוא הדרך היחידה לקבל את הדבר הזה?
לסיכום
תלות בחבר בדרך כלל אינה מתחילה בגלל החבר, היא מתחילה מצורך עמוק שמחפש מענה, החבר אינו הבעיה.
הוא פשוט הפך להיות המקום היחיד שבו מצאתי משהו חשוב.
המטרה היא לא להפסיק לאהוב אנשים, המטרה היא לבנות בתוכי עוד מקורות של כוח.
"כאשר אני מגלה בתוכי את מה שחיפשתי רק אצל החבר - אני יכול להיות קרוב אליו בלי לפחד לאבד את עצמי".
פרק ד' - איך אדע אם זו כבר תלות?
הסימנים המעשיים: מתי קשר טוב מתחיל לנהל אותי?
לא כל קשר עמוק הוא תלות
יש אנשים שמבלבלים בין: קשר חזק לבין: קשר תלותי, אבל אלו שני דברים שונים.
קשר חזק אומר: "האדם הזה חשוב לי".
תלות אומרת: "אני מרגיש שאני לא יכול להיות בסדר בלעדיו".
קשר חזק מוסיף לי לחיים, תלות מתחילה לקחת ממני.
המבחן המרכזי הוא מה קורה לי כשהחבר אינו נמצא?
זו השאלה החשובה ביותר, כאשר החבר לא נמצא האם אני אומר "חבל, הייתי שמח להיות איתו".
או שאני מרגיש: "אני לא מצליח להיות רגוע עד שהוא חוזר?"
ההבדל הוא בין געגוע טבעי לבין תלות.
סימן ראשון:
החבר נמצא לי בראש כמעט כל הזמן
כאשר אדם חשוב לנו, טבעי לחשוב עליו, זה אפילו דבר יפה.
אבל בתלות המחשבות הופכות להיות מעגל שלא נגמר: "מה הוא עושה?" "עם מי הוא עכשיו?" "למה הוא לא מתקשר?" "האם הוא עדיין רוצה להיות חבר שלי?" "אולי משהו השתנה?"
הבעיה אינה עצם המחשבה, הבעיה היא התחושה, "אני לא מצליח לבחור לחשוב על דברים אחרים".
בדיקה עצמית:
כאשר אני לומד: האם אני באמת מרוכז? או שחלק גדול מהראש שלי עסוק במה שקורה איתו?
כאשר אני נמצא עם אנשים אחרים: האם אני נהנה מהרגע? או שאני חושב: "מה החבר עושה עכשיו?"
סימן שני: מצב הרוח שלי תלוי בו
בחברות טבעי להיות מושפע מחברים, אם חבר מצליח - אני שמח בשבילו, אם הוא עובר קושי - אכפת לי.
אבל בתלות קורה משהו עמוק יותר, המצב הפנימי שלי עולה ויורד לפי ההתנהגות שלו.
לדוגמה: הוא מתקשר - "איזה כיף, הכל טוב", הוא לא זמין - "משהו לא בסדר".
הוא מחמיא - "אני שווה".
הוא עסוק - "אולי אני לא חשוב".
שאלה:
האם החבר משפיע על מצב הרוח שלי?
או: האם הוא שולט עליו?
יש הבדל גדול.
סימן שלישי: אני מתקשה ליהנות בלעדיו
אחד הסימנים המרכזיים הוא תחושה: "הכל פחות מעניין כשהוא לא איתי".
לדוגמה: פעילות עם חברים אחרים, טיול, לימוד, זמן פנוי.
במקום ליהנות, הראש עסוק: "חבל שהוא לא פה".
כמובן שזה טבעי לרצות שחבר יהיה איתנו, אבל אם אני מרגיש שאין לי יכולת ליהנות בכלל בלעדיו - כדאי להתבונן.
שריר שלא מתאמן
כאשר אדם משתמש תמיד באותו שריר בלבד, שאר השרירים נחלשים.
כך גם בנפש.
אם תמיד אני נעזר רק באדם אחד, רק הוא מרגיע אותי, רק הוא משמח אותי, רק הוא נותן לי ביטחון, אז שאר הכוחות שלי פחות מתפתחים.
המטרה אינה לוותר על העזרה, המטרה היא לחזק גם את הכוחות שלי.
סימן רביעי: פחד גדול מדי לאבד אותו
כולנו מפחדים לאבד דברים חשובים, אבל בתלות הפחד הופך להיות מרכזי.
המחשבות יכולות להיות: "מה יהיה אם הוא יתרחק?" "מה יהיה אם יהיה לו חבר אחר?" "מה יהיה אם הוא כבר לא יצטרך אותי?"
לפעמים הפחד גורם לאדם להתנהג בצורה שלא מתאימה לו: להיצמד, לוותר, לבדוק, לנסות למצוא חן.
שאלה:
האם אני משקיע בקשר מתוך אהבה? או מתוך פחד?
לדוגמה: אני עוזר לחבר, זה יכול להיות דבר יפה.
אבל למה אני עושה זאת?
כי: "אכפת לי ממנו".
או: "אני מפחד שאם לא אעשה זאת, הוא יתרחק?"
סימן חמישי: קשה לי כשהוא עם אנשים אחרים
זהו אחד הסימנים הנפוצים ביותר, החבר מדבר עם מישהו אחר, צוחק עם מישהו אחר, יושב ליד מישהו אחר.
ופתאום עולה מחשבה: "אז אני כבר פחות חשוב?"
כאן צריך להבין נקודה עמוקה, יש הבדל בין מיוחד, לבין יחיד.
אני יכול להיות מיוחד עבור אדם גם אם יש לו קשרים נוספים.
לב של אדם
יש אנשים שחושבים שאהבה היא כמו עוגה: אם נתנו חתיכה למישהו אחר - נשאר פחות בשבילי.
אבל הלב אינו עובד כך, אדם יכול לאהוב ולהעריך כמה אנשים.
הקשר עם אדם אחר אינו מוחק את הקשר איתי.
סימן שישי: אני בודק יותר מדי
בדיקות הן ניסיון להשיג ביטחון.
לדוגמה, לבדוק: עם מי הוא מדבר? למה הוא לא ענה? האם הוא מתקשר לאחרים?
הבעיה היא שהבדיקה נותנת בדרך כלל רק הקלה קצרה, אחר כך הספק חוזר, ואז צריך לבדוק שוב.
נוצר מעגל: פחד → בדיקה → רוגע זמני → פחד חדש.
סימן שביעי: קשה לי לומר מה אני באמת רוצה
כאשר אדם מפחד לאבד קשר, הוא עלול להתחיל להתאים את עצמו כל הזמן.
הוא חושב: "מה הוא רוצה?" "מה יגרום לו להישאר?" "מה אסור לי להגיד?"
עם הזמן הוא פחות שואל: "מה אני רוצה?"
חברות טובה מאפשרת לי להיות אמיתי
חבר אמיתי אינו צריך אדם מזויף, הוא אינו צריך שאהיה תמיד מסכים, הוא אינו צריך שאבטל את עצמי.
דווקא היכולת להביא את עצמי לקשר יוצרת קשר עמוק יותר.
סימן שמיני: הקשר פוגע בתחומים אחרים
כדאי לבדוק, האם בגלל הקשר אני מזניח:
חבר טוב אמור להוסיף לחיים, לא לצמצם אותם.
- לימוד?
- תפילה?
- קשר עם המשפחה?
- חברים נוספים?
- אחריות אישית?
- דברים שאני אוהב?
מבחן ארבעת התחומים
נסה לבדוק:
- מחשבות האם אני חושב עליו יותר מדי?
- רגשות האם הרוגע שלי תלוי בו?
- התנהגות האם אני משנה את עצמי כדי לא לאבד אותו?
- חיים האם משהו חשוב בחיים שלי נפגע בגלל הקשר?
תרגיל
מפת הקשר שלי
כתוב
הדברים הטובים שהחברות נותנת לי:
הדברים שקשים לי בתוך הקשר:
דבר אחד שאני רוצה לשמור עליו בקשר:
דבר אחד שאני רוצה לחזק בעצמי:
נקודה חשובה: לא להפוך את הבדיקה לביקורת עצמית
אם גיליתי שיש בי תלות מסוימת, אין צורך לומר "אני לא בסדר".
להפך, עצם היכולת להתבונן בעצמי היא סימן לבגרות.
המטרה אינה להאשים את עצמי, המטרה היא להבין מה קורה לי? ומה אני רוצה לשנות?
לסיכום
תלות אינה נמדדת לפי כמה אני אוהב את החבר, כמה זמן אנחנו יחד, כמה הקשר משמעותי.
היא נמדדת לפי שאלה אחת: האם אני נמצא בקשר מתוך בחירה - או מתוך פחד?
קשר בריא אומר: "אתה חשוב לי".
תלות אומרת: "בלעדיך אני לא מצליח להיות אני".
"הסימן לקשר בריא אינו שאין לי צורך באנשים. הסימן הוא שיש לי אנשים בחיים - אבל אני עדיין נשאר בעל בית על החיים שלי".
פרק ה' - הקנאה והפחד לאבד את המקום שלי
למה קשה לי לראות את החבר עם אחרים, ואיך בונים ביטחון בתוך קשר
"אם הוא נהנה עם אחרים - אולי אני כבר לא חשוב?"
שמואל היה חבר טוב.
הוא באמת אהב את החברים שלו.
כאשר חבר היה צריך עזרה - הוא היה הראשון להתנדב.
כאשר חבר עבר תקופה קשה - הוא היה שם בשבילו.
אבל היה דבר אחד שהיה לו קשה מאד:
לראות את החבר הקרוב שלו עם אחרים.
יום אחד הוא נכנס לבית המדרש וראה את החבר שלו יושב וצוחק עם שני בחורים אחרים.
מבחוץ הכל היה רגיל.
אבל בפנים עלתה תחושה:
"כנראה שהוא נהנה איתם יותר".
"אולי אני כבר פחות חשוב".
"אולי אני מאבד את המקום שלי".
הוא ידע בשכל: "הוא יכול להיות חבר גם שלהם".
אבל הרגש אמר משהו אחר.
למה זה קורה?
ולמה דווקא בקשרים חשובים לנו?
קנאה אינה תמיד סימן לאהבה
חשוב להבין: קנאה היא רגש אנושי, כמעט כל אדם מרגיש אותה לפעמים, כאשר משהו חשוב לנו, אנחנו מפחדים לאבד אותו, זה טבעי.
הבעיה מתחילה כאשר הקנאה מספרת לי סיפור שאינו נכון.
לדוגמה:
עובדה: "החבר שלי מדבר עם מישהו אחר".
הפרשנות: "כנראה אני כבר לא חשוב".
אבל אלו שני דברים שונים.
המוח מחפש סכנות
אחד התפקידים של המוח הוא להגן עלינו, כאשר משהו חשוב לנו, המוח מנסה לבדוק: האם אני בטוח? האם אני עלול לאבד משהו? ולכן כאשר קשר חשוב נמצא בסכנה - אפילו קטנה - המוח יכול להפעיל אזעקה.
הבעיה היא שלפעמים האזעקה חזקה יותר מהסכנה האמיתית, כמו גלאי עשן שמתחיל לצפצף בגלל אדים מהמטבח.
הוא מנסה לעזור, אבל הוא מגיב בעוצמה גדולה מדי.
מה באמת מסתתר מתחת לקנאה?
בדרך כלל הקנאה אינה רק על האדם השני, מתחתיה יש לעיתים קרובות פחד עמוק יותר.
לדוגמה:
פחד שלא אהיה מספיק טוב "אולי הוא מצא מישהו יותר מעניין ממני".
פחד שלא יבחרו בי "אולי אני כבר לא מיוחד".
פחד שאשאר לבד "אם הוא יתרחק, מי יהיה איתי?"
פחד שלא יהיה לי מקום "אולי אין לי משמעות עבורו".
כאשר מבינים את השורש, אפשר לטפל באמת, לא רק להילחם בקנאה.
הטעות הנפוצה לחשוב שיש מקום רק לאדם אחד
הרבה בחורים מרגישים באופן לא מודע: "אם יש לו חבר אחר - זה בא על חשבוני".
אבל קשרים אינם עובדים כך, האדם אינו לב עם מקום מוגבל, הוא מסוגל ליצור כמה קשרים.
לדוגמה, אדם יכול להיות: בן טוב להוריו, חבר טוב לכמה אנשים, תלמיד טוב של רב, אדם אהוב במשפחה.
אין כאן תחרות.
מיוחד או יחיד?
זו אחת ההבחנות החשובות ביותר.
להיות יחיד: "הוא מדבר רק איתי", זו תחושה נעימה לפעמים, אבל היא אינה יציבה, כי תמיד יכול להגיע מישהו נוסף.
להיות מיוחד: "יש בינינו קשר שיש לו משמעות", זה משהו אחר.
אדם יכול להכיר עוד אנשים ועדיין להעריך מאוד את הקשר איתי.
המג"ש והלמידה
כאשר אדם אוהב ללמוד מרב מסוים, האם זה אומר שאסור לו ללמוד משום אדם אחר? ודאי שלא, דווקא אדם גדול יודע לקבל מכמה מקורות.
כך גם בחברות, קשר נוסף אינו מבטל קשר קיים.
למה לפעמים אנחנו מפרשים דברים בצורה קשה?
לדוגמה החבר לא ישב לידי היום.
אפשר לפרש:
אפשרות א': "כנראה הוא כועס עלי".
אפשרות ב': "אולי הוא רצה לשבת היום במקום אחר".
אפשרות ג': "אולי הוא בכלל לא חשב על זה".
אותו אירוע, שלוש אפשרויות.
השאלה היא איזו פרשנות אני בוחר?
לעצור בין האירוע לבין המסקנה
כאשר עולה כאב, שאל:
מה קרה בפועל?
מה אני מספר לעצמי על זה?
האם יש עוד הסברים אפשריים?
ללמוד לשמוח בטוב של החבר
זהו אחד הסימנים לבגרות רגשית.
ילד קטן לפעמים חושב: "אם לאחר יש - לי חסר".
אבל אדם בוגר יותר לומד: "הטוב של החבר אינו מוריד מהטוב שלי".
אם החבר הצליח, אם הוא הכיר אנשים חדשים, אם הוא שמח, אני יכול לשמוח איתו.
אבל מה אם באמת משהו השתנה?
זו שאלה חשובה.
לפעמים לא כל פחד הוא דמיון, לפעמים קשרים באמת משתנים.
אז מה עושים?
לא נכנסים מיד לפאניקה, אלא מדברים.
בקשר בריא אפשר לומר: "שמתי לב שאנחנו פחות מדברים לאחרונה, ורציתי לשתף שזה חשוב לי".
בלי האשמה, בלי לחץ, בלי דרישה.
ההבדל בין שיתוף לבין תלונה
תלונה: "אתה כבר לא חבר שלי". המסר: "אתה אשם ברגש שלי".
שיתוף: "הקשר שלנו חשוב לי, ורציתי לדבר על מה שאני מרגיש". המסר: "אני מביא את עצמי לקשר".
איך מחזקים ביטחון בתוך קשר?
- לזכור את העובדות לא רק את הפחד. לשאול: כמה פעמים הוא הראה לי שהוא חבר? מה כן קיים בקשר?
- לאסוף חוויות של עצמאות כל פעם שאני מגלה: "אני יכול להיות טוב גם בלי שהוא לידי", אני מחזק את הביטחון שלי.
- לא למדוד את עצמי מול אחרים, החבר השני אינו מתחרה שלי, יש לו קשר אחר, ולי יש קשר משלי.
תרגיל: "המקום שלי"
כתוב: מה אני מביא לחברות הזאת?
איזו תכונה שלי הופכת אותי לחבר טוב?
מה אני אוהב בקשר שלנו?
מה אני צריך לזכור כאשר הוא עם אנשים אחרים?
תרגיל נוסף:
החלפת מחשבות
המחשבה האוטומטית: "אם הוא עם אחרים, אני פחות חשוב".
החלפה: "הוא יכול ליהנות מאנשים נוספים, ועדיין הקשר שלנו משמעותי".
משימה להשבוע
כאשר אתה רואה את החבר עם אחרים, במקום לפעול מיד מתוך פחד: עצור, נשום.
אמור לעצמך: "הקשר שלי אינו נמדד ברגע אחד".
ואז בחר תגובה רגועה.
לסיכום
הפחד לאבד מקום אצל חבר הוא פחד עמוק, הוא נוגע בצורך להיות חשוב, אהוב ושייך.
אבל הדרך לבנות קשר חזק אינה להחזיק את האדם השני קרוב בכוח.
הדרך היא לבנות בתוכי ביטחון: אני חשוב, יש לי מקום, הקשר שלנו משמעותי.
וגם כאשר יש עוד אנשים בחיים שלו - זה אינו מבטל אותי.
"אני לא צריך להיות האדם היחיד בחיים של חברי כדי להיות אדם מיוחד עבורו".
פרק ו' - גבולות בחברות
איך להיות קרוב בלי לשלוט, איך לומר "לא", ואיך לקבל "לא" בלי להרגיש דחייה
"אני רק רוצה שהוא יבין כמה הוא חשוב לי"
אליהו היה חבר נאמן מאוד.
אם חבר שלו היה צריך משהו - הוא היה שם.
אם החבר היה עצוב - הוא היה מקשיב.
אם החבר ביקש עזרה - הוא היה מתאמץ.
כולם אמרו עליו "איזה חבר טוב".
אבל עם הזמן אליהו התחיל להרגיש עייפות, הוא שם לב שהוא כמעט תמיד מתאים את עצמו לחבר.
אם החבר רצה לדבר - הוא היה פנוי.
אם החבר רצה ללמוד יחד - הוא היה משנה תוכניות.
אם החבר העדיף משהו אחר - הוא ויתר.
בתוך תוכו הוא הרגיש, "אני נותן הרבה, אבל אולי אני עושה את זה כי אני מפחד לאבד אותו".
ואז הוא שאל את עצמו, "האם אפשר להיות חבר טוב ועדיין לשמור על עצמי?"
התשובה היא: לא רק שאפשר - זה הכרחי.
מהו גבול?
הרבה אנשים חושבים שגבול הוא דבר שלילי.
הם חושבים: "אם אני שם גבול, אני לא חבר טוב".
אבל זו טעות.
גבול אינו חומה שמרחיקה אנשים, גבול הוא קו שמאפשר לקשר להישאר בריא.
המשמעות של גבול היא: "אני מכבד אותך, ואני גם מכבד את עצמי".
למה קשה לשים גבולות בחברות?
כאשר אדם מפחד לאבד קשר, גבולות יכולים להרגיש מסוכנים.
המחשבות יכולות להיות:
"אם אני אגיד לא, הוא יפגע".
"אם אני לא אהיה זמין תמיד, הוא יתרחק".
"אם אני אגיד מה אני באמת רוצה, אולי הוא לא ירצה להיות חבר שלי".
אבל קשר שמתקיים רק כאשר אני מבטל את עצמי - אינו קשר חופשי.
קשר בריא צריך שני אנשים
לפעמים בתלות אדם מתחיל לחשוב: "התפקיד שלי הוא לדאוג שהחברות תישאר".
אבל חברות אינה אחריות של אדם אחד, קשר טוב נבנה משני אנשים.
שניהם משקיעים, שניהם מתחשבים, שניהם מביאים את עצמם.
סימן לתלות: אני מפחד להיות אני
אחד הסימנים לכך שאדם מאבד את עצמו בקשר הוא שהוא מתחיל למדוד כל דבר לפי השאלה: "איך החבר יגיב?"
לפני שאני אומר משהו: מה הוא יחשוב?
לפני שאני בוחר משהו: האם זה ימצא חן בעיניו?
לפני שאני מביע דעה: האם הוא יסכים איתי?
לאט לאט האדם כבר לא חי מתוך עצמו, הוא חי מתוך ניסיון לשמור על הקשר.
להיות חבר טוב אינו אומר להסכים תמיד
חברות טובה אינה בנויה על כך ששני אנשים תמיד חושבים אותו דבר.
להפך, לפעמים דווקא היכולת לומר: "אני חושב אחרת" יוצרת קשר עמוק יותר.
כי אז אני יודע: הוא חבר שלי בגלל מי שאני, לא בגלל שאני תמיד מתאים את עצמי אליו.
איך אומרים "לא" בצורה בריאה?
יש הבדל בין "לא" מתוך זלזול: "לא בא לי, עזוב אותי".
לבין "לא" מתוך כבוד: "אני מבין שאתה רוצה, אבל הפעם זה פחות מתאים לי".
אפשר להיות ברור ועדיין להיות חבר.
דוגמאות
החבר רוצה לדבר בזמן שאני צריך ללמוד
תגובה תלותית: "אני חייב לעזוב הכל, אחרת הוא ייפגע".
תגובה בריאה: "חשוב לי לדבר איתך, אבל עכשיו אני צריך לסיים את הלימוד. נדבר אחר כך".
החבר רוצה שאעשה משהו שלא מתאים לי
תגובה תלותית: "בסדר, לא משנה מה אני רוצה".
תגובה בריאה: "אני מבין אותך, אבל זה פחות מתאים לי".
גבולות אינם דחייה
זו נקודה חשובה מאוד, הרבה בחורים מרגישים: אם אמרתי "לא" - סימן שפגעתי בקשר.
אבל לא, אפשר להיות קרוב לאדם ועדיין לא לעשות כל דבר שהוא רוצה, אפשר לאהוב אדם ועדיין להיות בעל רצונות משלי.
ללמוד לקבל "לא"
כמו שחשוב לדעת לומר לא, חשוב לדעת לקבל לא.
לפעמים החבר לא פנוי, רוצה להיות עם אנשים אחרים, לא מסכים, לא רוצה משהו מסוים.
בקשר תלותי, כל "לא" מרגיש כמו: "הוא לא רוצה אותי".
אבל בקשר בריא: "הוא לא רוצה משהו מסוים. זה לא אומר שהוא לא רוצה אותי".
להפריד בין רצון לבין ערך
אם חבר לא רוצה לדבר עכשיו, זה אומר: שהוא לא רוצה לדבר עכשיו, זה לא אומר: שאני לא חשוב.
אם חבר בוחר לשבת במקום אחר, זה אומר: שהוא בחר לשבת במקום אחר, זה לא אומר: שאני פחות טוב.
הרבה כאב נוצר כאשר אנו הופכים פעולה קטנה של אדם אחר לשיפוט על הערך שלנו.
גבולות גם מול עצמי
יש גבולות שלא קשורים רק לחבר, אלא לעצמי.
לדוגמה אני מחליט:
"אני לא מבטל את כל התוכניות שלי בשבילו".
"אני שומר זמן לדברים שחשובים לי".
אלו אינם סימנים של ריחוק, אלו סימנים של בגרות.
שני עצים
שני עצים הגדלים קרוב זה לזה יכולים להיראות יפה מאוד.
אבל אם עץ אחד נשען לחלוטין על השני - כאשר השני יזוז, גם הוא יפול.
לעומת זאת, שני עצים עם שורשים חזקים יכולים לעמוד זה לצד זה שנים רבות.
כך גם בחברות.
המטרה אינה ששני אנשים יהיו תלויים זה בזה, המטרה היא ששני אנשים חזקים ילכו יחד.
תרגיל:
איפה אני מאבד את עצמי?
ענה בכנות:
האם יש דברים שאני עושה רק כדי שהחבר יישאר קרוב?
האם יש דברים שקשה לי לומר לו?
איפה אני רוצה להיות יותר אמיתי?
תרגיל:
משפטי גבול
תרגל לומר:
"אני מבין אותך, אבל..".
"חשוב לי הקשר שלנו, ובכל זאת..".
"אני רוצה, אבל כרגע זה לא מתאים לי".
"אני חושב אחרת, וזה בסדר".
משימה להשבוע
בחר מקום אחד קטן שבו אתה מתרגל להיות יותר עצמך.
לדוגמה:
לא צריך להתחיל בדברים גדולים, עצמאות נבנית בצעדים קטנים.
- להביע דעה.
- לבחור משהו שאתה רוצה.
- לא לבטל תוכנית אישית.
- לומר "לא" בצורה מכבדת.
לסיכום
חברות אמיתית אינה דורשת ממני להיעלם, להפך.
ככל שאני מכיר יותר את עצמי ושומר על עצמי - אני יכול להיות חבר טוב יותר, כי אני מגיע לקשר לא מתוך פחד: "אני חייב אותך".
אלא מתוך בחירה: "אני רוצה להיות איתך".
"קשר בריא אינו מקום שבו אני מאבד את עצמי כדי שלא תאבד אותי. קשר בריא הוא מקום שבו אני נשאר אני - ואתה עדיין בוחר להיות איתי".
פרק ז' - איך יוצאים מתלות ובונים עצמאות?
תהליך מעשי: להחזיר לעצמי את העולם שלי, לחזק את הערך העצמי וליצור חופש בתוך קשר
"אני רוצה להיות חבר טוב - אבל אני רוצה לחזור להיות אני"
יעקב הגיע לנקודה שבה הוא כבר הבין שמשהו בקשר שלו עם החבר השתנה.
הוא לא רצה לאבד את החברות, להפך, החבר היה אדם יקר לו מאוד.
אבל הוא התחיל להרגיש שהקשר תופס יותר מדי מקום, הוא שם לב שהוא חושב עליו הרבה, שהוא מחכה לשיחות ממנו, שהיום שלו משתנה לפי היחס שהוא מקבל ממנו.
יום אחד הוא אמר לעצמו: "אני לא רוצה להתרחק ממנו. אני רק רוצה לחזור להיות אני".
וזו בדיוק המטרה, יציאה מתלות אינה בריחה מקשר, היא חזרה אל עצמי.
קודם כל להבין, עצמאות אינה אומרת לא להזדקק לאף אחד
לפעמים כאשר בחור שומע את המילה "עצמאות", הוא חושב: "אני צריך להסתדר לבד".
אבל זו אינה עצמאות אמיתית, אדם בריא אינו אדם שאינו צריך אחרים.
אדם בריא יודע לבקש עזרה, להיעזר, להיות קשור.
אבל הוא אינו מוסר לאדם אחר את השליטה על העולם הפנימי שלו.
ההבדל בין עצמאות לבין ניתוק
ניתוק: "אני לא צריך אף אחד". לעיתים זה מגיע מתוך אכזבה או פחד.
עצמאות: "אני שמח שיש לי אנשים בחיים, אבל אני יודע שיש לי גם כוחות משלי".
המטרה אינה לבנות לב סגור, המטרה היא לבנות לב יציב.
שלב ראשון, להחזיר לעצמי את העולם שלי
אחד הדברים שקורים בתלות הוא שהעולם מצטמצם.
פעם היו לי: תחומי עניין, חברים, שאיפות, דברים שאני אוהב, אבל לאט לאט הכל מתחיל להסתובב סביב אדם אחד.
הצעד הראשון הוא להרחיב מחדש את העולם.
מה כולל עולם אישי?
חשוב שיהיו לי עוד אנשים בחיים: חברים, רבנים, משפחה, אנשים שאפשר לדבר איתם.
- קשרים נוספים לא במקום החבר, אלא בנוסף.
כאשר יש לי כמה קשרים טובים, אדם אחד אינו נושא על עצמו את כל המשקל.
אדם צריך דברים שהם שלו, משהו שמחבר אותו לעצמו.
- תחומי עניין
לדוגמה: לימוד מסוים, תחום שהוא אוהב, עשייה, קריאה.
כאשר אני בונה את עצמי, אני מגיע לקשר כאדם מלא יותר.
אחת השאלות החשובות: "מה אני רוצה לבנות בחיים שלי?"
- מטרות אישיות
לא "מה החבר שלי עושה?" אלא "מי אני רוצה להיות?"
תרגיל להחזיר לעצמי את העולם שלי
כתוב:
שלושה דברים שהיו חשובים לי לפני שהקשר התחזק:
דבר אחד שאני רוצה להחזיר לחיים שלי:
דבר חדש שאני רוצה לפתח:
שלב שני:
לחזק את הערך העצמי
אחד השורשים העמוקים של תלות הוא לפעמים התחושה "אני צריך שמישהו אחר יראה אותי כדי להרגיש שיש בי משהו".
אבל אדם צריך ללמוד לראות את עצמו.
הערך שלי אינו תלוי ביחס של אחרים
כאשר חבר אוהב אותי - זה משמח.
כאשר חבר מעריך אותי - זה מחזק.
אבל הערך שלי לא מתחיל שם.
אם אדם מחמיא לי - הוא גילה משהו טוב בי, הוא לא יצר אותו.
שמש ומראה
כאשר מראה מחזירה אור של שמש, המראה אינה יוצרת את האור, היא רק משקפת אותו.
כך גם אנשים בחיים שלנו, הם יכולים לשקף לנו דברים טובים, אבל המקור של הערך נמצא עמוק יותר.
תרגיל: להכיר את הכוחות שלי
כתוב לפחות עשרה דברים טובים שיש בי.
לא דברים חיצוניים, אלא תכונות.
לדוגמה:
אני נאמן.
אני מתאמץ.
אני מקשיב.
אני בעל לב טוב.
אני לומד.
אני אחראי.
אני משתדל להשתפר.
הכוחות שלי:
שלב שלישי ללמוד להיות עם עצמי
אחד האתגרים הגדולים בתלות הוא רגעי השקט, כאשר אין קשר, אין שיחה.
פתאום האדם פוגש את עצמו, ולפעמים זה קשה.
אבל להיות לבד אינו דבר מפחיד
היכולת להיות לבד היא יכולת חשובה מאוד.
דווקא בזמנים שבהם אני לבד אני יכול לחשוב, לגלות את עצמי, לפתח כוחות, להכיר את הרצונות שלי.
תרגול "זמן עצמי"
קבע בכל יום זמן קצר שבו אתה עושה משהו שהוא רק שלך, בלי לבדוק מה החבר עושה, בלי לחפש אישור, פשוט להיות עם עצמך.
בהתחלה זה יכול להיות לא נעים.
אבל בהדרגה המוח לומד: "אני בסדר גם כשאני לבד".
שלב רביעי: ללמוד לעצור לפני תגובה
בתלות הרבה פעולות נעשות מתוך דחף.
לדוגמה:
הוא לא ענה, מיד מתקשרים שוב.
הוא עם מישהו אחר, מיד מחפשים סימנים.
עולה געגוע, מיד חייבים קשר.
העבודה היא ליצור מרווח קטן.
טכניקת שלושת השלבים
שלב ראשון: עצור, אל תפעל מיד.
שלב שני: בדוק, שאל:
מה אני מרגיש?
ממה אני מפחד?
מה אני באמת צריך?
שלב שלישי: בחר.
האם נכון לפנות עכשיו? או שאולי אני יכול להרגיע את עצמי קודם?
שלב חמישי: להחליף פחד בבחירה
המשפט החשוב ביותר: "אני בוחר בקשר, אני לא נשלט על ידי הקשר".
יש הבדל גדול.
כאשר אני מפחד: "אני חייב לעשות הכל כדי שלא ילך".
כאשר אני בוחר: "אני רוצה להשקיע בקשר כי הוא חשוב לי".
להחזיק ציפור ביד
אם אדם מחזיק ציפור חזק מדי כדי שלא תברח - הוא עלול לפגוע בה, אבל אם הוא מחזיק אותה בעדינות - היא יכלה להישאר.
כך גם קשרים.
כאשר אני מחזיק אדם מתוך פחד - הקשר נהיה כבד, כאשר אני נותן מקום וחופש - הקשר יכול לפרוח.
סימנים שאני מתקדם
אני יודע שאני משתנה כאשר:
✓ אני פחות בודק.
✓ אני פחות נבהל משינויים קטנים.
✓ אני מסוגל ליהנות גם לבד.
✓ אני משקיע בעוד תחומים.
✓ אני מביע את עצמי יותר.
✓ אני מרגיש שיש לי ערך גם בלי אישור.
תוכנית אישית לשבוע הקרוב
דבר אחד שאעשה למען עצמי:
אדם נוסף שאחזק איתו קשר:
תחום אחד שאפתח:
רגע אחד שבו אתאמן בלהיות רגוע בלי לבדוק:
השינוי לוקח זמן
לפעמים בחור אומר "הבנתי הכל, אז למה אני עדיין מרגיש געגוע?"
כי רגשות אינם משתנים רק מהבנה, הם משתנים דרך ניסיון.
כל פעם שאני מגלה: "אני יכול", אני בונה בתוכי ביטחון חדש.
לסיכום
יציאה מתלות אינה אומרת שהחבר פחות חשוב, להפך, כאשר אני פחות תלוי - אני יכול להיות חבר טוב יותר.
כי אני מגיע ממקום של חופש, לא מתוך פחד, לא מתוך צורך להיאחז, אלא מתוך בחירה.
"כאשר אני בונה עולם שלם בתוכי, אני יכול להכניס לתוכו חברים - בלי לבקש מהם להיות כל העולם שלי".
פרק ח'- חברות בוגרת - להיות עם מישהו בלי לאבד את עצמי
איך הופכים קשר חזק לקשר בריא, עמוק וחופשי
"פעם פחדתי לאבד אותו, היום אני פשוט שמח שיש לי אותו"
אחרי תקופה של עבודה עצמית, יונתן התחיל להרגיש שינוי.
החבר שלו עדיין היה חשוב לו מאוד, הוא עדיין נהנה לדבר איתו, הוא עדיין שמח לראות אותו.
אבל משהו השתנה.
פעם, כאשר החבר היה עסוק, יונתן היה מרגיש: "כנראה משהו לא בסדר". היום הוא מסוגל לחשוב: "כנראה הוא עסוק. הקשר שלנו עדיין קיים".
פעם, כאשר החבר היה עם אנשים אחרים, הוא היה מרגיש: "אני מאבד את המקום שלי". היום הוא מסוגל לומר: "יש לו עוד קשרים, וזה לא מוריד מהקשר שלנו".
יונתן לא הפך לאדם שלא אכפת לו, להפך, הוא למד לאהוב בצורה בוגרת יותר.
הוא עבר מהמקום של: "אני צריך אותך כדי להיות בסדר", למקום של: "אני בסדר, ואני שמח שאתה חלק מהחיים שלי".
המטרה הסופית לא פחות קשר - אלא קשר איכותי יותר
כאשר אדם יוצא מתלות, לפעמים הוא חושש: "אולי אני אהיה פחות קרוב לחבר?"
אבל בדרך כלל קורה ההפך, כאשר הקשר פחות מבוסס על פחד, הוא נעשה אמיתי יותר.
כי במקום שכל אחד עסוק בשאלה: "האם אתה עדיין איתי?", אפשר להתחיל להיות פנויים לשאלה: "איך אני יכול להיות חבר טוב יותר?"
חברות בוגרת - מהי?
חברות בוגרת היא קשר שבו שני אנשים:
יש בה שני דברים שנראים לכאורה סותרים, קרבה וגם חופש, דווקא השילוב ביניהם יוצר קשר חזק.
- אוהבים להיות יחד.
- תומכים זה בזה.
- משתפים אחד את השני.
- נהנים מהקרבה.
- אבל כל אחד מהם נשאר אדם בפני עצמו.
קשר תלותי מול קשר בוגר
בקשר תלותי:
המחשבה: "אני צריך אותך כדי להרגיש שיש לי מקום".
הרגש המרכזי: פחד.
השאלה המרכזית: "האם אתה עדיין רוצה אותי?"
בקשר בוגר:
המחשבה: "יש לנו קשר טוב, ואני שמח בו".
הרגש המרכזי: ביטחון.
השאלה המרכזית: "איך אנחנו יכולים להמשיך לבנות קשר טוב?"
יסוד ראשון: אני מכיר בערך של עצמי
הבסיס של כל קשר בריא הוא אדם שיודע שיש לו ערך, לא אדם שחושב שהוא מושלם.
אלא אדם שיודע: יש לי מעלות, יש לי מה לתת, יש לי מקום.
כאשר אדם אינו מכיר בערך שלו, הוא עלול לבקש מאדם אחר להוכיח לו שוב ושוב שהוא שווה.
אבל אף חבר אינו יכול לעשות זאת לאורך זמן.
יסוד שני: אני מאפשר לחבר להיות אדם נפרד
אחד הסימנים לבגרות הוא להבין: החבר שלי אינו רכוש שלי.
הוא אדם עם רצונות, בחירות, קשרים נוספים, ימים טובים ופחות טובים. לפעמים הוא ירצה להיות איתי, לפעמים הוא יהיה עסוק, לפעמים הוא יחשוב אחרת ממני.
וכל זה אינו אומר שהקשר נפגע.
שני נרות
כאשר מדליקים נר מנר אחר, הנר הראשון אינו מאבד מהאור שלו.
כך גם אנשים, אם החבר שלי מתחבר לאדם נוסף - זה לא אומר שהאור שלי קטן.
הטוב שיש בו אינו בא במקום הטוב שיש בי.
יסוד שלישי: אני מביא את עצמי לקשר
קשר אמיתי אינו נבנה כאשר אדם אחד מנסה כל הזמן להיות מה שהשני רוצה.
הוא נבנה כאשר שני אנשים מביאים את עצמם.
כלומר: אני יכול לומר את דעתי, אני יכול לשתף במה שקשה לי, אני יכול לומר מה מתאים לי ומה פחות, אני יכול להיות אמיתי.
למה דווקא האמת מחזקת קשר?
כי קשר שמבוסס על הצגה הוא קשר שביר.
אם אני חושב: "אם הוא יכיר אותי באמת, הוא לא ירצה אותי"
אני בעצם אומר: "הוא אוהב דמות שאני מציג".
אבל קשר עמוק אומר: "הוא מכיר אותי - ובכל זאת בוחר להיות חבר שלי".
יסוד רביעי: אני יודע להתמודד עם שינויים
אחד הדברים הקשים בחיים הוא להבין, קשרים משתנים, אנשים משתנים, תקופות משתנות.
לפעמים חבר שהיה מאוד קרוב בתקופה מסוימת יהיה פחות קרוב בתקופה אחרת.
זה לא אומר שהכל היה שקר, זה אומר שהחיים מתקדמים.
בגרות היא היכולת להעריך קשר שהיה חשוב, גם אם הוא משתנה.
לא כל שינוי הוא איום
לדוגמה, החבר התחיל להשקיע יותר בלימוד, הכיר אנשים נוספים, עבר תקופה עמוסה, הוא פחות זמין לי.
המחשבה התלותית: "אני מאבד אותו".
המחשבה הבוגרת: "משהו השתנה. בוא נראה איך שומרים על קשר בצורה חדשה".
יסוד חמישי: לדעת לבקש - בלי לדרוש
בחברות בריאה מותר להגיד: "אני מתגעגע", "חשוב לי הקשר שלנו", "הייתי רוצה שנדבר".
זו אינה תלות, זו פתיחות.
ההבדל הוא בצורה.
בקשה בריאה: "אשמח שנלמד יחד כשיהיה לך זמן".
דרישה תלותית: "אם אתה לא לומד איתי, כנראה לא אכפת לך ממני".
יסוד שישי: אני נותן מקום גם לחיים שלי
אדם עם חברות בריאה ממשיך לבנות את עצמו.
יש לו: שאיפות, סדרים, תכניות לימוד, קשרים, תחומי עניין, עבודת מידות, חלומות.
החברות היא חלק מהחיים, אבל החיים גדולים יותר מהחברות.
תרגיל מסכם:
"איזה חבר אני רוצה להיות?"
לא רק: איזה חבר אני רוצה שיהיה לי?
אלא: איזה חבר אני רוצה להיות?
כתוב:
דבר אחד טוב שאני מביא לחברות:
דבר אחד שאני רוצה לשפר בעצמי:
דרך אחת שבה אני יכול לתת יותר מקום לחבר:
דרך אחת שבה אני יכול לתת יותר מקום לעצמי:
לסיכום
חברות היא אחת המתנות הגדולות שהאדם מקבל.
חבר טוב יכול לשמח, לחזק, לעזור, לתת תחושת שייכות.
אבל הקשר היפה ביותר אינו קשר שבו שני אנשים נאחזים זה בזה מתוך פחד.
אלא קשר שבו שני אנשים עומדים על הרגליים שלהם - ובוחרים ללכת יחד.
כי בסופו של דבר, אני לא צריך לאבד את עצמי כדי להיות קרוב, אני לא צריך להתרחק כדי להיות עצמאי.
אפשר גם וגם, אפשר להיות אדם שלם, ואפשר להיות חבר אמיתי.
לסיום:
"החברות הגדולה ביותר אינה כאשר אדם אחד הופך להיות כל העולם שלי, החברות הגדולה ביותר היא כאשר אני בונה עולם שלם בתוכי - ומשמח לתת לאדם נוסף מקום יקר בתוכו".
נערך לאחרונה על ידי מנחה: